חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קנב

שרי וכתב עוד דאע"ג דבש"ס מדמי ליה לתרומה וטומאה התם ידיעה ממש בעינן. ולא זכיתי להבין דהא גבי גזל נמי אסור גזילה אפילו על מנת לשלם אח"כ וא"כ ה"נ לא יספוק לנו מה שימחול לו אח"כ דלא עדיף מלשלם. וע"כ צ"ל דחשיב כידע בשעה זו גופיה ומחיל וצ"ע. ומיהו בדבר דהוא רק לזכותו שלו קיי"ל ודאי דזכין לאדם שלא בפניו. ובזה א"ש מה שנסתפק בקצוה"ח מהא דנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו ומפרנסין אשתו ובניו ע"ש. וכן בכ"מ מצינו גבי יתומים בהניזקין דמוכרין להם עבדים ושפחות ובר"פ חרש גבי חרשא דהוה בשבובתי' דרב מלכי' אלו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה ובכ"ד. דכל הנהו דהוה בגדר זכות שרי קרא בהדי' ודו"ק:

ס"ח הכובס נוטל ג' חוטין והם שלו יותר מכאן של בעה"ב ואם היה שחור ע"ג לבן נוטל הכל והוא שלו. ונראה דה"ה בכ"ד דנוטל לצורך הוה שלו עד ג' אצבעות וכההיא דס"ט דחייט ששייר מטלית פחות מג"א דהרי הוא שלו ע"ש:

הלכות גזילה שנ"ט ס"א אסור לגזול בין מישראל בין מעו"ג ע' מה שהקשה ב"י. ולענ"ד עיקר עשק בכ"מ היינו כובש שכר שכיר ומבואר בב"מ (קי"א) דיש סברא דעשק דשכר שכיר חמור אפי' מגזילה משום דטרח גביה ע"ש. וא"כ ודאי דל"ד למלוה. ואין בזה קולא דמלוה כלל וכן משמע בהדיא בסנהדרין (נ"ז) דכובש שכר שכיר הוה כמו גזל ממש ע"ש היטב ובודאי לא שרי כלל לדידן דקיי"ל דגזל עו"ג אסור. וכ"כ בהדיא הש"ך לעיל סשמ"ח סק"ג בשם היש"ש דהפקעת הלוואתו שהיא דרך מקח אסור ע"ש ודו"ק:

שם לטול מהגדר לחצוץ בו שיני'. ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות ע' סו"פ מרובה גבי נפנין לאחורי הגדר ונוטל ממנו צרור מ"ז חסידא שקיל ומהדר וא"ל לשמעיה זיל שרקי' ע"ש:

ס"ב שאם התשלומים בעין זכות הוא ללוקח עש"ך דהיינו בדבר העומד למכור בודאי. ולפ"ז יש לו סיוע גדול מדברי הר"ש בב"י סוס"ר דאפילו על השער שבשוק כתב דכלים העומדין למכור יכול ליקח על השער כ"ז שאין המוכר מוחה. ואח"כ אינו יכול למחות ע"ש. וע' ר"ן סו"פ כל הנשבעין גבי חנוני שהניח ע"ג קרקע דכיון דעומדין למכור ה"ה בחזקת כ"א ואין התביעה אלא על המעות ע"ש משמע נמי דהיינו דיכולין ללקחו כ"ז שאינו מוחה ודו"ק:

ס"י החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ב"ד ה"ז גזלן עש"ך דמדברי הר"ש בב"ב (ל"ד) משמע דלא הוי גזלן אפילו אינו יכול לברר שחייב לו. והנה ברשב"ם שם מבואר דדוקא בחטף לפני ע"א דיש לו מגו דלא חטפתי ע"ש. אבל בפני שנים כתב דהוי גזלן גמור. וע"כ צ"ל כן דהא סוקלין ושורפין על החזקות. וכ"ש חזקת ממון דאלים טפי דהא ל"מ מגו להוציא ומהני מגו גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי וע' סצ"ט. ומדברי הש"ך נראה שלא ירד לזה וצ"ע:

וע' קצוה"ח מה שנתקשה בדברי הריב"ש לשיטת ר"ת דלגבות תיכף שרי דהיינו שירד לב"ד לשומא והקשה דא"כ לעולם הוי לגוביינא כמש"כ רש"י דשלא בשעת הלואה הוי לעולם לגוביינא ע"ש. ול"י דהרי דברי הריב"ש ברורין דכל שאינו חסר אלא שומת ב"ד שמזומנים לשום תכף זה הוי לגוביינא אבל כל שא"י לגבות תיכף כגון בתוך זמנו וכדומה זה אינו אלא לבטחון ורש"י שכתב דכל לאח"ז הלואה היינו לגוביינא פשוט דלגבי זכרון דברים דאיירי התם קרי גם זה שסופו לגבות לגוביינא ודו"ק:

ס"י הפציר בו עד שלקחו ממנו עובר בלא תחמוד ומדברי התוס' ריש ב"מ (ד"ה) מבואר דס"ל דגם לפי האמת לא תחמוד דוקא בלא דמי. וע"ש דהקשו דת"ל מל"ת ותי' לעבור בשני לאוין ולכאורה קשה על דברי' דהא מסיק בר"פ א"נ דלאו דלא תגזול קאי אכובש שכר שכיר דגזל גופיה ילפינן מרבית ואונאה והקשו דלוקמי בגזל גופיה לעבור בשני לאוין ותי' דלא מוקמינן בגזל משום דלא לקי אגזל דניתק לעשה ע"ש. והיכי מוקמינן הכא לאו יתורא דלא תחמוד אגזל. ונראה דכונתם לעבור משעת חימוד ובשעה זו אכתי ליכא ל"ת ולא הוי תרי לאוי. וכהא דאמרינן בר"פ א"נ שם על לאו דמשקלות לעבור משעת עשי' וגירסת מהרמ"ל שם לעבור בשני לאוין ע"ש. וכונ' ע"כ ג"כ כגירסא דידן אלא דמ"מ קרי ליה בשני לאוין משוה דליכא לאו דמשקלות אלא אם אח"כ כבר שקל בהן וגזל ועבר אל"ת. תו עבר אלאו דמשקלות מקמא הכי משעת עשיה וכן משמע באמת שם לגירסא דידן לעבור משעת עשיה דאלה הו"ל למימר אעשיה. וה"נ לעבור משעת חימוד וע' במש"כ בסרל"א בזה ודו"ק:

סי' ש"ס ס"א גזל קרקע ובנה עליו בנינים גדולים צריך לסתור הכל דלא עשו תקנת השבים בקרקע עש"מ שכחב בשם מהרשד"ם דבבנה בשוגג א"ל לסתור ונפטור בתשלומים וכ' הטעם משום תנאי ב"ד דיהא זה שופך יינו להציל דובשנו של חבירו ע' לעיל סרע"ד. ולפ"ז הי' מיושב מה שהקשינו בסרמ"א בדברי התוס' דהקשו על רש"י דסבר דמחילה בטעות הוה מחילה מהא דר"ע שקיל בידקא בארעא. דמסקינן דמחילה בטעוח לא הוה מחילה. ומאי קושיא הא הרב מחלק שם דאפילו במקום דהוה מחילה כגון היכי די"ל דניחא ליה דניקו בהימנותיה בקרקע לא שייך מחילה ע"ש. ולפ"ז א"ש דהתם דבנה בשוגג אפי' לא הוה מחילה אין עליו אלא תשלומים וא"כ שפיר שייך מחילה. ומ"מ אינו נראה כלל דלמכור קרקע לא שייך לתקן משום הפסד דהא קי"ל אין אונאה לקרקעות וליכא הודעת דמים דשוה. כל מה שנותנים וא"כ אין לנו הפסד שיהיה גדול כנגד מכירת הקרקע. וכן נראה ראיה מהא דאבדה לו דרך שדהו בפרק שני דייני גזירות דאמרו חכמים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר משמע דלא כפינן לו למכור ומוכח יותר בב"ב (ס"ה) גבי בור ודות מכרן לאחר צריך לקח לו דרך ומפרש בגמרא דהכא שאני משאר דוכתי דבעין יפה מוכר דאינו רוצה לטול מעות שידרסוהו אחרים ואי איתא הא ע"כ צריך למכור לו משום פסידא. וא"כ אין כאן ג"כ אלא טענת דמים כבכ"ד. וע"כ דבקרקע לח שייך תקנה זו וצ"ע:

ס"ג גזל ג' אגודות בג"פ והוזלה ואינן שוות אלא ב"פ והחזיר שתים צריך להחזיר השלישית. פי' דכיון דבשעת גזילה היה אגודה ש"פ אע"ג דכי מחזיר האגודה גופה מיפטר אפילו מחזירה בשעת הזול דאין בו ש"פ אינו אלא משום דיכול לומר הש"ל אבל כ"ז שאינו מחזירה יש עליו חיוב פרוטה ומש"ה כי מיתבד או נאנס דמשלם כשעת הגזילה צריך לשלם פרוטה וכדלעיל סשנ"ד ס"ג. ובזה נדתו דברי הקצוה"ח ספ"ח שהוכיח מכאן לענין כלים דקיי"ל אפי' אין בהם שוה פרוטה ב"ד נזקקין להם ומקרי ממון דלפ"ז אפי' נאבדו ב"ד נזקקין אפילו לפחות מש"פ כיון דבאו מכח דבר שנזקקין וכמו הכא דאפי' הוזלה האגודה חייב להחזיר לו ע"ש. ולפ"ד אין זה מוכרח כלל דהכא שאני דיש על זה תורת גזל פרוטה גמור כ"ז שאין מחזירה וכי ליתא הרי חייב להחזיר פרוטה הרי דיש על זה חיוב פרוטה. אלא דכ"ז שהיא בעינא שאני דא"ל הש"ל אבל הגזילה הי' בפרוטה וז"ב. אבל לולי דמסתפינא נראה דבאמת בכלי חייב להחזיר או כלי או פרוטה ואע"ג דאין כאן גזל פרוטה מ"מ כיון דעבר אלאו דגזילה לא מצי מקיים מצות השבה בפחות מש"פ וכההיא דס"ד דגזל ש"פ והחזיר חציו אע"פ שגזל אין כאן השבה אין כאן וה"נ בגוזל כלי פחות מש"פ דעבר אלא תגזול אם יש לו כלי כזו מחזיר ואם אין לו כלי ע"כ צריך להחזיר פרוטה. ואין לומר דכיון דאינה ש"פ וליתא בעינה ע"כ בטל מניה מצות השבה. דע"כ ל"ל כן דא"כ משכחת בטלו ולא בטלו בגזל בכה"ג דגזל כלי פחות מש"פ ושרפה דבטל מניה מצות השבה. והרי בהדיא מסקינן במכות (ט"ז) דליכא מלקות בגזל וע"כ דאכתי רמי עליה מצות השבה. וא"כ ע"כ צריך להחזיר פרוטה וצ"ע:

ס"ה גזל עפר ועשאו לבינה לא קנה שאם ידוק הלבינה תחזור עפר לכשהיה עסמ"ע בשם הרשב"א דאם שרפם בתנור הוה שנוי וכתב עליו דא"נ דאע"ג דאינו חוזר לכמות שהיה אין קפידא בעפר ולכאורה נכונים דבריו כמו לענין נסכא ועבדינהו זוזי דלא שייך בנסכא פנים חדשות. אבל נראה דהרשב"א דימה זה לאפיה בפת דמשמע בר"פ הגוזל קמא דהוה שנוי אע"ג דמשמע ברפ"ו דברכות דיכול להחזירן לסלתן ע"ש:

שם גזל לשון של מתכות ועשאו מטבע ל"ק שאם יתוך יחזור לשון כשהיה ע' קצוה"ח דאם חזר והתיך המטבע קנה. וראיה מדר"ז דס"ל פרה ונתעברה לא הוי שנוי דהוי שנוי החוזר לברייתו ואפ"ה בנתעברה וילדה הוי שנוי כדאיתא במתני'. ואולי סברתו כיון דעבדינהו זוזי לא הוה שנוי. ברשות בעלים נעשו זוזי וכי הדר עביד נסכא הוה שנוי. ומ"מ ל"נ דמ"מ קרינן כאשר גזל. וראייתו מדר"ז לכאורה היה נראה דבאמת ע"כ פליגי בזה