חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קסג

ואינו ש"פ ועוד דמשמע אפי' לא חסר הצבע כלל חייב. וכן בד"ל מוקי רב מתני' דהשופך מים ברה"ר בטינפו כליו וכ"כ רש"י בד"ג גבי כיחו וניעו בהדי דאזלי קא מזקי שנפלו על השיראים וטינפם עיין שם:

סקי"א הביא דברי הרש"ל שהשיג על הרמב"ן שפסק דשורף חמץ שעבר עליו הפסח חייב דהרי בהדיא אמרינן דבאנו למחלוקת ר"ש ורבנן. וכ' ליישב דפסק כסוגיא דב"ק ודפרק א"נ דהוא סוגיא דסתם הש"ס דלא כרבה. והוא תמוה מאוד דאדרבה סוגיא דהתם משמע נמי דלא מיחייב אלא לר"ש אבל משים דד"ג דר"מ גופי' מחייב לא. אלא דהתו' כת' די"ל משום דלר"מ לא מצינו דמחייב כפל אבל בקרן י"ל דחייב לר"מ. אבל ודאי דאין שום הכרח לזה מסוגיא ע"ש. אלא די"ל בפשי' דהרמב"ן ס"ל כמש"כ לעיל בשי' התו' דאמימר דאמר מאן דדאין דד"ג מגבי בי' דמי שטרא מעליא קאי באמת אכל הסוגיא ושטרא ל"ד והוה"ד חמץ ופי' דאע"ג דלאו כממון מ"מ משום גרמי חייב. וחילוק התו' משום דאינו ראוי אלא לזה נא ס"ל. וע' מש"כ בסמוך דלכ' חילוק זה מוכח בכ"ד אבל באמת לפי דברי הרמב"ן שהבאנו בסמוך דבאמת אינו ממון ומ"מ חייב משום גרמי. א"כ כל הראיות שהבאנו אינן מוכרחות כלל לפטור בזה משום גרמי דגבי טו"מ שם ל"מ גרמי. וכן לענין מעילה בהקדש וכן הך דהבורר צרור י"ל דהוא משום גרמי ודוק:

סקי"ג השיג על הרש"ל דכ' בשורף שטר דבאגבי' גם לרבה חייב דנעשה עליו גזלן וחייב אפי' על גרמא בזורק מטבע לים וכ"ש בגרמי והשיג עליו דשטרות אינן נגזלין וגם מדלא אמר רבה חילוק זה אלא בזורק ולא בשורף משמע דבשורף לא מחלקינן בזה. ולא זכיתי להבין דבריו דהרי הרש"ל כ' בפירוש דוקא כשהנייר ש"פ א"כ אף דבשביל החוב שבשטר אינן נגזלין אבל גוף הנייר אם הוא ש"פ למה אינו נגזל וכיון דנעשה גזלן חייב גם משום גרמי כל שכן מגרמא בזורק מטבע. ומש"כ דרבה לא חילק בזה י"ל דאיירי בסתם שטר דאינו ש"פ ואין לחלק בזה כיון דאינו נגזל [ויותר יש לתמוה עליו דגבי שף מטבע העתיק בעצמו בסק"ז דברי הרש"ל דבאגבי' חייב ולא הקשה עליו כלל מזה]. אמנם עיקר ראית הרש"ל מזורק יש לדון בזה לענ"ד דכבר כ' בסשס"ז דטעמא דזורק דאין זה השבה כלל מה שמושיב לו במקום אחר שלא נטל משם וע"כ בעי השבה לידו. וא"כ י"ל דאינו כלל משום חיוב גרמא. אמנם לענ"ד יל"ד זה מהא דשף דבשייפא בשופינא דחסרי' חייב וכבר ביארו בתו' דהיינו דחייב בזה בכל הנזק כיון דנתחייב על החסרון ע"ש. וא"כ כ"ש דבאגבי' שודאי ה"ה מתחייב על כולה בודאי א"י להשיב מה דיש בו חסרון גרמי או גרמא [ובזה יש ליישב מה שדקדקתי על הש"ך דהסכים לדברי רש"ל בפוחת מטבע ולא הקשה דהש"ס אינו מחלק שם די"ל דכיון דאמר שם דבחסרי' חייב כ"ש בגזלו כולו ודוק]. וכ"ש דגזל שטר שיש בו ש"פ ושרפו דהוי כחסרו במטבע דה"ה מתחייב בכל החוב. אבל לכ' לא משמע כן שם בש"ס גבי הא דמסיק שם אמימר מאן דדאין דד"ג מגבי בי' דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין מגבי בי' ניירא בעלמא משמע בהדיא דאפי' הנייר ש"פ פטור מכל החוב אי לאו משום גרמי ויש מקום לזה ע"פ מש"כ בסוה"ס בהגהה ע"ש וצ"ע:

סקט"ו השיג על הרא"ש דכ' דבשורף שטר ודאי לא עשו תקנת נגזל וקיל ממראה לגזלן דהכא ניירא בעלמא קלא. ולענ"ד יש לו ראי' מדברי הרמב"ן שהביא בסק"ו דאדרבה שורף שטר חמיר טפי וחייב אפי' באונס ע"ש:

ס"ג וכן הזורק כלי מראש הגג והי' תחתיו כרים וכסתות כו' ע' רמב"ם דבזרק מי שאינו בעל הכלי ובא אחר וסלק חייב הזורק החצי והמסלק החצי ואם בעל הכלי סלק חייב הזורק הכל וע' בראב"ד שהשיג דהזורק ודאי פטור. והמדקדק בדברי הרמב"ם דבסלק בעל הכלי חייב הזורק הכל. ומאי נ"מ אי בעל הכלי סלק או אחר דמ"מ יפסיד החצי. וברור דכונתו דהיכי דהכו"כ הי' של בעל הכלי והוה כמכסה בור בדלי' של חבירו ובא הבעלים ונטלו דאינו חייב כלל וה"נ אין לו לסמוך אכו"כ של בעלים ורשאין הבעלים לנוטלם והזורק ודאי מתחייב בנזקו. כמו בעל הבור שם דה"נ מעיקרא הוה כמאן דליתא. והא דפטר רבה לזורק היינו ע"כ דווקא בכו"כ שהם שלו וז"ב:

והנה כתב הש"י בשם המאירי גבי המכסה בורו בדלי' של חבירו דגם אם נטל אחר פטור ויש לזה סעד מדברי התו' שם דכתבו דהא דבכותל רעוע פטור הסותר אע"ג דהו"ל לאסוקי אדעתי' דלמא הצניעו כשהוא בריא. מ"מ המצניע ראוי להתחייב שהוא פשע תחילה. וא"כ ה"נ לענין נידון דידן גם בנטל אחר אף דודאי הוא פושע מ"מ המכסה פשע תחי' והוא חייב. אמנם הרמב"ם י"ל דס"ל דבכה"ג כיון ששניהם פשעו שניהם חייבים. והכרח התו' בסותר כתלו כבר כתב בש"מ תי' אחר, דשפיר ניכר בין הצניע כשהי' בריא או שהצניע עתה בסמוך. וא"כ כאן לש"י דס"ל דגם המסלק הוה גורם. א"כ היכי דהמסלק אינו בעל הכו"כ. ויש גם עליו חיוב. שניהן חייבין דשניהן שותפין בפשיעה. וא"כ הרמב"ם מפרש שפיר בסוגיא ככל המפרשים. אלא דממילא כלל דין הזורק. ודין המסלק לדידן ביחד והב"י נדחק בזה הרבה ע"ש:

שם וכן זרק כלי מראש הגג והי' תחתיו כו"כ וקדם וסילק פטור ע' סנהדרין (ע"ז) גבי זורק חץ ותריס בידו וקדם וסלקו פטור ופשוט דזהו דווקא גבי מיתה אבל לגבי ממון איתא בב"ק (כ"ג) גבי דנפלה גדר אפי' שלא מחמת דליקה והי' בידו לגודרה ולא גידרה חייב כשור שלא שמרו אלא דמתה אינו חייב ע"ז אבל בהזיק ממון ודאי חייב דחציו הזיקו. ולפ"ז צריך ביאור למה אינו חייב גם כאן בזה על זריקת הכלי לומר דעליו לשמור שלא תזיק. וצריך לומר דדווקא חציו שהם ממונו צריך לשמור אבל כלי של חבירו כל שלא הגבי' ולא עשה בזריקתו הפסד. תו אין אחריותו עליו וכבר נסתלק כחו ודוק:

שם בהגהה או שליש שהחזיר שטר שלא הי' לו להחזיר כולם פטורים עש"ך דהיינו שהחזיר למלוה שטר פרוע אבל החזיר ללוה שטר שאינו פרוע הוה כשורף שטר וכתב דפשיט לחלק ולפי דעתינו הקצרה צריך ביאור לחלק ביניהם ולכ' הטעם דאין ההיזק ברור שיגבה המלוה אבל לפ"ז באמת גם בשורף למה הוה ברי הזיקא בישראל שלא ישלם ואי בהוחזק לגזלן א"כ גם במחזיר למלוה שטר פרוע לכאורה גם כן הוה ברי הזיקא וכן נראה בהדיא דעת הרב לקמן סשפ"ח והש"ך השיג עליו שם. ולענ"ד דעת הרב שם דהכל תליא בברי הזיקא והיכי דההיזק ברור ודאי חייב גם בכה"ג ע"ש. וא"כ ע"כ מה שחילקו בכאן היינו בסתם דבשורף בודאי חייבין אפי' בסתם וכן משמעות הש"ס ופו' ובהחזיר למלוה פטור בזה וצריך ביאור להבין חילוק זה ונראה בטעם הדבר דהא השומא כמה שוה השטר למכור. והנה זה פשוט אפי' בלוה נאמן שישלם מ"מ כבר יש הפסד ברור שהפסדו ממלוה בשטר למלוה ע"פ דמלוה בשטר שוה יותר ואפי' בשטר גופי' אמרינן בריש ב"מ שטר דאית בי' זמן כמה שוה ודלית בי' זמן כמה שוה. והנה כ' התו' גבי שף מטבע של חבירו דשייפא בשופינא חסורי חסרי'. ופי' דלא דאינו חייב אלא בדמי החסרון אלא כיון דאיכא חסרון קצת חייב בכל ההיזק. וה"נ כאן בשורף השטר דעכ"פ ודאי איכא חסרון וההפסד ממלוה בשטר למע"פ. תו חייב גם בכל המלוה. אף דבל"ה לא הי' חייב בלא ברי הזיקא [ומשו"ה בהחזיר שטר פרוע למלוה פטור] מ"מ כאן בשורף דבודאי איכא עכ"פ חיוב הפסד השטר מחייבינן לי' גם בכולי ודוק:

ש"ד סקכ"ה האריך להשיג על הרב. ואנכי ל"י דלכ' כל שנתקיים המקח נתחייב העו"ג במעותיו ואפי' נתאנה קיי"ל דאין אונאה לעו"ג ומחויב לו מן הדין וכל מה שהפסידו ואינו משלם לו הוה כמראה לגזול גמור וחייב מן הדין ובלא נתקיים בל"ה אינו אלא מבטל כיסו של חבירו כ"ז שלא נעשה הקנין וז"ב. שם סקכ"ח הביא דברי התו' דזרק חץ על כלי של חבירו וקדם אחר ושברה במקל חייב המשבר ול"ד לזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דפטור דחשיב כשבורה כבר וע' קצוה"ח בסש"צ האריך לחלק על דברי' ואין דבריו מוכרחים. ומש"כ להוכיח דהרא"ש חולק על דברי' מדהקשה גבי התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י דחייב דמ"ש מזורק כלי מראש הגג דאזלינן בתר מעיקרא וחשובה כשבורה ולדברי הת' הרי בהתיזה על הכלי לא אזלינן בתר מעיקרא לענ"ד אינו מוכרח כלל דהרי לא כ' התו' אלא להקל על הזורק דעדיין לא נגמר החיוב אבל ודאי דאין לחייבו יותר ממה שנתחייב במעשיו. והרא"ש הקשה במכ"ש דמה התם מהני מה דאזלינן בתר מעיקרא לחייבו כ"ש דכאן הו"ל למיזל בתר מעיקרא לפוטרו ודו"ק. ומה שהקשה מהא דמרבה בחבילה דהיכי דבל"ה הוה אזיל פטור המרבה וחייב הראשון אף שלא עשה אלא כזרק עליו חץ. לענ"ד פשוט דדווקא בעשה השני היזק אחר חדש בזה חייב. אבל ריבה על ההיזק הזה גופי' כיון דבל"ה הוה אזיל א"כ לא עביד מידי ופשוט. ונראה לי ראי' ברורה מהא דכתובות ר"פ א"נ זרק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור דעקירה צורך הנחה ע"ש