חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב מח

נתרצה על השמירה אם לא הודיעו. אבל כשמחזירו. א"כ אם היה מודיעו היה ג"כ צריך זה להחזירו א"כ הוה כהודיעו ודו"ק. וגם שי' הרמ"ה שם דלא הוה אלא ש"ח בחזרה צ"ע דהא הש"ס נקט כללא דכל שהיה מקודם שואל חייב אח"כ כש"ש. ואולי דכוונתו כשמחזירה בשביל דאינה טובה וא"כ איגלי מילתא דאינה זבינא חריפא וא"כ גם מעיקרא לא הוה הנאת לוקח. ומש"ה השתא אינו אלא ש"ח וכעין דברי התו' בב"מ שם ודו"ק:

סי' קפ"ז ס"א ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים הרי צריך להביא ראי' זה דינא דאיסי דיש ראי' יביא ראי' וע' ברי"ף דכ' דאיכא מ"ד דפירש כפשוטו דפטור בראי' ואי ל"ל ראי' משתבע והכריע כשי' זו שכ' המחבר דדווקא צריך ראי' ואינו נפטר בשבועה דאי ל"ה מאי קמ"ל קרא פשי' דבעדים א"צ לישבע. והנה התו' בריש ב"מ (דף ו) ד"ה שבועה דקדקו דלמה מיפטר בראי'. הא עדיין צריך לישבע דלא שלח בה יד דאם ש"י אפי' נאנס חייב באונסין ותי' דשבועה שלא שלחתי בה יד אינה אלא מתורת גילגול וכיון דמיפטר מעיקר שבועה פטור גם משבועה זו דגילגול ע"ש. וא"כ טובא קמ"ל דבלא קרא הו"א דהך שבועה ג"כ מעיקר תורת שבועה ואפי' יש ראי' משתבע קמ"ל ולא מוכח מידי. אמנם מלשון הש"ס גבי ת' דני דחמרא דא"ר קלא אית להו משמע בהדיא דלחיובי' קאמר דאי ל"ה מאי נ"מ אי איכא קלא וכן משמע רהיטת כל הסוגיא דאמר אפי' במקום מדרון נמי היכא דאיכא ראי' לייתי ראי' משמע דבעי למימר דלא מיפטר בשבועה ודו"ק:

שם ואם לא הביא עדים א"נ כו' ע"נ שהביא דברי המהרי"ט דאי אית ליה מגו נאמן והשיג עליו דהוה מגו במ"ע דאנן סהדי דאי הוה ליה אונסא הוה ידעי סהדי. ואינו מוכרח לענ"ד דהא האי דינא אינו מסברא אלא מיתורא דקרא ועיין תוס' ב"ק (י"א) דת"ק דא"ש שם דריש לה מדרשא אחרינא ש"מ דהיא דרשא גמורה וכן הרי"ף כ' ע"ז דהאי דינא אית ביה חידושא ומילתא תמיה ובודאי אין לומר ע"ז מסברא דהיא מגו במקום עדים. ועוד נראה לענ"ד בטעם הסמ"ע סק"ה בשי' הרמ"ה ע"ש בארוכה דס"ל דדין זה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ודווקא שבועת שומרים ולא ילפינן לענין מלוה וע' תוס' ב"ק ק"ז גבי כי הוא זה כו' ודו"ק:

סי' קפ"ח ס"א אין העכו"ם נעשה שליח כו' ע"נ דלמד מהא דתופס לבע"ח מהני שכרו וע"כ דדוקא שליחות איתמעט וידו כיד בעה"ב עדיף משליחות א"כ יש לומר דמהני בהא אפי' הנך דאינן בני שליחות דגם עו"ג לא איתמעט אלא משליחות והקשה בעצמו מהך דגט ביד עבדה ל"מ אלא בכפות וכ' דבגט בעי דווקא קנין יד וזה לא מהני. אבל שאר קנין כגון הוגבה מכחו זה מהני ע"ש בארוכה. ולענ"ד אין כל דבריו נכונין בזה דזה שכ' דבגט ל"מ אלא קנין ידו. זה לא שמענו מעולם ולא משמע כן כלל והרי תנן נותן לה על קרן פרה ונותן לה את הפרה וכן על יד העבד ונותן לה העבד ומשמע בהדיא דבקנין העבד והפרה מתגרשת וא"צ לתפוס הגט בידה. וגם מה שהעלה לפי שי' בהך דתופס לבע"ח דלא ליהני אלא הגביה דווקא ל"מ כן בכ"ד. וגם עיקר החילוק בזה דלענין הגביהו מהני טפי ידו כיד בעה"ב דהוה כהוגבה מכחו אין לו ביאור גמור דהא גבי שליח עו"ג בעלמא מודה דל"מ דלא חשוב כחו אלא כח העו"ג אף דעושה ע"פ ובאמת מבו' כן בסו"ס קצ"ו דבעבד גדול ל"מ קרא לו והוא בא. ולא חושיב מה שהולך ע"פ כמו כחו. וא"כ ה"נ למה מהני יותר קנין הגבהה מקנין ידו וא"כ ההוכחה מהא דנתן ביד עבדה דל"מ ברור ומוכרח. וכן מוכח לענ"ד משוכר עידי שקר להעיד לו דקיי"ל דפטור מדיני אדם. ול"א כיון דשכרו הוה ידו כיד בעה"ב ומהני אפי' לד"ע אף דהא דאין שליח לד"ע נמי יליף לה ממיעוטא דש"כ הבאין כאחד ברפ"ב דקדושין ול"א דדווקא שליחות איתמעט אבל שוכר דהוה ידו כיד בעה"ב מהני ולא מצינו שים עדיפות בכ"ד בהא דידו כיד בעה"ב. והך דתופס לבע"ח כ"כ בסק"ה דיש לומר דהתם שאני ע"פ סברת הפ"י דלהכי ל"מ לתפוס בחב לאחרים משום דלאו כל כמיני' לזכות לזה ולחייב את זה כיון דל"ל הנאה מזה וכדאמרינן שהבא בהרשאה מקרי אשר לא טוב עשה בתוך עמיו. אבל כאן דידו כיד בעה"ב ודאי דהוא רשאי בזה. וכן בממל"ח למ"ד ל"ק הוה משום תופס לבע"ח ומש"ה בפועל דנהנה מזה מהני ודו"ק. וא"כ גם שם אינו אלא מתורת שליחות והיכא דל"מ שליחות ל"מ ידו כיד בעה"ב כלל וז"ב:

ס"ב חשו' כו' ואינם עושין שליח כו' עיין אבהע"ז סקכ"א ס"ב מחלוקת הפו' בנשתטה אחר שליחות אי נפקע השליחות ובחי' שם הארכתי וכ' דנראה כמו בקנין לאחר ל"י ונשתטה נפקע הקנין כדמוכח בהדיא בתו' קדושין (ע"ח) ה"נ השליחות נפקע וע"ש:

הלכות מקח וממכר סי' קפ"ט כ' הטור דהיה לו פקדון בידו וכיוון לקנות ל"ק ובב"י תמה ע"ז דקיי"ל בב"ב ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה. והט"ז כ' ליישב ע"פ דברי רשב"ם שם דרשות נפקד הוה כרשות מפקיד ולכ' מ"מ תמוה דהא תניא בהדיא דברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה דקונה לו רשותו ול"א שהוא רשות המפקיד. והנראה בכוונתו ע"פ דברי הריב"ש שהביא ד"מ סשט"ו דשוכר שקנה בקנין א"י למחול על השכירות אלא א"כ חזר והקנה להמשכיר דיש לו בה קנין. ונראה ברור דה"נ בשאלה דמ"ש משכירות וכ"ה בהדיא דברי הרמב"ן שהבאתי לקמן סש"מ ע"ש וא"כ ה"נ תיכף כשקבלו ברשותו ודאי דנקנה לו הרשות להמפקיד כמו בקע בו דקנה לכ"ע ואינו יוצא מרשותו בלא קנין וזה כוונת הט"ז והוא גם דברי הרשב"ם ד"ה המופקדים כו' דמסתמא הקנה לו רשותו לצורך פירותיו כו' דמשמעות דבריו כהריב"ש דהוא קנין גמור ע"ש. אמנם ודאי דזה דווקא בתוך זמנו אבל כשנגמר הזמן ממילא הדר הרשות למרי'. וא"כ מיושב שפיר דהטור י"ל דאיירי בתוך הזמן וכן משמע לשון היה לו פקדון בידו ע"ש מש"ה הוא ברשות המפקיד. [ואפי' לשיטת הרמב"ם דחצר השכורה קונה למשכיר. מ"מ הא מודה דדבר הניתן לדעת השוכר קונה לו לשוכר כמש"כ הש"ך בסשי"ג. א"כ ל"ג מחצר השותפין דמזה לזה אינו קונה כמבואר בב"ב (פ"ד). וכ"ש כאן דבזה עיקר החצר הוא לשוכר דהוא קונה בחצר זה מהמשכיר כמבו' בכ"ד דשוכר את מקומו קונה וה"ה בשאול כמבו' בהרא"ש פרק הספינה סט"ו ע"ש]. וברייתא איירי בהכניס בה לצורך מכירה. וכן משמע לשון ברשות לוקח ע"ש. ובזה תיכף כשנגמר המקח הוה ככלה הזמן. והדר רשותא למרי' וקונה לו. ומ"מ משמעות הטור אינו נוטה לזה וגם על דברי הריב"ש גופה יש לעיין מדברי התו' בכתובות (נ"ט) דהעלו מסוגיא דערכין כ"א דהקדישו משכיר אין השוכר רשאי לדור בו. ומשמע דלא הוה אלא שעבוד דאי הוה כקנין לזמן פשי' דקונה לזמן אין המוכר יכול להקדישו בתוך הזמן. וע' ר"ן נדרים ר"פ השותפין שהסכים לדברי התו' מסוגיא דשותפין באין בהם ד"ח. ובאמת לדברי הריב"ש הנ"ל י"ל דקנין שוכר עדיף משותפין דהשותף בשעה שמשתמש השני ודאי אין לזה אלא שעבוד. אבל השוכר לזמנו הוא קנוי לו לגופו. וע' סשי"ב וצ"ע:

סי' ק"צ ס"ב ונתן לו כסף שוה פרוטה קנה עסמ"ע סק"א דהעלה דאין כסף קונה אלא בשנתן לו בתורת תחילת פרעון. או שאין שוה יותר אבל לקנות בפרוטה ולשלם שוי' לא מהני ע"ש. ובע"ז השיג עליו דבהדיא כ' הרב בסעיף י' דפירש דיקנה כנגד הכל קנה ע"ש. ועוד דהא קיי"ל בקדושי אשה דקונה בפרוטה אף דאינו בתורת שווי. והנה קושייתו מדברי הרב באמת כבר כ' הסמ"ע שם דדעת רש"י והטור דליק. וערש"י דבפרק הזהב כ' דלקנות הכל לאו מלתא הוא. ובהאומנין כ' דהמוכר לא אוזיל גבי' ע"ש והתו' בהזהב תמהו עליו דפי' שיקנה הכל ודאי עדיף מתורת פרעון ע"ש. אבל לענ"ד דברי רש"י מדוקדקין ומכוונין לדברי הסמ"ע ומה שסתם כאן גילה כאן. דכיון דהמוכר לא אוזיל גבי' והפסיקה מרובה לאו מילתא היא. ואף דהוא פי' שיקנה הכל ל"מ דכסף אינו קנין אלא בכנגד שוי' וזהו דברי הסמ"ע כאן וכיון לשי' רש"י דהביא שם. ויישב בדבריו קושי' התו' וכמש"כ ולענ"ד זהו שכ' הב"י דהטור ס"ל כרש"י אף דהטור לא הזכיר כלל פי' שיקנה הכל אלא כיון דכ' טעמא דהמוכר לא אוזיל גבי'. ע"כ כיון לשי' רש"י והנה הרא"ש שהביא הטור בסי' ר"א דנהגו לקנות בפרוטה קונה כדין סטימותא. ולמ"ל מנהגא הא אי איהו לחודי' פי' דיקנה בזה היה לו לקנות מדין כסף ואפי' במטלטלין אם פי' קונה בכסף כמש"כ הרב בסי' קצ"ח ס"ה. וע"כ דס"ל נמי כשיטת רש"י דבכה"ג לא הוה קנין וכפי' הסמ"ע דכסף אינו קנין אלא בתורת