חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב מא

אליבא דרב דבטלה מחלוקת וע"כ דס"ל דבכה"ג לא בטלה החלוקה וכדכתבנו משום דע"כ צריך למהדר ודו"ק:

ועש"מ שמביא תשובת רדב"ז באחין שחלקו ונמצא מום בחלק אחד מהן. כיון דגם מעיקרא היה צריך ליטול חצי המום ועכשיו א"א לחלקו יש לדון שהחלוקה קיימת ליתן לו פחת חצי המום. וכתב עליו דלכאורה כיון דאינו יכול לתבוע גוף הפחת אלא האונאה. הא קיי"ל בסרכ"ז דאחין שחלקו ה"ה כלקוחות וע"כ מיירי באונאת שתות מצומצם דהדין דמחזיר אונאה וע"ש. ולענ"ד פשוט דאין דין דמחילה בפחות משתות אלא דווקא כשהאונאה מכח השער. אבל כאן דהאונאה מכח מום שבחפץ. אע"ג דאינו יכול לבטל גוף החלוקה. מ"מ הוה כמו טעה במדה דקיי"ל דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר אע"ג דמבואר שם דאין המקח בטל אלא משלים המקח לאח"ז. ולשון המחבר בסרל"ב דנקט דחוזר במום באונאה כ"ש משום דיכול לומר בחפץ שלם אני חפץ. ל"ד משום טעם זה. אלא דקושטא דמילתא הוא דאינו יכול לתבוע אלא חזרת החפץ. אבל לעיקר הדין כל שאין האונאה בשומא. אין שם שיעור שתות ויתבאר שם בעזה"י:

שם גבה חלקו של אחד מהם כגון שעשאו אפותיקו. עסמ"ע דהרא"ש כתב לתרץ עוד כגון שחובו כנגד שדה אחת. דאין הבע"ח מחויב ליטול שתי חצאי שדה ע"ש. ובחי' כת' דהא דהתוס' שם לא ניחא להו בתירוץ זה משום דקאי ע"כ אליבא דשמואל דס"ל ויתר דלקוחות הן. וכן מוכח ע"כ מראייתם שם מברייתא דיצא עליהם בע"ח בכור נותן פ"ש ע"ש. ולרב דיורשין הן שפיר י"ל דהבע"ח גבה מתחילה באמת מאחד. וברייתא דשם קאי לענין החלוקה שאח"כ. אלא דקושי' שם לשמואל דס"ל ויתר וע"כ איירי ברייתא לענין עיקר הגבייה וכיון דשמואל ס"ל דהם כלקוחות ממש ומפסיד כל חלקו. א"כ לענין לוקח ע"כ ליכא סברא זו דאינו מחויב לטול שתי חצאי שדה. וע"כ צריך לטול מהלוה שתי חצאים. אף דיש ללוקח שדה שלימה. וראיה ברורה (מדף מ"ד) דפריך אהא דמכר לו שדה שלא באחריות אינו מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בע"ח ה"ד אי דאית ליה ארעא אחריתי עלי' הדר ע"ש ולשני דיש לו שני חצאי שדה. ואם יהיה שדה שלימה ללוקח יגבה ממנו. וע"כ דלנגד לוקח ע"כ צריך לגבות מהלוה אפילו שתי חצאי שדה. ואין לו נ"מ למוכר ע"ש. וה"נ לשמואל באחין דמפסיד זה הכל. אבל לדידן דיורשין הן. הוה כלוה עצמו וא"צ ליקח שתי חצאין ודו"ק:

הלכות מצרנות ס"ו ועידי קנין של הלוקח יכתבו למצרן וא"צ קנין אחר. בחי' סק"ג כת' ראיה נכונה לזה. דהא כת' שם דקטן לא מהדר שומא משום דלאו בר אקנויי הוא. והכא אמרינן דדווקא ליתמי ליכא דינא דב"מ. הא לקטנים דעלמא איכא דדב"מ כמבואר בסמ"ז. ואפילו לסלקו דלכתחילה כתב הש"מ בשם הרא"ש דפשי' דמצרן קודם אפילו ביתמי ע"ש, ואי ה"נ צריך קנין אחר היכי יסלק. וכדאמרינן שם לענין שומא הדרא ולאחר שיגדלו ודאי ל"ל דזה ודאי אינו ישר וטוב. ותדע דאל"ה אפילו יתמי נמי יחזירו לכשיגדלו דכשיגדלו ה"ה ככל האדם. וע"כ דאין זה ישר להפקיע אחר כמה שנים מידם. וע"כ דקטנים דעלמא מהדרי תיכף וע"כ דא"צ קנין ודו"ק:

ס"ח בהג"ה או שאין המוכר מקפיד כ"כ הד"מ בישוב דברי הרא"ש שכתב גם במכר בהמתנה אי לכ"ע יהיב בהכי זוכה גם המצרן. והב"י משמע דלא ניחא ליה בהכי. אבל לענ"ד מוכרח כן גם בדברי הרמב"ם שבס"כ. גבי טרפה בע"ח דהמצרן מסלקו וגם הוא צריך להחזירה לו לעולם. ולמה לא נימא גם כאן דלא ניחא ליה במצרן. כמו בבא לעשותה משכנתא בסנ"ח. וע"כ דהכא כשאין המוכר מקפיד וז"ב:

ס"ט קנאה במאתים ואינה שוה אלא מנה כו'. בסמ"ע סקי"ד דלשיטתו דבכפל יש אונאה לקרקעות צ"ל דמאתים ל"ד. אמנם לפי מש"כ הרא"ש דהא דצריך לאין אונאה לקרקעות היינו לענין אם ירצו לבטל המקח לגמרי משום אונאה ע"ש וא"כ המחבר דלא מיירי אלא לענין אם חפץ בה המצרן. אין נ"מ בזה אי יש אונאה וע"כ צריך לשלם בודאי כל מה שנתן בה הלוקח. וכן נראה דבבאין לכתחילה לקנות. יכול לעלות על המצרן כל מה שירצה. ועב"י בשם תלמידי רשב"א דכתב לפרש באופן אחד דביותר מכפל ל"מ וצ"ע:

ס"ט בהג"ה גבאה בחובו א"צ ליתן רק כפי שומת ב"ד הקרקע כו' הש"ך האריך דבמקור הדין בריב"ש מבואר דס"ל דאדרבה דאפילו לוקח שלקח כבר הקרקע א"י לסלק לבע"ח אלא בכל חובו אפילו הוא הרבה משווי הקרקע ואפילו כבר מת הלוה וליכא אלא קרקע זו. וכ"ש מצרן שבא ליקח עכשיו. אלא שכתב שם כפי שומת ב"ד החוב. והיינו ששמין החוב כמה הוא שוה למכור במזומנים וכך נותן לו. ואע"ג דבנתן ר' ושוה מנה נותן גם המצרן ר' היינו בנותן מזומנים. אבל כאן הוה כמחליף מטלטלין בקרקע דשמין כמה שוה. וה"נ שמין שויא של חוב. ועדיין צריך ביאור דהא בזה נמי עכ"פ בלוקח שלקח כבר אין הדין כן אלא תובע כל חובו כמו שהלוהו. ונראה מדבריו דכאן שכבר גבה שוב נפקע החוב ואין המצרן צריך ליתן אלא מה שנתן הוא. הלכך אין לו אלא שיוי החוב. אבל כשטורף מלוקח בא מכח חובו. וכה"ג כתב בספ"ו דאע"ג דמלוה שהוא בע"ח לאחר אינו יכול למחול ללוה דמשועבד לבע"ח שלו מדר"נ. מ"מ היכא שהגבה חוב לבעל חוב שלו כבר נפקע שעבודו. והוה כשאר לוקח שט"ח דהמוכר יכול למחול ע"ש. ומ"מ איני יכול להבין חילוק זה בכאן. כיון דבשעת הגבייה היה חשוב תביעתו בכל חובו. והיה גובה אף ממצרן שלקח כבר עד שיתן לו כל חובו. וא"כ בשגבה כבר נמי ודאי דנכנס הקרקע כנגד כל תביעתו. כיון דבשעת טריפה לקח הקרקע בזה. וחזינן כאלו נתן אז כל כך מעות. ועוד דגוף הדין שם בלוקח משמע דתלי בהך סברא דכיון דמגיע לו כך. יכול לומר לדידי שוה לי כל חובי ולמה א"י לומר כן גם למצרן. ועוד דודאי לוקח שלקח כבר ל"ג זכותו בקרקע זו ממצרן וכיון דהוה טענה נגד לוקח למה לא להוי טענה כנגד מצרן. ובאמת היה מקום לומר דלוקח גרע ממצרן דהוא נכנס לתוך שיעבודו של הבע"ח אבל מצרן אדרבה הבע"ח נכנס בשעבודו. ולפ"ז אין קושיא כלל גם על שיטת הרב. ואפשר להסביר יותר דהלוקח אין לו אלא זכות המוכר וכנגד המוכר ודאי טענתו טובה דכ"ז שאינו נותן לו כל חובו שנתחייב לו. לוקח הקרקע בחובו. אבל המצרן בא בזכות עצמו ואנן סהדי דלא נתן המלוה לכתחילה כל החוב על הקרקע זו דאינו שוה ואין לו אלא שויו וצ"ע:

סי"ג בהג"ה ודווקא בשדה אחת אבל בשתי שדות יכול לסלק מאחד ומניח אחד. עסמ"ע דשתי שדות לא הוה כמכר כל נכסיו דליכא דב"מ. ופשוט דלא שייך לחילוק זה אלא כשהמצרן לוקח שתיהן אבל באינו רוצה אלא באחת אם הלוקח יבטל המקח בשתיהם הרי לפנינו ההפסד למוכר. ובודאי ליכא דדב"מ. וצ"ל דאיירי בלקח השתי שדות בשני פסיקות דאין הלוקח יכול לבטל כמבואר בס"ר ס"ז ע"ש. וא"כ פשוט דבשדה אחת דהלוקח ודאי יבטל המקח דלא יתרצה בחצי שדה משו"ה מעכב. והגר"א כתב דהיינו טעמא דאם מניח לו חלק. תו הוה הלוקח מצרן. וצ"ל דבשתי שדות מפרש דאין השדות במצר אחד וכגון שזו ממצר זה של המצרן וזו מאחרת. וא"כ אף אם הלוקח נוטל האחרת אינו מצרן לשניה ולא משמע כן כלל. ולענ"ד דזה אינו מחשיב את הלוקח למצרן כיון דיכול לסלקו בכולו ודאי ל"ג כחו במקצתו. ול"ד לאיש ואשה דקנו ביחד דמבואר בסמ"ז דהבעל נעשה מצרן. דהתם כיון דחלק האשה אינו מסתלק מדינא. גם הבעל נעשה מצרן. אבל כאן דזכות המצרן אכולה ל"ג במקצת. וא"כ אפילו שתי שדות במצר אחד יכול לסלקו מאחת כשהלוקח במ"כ צריך לקנות השניה כנ"ל. והנה באמת היה מקום לומר דכל שהשדות כולן במצר אחד לא שייך כלל מכר כל נכסיו שהרי לא חלקו בין שדה קטנה לשדה גדולה וא"כ מה לי חלוקה במצרים או לא וכן יש לדקדק מפרש"י בכאן דפי' זו במערב וזו במזרח ע"ש ועוד משמע כן בהדי' לענ"ד מפרש"י גבי זבן גריוא דארעא בי מיצעי ניכסי כו' ע"ש הטיב]. שוב מצאתי בש"מ בשם הרמ"ך דקדק ג"כ בדברי רש"י כן וכ' בשם הרב אלב"רצלוני להיפוך. אבל לא הזכיר סברא זו דהוה כשדה גדולה ע"ש:

סכ"ד החליף במטלטלין נותן דמים לשי' הטור בט"ז וסמ"ע סקל"ח ע"כ במוכר עצמו אם אמר רצוני במטלטלין דווקא צריך ליתן מטלטלין כזוזי טבי ותקולי ואפשר דגם הב"י מודה לזה במוכר ודווקא לגבי לוקח ס"ל דאע"ג דבזוזי טבי ותקולי הוה טענה במטלטלין לא הוה טענה ע"ש ודו"ק:

סכ"ו אם המצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו עסמ"ע וט"ז. ונראה