חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נד

וכן כתב התוס' בסוף ע"ז גבי משיכה בעכו"ם קונה לענין להפקיע מבכורה לצאת כל הדיעות דלהוי משיכה ומעות ע"ש. אמנם לשיטת ר"י וסייעתו דס"ל בשיטת הסוגיא דאדרבה משיכה עדיפא ורב דאמר משיכה ס"ל דווקא משיכה ולא מסירה דעת הב"י לדקדק מהרבה פוסקים דקיי"ל כרב. ושמואל הדר ביה. אמנם כבר כתב הד"מ בשיטת ראבי"ה והרבה פוסקים דאעפ"כ קיי"ל דגם מסירה קונה ושזה דעת הטור. ובאמת הב"י נדחק בסוגיא דריש ב"מ דאמר רבא מוסירה מחברו קנה דזה מקמי דשמיעא ליה לרבא דהדר ביה רב והוא דחוק. גם סוגי' דקי' דמכר לו עשר בהמות ומסר לו באפסר אחד דקנה כולן דהיינו בקנין מסירה כמש"כ הרב בהג"ה ס"ד. והב"י כ' גם ע"ז באמת דמש"ה השמיטוהו הרי"ף והרא"ש. ולענ"ד י"ל בפשי' דהא דהשמיטוהו דהא הש"ס לא אייתי לה אלא לתדע לדשמואל בעשר שדות בעשר מדינות ודחי דהא עדיף טפי ע"ש וכיון דאייתי ההיא דעשר שדות כ"ש הא וזה פשוט וברור ועוד יש לדקדק מההיא דמשכוכית בב"ק (נ"ב) דפריך התם אי במשיכה ליקני במשיכה אי במסירה לקני במסירה וכל משמעות הסוגיא דמסירה קונה וצ"ע:

בהג"ה א"ל לקנות במשיכה ושינה כו' למעליותא כגון להגבהה ל"ק. הנה הרמ"ה בטור חולק וס"ל דלמעליותא לכ"ע לא הוה קפידא וקנה והטור כתב בשם ר"י והרי"ף והרא"ש דל"ק. ובאמת בהג"א כתב דר"י מספקא ליה בשינה למעליותא ולענ"ד ברור להגיה בטור ר"ת וכן הוא בתוס' ב"ב שם דלשיטת ר"ת דמסירה עדיפא א"כ לפ"מ דמוקי פלוגתייהו דא"ל לך ומשוך וקנה ע"כ דלרבנן דקיי"ל כוותייהו הוה קפידא אפי' בא"ל קנין גריע ושינה למעליותא ע"ש. ולכאו' משמעות דבריהם דלשיטת ר"י ל"א כן. והרשב"ם כ' דהקפיד דלא לקני עד שתבא לרשותו ומשמע מדבריו דלא הוה קפידא אלא בכה"ג דהתם דקאי ברשות הרבים ובעו משיכה לרשותו דהוה קנין בטורח ובתוך כך יש לו למוכר שהות לחזור אמרינן דקפיד דלא ליקני במסירה תיכף הא לא"ה לא הוה קפידא. גם מש"כ הטור כן בשם הרי"ף והרא"ש לא נמצא כן בדברי' וקרוב בעיני לומר דנמשך לשי' דס"ל בשיטת הרא"ש והרי"ף כר"ת דמסירה עדיפא וע"כ דגם שינה למעליותא הוה קפידא וא"כ לפ"מ שהאריך הב"י דאדרבה שיטתם כר"י אין הכרח בדברי' לזה. וא"כ הרמ"ה ורשב"ם לכאורה רבים לגבי ר"ת. ועוד משמע כן לענ"ד בהדי' בגטין שם דערוב לי בתמרים וערב בגרוגרות דמסיק כאן בשלו כאן בשל חבירו וע"ש ברש"י ותוס' ועכ"פ היכי דאין לו סברא להקפיד משמע דלכ"ע לא הוה קפידא. וכן משמע בתוס' קדושין גבי הטעה לשבח. וברא"ש שם שהביא בשם הירושלמי דלא הוה קפידא אלא היכי דהוה סברא להקפיד. ועוד נראה דגם לר"ת יש לומר דדווקא התם אף דמסירה עדיפא קנינו מ"מ לגבי המוכר רעה הוא לדידי' וכמש"כ לשון רשב"ם הנ"ל אבל בעלמא מודה. ובזה יתיישב גם קושי' התוס' דהקשו דא"כ למה מהני לרבנן שוכר את מקומו דהא הקפיד במשיכה וחידשו דזה דמביא לרשותו הוה בכלל משיכה. ולפ"ז אין אנו צריכין לזה אלא דדווקא במסירה שהוא ממהר לקנות אבל שוכר את מקומו דצריך ליתן כסף עבור שכירות המקום ודאי דהוה קנין חמור לי' יותר ואין כאן קפידא כלל ובחי' שם כתבתי ליישב בא"א ע"ש:

ס"ג או שרכב עליו והלכה בו כו' פסקו דרכוב קני דלא כשמואל והרא"ש דקדק עליהם דליכא מאן דפליג עליו ושני כל מה דאקשינן עליו. אבל לענ"ד סוגיא דהמגביה מציאה לחברו שם דאמר דהיו שנים רוכבין ע"ג בהמה קמ"ל דרכוב קני בהדיא דלא כשמואל דאף דשמואל שני מתני' דרכוב קני הוא במנהיג ברגליו הא משמע בהדיא בסוגיא שם דבכה"ג פשי' דקני אלא דקמ"ל סיפא דלא מבטל לקנין מנהיג. וסוגיא דלעיל דאמר דקמ"ל דרכוב קני הוא בהדיא כשי' המקשן דאשמועינן דרכוב קני ואפילו בלא מנהיג ברגליו והרא"ש נראה שהרגיש בזה וכ' בלשון הסוגיא הנ"ל דאשמועינן רבותא דאף רוכב השני קונה ול"א דזה אינו קנין דכן דרך נערים לנוח מעט אחרי אדוניהם והוא סברא דנפשי' ולא משמע כן בסוגיא כלל. ועוד דא"כ מאי מקשה לשמואל שם ממתני' דרכוב קני דפריך ואי אליבא דר"י פשי' דילמא הא קמ"ל. ואע"ג דנראה מדברי התו' דעיקר הקושיא מסיפא דאחד רכוב ואחד מנהיג ע"ש וברש"א [ולדברי הרא"ש יש ליישב דקדוק הרש"א שם] הנה זה ודאי לא שייך אלא לשי' הפו' דלא ס"ל שום רבותא בקנין רכוב וא"כ הכל מיותר ואליבי' דרבנן דהוה סיפא רבותא ניחא אע"ג דרישא לא אשמעינן מידי אבל לר"מ קשיא פשיטא דלא אצטריך לא רישא ולא סיפא. אבל אי רישא הוה רבותא ודאי י"ל דתני איידי וע"ש היטב:

ס"ה אמר קני כדרך שב"א קונים משך או הגביה קנה לענ"ד יש מקום לדקדק דכאן שאמר כדרך שב"א קונים למה יקנה בהגבהה דמלשון ר"ח ורשב"ם בב"ב (פ"ו) דאמר אפי' בבהמה דקה אין דרכה בהגבהה לפי דשרכה ומשו"ה ניקנית במשיכה וכ"ש כאן בגסה ולמה לא הוה כאין דרך ב"א לקנות ואפשר דעיקר דקפידא לענין זילותא ועדיין צ"ע לענ"ד:

שם רכב עליו בשדה או בסמטא קנה ע' סמ"ע דדעת הרב לחלק בין רה"ר שרבים דוחקים לסתם רה"ר והא דבעיר לא קנה. היינו ג"כ דווקא בר"ה. והא דאמר דברה"ר קנה היינו דווקא ברה"ר שהרבים דוחקין בו. אבל אין רבים דוחקין ל"ק דזילותא הוא לרכוב שם דשכיחי רבים. אבל בסימטא קונה ע"ש. ונראה דדחקו להרב בזה משום דבכ"מ סימטא הוה כשדה לענין רשויות שבת ובכ"ד אמרינן דל"ש בה רבים. וכן בכתובות (פ"ו) היינו אגם היינו צידי רה"ר וע"ש. וא"כ ודאי כי היכא דשדה קנה ברכיבה ה"נ בסימטא אפי' בעיר. וא"כ הא דבעיר ל"ק היינו דווקא ברה"ר ופשוט:

ס"ו משוך ותקנה כו' ל"ק. ע' המגיד דהראב"ד השיג מיטול ויחזיק כו' ותי' דהתם דווקא בשכ"מ. וא"כ יש לעיין על המחבר דהכא סתם כהרמב"ם ובסרנ"ג לקמן הביא חולקים ביטול אי מהני בבריא והרי לשי' דמהני שם בבריא חולק גם בכאן דקונה דלא כהרמב"ם ועי' מש"כ לקמן בס"ד בהך דכל מי שימרה את הלל יטול מאתים זוז בסו"פ ב"מ ודו"ק:

ס"ז האומר לחבירו משוך פרה זו ול"ת עד לאחר ל"י ומשך ל"ק הקשה הנ' דמשמע דאפי' היא ברשותו ל"ק וברי"פ המפקיד גבי שילם מקנה לו כפילא דאמר בהדיא דאפי' לא הוה קנין מעכשיו קונה אם היא באותה שעה ברשותו ותי' דהכא הקפיד אמשיכה דוקא והתם דמשום אומדנא ודאי ניחא לי' בכל קנין. והנה כבר כתבתי בס"א בהג"ה בשם התו' דמביאה לרשותו הוה בכ"מ כקנין משיכה אף דאיל משוך ע"ש וא"כ ליתא לתי'. אבל לא הוצרך לזה כלל דהכא אפי' ימשוך לאחל"י ג"כ ודאי ל"מ דלא מקנה לו אלא במשיכה זו של עכשיו ואם ימשוך אחר ל"י זה לא הקנה לו. אבל התם אמרינן דהוה כא"ל שיעשה קנין לאחר ל"י ויקנה דבכה"ג ודאי קנה כ"ז שאינו חוזר בו. וע' תו' יבמות (צ"ג) דכ' דבפירות ערוגה זו תרומה לכשיתלושו א"צ מעכשיו דהתם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ומוכח מדבריהם דבכה"ג דמסרה לידו לקנות לאחר ל"י ודאי מהני דאכתי לא כלתה משיכתה וא"כ פשוט דא"ש הך דהמפקיד דהתם הרי מוסרה לידו ודו"ק:

סי' קצ"ח ס"א דבר תורה מעות קונות אבל חכמים תיקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכה האחרונים דקדקו מדברי התו' בע"ז דבמתנה הוה משיכה דאורייתא ובאמת כ"כ בהדיא בריפ"ב דבכורות ד"ה מיד עמיתך כו' דאשכחן משיכה מדאו' במציאה והפקר ע"ש וכן משמע בדבריהם בב"מ (צ"ט) גבי שוכר שכ' דבשוכר משיכה קונה מדאורייתא דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ע"ש. וכן משמע בדבריהם רי"פ בן סו"מ גבי דעת אחרת מקנה אותו בקטן דהוה דאורייתא. וכ' דהיינו דההיא דלא ליקני לוליבא לינוקא ביומא קמא כו' ומשמע התם דהוא קנין משיכה ע"ש. אמנם הש"מ כ' בשם הרמב"ן דגם במתנה בעי דווקא חליפין או חצר או אגב והקשה בקצוה"ח לשי' הרמב"ן דהא חצר מטעם שליחות וכיון דאיהו לא קנה חצירו היכי קנה והי' לו להביא סוגיא מפורשת דב"מ (ק"ב) גבי יוני שובך דכל היכא דאיהו לא מצי זכה חצירו נמי לא זכה. אבל נראה כיון דאיהו מצי קני בחליפין ובאגב שפיר זכי לי' חצירו ועוד נראה דבידו גופי' ודאי גם הרמב"ן מודה כמש"כ התו' בפשי' ברי"פ א"נ (ל"א) ד"ה דאי בעי גחין כו' דבדבר שהוא בידו לא שייך הגבהה דונתן בידה אמר רחמנא [וטפי הו"ל למנקט המצא בידו דכתוב בקנין] ובודאי אין חולק ע"ז. וא"כ חצירו ודאי קני כיון דידו קונה. והא דפשי' להו להתו' קנין משיכה במתנה היינו כראמרינן בקידושין (כ"ה) פיל לר"ש במאי יקנה וה"נ פיל במתנה במאי יקנה וע"כ כ' הרמב"ן שנויא דהש"ס שם בחליפין או בחצר דהיינו שוכר את מקומו שבלשון הש"ס שם ע"ש וזה נכון: