חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב כט

מכר בעין יפה ה"נ להאי ע"ש וא"כ ה"נ לענין החלונות י"ל דהוה ג"כ כאחין דא"צ לסתום. או אפשר דהכא עדיף טפי ואין לו ללוקח הבית אלא זכות המוכר. ולא אמרינן אלא לגריעותא דגם רבנן מודו דאין ללוקח הבית את זכות המוכר למעליותא וז"ב. ויש לעיין בהאי דינא דחלונות אם נתן הבית במתנה והחצר במכר אי יש לו חלונות כדאמרינן שם לענין דרך וצ"ע:

ולענין מכר חצר ושייר בית לכאורה מפורש בהדיא דלדידן דקיי"ל כשמואל דמוכר בעין יפה מוכר. ודאי אין לו חלונות כהאי דאחין שחלקו. ושי' הי"א שהביא הטו"מ תמוה מאוד לענ"ד. וכ"ש שיש לתמוה על המחבר שהביאו כיון דהטור בשם הרי"ב הכריע דלא כוותי' והביא בעצמו בב"י דכ"כ גם הה"מ בשם הרשב"א. ובסכ"ג שם הביא דכ"כ הר"י בלא שום חולק. וא"כ פשוט דקיי"ל ככל הני רבוותא. וע"ש בר"י דכ' דצריך לסתום גם כן אמנם נראה דהולך בשי' רש"י ורי"ף דל"מ סמך בהיתר. וא"כ לשי' ר"י אפשר דהוה כאחין שחלקו. ותלי בפלוגתא דלעיל ודע דכאן אפי' ל"ל כלל אור ממקום אחר ולא הוה בזה כאחין שחלקו. דהתם דווקא משום דעלו אהדדי מיהו דמי בית כמש"כ השיך שם. אבל כאן הרי לא עלו אהדדי כלל. וכן מוכח בהדיא גבי דרך שם דלר"ע לא משייר לו דרך וצריך לפרוח באויר כדמוכח בסוגיא שם [מיהו לקמן סי' רי"ד ס"ד גבי חפירת ביה"כ מבו' דלא מכר לו הפסד ביתו ע' ט"ז שם וצ"ע]. ואפשר דה"ה להר"י לענין הלוקח את הבית דס"ל דלא מכר לו החלונות גם כן אפי' בכה"ג. וכמו לענין דרך לרבנן שם דבעין רעה מוכר דצריך לפרוח באויר. וה"נ להר"י דס"ל דנזקי' לא מכר לו אפי' לדידן וצ"ע:

ולענין מכר בית ושייר חצר כ' הרי"ו דבעין יפה מוכר [כן צריך להגי' שם ברי"ו שהביא הב"י סכ"ג ונתהפכו שם הדברים שנכתבו קודם אבל] וכ' שכן מוכח ברש"י. ונראה שכוונתו לדברי רש"י שכ' גבי אחין שחלקו דבעין יפה מוכר ולא שייר בעל הבית חלונות בחצר. וכ' דלהיפוך לגבי בעה"ח לא שייך עין יפה דלגבי החצר הוא ליקח ולא מוכר ע"ש. ומוכח בהדיא דהא במוכר בית דאינו לוקח על החצר שייך גם בזה עין יפה ליתן ללוקח חלונות וכן משמעות הסוגיא דלר"ע מכר בור ודות מכר לו דרך. וה"נ מכר לו חלונות דמשמע בסוגיא דשוין אהדדי ולכאו' צ"ע שי' הרבינו יונה בנ"י שהביא הרב כאן דכ' דלא זבין לי' נזקי'. ונראה דהוא מפרש סוגיא דאין להם חלונות היינו באין בהם ה"ר דווקא. ובהא הוא דאמרינן דבמוכר דבעין יפה מוכר יש לו חלונות. אבל ביש בהם ה"ר לשי' רש"י דגם סמך בהיתר ל"מ בגירי' דילי' וצריך מן הדין לסתום. גם כאן לא אמרינן בעי"מ דנזקי' לא מכר לי' וכן מוכח בהדיא מתשו' הרשב"א שהביא הב"י [מי"א[ דמפרש הסוגיא דאחין שחלקו באין בהם ה"ר ומש"ה כ' דאין צריך לסתום ע"ש. וכן מוכח שי' רש"י גופי' כאן דרש"י הוא דסבר דסמך בהיתר ל"מ והרי כבר דקדקו הפו' מדברי' דא"צ לסתום. וע"כ משום דאיירי באין בהם ה"ר ואהני חלונות הוא דדקדק רש"י דנימא ע"י להיפוך. אבל ביש בהם ה"ר שפיר אמרינן דנזקי' לא מכר לי'. ומיהו כ"ז לשי' רש"י אבל לשי' ר"י דסמך בהיתר מהני. מוכח מדברי הר"י שם בהדיא דמודה דבעי"מ [וכבר ביארתי ביאור דברי הריב"ש שכ' כעין זה בסט"ז] והיינו נמי שכ' דאם היה החלון על חורבה כבר זכה בחלונו הביאו הסמ"ע כיון דבשעת המכר לא הי' היזק. וא"כ צ"ע שהרב הביאו להר"י לחולק בסתם כיון דבסי' קנ"ה לא הכריע כרש"י ולשי' ר"י הרי גם הר"י מודה ואף דהרשב"א כ' ג"כ האי דינא דהר"י. הביאו הב"י [מי"ט]. הרשב"א ג"כ לשי' דס"ל דה"ר הוה כקוטרא דאין בהם חזקה. כמבואר בב"י בהרבה תשו' וא"כ בהני ודאי לא שייך סמך בהיתר כמבואר בסי' קנ"ה. אבל לדידן ולשיטת ר"י ליתא כמש"כ וכ"ש לפי מה שהביא הרב בסט"ז דאפי' נפל הגדר אינו מחויב לסתום כ"ש בלוקח וכיון דאינו מחויב לסתום ודאי זוכה בחלונו משום עין יפה וכמו בהי' החלון על חורבה. ולכאורה היה נראה כן לדינא אמנם מדברי הרמב"ם בסי' קנ"ח ס"ב שכ' דמוכר שדה בין שדותיו על הלוקח לעשות גדר אפי' במקום שנהגו שלא לגדור וכ' הה"מ הטעם דודאי לא מכר לו להזיק את עצמו וא"כ מה התם דשניהן מזיקין זה את זה. על הלוקח להרחיק כ"ש כאן דהלוקח לבד מזיק. וא"כ מזה סיוע להר"י וע' משכ"ש וצ"ע:

ע' טור סכ"ה שהביא תשו' הרא"ש דאפי' בחצר שאין בה ד"א יש בה היזק ראי' ויכול למחות וכשלא מיחה מחזיקין עלי' וזה כלל המחבר בקיצור ברסקע"א דכופין זא"ז לעשות מחיצה אפילו באין בהם ד"א ע"ש וכ"ש כאן דהוא לבד מזיק ופשוט. עוד יש שם חידוש גדול דכל שהחלון אינו רחוק מהכותל ד"א אין לו עליו חזקת אורה כלל דכל שאין הרחק ד"א אנו רואין כאילו דבוק ממש לכותל וכן משמע קצת בנ"י שהביאו הב"י סט"ו ויש לעיין למה לא הביאו זה ודברי הריב"ש בב"י [מכ"א] גבי הי' פתחו כנגד כותל החולקת ביניהן פחות מד"א. דכ' דמעכב להגבי' הכותל יותר מד"א שיאפיל עליו יותר התם ודאי לא הוה כלל בשביל חזקה דהא בדידי' פתחו אלא משום דהכותל גופה יש לו חלק בה וכ"ז שיש לו טענה מעכב עליו ע' לקמן סי' קנ"ז וצ"ע:

עב"י סע"ו בשם הריטב"א דכ"מ שצריך לסתום עפ"י דין צריך לסתום ברכסא וטינא ולא הביאוהו בשו"ע ונראה דטעם הריטב"א דס"ל דכל שלא פרץ הפצימין הוה חזקה על החלון כמבואר בסי"ב. אמנם מבואר בריב"ש הביאו הסמ"ע סי' קס"ב סקי"ד דדוקא כשיש לו עדים שהי' לו חלון ברשות כ"ז שלא פרץ הפצימין לא אבד החזקה אבל כשאין לו עדים ע"ז אין הפצימין כחלון וכ' שכן משמע שם בטור ע"ש. וח"כ כאן שאין לו עדים ע"ז אין שום חששא. ואפשר דהריטב"א ס"ל דהפצימין גופיי' הוה כחלון אבל אנן לא קיי"ל כן ודו"ק:

סי' קנ"ה ס"א לא יעשה תנור אלא א"כ יש לו גובה ד"א ע"ג ע' טור שהביא דעת רשב"ם דבתנורים שלנו המכוסים סגי בג"ט למעלה כלמטה ואע"ג דמבו' בס"ח דאף מן הצד צריך להרחיק מכותל חבירו ד"ט משפתו. התם אינו אלא מחשש קלקול הכותל ולא משום שריפה. וכן מוכח ע"כ דאי ל"ה גם מכותל של עצמו הי' צריך להרחיק כמבואר כאן. וא"כ כאן הרי התקרה הוא של בעה"ב כמבואר בסקס"ד וליכא למיחש מידי ודו"ק:

ס"ב בהג"ה וה"ה שלא יפתח חלון מבית שיש בו דברים הללו תחת אוצר חבירו כל המבארים לא הביאו מקור דבר זה. ומצאתי ב"ה בש"מ בשם הרשב"א דדייק לה מלשון לא יפתח אדם חנות של נחתומים וצבעין תחת אוצרו של חבירו ול"ק לא יעשה חנות. ש"מ דאפי' פתח לא יפתח וע"ש שביאר שזה גרע טפי מעשה מחילה לשי' הרמב"ם דלא איפשיט לאיסורא וע"ש:

ס"ג או שעשה מחילה להבדיל מן האוצר כו' ע' בש"מ שם שכ' דרש"י שפי' עשה עלי' ע"ג ביתו וגלה דעתו שיעשה שם אוצר משמע מדברי' דאפי' דירתו מפסיק אסור דלא כהרמב"ם וא"כ הוה דין דמחילה להפסיק ס"ס לאי' ודו"ק:

ש"ך סק"ד וחול הלח תמיה לי לפי דעת המחבר דבהיזק דמתונתא פסק בס"י דבעי הרחקה וסיד א"כ חול הלח הוא היזק דמתונא ודמי לאמת המים כדאיתא בש"ס ולענ"ד פשוט דע"כ לא בעי סיד דלא עדיף ממ"ר דלא תנן בהו סיד וכ"ש חול הלא והא דאמר בש"ס דלא שייך למיתני חול הלח דהא תני אמת המים ע"כ דעל מ"ר ואינך סמיך אלא משום דאמת המים הוא ברישא נקט לי'. ותדע דהא אפי' נברכת הכובסין אמר התם דלא הוה ידעינן מאמת המים משום דאמת המים קבוע לעולם כ"ש חול דעשוי להנטל. וע"כ דסמיך גם אנברכת כובסין וא"כ י"ל דה"נ סמך על מ"ר ולא חש להאריך ע"ש ובזה יתיישב קו' התו' שם גבי מ"ר דלמה לא ידעינן לי' מאמת המים כמו חול ע"ש מה שנדחקו בזה. ולפ"ז א"ש דבאמת גם שניהם לא היו למידין מאמת המים אלא דכיון דכבר תני מ"ר שוב ידעינן גם חול אמנם מדברי התו' שם משמע קצת דחול עדיף ממ"ר ויש מקום לדברי הש"ך:

ס"ט וי"א דאפי' בכותל של אבנים וזה דעת הרמב"ם. בסמ"ע כ' דלא מצא כן ברמב"ם. והוא תמוה דבהדיא כ' הטור דהרמב"ם דכ' זרעים ומחרישה וגומא של מ"ר ע"כ קאי בשל אבנים דבלבינים אפי' בלא גומא ע"ש:

סמ"ע סקכ"ח דלהרא"ש והטור בכותל בנין סיד עש"ך ואחרונים ולענ"ד בכוונת הש"ך דס"ל דעיקר החילוק אינו מוכרח דאף דהטור כ' דמתני' משמע בכותל בור ומיהו גם בשל בנין צריך להרחיק דל"ג ממי רגלים מ"מ י"ל דאין כוונתו לדמות לגמרי למ"ר דא"צ סיד אלא דאמר דיל"ד ק"ו ממ"ר דחזינן דהוה בשל בנין וכ"ש בהאי היזקא ומ"מ כל חד כדיניה. במ"ר בלא סיד. והך דהכא בסיד כדיני' וכן משמעות דבריו דאינו חולק כלל על הרמב"ם ע"ש: