חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נג

בסרנ"ז נראה דס"ל דבממון הוה גופה מהיום. מדאיצטריך לאשמועי' התם דבהקדש דלא שייך פירא לאח"ז ל"מ מעכשיו ולאח"מ (ולאחר ל"י במת בתוך הזמן) ש"מ דהא בהדיוט הוה גופא מהיום כו' אינו מוכרח כ"כ דאפשר דהתם משום לאח"מ איצטריך דמודו כ"ע דבהדיוט הוה גופא לגמרי מהיום וע' משכ"ש ודו"ק:

ס"ז בשאר דרכי ההקנאה אין שום אחד מהן יכול לחזור בו כו' כ"כ כל הפו' ולא הובא בב"י שום חולק ונפלאתי מאוד דמדברי ר"ת כתובות (דצ"ד) גבי שני שטרות היוצאין על שדה אחת דכ' דלר"מ דעידי חתימה כרתי י"ל דשניהם נחתמו בשוה ומש"ה אמרינן חלוקה. ואפי' שני השטרות חתומים מכת אחת עצמה י"ל דעסוקין באותו ענין הוו ויכול לחזור בו ולקיים שניהם ע"ש מבואר בדבריו דגם בקנין שטר עסוקין באותו ענין חוזר. וצ"ע שיהי' נגד כל הפו'. ומיהו לפי דברי הסמ"ע בשטר מתנה י"ל דהוה כק"ס. ואין לומר דבמתנה אין בה כלל דין חזרה דעסוקין באותו ענין דודאי גמר ומקנה תיכף דהא משמע גבי קנין דאפי' מתנה חוזר. וא"כ א"ש דברי' שם במתנה אבל דברי ר"ת שם איירי בפירוש במכר שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן ב"ב שם שהביא באמת דברי ר"ת בספר הישר דדעתו דגם במשיכה וכל הקנינים חוזר כ"ז שעסוקין באותו ענין וכתב עליו שאינו נכון וכן דעת כל רבני ספרד. וע"ש שכתב קצת ראיה מהא דנתמלאה המדה לקמן סימן ר' דא"י לחזור בו משמע דתיכף כשנתמלאה שוב א"י לחזור ע"ש:

שם אחר כדי דיבור כו' הנה בב"י הביא דיעה דסברה דבמסר הדבר מידו אינו חוזר אפי' תוך כ"ד. ונראה דזה דעת הט"ז באה"ע סל"ח והביאו גם בחו"מ סי' רמ"ט אמנם מש"כ הט"ז שם ראי' מב"מ גבי אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחילה דפריך תחילה בסיפא למ"ל פשי' דתחילה אמר. ומשני לגלויי דרישא באמר תחילה כו' ודילמא אי לא תחילה הו"א דלעולם לאו תחילה אלא דאמר בתוכ"ד. ומוכיח מזה דתוכ"ד נמי פשי' דל"מ. לאו ראי' היא כלל דאדרבה אי תוכ"ד מהני היינו נמי תחי'. וסגי לי' שם גם ברישא תוכ"ד. וא"ש אפי' אי מגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו כיון דחזר בו תוכ"ד ל"ק וז"פ. ויותר תמוה מה שלמד מדברי הטור שם גבי קדושין דל"מ תוכ"ד דהא בהדיא אמרינן בנדרים ובפי"נ דכל מילי תוכ"ד כדיבור בר ממקדש כו' וצע"ג:

ס"ט בהג"ה ואפילו במקום שאין קרקע נקנה בכסף בלא שטר שכירות סגי לי' בכסף. נראה דהוא כדאמרינן בב"ב ל"ג שטרא לפירא לא עבדי אינשי ע"ש:

שם וי"א דאין שכירות נקנה בק"ס זה דעת התוס' ריש ב"מ. ולולי שאיני כדאי יש לפקפק הרבה בדין זה. הנה ראייתם שם מר"ג וזקנים כבר דחה שם הרא"ש היטב ע"ש ובקידושין כ"ז כתב הוכחה מדתניא כשם שקרקע נקנה בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנה. וחליפין לא קתני לענ"ד הוא נדחה בפשיטות כדאמרינן בקדושין כ"ב גבי עבד כנעני דתנא דידן לא תני חליפין דמילתא דאיתא במטלטלין ל"ק ע"ש וכ"ש בהך ברייתא דמשמע בהדי' דאתי לאשמועינן כשם. דהיינו שיש להם קנין קרקע ולמ"ל למתני חליפין. ועוד יליד על דבריהם בערכין (ד"ל) סוד"ה ולא ידענא כו' דכ' בטעם הדבר כיון דחוזר לבעלים הוה כטובת הנאה דאינו נקנה בחליפין ע"ש. ונראה דס"ל דלפי המסקנא דשם טו"ה אינה נקנה בחליפין ואג"ק וא"כ לפי מה שהסכים הש"ך ריסר"ג דגם טו"ה נקנה בחליפין בראיות נכונות א"כ כ"ש שכירות דנקנה בחליפין עוד נראה הוכחה ברורה מערובין מ"ט דאמרינן דלמ"ד עירוב משום קנין יכול לערב בכלי מתורת ק"ס וקונין ביתו מתורת קנין ע"ש ומשמע בהדיא דהוה כשאר עירוב ואפילו בבית של שוכר דא"י להקנות אלא כחו דהיינו שכירות וש"מ בהדיא דשכירות נקנה בק"ס [ובלא"ה בודאי אינו אפי' שכירות גמורה אלא עירוב בעלמא לשבת זה ואפ"ה נקנה בק"ס]. ודוחק לומר כמש"כ התו' בב"ק (ד"ל) דאפי' אי הגבהה בעלמא בעי שלשה בעירוב סגי טפח דהקילו בדרבנן בעלמא ע"ש. דא"כ מנ"ל להש"ס לעשות פלוגתא בזה ולימא דלמ"ד מתורת קנין מהני כיון דבעלמא ל"מ בכה"ג וע"כ דשכירות נקנה בק"ס וע' מש"כ בסשט"ו ונדחקתי בזה כנגד דברי התוס' והש"ע לפי שהמנהג להקנות שכירות בתים בק"ס. וה' יאיר עיני סי' קצ"ו ס"א ונקנה ג"כ במשיכה כ' הנ' בשם הפ"י דאע"ג דע"כ הוקש לקרקע וקנה במשיכה דאין למדין אפשר משאי אפשר והקשה עליו דהא אמרינן בגטין כ"ב גבי עציץ נקוב דל"ק זרעים עד שיחזיק ול"מ משיכה אף דאפשר ע"ש. ולענ"ד השגה מכאן דכבר ביארו התו' בשבת (פ"א) גבי פרפיסא דעציץ נקוב שהניחו על יתידות בשבת לא הוה תולש מדאורייתא וכל שמושכו ע"ג קרקע הוא בדוכתיה וא"כ באמת לא שייך משיכה גביה כלל. הא למה זה דומה לאילן המושרש בארץ ומושך הנוף אילך ואילך דלא הוה משיכה כלל. ועוד דהא קיי"ל דבעי משיכה שימשכנו כולו ממקומו כמבואר בסימן קצ"ח ע"ש ומיהו במעבירו ע"ג עצים כ' הג"א שם דודאי הוה תלישה אבל בכה"ג פשיטא דמהני משיכה כי דהוא כבר תלוש והוה כשאר מטלטלין אלא דהש"ס לא איירי אלו כ"ז שהוא מחובר וכשהוא מחובר אין כאן משיכה וזה פשוט:

ס"ג וי"א שה"ה הגביהו רבו כתב הה"מ דבנוסחאות אין חולק אר"ש ואפילו לגירסא דת"ק פליג מ"מ כיון דאר"א דמשיכה קונה כ"ש הגבהה. ולכ' לפי פירשב"ם בב"ב (נ"ג) דפי' בטעמא דת"ק דעבד לאו אורחיה בהגבהה א"כ לכאורה אין ללמוד הגבהה ממשיכה די"ל דמשיכה אורחיה הוא. ועוד דלפירשב"ם נראה ברור דר"ש לשיטתו דס"ל בקדושין דאפילו פיל דווקא בהגבהה. הרי דס"ל דאין לנו אלא קנין הגבהה אפילו בלא אורחיה וא"כ כיון דקיי"ל שם דלא כר"ש נראה דה"נ לא קיי"ל כוותיה ואפשר דכאן דהמשיכה בעבד גדול הוא דווקא תקפו בע"כ והביאו אצלו ודאי דהא נמי לאו אורחי' וא"כ גם הגבהה י"ל דלא גרע אפילו לדידן. ועוד כיון דאין לנו אלא גריעותא דלאו אורחיה הא פסקינן בסי' קצ"ח בפשיטות דהגבהה קונה אפילו בלאו אורחיה ולמדו מב"ב (פ"ו) גבי מידי דבעי מיתנא ואפ"ה קני בהגבהה ע"ש. אמנם דברי הרשב"ם שם דהביא ראיה דהגבהה קונה בלאו אורחיה מדר"ש גבי פיל הוא תמוה טובא דהא לשיטתו גבי עבד פליגי רבנן בהא והיכי מייתי מר"ש ודו"ק:

סמ"ע סק"ה וה"ה נמי דמהני כשרבו הראשון א"ל לך אצל הלוקח נראה שדקדק כן מדברי המחבר מדכתב דגבי עבד גדול ל"מ כשרבו ראשון א"ל לך אצל הלוקח ש"מ דהא בקטן מהני אבל לכאורה יש לדקדק דא"כ כשהמוכר מכישה לבהמה במקל שתבא אצל הלוקח נמי להני. ובהדיא תנן בפרק השואל דא"ל למשאיל הכישה במקל ותבא אצלי ומתה בהליכה פטור השואל. הרי דאע"ג דשואל קונה במשיכה להתחייב באונסין. זה לא הוה משיכה וה"ה בלוקח. ונראה לחלק דבהמה לא אזלה אלא מכח הקול והא קלא דמוכר אבל עבד קטן אף דאיהו אדעתי' דמרא עביד מ"מ הליכתו אינו מכח הקול אלא מכח הבנתו בדברים וחשיב בכה"ג אזיל אדעתי' דלוקח דמחמת הלוקח הלך ומ"מ ודאי דזה אינו אלא כשהלוקח הוא צוה למוכר שיאמר לו כן בשמו דמחמת הלוקח הלך וזה נכון בס"ד:

סי' קצ"ז ס"א בהמה אינה נקנית במסירה כו' כבר האריכו בזה הרבה ואכתוב מה שנלענ"ד בקצרה הנה בקו' דרש רב בהמה נקנית במשיכה ופריך שמואל והא אנן במסירה תן ורב נמי במסירה הוה אמר הדר ביה ואמר כהאי תנא כו' והנה שיטת ר"ת דמסירה עדיפא והאומר מסירה דווקא מסירה ולא משיכה [והיינו אפילו בסימטא] וע' תוס' שהקשה עליו מסוגיא דריש ב"מ דס"ל לשמואל גופיה דמשיכה קונה ותי' במציאה דלא שייך מסירה התם קונה משיכה. ועדיין יל"ד לענ"ד מסוגיא דסו"פ המדיר גבי נולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה א"ש גופיה גבי לוקח ג"כ דמשך בעל החמור את הפרה קנה את הפרה במשיכה ע"ש. עוד קשה לי לשיטת ר"ת סוגיא דב"ב גבי ספינה דמוקי ברייתא דס"ל לרבי במסירה ברשות הרבים והא דאמר במשיכה בסימטא והרי לשיטתו היכי דאמר מסירה ממעט משיכה אפילו בסימטא ודאי כדמוכח סוגיא דקי' דפריך אהא דרב ממתני' דתני שם מסירה וע"כ דס"ל דממעט משיכה אפילו בסימטא כנ"ל. וביותר תמוה דברי הרשב"א בתוס' ב"ב שם דכתבו דלהכי מוקי לה ברה"ר משום דמסירה ממעט משיכה וע"כ היינו ברה"ר דהא לשיטת ר"ת ע"כ דממעט ממשיכה אפי' בסימטא מיהו למסקנא דשם דבקפידא פליגי א"ש דא"כ י"ל דלהכי נקט מסירה דדווקא באמר המוכר במשיכה דגריעא ס"ל לרבי דלא הוה קפידא אבל להיפוך גם רבי מודה ודו"ק אבל לס"ד ודאי קשה וצע"ג. והנה לשיטת ר"ת ודאי אף דלדידיה פריך שמואל דלא תקני משיכה מ"מ לפי האמת לדינא ע"כ מודה ר"ת דגם משי' קונה כדהבאנו הך דס"פ המדיר דע"ו הנ"ל וכן שם פ"ב ודפ"ו משוך פרה זו כו' ובע"ז (ס"ג) גבי הבעלי לי בטלה זה והא מחסרא משיכה ועוד בכ"ד ולית ספיקא כלל במשיכה