חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נ

של המוכר משום דכתיב ספר המקנה ע"ש והרי בגט אמרינן שם דס"ד דבפחות משוה פרוטה ל"מ משום דכתיב ונתן. וה"נ ודאי. דגם כאן הוה רבותא דהו"א גם בזה דבעי ש"פ משום תפר המקנה. כדשוה לגט דבעינן של מוכר ע"ש. והמחבר והרמב"ם השמיטו זה ונראה שס"ל כתוס' דב"ב (נ"א) שכתבו דבשטר מקח אין בו חידוש אלא דגריר בתר לישנא דשטר קדושין ע"ש. והנה בגטין שם אמרינן דכ' על איסורי הנאה כשר ובעי למפשט מהא דתנן על עלה של זית ודחי דש"ה דחזי לאצטרופי וא"כ יש להסתפק בשטר קנין על איסורי הנאה אי מהני דמנייר וחרס ליכא למידק כדדחי הש"ס מעלה של זית בגט שם [ולכאורה היה נראה דבלא"ה אית לן למימר דלא מהני משום כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ וגם כאן נתקן האיסור דאי לא קנה ע"י שטר זה לא נהנה ונתקן האיסור וכבר האריכו לקמן סר"ח גבי מקח הנעשה באיסור ע"ש ויש פוסקים דל"מ [והא דמהני גבי גט כבר כתבתי בחידושי שם דכיון דנקט דכותבין לכתחילה ע"כ בהני דמצוה לגרשה וכדקיי"ל דאין מגרשין לכתחילה אלא במקום מצוה וכיון דהוה מצוה קיי"ל דמצות לאו ליהנות נתנו אפילו במקום שיש לו הנאה בלא"ה וכמו שאמרו גבי עירוב למ"ד א"מ אלא לד"מ מותר לקנות עירוב בביה"ק דאסור בהנאה וא"כ כאן צ"ע] שוב ראיתי דע"כ מקח הנעשה מאיסורי הנאה קיים דהא יליף בסו"פ האיש מקדש דאיסורי הנאה אין תופסין דמיהן. ממיעוט דכתיב גבי עכו"ם ושביעית ע"ש. ואי ס"ד דל"מ לא איצטריך קרא דבלא"ה אינן כלל חליפי איסורי הנאה כיון דל"מ המקח וברשותיה דמרא קאי. וע"כ דהמקח קיים ומהני והוה חליפי א"ה ומשו"ה בעי קרא דאפ"ה בכל איסורי הנאה אין תופסין דמיהן ושרי חליפין. וזה ראיה נכונה] ונראה דמ"מ כאן דלפי המסקנא מהני שם גם בגטין יש ללמוד דכ"ש כאן גבי קנין ויש לה"ר מדכתבינן בק"ס דכש"ר למעוטי א"ה כדאיתא בהזהב וע"נ סקצ"ה דהוכיח דלא מפרשינן אלא הלכות קנין סודר וש"מ דבשאר קנין מהני אפילו א"ה וצ"ע:

שם אע"פ שאין שם עדים כלל זה לשון הרמב"ם והטור. וכתב הב"י דהיינו כמש"כ בסקפ"ט דא"צ עדים לקנין ע"ש. ולולי ד"ק היה נראה דדבר גדול דברו לנו ולא לחנם כפלוהו כאן. דהכא בשטר קנין דהקנין נעשה ע"י השטר קיי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי וכדפסקינן לעיל סנ"א ע"ש. והנה בעידי חתימה בלא עידי מסירה יש מחלוקת בפוסקים וע' רא"ש פרק המגרש ולשון אע"פ שאין שם עדים כלל משמע באמת דגם עדי חתימה ליכא. והא דמהני באמת צ"ל כמש"כ התוס' בריש גטין [ד"ד] דבממון הודאת בע"ד כמאה עדים והודאה הוה כעדים. ובאמת מדברי קצת פוסקים לא משמע כן כלל ואין להאריך ועכ"פ הוה רבותא טובא ודו"ק:

ס"ד המוכר אומר לא קבלתי המעות כו' אם הוא מקום שנותנין מעות ואח"כ כותבין כו' הלוקח נאמן. ועב"י דהרשב"א גמגם אף במקום שכותבין ואח"כ נותנין. ולענ"ד בזה ודאי צריך ראיה דאפילו נימא דקנה בשטר. לא שייך בזה לומר דארעא בחזקת לוקח וזוזי כחוב הוא והמע"ה. דודאי מ"מ ל"ג מתנאי ע"מ שיתן המעות. דפסקינן לקמן סרמ"א דנותן על תנאי דיעשה צריך הלוקח להביא ראיה דעשה. וכיון דכותבין ואח"כ נותנין פשוט דל"ג מתנאי. ובודאי צריך ראיה דקיים התנאי ונתן המעות אבל בנותנין ואח"כ כותבין אין תנאי בשטר ודו"ק:

בהג"ה מכר לו קרקע בשטר או במעות לאחר ל"י כו' ונאבדו המעות אם אמר לו מעכשיו קנה לא אמר מעכשיו לא קנה. בסמ"ע תמה דבמעות מפורש בקידושין דאפילו נתאכלו המעות ואפילו בלא מעכשיו וכ' הסמ"ע דאיירי דנאבדו בענין שא"א להתפרע וביאר הקצו' דהיינו בנאבדו באונס דפטור מלשלם. אבל לענ"ד הוא תמוה דא"כ הוה כהחזיר המעות ואפילו אמר מעכשיו ליק דאין כאן נתינת כסף ובמאי יקנה דהא לא הקנה לו אלא במכירה. ולענ"ד זה א"צ לפנים ואפשר לומר דזה גופה נמי תלי במעכשיו. ובמעכשיו באמת הוא באחריותו גם לאונסין. וטעם הדבר דקיי"ל גבי לוקח כלי מבית האומן לבקרו חייב באונסין בזבינא חריפא כמבואר בסוסי"ר. דחשיב כאלו היא ברשותו ע"ש. וכבר כ' התו' בב"מ (ס"ג) ד"ה ופוסקין. דיותר יזדמן לבעל המעות לקנות. ממה שיזדמן למוכר למכור ע"ש. וא"כ כ"ש דהוה המעות כזבינא חריפא וא"כ במעכשיו דמשמע דתלי התנאי חזרה בהמוכר. וא"כ קבל הוא המעות לזכות בהם אם ירצה והוה המוכר על המעות כהלוקח על הכלי בזבינא חריפא דחייב באונסין. אבל בלא מעכשיו דלא חל הקנין כלל עדיין וגם הלוקח יכול לחזור בו. ל"ד לשם דקנה לגמרי נגד המוכר. ובודאי אין כאן חיוב אונסין וצ"ע. והנה הא דבמעכשיו מהני בכה"ג דנקרע השטר ונאבד לכאורה זה דווקא לשמואל דס"ל מעכשיו ולאחר ל"י תנאה הוה. אבל רב מספקא ליה בחזרה וא"כ במכירה בספיקא הוה בחזקת המוכר ולר"י הוה שיורא ויתבאר זה בארוכה בסי' קצ"ה בס"ד:

סי' קצ"ב בד"א שהחזיק בפני המוכר כו' במתני' לא תני בפניו וע' בגמרא ונראה ליישב עפ"י דעת התוס' והרא"ש לעיל סי' קנ"ז דאחין שחלקו אפילו לא החזיקו בפניו. כל שאמר אתה תטול חלק זה ואני חלק זה. אפילו לא אמר לך חזק וקנה מהני ומש"ה כיון דמתני' תני בהדייהו אחין שחלקו לא תני בפניו ונכון:

ס"ג בהג"ה וה"ה אם עשה מנעל או העמיד דלתות י"א דקנה עב"י. ולענ"ד יש ללמוד זה מדברי התוס' שם ד"ה ליבני דכתב דבונה פלטרין בנכסי הגר כל כמה דלא העמיד דלתות גרע מצר צורה משום דאכתי לא חזי לדירה קבוע בלא דלתות. ולא הוה תיקון דאדרבה מקלקלה דעד השתא הוה חזיא לזריעה ע"ש. וא"כ הדלתות מתקנם לדירה קבוע. ול"ג תיקון זה מפרץ פרצה וצר צורה דהוה תיקון גמור לקנות בו. וכן קבע מנעול נמי הוה ודאי תיקון ול"ג מצר צורה דאף דהוה חזיא בל"ה השתא משבחת וה"נ המנעול. כללא דמילתא כל שהוא תיקון חשוב וגמר הנאה ודאי הוה חזקה ודו"ק:

ועב"י הביא דברי הרא"ש בפרק הזורק דמש"ה בעי שם נעילה ופתיחה לפי דבל"ה האשה נועלת פתחי בעלה ובעי שתפתח תיכף כדי שיהא ניכר שהוא לשם קנין. וכ' ב"י ע"ז דמזה ש ללמוד דמי שהוא דר בבית בשכירות ואח"כ קנוהו בעי נמי עילה ופתיחה כיון דמעיקרא נמי הי' דר שם. וכעין זה כ' הרדב"ז הביאו פ"ת סק"א וכפי הנראה אישתמיטתי' דברי ב"י הללו:

ס"ט הציע מצעות בבית ושכב עליהם כו' אפי' נתן כליו לתוכו קנה הנה שי' הרמב"ם דאכילת פירות קנה בנכסי חבירו אמנם בנכסי הגר כ' בהדיא דל"ק וע' לקמן סרע"ה [והטעם נראה דאכילת פירות הוה כאודיתא כיון דהוא בפניו או שאומר לו לך חזק וקני. אבל בנכסי הגר מאן מודה לי' ודו"ק]. ולפ"ז קשה הא דדייק הש"ס דהציע מצעות בנכסי הגר קנה מהא דהלבישו כו' העבד לרב קנה. דדילמא התם בנכסי חבירו ומדין אכילת פירות אבל בנכסי הגר דא"פ ל"ק הא נמי ל"ק. והנראה ברור דשי' הרמב"ם כשי' רבו הר"י מגש הביאו בש"מ דפי' בהציע מצעות דאין הקנין בשכיבה אלא משום מה שמיפה את הקרקע ופי' הלבישו הרב לעבד. והוא נמי משום יפוי. ובזה אין לחלק כלל בין נכסי חבירו לנכסי גר וז"ב. והמחבר דהביא שי' הרמב"ם בא"פ וכ' כאן בהציע מצעות שכב עליהן דבריו צ"ע:

וע' בטור שהביא מחלוקת ר"ה גאון והרמ"ה גבי כל הנך דשמואל בזכי זכיא ופשח דיקלא ופתח מיא. דנחלקו בנכסי חבירו דרה"ג סבר דכיון דדעת אחרת מקנה מסתמא הוא אדעתא דלמיקני. והרמ"ה חולק וסבר דגם בנכסי חבירו הוה כנכסי הגר. והשמיטו המחבר. ונראה דאיהו אזיל לשי' דפסק כהרמב"ם דא"פ קונה ולא שייך מחלוקת זה כלל דאפי' אדעתא דציבי וחיותא וכוורי קני דל"ג מא"פ. אמנם בהך דתקל תיקלי אדעתא דבי דרי ל"ק. לכ' בזה שייך המחלוקת זה גם להרמב"ם ואפשר לפי דברי הר"י דאורלייני"ש בתו' שם דכ' דבי דרי היינו מקום העמדת בהמות ומשום דהעמדת בהמות גופה ל"ק ע"ש. ואפשר דגם להרמב"ם דפי' בי דרי היינו גורן הוא ג"כ דווקא בנכסי הגר דדש שם ל"מ דהוה כא"פ מש"ה גם תקל תיקלי ל"ק וכעין שכ' הר"י לשי' דהעמדת בהמות ל"ק. אבל בנכסי חבירו לשי' הרמב"ם דדש שם מהני גם תקל תיקלי ודאי מהני ונכון. אמנם בעיקר הדין דא"פ דהסכים כהרמב"ם לכ' תמוה דהרמב"ן והראב"ד והרשב"א והר"ן נחלקו עליו בזה והביאם המגיד. ולפ"ד הנ"ל גם רה"ג והרמ"ה ודאי חולקין בזה. עוד קשה לענ"ד לשי' הרמב"ם הא דאיצטריך לאשמעינן בשביל של כרמים דנקנה בהילוך. דלדידי' פשיטא דל"ג מא"פ דזה פירותיו ואפשר דקא משמע לן דאפי' בנכסי הגר דא"פ ל"ק בשביל של כרמים הוה כחזקה. וע' ברש"י ב"ק (נ"ב) גבי מוכר בור לחבירו דאמר שם אי בחזקה