חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב מד

דבכה"ג מסתמא דנתרצו זה לזה [ובזה מיושב מה שהשיג הסמ"ע על הע"ש דכ' הטעם דנתרצו ע"ש] וא"כ כל מה שהשביח אח"ז החלוקה דנא נתרצה זה בתחלה לכך. שיב נשאר על עיקר דלפי מעות. כמו לקח זה בשלו ונתערבו בלא דעתן. וה"נ ע"כ היינו כשלא נשתתפו אח"כ מדעתם מחדש אלא שנשאר משום סיבה בשיתוף והוה כנתערב בנא דעתן. אבל בלא"ה ודאי הוה כשותפות חדשה דבשור לחרישה הוה לאמצע. וע"ז קאי ההג"ה דשינו דה"נ שנשתנה בנא דעתן [ואפשר דאפי' הלכו למ"א לסוחר ולא מצאו הסחורה שנשתתפו עלי' ולא רצו להפסיד ההוצאה הוה כנשתנה בלא דעתן כיון דעכשיו אינן לוקחין אלא משום הפסד] וא"כ עסק הראשון כבר חלף הלך לו. והיה גם כן כלאח"ז חלוקה וכלקח זה בשלו ונתערבו. אבל המחבר לעיל קאי בנתרצו מדעתן למוכרו חי דהוה כנשתתפו מתחלה לכך ודו"ק:

ס"ז בהג"ה אבל אם אמר שמעון שלא ליתן חלקו אז שינה בענין. השותפות ואבד חלקי מהריוח עיין מש"כ בסט"ו דכל שהוא משנה מדרך השותפין ועובר על דעת השיתוף הוה כהגיע זמן חלוקה וכופהו לחלק. וכיון דלא נתן זה מעות בשותפות ולא נקנה לו החוב אלא במה שחבירו נתן ע"פ ונתחייב לו הוא בחלק ההפסד. א"כ כשמתרצה זה עכשיו לפוטרו מספק ההפסד הוה ככבר זכה בחלקו וממילא זוכה השני בהחוב והריוח שלו. וא"כ עכ"פ פשוט דזה אינו אלא כשנתרצה לו ראובן לפוטרו ונעשה חלוקה. אבל בלא"ה כיון דע"כ דשמעון יכול לגבות ממנו מה שנתן ע"פ לעכו"ם כמו לך ואני אבוא אחריך בסי' י"ד וקח סחורה זו ואשתתף עמך לקמן רסקפ"ב א"כ אף שלא רצה שמעון ליתן מ"מ כיון דיש לו חלק בהפסד לא נתבטלה השותפות. וכמו בחלק שלא מדעת חבירו בסי"ח דקיי"ל דהוא עצמו יכול לבטל החלוקה אם הפסיד ה"נ כאן בהיפוך אף שלא רצה ליתן עדיין שותף הוא ויש לו חלק בריוח דמה שלא נתן המעות לא הוה אלא שינוי בעלמא אבל עדיין לא נפקעה השותפות ואם יש שם שכר עדיין השכר לאמצע וצריך עיון מה שסתמו בזה:

ש"ך הקט"ז מדפריך ואמאי שמירה בבעלים ומשני דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ש"מ דהא סתמא הוה שמירה בבעלים. והאריך עוד על קוטב זה דכן יל"ד מהרמב"ם דלא השמיענו הך דינא דסתמא הוה ש"ש וכן התו' הקשו דא"כ פשי' דהוה שומר שכר ולימא דקמ"ל סתמא ע"ש. ולענ"ד קושי' הש"ס מעיקרא לא הוה אלא דמסתמא שניהן שומרין ביחד וא"כ הוא בבעלים. אבל כדמשני שמור לי היום כו' ודאי דל"ד אמר דממילא קיי"ל דשותף כיורד ברשות ונוטל כל מה שהוציא וה"נ ודאי נתחייב לו חבירו לשמור כנגד מה ששמר הוא. וכן כתב הרשב"א דטען על בהמתו ומתה אין חבירו כשואל על הבהמה להתחייב באונסין דהרי יקח שכר בהמתו עסמ"ד וה"נ כששומר הוה ש"ש. ובזה ידחה גם הראי' מהרמב"ם והתו' דלא השמיענו רבותא זו דסתמא דכ"ז נכלל במה דא"ש דשותף כיורד ברשות שהביא הרמב"ם וממילא פשוט דה"ה ש"ש. ונדחה גם הראי' מב"ק דתפסו ניזק אינו ש"ש לר"ע דשותפין הן. דהתם כשנטל בדרך תפיסה בודאי לא יתחייב שכנגדו לשמור כנגד זה כיון דזה תפסו ע"כ ומש"ה אינו שומר כלל. וגם דברי הרב שכ' דהוא ש"ח אינן אמורין אלא כששמר זה מנדבת לבו בפירוש כמו שדקדק בלשונו. אבל בסתם נכון כדברי הר"מ אלשקר דהוה ש"ש וכמש"כ הרשב"א דאין חבירו שואל בסתם א"כ ה"נ דזה אינו ש"ח בסתם ודו"ק:

שם סק"כ אבל מהרמב"ם משמע דהטעם דאין דעתם להקנות בגדים מכובדים כאלו וא"כ אף בגדול אחים שמין כו' לענ"ד אינו מוכרח דדווקא בבנים ובנות דהטעם דמחלו משום בושה להביא לב"ד אמרינן אינו מוחל בגדים יקרים אבל בגדול אחי דהטעם דלשתמעין מילי' אין לחלק בזה. וכן נראה בהנזקין גבי אפטרופוס דלבוש ומיכסי מדיתמי דלא מסלקינן לי' דעביד דלשתמעין מילי' ומשמע אפי' בגדים יקרים ולא חילקו כלל ע"ש:

ס"י בהג"ה ואם התרו בו שלא להקיף אפי' בדבר שדרכו בהקפה חייב. נראה פשוט דהיינו דהתרה בו שזה אינו בטוח או התנה קודם השיתוף ע"מ שלא יקיף כלל. אבל בל"ה אינו יכול למחות בו כלל לשנות ממנהג המדינה. כמו שאינו מעכב עליו למכור בזמן מכירה אפי' על חלקו כיון דאינו יכול לחלק קודם זמן חלוקה וז"פ ודלא כהנ':

שם ואם שינה האחד כו' כל פחת שיבא מחמת זה חייב לשלם נראה דחייב לשלם גם מה שהיה ראוי להרויח אם לא היה משנה. וכמו בסי"ד דמכר קידם זמנה דחייב לשלם מה שנתייקר אח"כ. והטעם דשותפין מקבלין עליהם כך מתחלה וכמש"כ שם הנ' והוא ברור:

שם ואם היה שכר השכר לאמצע. נראה דהכא אפי' כבר נטל שכר ואח"כ נעשה ההפסד. ול"ד לעלילת גניבה בסעי"ב בהג"ה. דהכא כך הוא הדין שיטול מה שיהי' שכר ולא הפסד ומיהו כל שנטל ריוח יותר ממה שהיה ראוי להרויח אם לא שינה פשוט דאם נפסד אחר כך רווחא לקרנא משתעבד ולא הוה ריוח כלל וצריך להחזיר. אבל להפסיד ממה שהיה ראוי להרויח אינו מחויב כלל וע' מה שאכתוב בסמוך בסמ"ע סקס"ט בס"ד:

סי"א בהג"ה ראובן שהלך ופטר חובות שמעון כו' עש"ך סקכ"ה דמסיק דאם יש לו עדים שלא נפרעו החובות א"נ ראובן שפטרן ברשותו אפי' במגו דהוה מגו במ"ע וכן הוא במרדכי ולקמן סי' שפ"ב. ובשעה"מ סי' ע"ה סתר דבריו דל"ג מטענת מחלת דמהימן במגו ע"ש. ולענ"ד אין כל הדברים דומים בזה. והרי בהדיא מבו' בסי' קנ"ז דעד ד"א שמחייבין אותן. א"נ אחד לומר שעשה לבדו אפי' במגו כיון שהיה יכול להכריחו ולא אמרינן דהוה כמחלת לי. ומה לי מחלת לי או מחלתי לך. וכן לקמן סו"ס ש"ל גבי אריס אומר למחצה ירדתי כו' דא"נ כנגד המנהג אפי' במגו הרי דכ"ז גרע ממחלת והחילוק בזה קל להבין:

ש"ך סקכ"ז חולק על הרב במציאה וס"ל דלעצמו וכן נראה לענ"ד דהא מבואר בס"ה דבכל האופנים דחולק בריוח לאמצע חולק בהפסד גם כן לאמצע אף דהטעמים שם אינו אלא על הריוח אלא דזה ממילא דחלוקת ההפסד כנגד הריוח. ואם כן כיון דקיי"ל דהפסד עלילה מעלמא אין השותף חייב לסייעו כ"ש דע"כ ריוח דעלמא אין השותף נוטל דודאי שוה שותפות הריוח לההפסד. שוב ראיתי בהגמ"ר ונראה שם בהדיא שתופס בפשי' דשותפות ריוח וההפסד שוין בזה. ודברי הרב תמוהין לענ"ד. אמנם מה שה"ר מהירושלמי לא זכיתי להבין שום הכרח לזה דהתם לא קאי באחים שנשתתפו בכ"ד אלא בשותפין בירושתן והתם ודאי כל שאינו מחמת הירושה אינן שותפין אבל הכא קיימינן ודאי בשותפין בכ"ד או שהמציאה מחמת השותפות וכה"ג. ולכ' היה נראה לדקדק מפירש"י בסוף ב"ק גבי שיירא שעמד עליו גייס לטורפה והציל אחד מהן הציל לאמצע ומוקי לה בשותפין ואפי' אינו יכול להציל בשותף היא לאמצע וכ' רש"י בטעמא דאורחא דשותפא למטרח בשביל חבירו וכ"כ כל הראשונים ומשמע בהדיא דדווקא התם בהצלת ממונם שהי' שלהם הא מציאה מעלמא לא היה הדין לחלוק. ומיהו י"ל דגם שם הוא באינן שותפין אלא בדבר זה וצ"ע:

סי"ב בהג"ה גבה חובות פרועין מעו"ג הוה בכלל מציאה כו' בד"מ בשם הרשב"א מסיים ואפשר כיון דהכותי נותן בשביל זה הוה כמגביה מציאה לחבירו כו' ע"ש. ונראה דכוונתו דכמו בא"ל חבירו זכה לי והגבי' סתם א"נ לומר שהגביה לעצמו כמש"כ הטור בססרס"ט. ה"נ אם נתן הכותי בשבילו א"נ לומר שכיון לזכות בשביל עצמו ועיין מש"כ בסי' קפ"ג. וע"ש ס"ג גבי שלח לקבל מעות מכותי וצ"ע:

סי"ד בהג"ה ואם מכרה קודם זמנה הוה פשיעה וחייב לשלם כו' פשוט דאם אפשר להחזיר המקח מהלוקח חייב הלוקח להחזיר וכמו בנתן השותף ללוי בסמ"ט דרצה גובה מלוי ע"ש:

סט"ו בהג"ה ואם שינה או פשע כו' אפ"ה אינן יכולין לחלוק אלא משלם מה שהפסיד דלא כהי"ח ע' יו"ד סרל"ו ובאחרונים שם גבי שנים שנשבעו זל"ז והכרעתם לדינא דאם עבר האחד במזיד אפי' בדבר כ"ש נפטר השני ובאונס תלי אם עיקר הדבר תלוי בו וצ"ל דכאן בשותף שיש תקנה לשלם לא עבר כלל על שכנגדו אלא הזיק לעצמו. וא"כ באינו רוצה לשלם. פשוט דבטל השותפות וזהו כוונת הרב בסוס"ז בלא רצה שמעון ליתן חלקו אז שינה בענין השותפות. פי' דכה"ג בודאי בטל השותפות וכופהו לחלוק ודו"ק:

סכ"ג המקבל עסקא מחבירו המקבל יכול לחזור בו כו' ע' קצוה"ח שהביא דברי הש"מ דמ"מ א"י לטול חלקו בריוח דרוחא לקרנא משתעבד כו' ובנ' כ' דזה אינו דהא פועל חוזר בו בחצי היום ונוטל שכרו אפי' נתייקרה המלאכה ע"ש וכ' דש"מ איירי בשני מקבלים ע"ש וכדבריו כ' במהרש"א שם אהא דרבא דהאי מאן דקבל עסקא מחבירו ופסיד וטרח ולא אודעי' כו' דדווקא לא אודעי' אבל בל"ה