חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קמז

זה חילקו התוס' בריש ב"מ גבי חשוד אממונא ע"ש אבל מ"מ נראה ברור דלא שייך כ"ז לשבועת שקר ובודאי דגם שואל הנחשד על שבועת מתה מחמת מלאכה. ובאמת נאנסה וחייב באונסין. ודאי חשוד גם על ממון לכתחלה וכיון דלא חשיד ליה אממונא ודאי דלא נחשד לו על שבועת שקר דמ"מ. ואפשר לפרש כונת הש"ך דשמא שינה במלאכה ובשביל זה נאנסה. ובזה צדדי החיוב לא משמע כו"ה לאינשי כיון דמותר לשנות לכתחלה בדבר הקל. ואפ"ה חייב. וכמש"כ בסש"מ שכבר תמה בזה גם הסמ"ע ע"ש. וא"כ יש לחוש בזה גם לאינו חשוד וכדאמרינן גבי לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וצ"ע:

סי' שמ"ג ס"ב ש"ש שכלה זמנו אינו אלא ש"ח. עב"י ונראה דש"ח שכלה זמנו. אינו אפי' ש"ח. וכמש"כ התוס' ב"מ (מ"ט) גבי טול את שלך ע"ש ואע"ג דלפמש"כ הש"ך סש"ו סק"ב דבטול את שלך אפי' היה ש"ש אינו עתה אפילו ש"ח ע"ש. א"כ ע"כ דכלה זמנו עדיף מטול את שלך. מ"מ פשוט דזה לא שייך אלא בש"ש. די"ל דהזמן אינו אלא בשביל שמירת ש"ש. אבל כאן דהזמן הוא בתחלה בשביל שמירת ש"ח. א"כ פשוט דהוה כאמר מעיקרא טול את שלך ודו"ק:

סי' שמ"ד ס"א בהג"ה ודוקא דאתני' קודם דבא השמירה לידו אבל לאחר ששעבד נפשיה לא מצי לאתנויי בדברים בעלמא כן למד המרדכי מהא דסוף החובל גבי קרע כסותי דאתא לידיה בתורת שמירה לא מיפטר ויעוין אחרונים ובאמת קשה דהתם הוה להפסיד החפץ בידים. הוי כלהקנות לו דצריך דוקא לשון קנין. ובלא אתי לידיה דנוטלו ע"פ בפניו ל"ג מלשון קנין כיון דנוטלו בפניו. אבל באתי לידיה כבר ודאי ל"מ. אבל הכא אין עליו אלא שעבוד שמירה והו"ל למיפטר במחילה דקיי"ל דמחילה א"צ קנין ונפטר בכ"מ בדברים בעלמא ויראה בזה דהמרדכי לשי' דהביא בהאומנין תשובת הר"מ גבי מלמד שא"ל בעה"ב לך מעמדי דלא מיפטר בדברים ומדמי ליה לעבד עברי דקיי"ל דגופו קנוי וס"ל דה"ה כל פועל. וה"נ לא נפטר מחיוב שמירתו בדברים דגופו נקנה לחיוב השמירה ואינו נפטר מחיובו בלא קנין. אבל אנן לא ס"ל בהא כוותיה כמבואר בכ"ד ושם גבי מלמד כתב בסוסשל"ג דוקא משום דאינו יכול למחול שעבודו של הנער יעו"ש ועש"ך שם סקכ"ה ודו"ק. וא"כ שפיר נפטר בדברים כדין מחילת שעבוד בכ"ד ומש"ה הרב לא הביאו לענין סתם דין שמירה אלא כאן בשואל וכמש"כ לעיל סשמ"א דקיי"ל דשואל יש לו קנין הגוף על אונסין ומש"ה נמי לא נפטר במחילה בעלמא וצריך קנין דוקא וצ"ע:

ס"ב בהג"ה נגנבו השברים או נאבדו ואפי' נאנסו השואל חייב. אלא א"כ אמר למשאיל טול את שלך. כן הגיה הסמ"ע והאחרונים האריכו בזה ולכאורה נכון כשיטת הסמ"ע דנהי דנשברה הוי ככלתה זמנו. מ"מ ע"כ בעי דלודע למשאיל וכמשמעות הסוגיא דהאומנים שם דבעי מיהו גמרתיו דוקא. אבל כ"ז דאין המשאיל יודע ודאי הוי עליו חיוב הקודם יעו"ש. ובא"ל טול את שלך נמי נכון כדברי הסמ"ע דהוי הכא ש"ש דהא מבואר שם דלא הוי סילוק שמירה לגמרי אלא ככלתה זמנו ובש"ש הוי ש"ח וא"כ בשואל הוי ש"ש דהואיל ונהנה מהנה ודו"ק. ובהוזל קודם שהודיע נראה ודאי דחייב השואל דעכ"פ לכ"ע כ"ז שלא הודיעו הוי ש"ש וקיי"ל בזה דגם ש"ש צריך להודיעו וכההיא דבקרא דיתמא בהמפקיד דאמרינן דש"ש דיתמא הוא איבעי ליה לאודעינהו ע"ש:

ס"ג ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר השבע כמה היה שוה כו' עסמ"ע דנתקשה דהוי כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוא מחשואיל"מ. וא"י להפך על שכנגדו. ובנתיבות כתב דאיירי דזה אינו מודה דהוא חייב בחמשים אלא דאומר דמתה מחמת מלאכה והוא פטור לגמרי מן הדין אלא דאינו רוצה לשבע שבועת שומרין ובשביל זה אף דהוא חייב לא הוי כהודאה וכמש"כ הש"ך בסע"ה לענין נתחייב מחמת שא"י לשבע ע"ש. ולענ"ד אין זה מוכרח כלל דהתם לפי טענתו הוא באמת פטור מן הדין דהוא טוען עליו טענת ברי שהוא יודע שפרעו ולא הוי הודאה אע"פ דאנן מחייבינן ליה. אבל כאן אפילו לפי טענתו הרי הוא חייב למשאיל כיון דאין המשאיל יודע כלל. והוא אינו נשבע ג"כ מחויב שלם לו והוי הודאה גמורה. ואף דבאינו רוצה לשבע עדיין יכול לחזור בו. הא בא"י אם פרעתיך נמי יכול לחזור ולומר נזכרתי שפרעתי כמבואר בספ"ז ס"ט ואפ"ה כתב הש"ך שם ס"ק י"ג דבא"י אם פרעתיך הוי הודה במקצת ע"ש. וגם נראה בעיני דאינו רוצה אדרבה הוי הודאה מפ"ע טפי וצ"ע:

ס"ד שאלה חצי היום ושכרה חצי היום כו' זה אומר א"י וזה אומר א"י המע"ה. ולסומכוס תנן התם דחולקין. ולכאורה דמי לדלעיל סי' רכ"ד גבי המחליף פרה בחמור ומת החמור דקיי"ל שם כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ואפי' הוא מוחזק וה"נ הרי נולד הספק בשעת שכירות דהוא ברשות הבעלים ועליו הראיה אפילו הוא מוחזק. ולסומכוס לא הו"ל יחלוקו. ואין לומר דלסומכוס דאלים ליה ספק שנולד לב"ד דאפי' כנגד מוחזק ס"ל חלוקה. ה"נ אפי' גם כנגד חזקה שנולד ספק ברשותו דז"א מכ"ט חדא דהא בכתובות שם אייתי זה מס"מ דכלה. וכולי סתמי אזלו בהא כסומכוס וע"כ דסומכוס נמי מודה בהא. ועוד דא"א לומר כן כלל דהא ס"ד בב"מ לפרושי במתני' דז"א שאולה וז"א א"י חייב משום דברי עדיף. וא"כ כ"ש דהו"ל למהני חזקה זו דנולד ספק ברשותו דמבואר שם דמהני אפי' כנגד ברי וחזקת ממון וש"מ דעדיפא מברי וא"כ כ"ש דהו"ל למהני האי חזקה לאפוקי מספיקא אפי' לסומכוס. ועוד דבאמת משמעות הפוסקים בכאן דלדידן לא מחלקינן הכא כלל ואפילו חצי היום השני בשאלה לא מהני והמע"ה ואמאי לא אמרינן בהכי דספיקא ברשות שואל אתייליד וחייב אפי' כשהממון בחזקתו כמבואר שם בכתובות. ולשיטת הרי"ף והרמב"ם שם דדוקא בקיימא באגם אבל כ"ז שהוא ברשות בעה"ח עליו הראיה א"ש כאן במתני' דקיימא עדיין ברשות השואל. אבל לשיטת הרא"ש והתוס' והסכמת הרב שם קשה. וצ"ל כמ"ש לעיל שם, בשם התו' בנדה דשאלה ל"ח ש"ר ע"ש באורך:

סי' שמ"ו ס"ג אבל באמירה שאומר להיות שאול לו לא הוי שאילה בבעלים. ועש"ך שכתב דאינו מוכרח בדעת הרא"ש והביא דברי התוס' ב"ב דבאמירה לעשות מלאכתו מיד שפיר מהני. ולענ"ד נראה ברור דבאמת הוא תלוי בפירוש עידן עבידתייהו גבי שתלא וטבחא בסי"ב. דלפמש"כ הרא"ש תחי' דהיינו הכנת המלאכה והיינו אמירה דר"פ משמע ודאי דבעי מיהו הכנת מלאכה. ובזה מיישב הסתירה. דאינו צריך עידן עבידתייהו ממש אלא הכנת מלאכה וכיון דא"צ מלאכה ממש שפיר קרי לה בר"פ אמירה. ובאמת בזה שמכין עצמו בשבילו אין שום ספק דודאי מהני דכיון דעושה הכנה בשבילו ל"ג מאשקיין מיא ובודאי דמהני בזה לכ"ע. אמנם לפ"מ דמסיק בשם הראב"ד דעידן עבידתייהו היינו בזמן שראוי למלאכה ואינן יכולין לשמט. א"כ ודאי דא"צ לחדש כלל דבעי אפי' הכנה אלא דבאמירה לעשות מיד ודאי מהני. וא"כ זה תלוי בשני השיטות דסי"ב. ושיטה הראשונה שכתב הב"י דכן הוא משמעות הרמב"ם הוא כתחילת דברי הרא"ש. ושיטה השני' שם הוא דברי הראב"ד. ודברי התוס' בב"ב שהביא הש"ך הוא כשיטה השניה. ומיד בודאי בעי דאל"ה הוי כשמור לי היום ואשמור לך למחר וכשלא בעידן עבידתייהו בסי"ב. ודברי הרמ"ה בטור הם ממש כדברי התוס' בב"ב ע"ש. אלא דהטור כתב גבי בעלים באמי' כתחילת דברי הרא"ש וגבי עידן עבידתייהו כתב כדברי הראב"ד. וכן המחבר משמע בסי"ג גבי מלמד דסתם כשיטה שניה דשעבוד לחוד מהני למחשב בבעלים וא"כ מפרש עידן עבידתייהו כהראב"ד וא"כ אין לנו מקום להצריך הכנה כלל. וצ"ע למה הצריך כאן הכנה דוקא וע' במע"מ דלדעתיה אמירה בעלמא גרע וא"ש. אבל משמעות הרא"ש והתוס' דל"ק להו אלא מהך דעידן עבידתייהו. ולענ"ד זה צע"ג:

ס"ט שאל מהאשה ונשאל לו בעלה כו' לא הוי שאילה בבעלים. ע' בתוס' דהיינו ששאל מהבעל פרה של נכסי מלוג שהוא של האשה ע"ש. ולפ"ז צ"ל ע"כ דהתשלומין של השואל הוי להאשה. אע"ג דהבעל ה"ה פטור מאחריות נכסי מלוג של האשה לא אמרינן דהשואל ישלם להבעל דגם בזה אמרינן דאינו עושה סחורה בפרתה. אע"ג דבעל הוא לוקח מ"מ עיקרה דאשה. [וע"ת ב"ק (פ"ט) ד"ה פירא דפירא ודו"ק]. דאם נאמר דהתשלומין דהשואל הוי לבעל א"כ מאי מבעי ליה אי הבעל הוי בעלים אי ק"פ הוי כקה"ג אפי' לאו כקה"ג מ"מ כיון דהתשלומין הוא לו והוא נשאל לו ודאי הוא מיחשב בבעלים כדאמרינן שם בש"ס בבעיא דבעל שואל הוי או שוכר וכגון דאגרה היא פרה והדר נסבה דלרבנן דשואל משלם לשוכר ודאי פטור דכיון דהתשלומין הוא לדידה והיא נשאלת לו ודאי