חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב כג

וגם מוכח דלא ס"ל סברת הסמ"ע כלל דאל"ה לא הוה מקשה מידי וצע"ג:

סכ"ד אפי' אמר חוץ לב"ד לא של אבותיך כו' וי"מ שחולק בזה וכן הביא הטור דעת הר"י [שחולק בזה] בסוף. אבל ל"י למה. דהרי הרא"ש כ' ג"כ כהרשב"ם אפי' סותר לגמרי ומוכח יותר מהא דמסיק שם אבל אם הודה בעדים. ואמר הלה אתם עדים מהני כו' ומשמע דקאי ע"ז גופי' דאומר אתם עדים מהני וע"כ היינו בסותר דאי היכא דמפרש דבריו אפי' בב"ד מהני. והרי בב"ד הוה ודאי כא"ע כדלעיל ספ"א. ואין לומר דהכא הוה כנפיק לבראי דא"י אפי' לפרש דבריו דא"כ לא הול"ל בש"ס ומודה נהרדעי דלא כהלכתא. והול"ל טפי ומודה עולא אע"ג דהוה כנפיק לבראי. וע"כ דבמפרש פשי' דחוזר וטוען. והכא בסותר. ואפ"ה בלא א"ע ודאי יכול לסתור. ול"י למה השמיט הטור דעת אביו הרא"ש ולא הביאו כלל והנה הרשב"ם כ' דהודה שחייב מהני. ולכאורה משמע דהיינו בא"ע וא"כ משמע דכאן ס"ל דאפי' א"ע ל"מ וחולק על הרא"ש. ונראה דס"ל להרשב"ם כשי' הרמב"ם בספ"א דכל שהודה דרך הודאה מהני בלא א"ע. וקאי בכה"ג. אבל בא"ע גם כאן מהני כדברי הרא"ש. וצ"ע לדינא:

סכ"ה בהג"ה מי שהחזיק שני חזקה. והמערער הביא ראיה שנתבטל המקח כו' דבריו סתומין. ועב"י דהוא מתשובת הרשב"א וצ"ל דלא פרט זה אימתי לקחה דאי הוה מפרש א"כ כשזה מביא ראי' דאותו מקח נתבטל בודאי הוה כההיא דס"ט דהחזיק מכח שטר ונתבטל השטר נתבטלה החזקה. ומש"כ שם עוד דכתיבה כזו אינה מבטלת המקח דקיי"ל כחכמים דרשב"ג דהחזיר השטר לא נתבטלה המתנה ל"י למה לא נימא כיון דבפנקס דמתא כתוב שנתבטל. מסתמא נתבטל כדין כגון דהיה על תנאי ולא נתקיים וכה"ג. ודמי לדלעיל סי' קכ"ט דכתוב בשטר דפלוני קבלן. אמרינן דנעשה קבלן בדין. אע"ג דאם אמר הריני קבלן ל"מ וכ' שם הב"י דהרשב"א גופי' ס"ל כן התם ע"ש וצ"ע:

סי' קמ"ז ס"א בהג"ה חתם לבדו לא אבד זכותו כו' שאין חתימת ע"א כלום כו' לענ"ד יש להסתפק בזה דלפי מאי דקיי"ל דשני שטרות בע"א מצטרפין למה אמרינן דאינו כלום וכי בשטר אחד שחתמו זה שלא בפ"ז ה"נ דלאו כלום הוא. וע"כ דהיה לי' למידע דיחתום שני וה"נ הו"ל למידע דיחתום שני בשטר אחר והיה מקום לומר דהריטב"א בעל דין זה ס"ל כשי' התוס' בכתובות וב"ב דע"א בשטר הוא כדאמרינן בירושלמי דבהשטר יש שני עדים אלא דלא מצאו לקיים את השני בב"ד אבל שטר בע"א לבד לאו כלום הוא. וכ"כ הנ"י דדרכו למשך תמיד אחר הריטב"א. אבל לדידן לדינא דקיי"ל דמצטרפין אפי' אין בשטר כ"א ע"א לבד צריך עיון בזה:

ס"ג בהג"ה חזר וטען חזרתי ולקחתי ממנו אם אין כת"י יוצא ממ"א נאמן זה שי' התו' במימרא דר"י שם ובאמת צ"ע כיון דזה יש לו מגו מ"ש דנקט טענה זו לחוד. והרי ה"ה כל טענה כגון אמנה או טעיתי לפי מאי דקיי"ל דנאמן לומר טעיתי במגו או אונס דעוקר השטר לגמרי קיי"ל דנאמן ואולי דר"י באמת לשי' דס"ל בב"ב קנ"ד דמודה בשטר שכ' א"צ לקיימו. ומ"מ חזרתי ולקחתי דלא עוקר לשטרא כלל מודה דמהני וכבר חילקו התו' כן בב"ב (מ"ט) ע"ש היטב אבל לדידן באמת ל"ד חזרתי ולקחתי. ובזה א"ש מה שתמה הב"י למה השמיט זה הרמב"ם ז"ל דלדידן כיון דאית לי' מגו הוא פשי' ור"י לא הוצרך לאשמעינן אלא לשי' דא"י לומר אמנה וכנ"ל ודו"ק:

סי' קמ"ח ס"ב והוא בעל המיצר מתחי' ועד סוף בסמ"ע נדחק דל"ד הוא אלא כמוהו דבחד דאתי מכח חד נמי דינא הכי ע"ש. ולענ"ד, א"צ לזה דהרי הת' הקשו בשם דבחד נמי נימא מזבנינא לד' ותי' דאינו יכול להפקיע דינו אבל באתי מכח ארבע אינו מפקיע דינו ע"ש. א"כ בחד דאתי מכח חד נמי נראה ברור דווקא דזבנינהו ביחד. דנכנס תחת הראשון. אבל בזבנינהו חדא חדא תיכף כשלקח הראשונה נפקע דינו דהא השתא תו ל"י למאן ליבעי וא"כ אף דאח"כ זבין כולהו אכתי יכול לומר מהדרינא שטרא דחדא למרה. כיון דכבר נפקע דינו וכמש"כ הת' וא"כ פשוט דכוונת הר"מ דהוא בעל המצר מתחי' ועד סוף היינו שהוא אחד משעה שבא לידו השדות לאפוקי זבנינהו בזא"ז וז"ב:

שם ואם החזיק בדרך ואומר הוא דרכי אין מסלקין אותו ע' ש"ך דכ' דכיון דאין להם אלא טענת שמא. וזה טוען ברי א"י להוציא והנה נראה דהכא מיקרי דררא דממונא דהיינו בלא טענותיהם נולד הספק לב"ד דהא כשידוע לנו דהי' לו דרך ונאבד ביניהם ע"כ דחדא מינייהו שלו אלא דא"י להוציא מכל אחד אפי' הוא טוען לאחד ברי וזה משיבו שמא דאפי' בכה"ג קיי"ל דלא מפקינן מן המוחזק. אבל מ"מ כשתפס הנה במטלטלין כה"ג ודאי מהני תפיסה אפי' לשי' הרא"ש דתפיס מספק ל"מ מ"מ בתופס בטענת ברי מבו' ברא"ש פ"ק דב"מ ובכ"ד דמהני אלא דכאן בקרקע משמעות הפו' דלא שייך תפיסה בקרקע אבל נראה דזה דווקא בהי' מעיקרא בודאי בחזקתו דבזה לעולם ברשותו קאי ולא שייך תפי' אבל בכאן דגם זה אין לו חזקה מבוררת מקודם דדילמא זה הדרך של זה א"כ אין חזקתו אלא בשביל שמחזיק בה עכשיו ודאי דכשתופסה זה שוב אין יכולין להוציא ממנו. ובכה"ג אדרבה קרקע גרע טפי דאין תפיסת המחזיק בה אלים וכיון דאינה תופסה אלא מספק אם תפסו ממנו בברי מהני וראי' ברורה מסרע"ה סט"ו גבי החזיק בה לקנותה ולקנות את המצר ואת חברתה דזכה גם בחברתה מספק ואפ"ה כשזכה בה אח"כ אחר בקנין ברור מהני אע"ג דבמטלטלין כה"ג שזכה מספק שוב אין יכולין לתפוס ממנו כמבו' בסוסרמ"ג ע"ש וע"כ דחזקתו בקרקע לא אלים כו"ה וה"נ כיון דאין תופסין אלא מספק ולא שייך חזקת מ"ק מהני תפיסה בטענת בחי והנתי' השיג עליו מא"י אם נתחייבתי דל"מ תפיסה וכ' דכ"ש קרקע ולענ"ד כמש"כ דהכא הוה דררא דממונא ובמטלטלין ודאי מהני תפיסה בטענת ברי והכא דליכ' חזקה דמעיקרא אפי' קרקע ואדרבה קרקע גרע בזה וכדהוכחנו מההיא דסרע"ה הנ"ל ודו"ק:

סי' קמ"ט ס"א בהג"ה שני שותפין בקרקע ובא אחד והחזיק בשלהן אע"ג דלא הוה חזקה לגבי האחד כגון שהוא אריסו ואפוטרופסו או שלא הי' במדינה מ"מ מועיל חזקתו נגד השני עט"ז שנתקשה דכמו דשותף אין לו חזקה ה"נ אחר וה"ר מדאמרינן גבי אריס שהוריד אריסין יש לו חזקה משמע הא גבי שותפין לא נ"מ מזה. ולענ"ד באמת הרב ז"ל חבר שני דינין משני תשו' חדא דהרא"ש וחדא דהרשב"א והן דינין נפרדים. דבאמת ראי' הט"ז נכונה אבל זה באריסו של שותפו. ובהא שפיר דקדק דדווקא גבי אריס אמרינן דהוריד אריסין י"ל חזקה הא בשותף אפי' בכה"ג לא הוה חזקה וטעמא דיכול לומר דידעתי דהוא אריסו של שותפי ולא הקפדתי. וכדאמרינן לעיל רסק"מ גבי שוכרים דכ"ז שאין להם שטר מהמשכיר יכול לומר לא יראתי מהן ששמעתי שהן שוכרין ע"ש ומשו"ה בתשו' הרשב"א (בבימ"ח) דאיירי באריס. באמת לא כ' דהוה חזקה אלא בגוונא דהשותף עצמו יש לו חזקה. ובכה"ג פשיטא דהאריס לא גרע מהשותף. אבל היכא דהשותף אין לו חזקה גם האריס אין לו חזקה דיכול לומר דאריס של שותפי הוא. והוא מפורש כדברי הט"ז ע"ש. אבל בתשו' הרא"ש לא איירי באריס אלא באחר שרצה להחזיק בכולה. אלא דבחלק השני אין לו חזקה לפי שלא היה במדינה. אבל זה מחזיק בה בתורת שלו. ובהא ודאי דליתא ראי' הט"ז דהתם דווקא בנודע שהוא אריס וכנ"ל אבל כשהוא מחזיק בחזקת שהוא שלו ודאי אינו יכול לומר סמכתי על שותפי ולא מחיתי ותדע דהא רב הוצרך לאשמעינן גבי א"א דאינה צריכה למחות ולא הוה שמעי' ממתני' דאין חזקה לבעל. דה"נ לאחר. וא"כ לענין שותף דלא אמר רב ודאי אין ללמוד מבעל דדוקא באשה אמרינן דסומכת על בעלה ואפילו אין לו פירות ותדע דבאפוטרופוס של יתומים נחלקו לקמן אם יש חזקה בטוען קניתי מאפוטרופוס אבל אדם אחר שימנה אפוטרופוס לא שמענו כלל שלא נחזיק בנכסיו אף דודאי דרכו של אפוטרופוס להוריד אריסין ואפ"ה דווקא הוריד אריס אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה. וע"כ דאינו דומה דין אריסין לדין מחזיק בחזקת שלו ודווקא גבי א"א אמרינן דאפי' אחר ולא בשאר מילי וכן באב ובן דווקא הבן אין לו חזקה הא אחר ודאי יש לו חזקה. וה"נ דווקא השותף אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה וכן הוא בהדיא בדברי הרא"ש דדוקא אמרו השותפין אין לו חזקה אבל לא אמרו אין מחזיקין על שותפין ע"ש. ובודאי יש לו חזקה בכל גוונא אפילו היכא דהשותף לא היה לו חזקה וא"י לטעון בזה סמכתי על שותפי וז"ב לענ"ד ודברי הרב תמוהין:

ס"י נתגרשה אפי' ספק גירושין ה"ה כשאר כ"א משמע דגם הוא יכול להחזיק בנכסי' וכ"כ הטור יש להם חזקה זה ע"ז ע"ש אבל נראה דקאי אמתני' דאוקמה דכ' לה דו"ד אין לי בנכסיך