חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נא

ליקני בחזקה פירש"י חזקה משנשתמש בו. משמע כשי' הרמב"ם ואפשר דבור דאין לו אלא תשמיש דדלי' הוה כשביל של כרמים דנקנה בתשמיש הילוך לכו"ע. וה"נ הבור בדלייתו וצ"ע בזה לדינא:

סי"א בהג"ה הי' גבשושית בשדה כו' ע' לקמן סרע"ה דבנה פלטרין ל"ק וחפר יסודות מחלוקת הפו' הי' שם גדר ועשה גדר אחר אפי' נבלע הראשון ל"ק וע' משכ"ש דגם צר צורה וסייד וכייד ודאי דבחזקת קנין קנה ודברי הר"מ לענין חזקת ראי' ע"ש:

סי"ב המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות כו' ל"ק אלא כנגד מעותיו כ' בסמ"ע דהיינו אפי' עייל ונפיק אזוזי ובב"י כ' דזה דעת הר"ח אבל הראב"ד כ' דבעייל ונפיק אזוזי ל"ק כלל וגם הר"ן כ' דגם כאן בעייל ונפיק אזוזי הוה נמי החוזר ידו על התחתונה. וא"כ גם שדה זו גופיה ל"ק וכשהמוכר חוזר יכול הלוקח לומר תן לי מעותיי. ונראה דהר"ן לשי' דס"ל בעייל נפיק אזוזי דעלמא בקרקע אחת אף דאין המוכר יכול לחזור בו אלא בהשאר. ובכנגד מעותיו יכול הלוקח ליקח קרקע דווקא. מ"מ יכול המוכר ליתן לו כחוש כדין קונה חצי שדה כמבואר בסי' ק"צ. וא"כ ה"נ כאן בעשר שדות ועייל ונפיק אזוזי אף אם לא ירצה הלוקח לבטל בכנגד מעותיו מ"מ יכול המוכר שלא ליתן לו אותה שדה אלא קרקע אחרת. ולא הוה כלא עייל ונפיק אזוזי דקנין אותה שדה שכנגד מעותיו והחזיק בה נגמר לגמרי. אבל הכא המוכר ע"כ יכול לבטל גם קנין אותה שדה וא"כ ה"נ ודאי גם הלוקח חוזר בו לגמרי. אבל לשי' הרמב"ם והרא"ש שם בעייל ונפיק דקרקע אחת דברוצה הלוקח קרקע נוטל עידית. פשוט דא"כ גם כאן אפי' עו"נ אזוזי והמוכר חוזר בו מ"מ יכול הלוקח ליקח שדה זו דווקא ע"כ של מוכר וקנין אותה שדה כבר נגמר. א"כ ברור דהכא אינו דומה ללוקח קרקע אחת דיכול הלוקח לבטל לגמרי. דהתם י"ל דלא הי' ניחא לי' אלא בכל הקרקע אבל הכא אפי' לא עייל ונפיק לא קנה אלא כנגד מעותיו. והמוכר יכול לחזור בו ע"כ על השאר. א"כ במאי יהי' עדיף כחו של הלוקח במה שזה עייל ונפיק שיבטל בשביל זה גם המקח דכנגד מעותיו כיון דהשאר בל"ה ל"ק. א"כ כאן ודאי קונה לגמרי כנגד מעותיו. ואין יכולין לחזור בו לא מוכר ולא לוקח. וכ"ה לשון הרא"ש בהאומנין גבי עשר שדות אפי' לא עו"נ כו' משמע בהדיא דאינו מחלק בזה וכמש"כ. והשתא א"ש דעת הסמ"ע שפסק בפשי' דלא כהר"ן והראב"ד. כיון דהמוכר מוחזק סמך על דעת הרא"ש ורמב"ם שם וכמש"כ שם דהוה ספיקא דדינא. ונראה דבפירש דנותן דמי שדה זו גם להר"ן תו אין המוכר יכול ליתן לו כחוש כלל. וא"כ אין הלוקח יכול לחזור גם לכו"ע וע' פיר"ח בב"י ודו"ק:

בהג"ה וה"ה בעשרה בתים או בית ושדה כעשר שדות. ומשמע דאפי' סמוכות זה לזה אינו קונה אלא כמו שקונה בנכסי הגר בלא נתן מעות וכן כ' הטור בהדיא ע"ש. וע' סרע"ה דשני בתים זה לפנים מזה דעת הרב שם בהחזיק בפנימי לקנות החיצון דקונה אפי' בנכסי הגר. וא"כ כ"ש כאן דקונה אפי' לא נתן מעות ודו"ק:

סי"ג בהג"ה ובשכירות לא בעינן שנתן דמי' כולן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הנה לשי' המחבר דגם במתנה קנה כולן יש ראי' ברורה מדברי התו' בב"מ (צ"ט) גבי תיקנו משיכה בשומרין שכ' דלי"ל בשוכר דתיקנו דמשיכה קונה ולא מעות. דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף פי' וא"כ מדינא א"צ מעות והוה כמתנה דשי' בכ"ד דמשיכה מן התורה ע"ש וכ"ש כאן דמצד עיקר הקנין החזקה ודאי ה"ה קנין גמור בקרקע לקנות כולן. אלא דאינו מתרצה להקנות לו בלא נתן הדמים. דודאי י"ל דלא חסר כאן נתינת דמים. כיון דאפי' לענין עיקר דין קנין חשיב לאו בר דמים והוה כמתנה. וכ"ש בזה דל"ג ממתנה ודו"ק. אבל משמעות דברי הרב דאפי' לשי' דבמתנה ל"מ לקנות כולן הכא עדיף טפי. ונראה דסברתו כיון דסופו ליתן מעות ועדיין לא הגיע הזמן הוה ככבר נתן המעות ועסמ"ע ודו"ק:

סי' קצ"ג ס"א כל המחובר שצריך לקרקע ואפי' לא נתכוון לקנות הקרקע אלא החזיק בקרקע או נתן כסף בעד הקרקע לקנות המחובר קנה עסמ"ע דה"ה החזיק במחובר עצמו כיון שהוא כקרקע קנה אלא שצריך חזקה בכ"א בפ"ע. ונראה לפרש דהיינו בלא נתן דמי כולן. וכדין עשר שדות בעשר מדינות כיון דכל חדא לחודה קאי, ולפ"ז בפי' בהדיא שיקנה כולן ודאי מהני אף בחזקה אחת ואפי' לא נתן דמי כולן. וכמו בעשר שדות דכ' הב"י בסי' הקודם בשם ר"י דבכה"ג קנה. וכן מצאתי בש"מ בשם הרמ"ך גבי עייל ונפיק אזוזי שם דכ' בהדיא דפי' מהני אפי' בעשר שדות אפי' לא נתן דמי כולם ודו"ק:

שם אבל אם אין צריך לקרקע כלל כגון ענבים העומדות לבצור ה"ה כמטלטלין כו'. עסמ"ע סק"ד האריך דכאן כ' המחבר סתם דהם כמטלטלין. ובסי' ש"א כ' דהם כקרקע לענין שומרים ובסי' צ"ה חילק אי צריכין לקרקע קצת ע"ש. וכ' דההיא דסי' צ"ה וש"א חדא נינהו דסתם עומדות לבצור בלשון הפו' היינו שצריכין קצת לקרקע [אלא דבסי' צ"ה ירד לפרש משום דנקטו שם לשון הש"ס דהוה כמטלטלין ונשבעין עליהן ומש"ה הוצרכו לפרש דלשון עומדות לבצור שבש"ס. היינו באין צריכין לקרקע כלל]. וכאן באונאה וקנין הוה אפי' צריכין לקרקע קצת כסתם עומדות לבצור שבפו'. ומ"מ לענין קנין ואונאה הוה כמטלטלין. ולענ"ד הוא תמוה טובא חדא דפי' עומדות לבצור דבש"ס באין צריכות לקרקע כלל. ובלשון הפו' להוי סתמא דצריכין לקרקע קצת. ועוד דכיון דפי' פלוגתא דש"ס באין צריכין כלל ואם כן הא דפסק בסי' צ"ה דנשבעין מיהו באין צריכות כלל ע"כ דפסק כר"מ. וע"כ כמש"כ הרה"מ דפסק כר"מ. משום דמסייע ליה סוגיא דנערה שנתפתתה דאמר שם דעומדות לבצור כבצורות ע"ש ולשי' דע"כ יש לחלק בין קנין לשבועה. דבקנין אפי' צריכות לקרקע קצת הוה כמטלטלין שבודאי אין הדין כן בשבועה לשי' א"כ אף באין צריכות כלל אין לנו ראיה מהא דנערה שנתפתתה לענין שבועה דלא כרבנן כיון דע"כ קנין שאני ובודאי גב ית חוב דנערה שנתפתתה לקנין דמי ועש"ך וע' סוגיא דחולין קכ"ז תאנים שצמקו באיביהן התולש מהן בשבת חייב חטאת אם לא יבשו הן ועוקציהן וע' בתוס' שבועות שם וצ"ע [אמנם מה שהשיג עליו הש"ך על מש"כ דבסי' צ"ה מיירי לענין שומרין והא התם מיירי לענין כפירה והודאה ע"ש. הש"ך הוא לפי שי' בזה דמחלק ביניי' שם בסי' צ"ה וכשי' הר"י מגש. אבל הסמ"ע ס"ל דאין חילוק ביניהן וכמש"כ בתחילת לשונו לענין שומרין ומודה במקצת. וכדקיי"ל באמת בכ"ד דשוין הן. וקרקע במודה במקצת איתמעט מדין שומרין כמבואר בסוגיא דשבועות ועיין תוס' ב"מ (ד"ה) ד"ה אמאי איצטריך קרא. למעוטי קרקע משבועה ע"ש]:

עוד השיג על הע"ש שפי' דעת הרב מדין אגב דהא בכה"ג דלא בעי לקנות הקרקע לכ"ע צריך שיאמר לו קנה קרקע ותקנה לך מטלטלין שעלי' ע"ג כו'. ול"י מאי קשיא ליה דהא גם בצריך לקרקע ודאי דצריך בזה שיאמר לו המוכר החזיק בקרקע לקנות המחובר בו כיון דאינו קונה הקרקע וה"ה של מוכר ונראה דכיון לדעת הפו' דצריך לשון אגב דווקא בקנין מטלטלין אג"ק. אבל כ"כ בסי' צ"ה בשי' המ"א דאפי' לדעת הפו' דתלוש ולבסוף חברו לא הוה כקרקע. מ"מ נקנה בית עם הקרקע כיון דמ"מ ה"ה מחובר בו ה"ה נקנה אגבו. והוכחנו דכוונתו דאפי' לא אמר אגב כלל דממילא ה"ה בטל לגבי הקרקע. וכל הנך מטלטלין דניקנים במוכר בית וחצר ועיר בפרק המוכר את הבית דמשמע שם דא"צ אגב כלל ונקנה ממילא דבטלי לגבי קרקע. והכי פסקינן בסרט"ו ס"ה דהמוכר את השדה מכר התבואה המחוברת אפי' הגיע זמנה לקצור. ואפי' אינה צריכה לקרקע. וגם התו' בגיטין (כ"ב) גבי עציץ נקוב כ' דאפשר החזיק בזרעים קנה עציץ אף שהעציץ הוא כמטלטלין ואפי' לא אמר אגב נקני דבטל לגבי זרעים ע"ש. וכן כ' הרה"מ בסופ"ג דמכירה בשי' הרמב"ם שם דמפרש הך דפשתן דתלש כ"ש קנה ומפרש בש"ס דא"ל לך ויפה קרקע כ"ש ותקנה כל מה שעלי' ופירש דהוא מתורת אגב. ואף דליכא בלשון הש"ס אגב כלל. ולא הביאו הפו' דאיהו ס"ל דא"צ לשון אגב. וע"כ דהתם כיון דבטלי אגב הקרקע שאני. ומ"מ כיון דאינו קונה גוף הקרקע. צריך לפרש דתקנה לך מיהו וזה נכון ודאי לדינא:

סי' קצ"ד ס"א בהג"ה ומיהו שכירות מעו"ג קונה בכסף וכבר תמה בט"ז ובהגהות דו"פ סקצ"ב דלשיטת הרשב"א שהביא הרב בהג"ה דגם חזקה אינו קונה אף דבישראל קונה חזקה בלא שטר בכ"מ. בכותי לא סמכה דעתו דאינו סומך אלא בשטר ה"ה בשכירות והנתיבות רוצה לסמוך בזה מטעם אחר. דשכירות אם אין השוכר קונה הדר למשכיר כמבואר לקמן סשט"ז ע"ש.