חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קמא

הדבר דאכתי לא מטי זמן חלוקה וא"י לחלוק חלקו לאריס אחר וצריך ע"כ למכור חלקו לבעה"ב. וממילא מנכה לו מה שצריך ליתן לאריס גם מחלק הרביע שלו ונשאר לו שתות כנ"ל. ועכ"פ זכה השתלא בהרביע. אלא שמנכה מה שצריך לטרוח בחלקו שהי' נפחת שליש מחלקו. וא"כ כשעקרן הרוח ולא נפחת בשביל הטורח הרי יש לו הרביע בשלימות וכמו שהבעה"ב נוטל ג"ח דהיינו מחצה שלו. ורביע מה שהיה נפחת חלקו בשביל טורח האריס. ה"נ השתלא נוטל השתות שלו וחצי שתות מה שהיה נפחת בשביל טורח האריס. דהשתא הא א"צ לאריס וליכא טענה דאינו רוצה באריס אחר ודו"ק:

הלכות שכירות פועלים סי' שלא ס"א בהג"ה ובע"ש מקדים עצמו שיוכל למלאות לו חבית מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק לו הנר כו' עסמ"ע ולענ"ד אפשר דדמי לה להך דנדרים (ל"א) המדיר בנו לת"ת ממלא לו כו' וכל הני דהכא משום דמסתמא לא היה דעתו למונעו מדברים הללו שהם דברים קטנים ומוכרחים ע"ש. וה"נ בע"ש וא"כ ה"נ הוא דג קטן כדהתם דלא כהסמ"ע ודו"ק:

שם הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שלא נהגו אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים. וע' ב"י סשל"ב (מ"ג) בשם הריב"ש דאם הפועל הלך למקום הבעל הבית. אזלינן ג"כ בתר מקום הבעה"ב שבא לשם ודו"ק:

סי' של"ב ס"א א"ל לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה אם אמר שכרכם עלי נותן להם ד' כו' וי"א דאם כל הפועלים אינן נשכרים אלא בד' נותן לשליח כפי מה שההנהו ע' סמ"ע וש"ך שכ' לדחוק גם בדברי הרי"ף והרא"ש שאין חולקין ע"ז. ואני ההדיוט לא זכיתי להבין טעם דין זה. דלענין השליח ששמע מהבעה"ב שאינו רוצה אלא בג' היכי יטול ד'. הגע בעצמך הרי שהלך הוא עצמו ועשה המלאכה זו. לכאורה הוי ממש כמו בשכרו בג' דאפילו המלאכה שוה ד' ואפילו כל הפועלים נוטלים ד' מבואר בס"ד דאין לו אלא ג'. וה"נ זה הוי כפסיקה וכמו בסי' רכ"א זה אומר במנה וזה אומר במאתים אם לאחר הזמן משכו סתם אם בעל המאתים בא אצלו הוי כג"ד דמתרצה לפסיקת זה. וה"נ הרי הוא בא ועשה מעצמו. וכן כשהעמיד פועלים ואמר שכרכם עלי דקבל שכר הפועלים על עצמו והוא יחזור על הבעה"ב. הוי כשלח הוא שליח שיעשה המלאכה ובודאי שלוחו כמותו. וא"י לתבוע יותר [ובאמת גם דברי רש"י לא קאי על השליח עצמו אלא על הפועלים בא"ל שכרכם על הבעה"ב ע"ש ואינהו הוו כיורד שלא ברשות כיון דלא שמעו מבעה"ב להיפוך. אבל השומע וירד סתם אדעתיה דפסיקתו ירד] ועוד כיון דהבעה"ב מיחה לו בפניו תחילה שאינו רוצה ליתן יותר. היכי נחייבו שלא מדעתו והרי מבואר לקמן סשע"ה דבדבר שאפשר יכול לומר טול עציך ואבניך וכ"ש כשאמר קודם העשי'. וגם דברי הרמ"ה בטור יש לפרש דלא קאי בפי' לו ג' ע"ש. ומה שדקדק הסמ"ע מדלא קתני בברייתא כפי מה שהתנה הנה הברייתא גופה לא איירי כלל בהכי אלא דהש"ס אייתי לה על הא דהכא ע"ש ובאמת בלשון הרמ"ך שכ' פסק על דין זה בש"מ כתב בהדיא כפי"מ שהתנה ע"ש וצע"ג. והנה בשלחו הפועלים שליח שישכירם וא"ל בד' והוא אמר ג' הוי ממש כשליח בעה"ב שאמר בעה"ב ג' והוא אמר ד' ופשוט. ולהיפך באמרו הם ג' והשליח ד' נראה נמי דחייב הבעה"ב ד' כיון דנתחייב לשלוחם בד' נקנה להפועלים במלאכתם דודאי הטעם דיד שלוחם כידם. [וע' מש"כ בסרמ"ה וע' ח"ד יו"ד סי' קס"ט סקכ"ה וצ"ע] ואם אמר כמו שאמרו הפועלים הוי הוא מוחזק וסמכינן כאן אדיבורא דידהו בפחות ודו"ק:

ש"ך ס"ק י"א הביא בשם ת"ר שכ' דמשמע מהרי"ף דאם שכרם או בסתמא אפי' עשו עבידתא שפירתא אין להם אלא ג' ופירש הש"ך מש"כ בסתמא דהוא דוקא בשליח שהבעה"ב א"ל בג'. אבל באמר גם בעה"ב סתם נותן להם בזה ד'. ולענ"ד אין חילוק זה ברור דאי בכל סתמא הוי בזה כאמר ד'. א"כ מאי מגרע מה דאמר הבעה"ב בג'. ואין לומר דדוקא כשהבעה"ב גופיה אומר סתם ע"כ נתרצה על השווי וכשעשו עבודה דשוה ד' צריך ליתן ד'. אבל כשהשליח אמר סתם ועשו ע"פ נתרצו ע"כ על אמירת הבעה"ב והרי הוא פירש ג'. דא"כ אפי' אם אמר הבעה"ב פחות ממה דמיתגרי כל פועלי' נמי נימא הכי והרי מוכח מדבריו בהדיא דדוק' בשכל פועלי' נוטלים ג' אלא דהם עשו עבידתא שפירתא ששוה ד' אין להם אלא ג' אבל אם כל פועלים אין נשכרין אלא בד' ודאי דנוטלים ככל פועלים וע"כ דבסתמא דשליח. ג"כ אינו מגרע כלל מה שאמר הבעה"ב בפחות. וא"כ ה"נ מ"ש בזה. ע"כ הי' נראה דהאמת כמשמעות פשטות דברי הת"ר דלעולם סתמא הוה דעתי' אשער שבשוק כדמיתגרי פועלים והוי כאמר להם בג' דאפי' עבדו עבידתא שפירתא אין להם אלא ג' וכונתם כיון דמדברי הרי"ף מבואר דדוקא בשביל שאמר השליח בפירוש ד' בזה אם עשו עבידתא שפירתא ששוה ד' יש להם ד' משמע דהא סתמא לא. ואין לחלק בזה בין אמר הבעה"ב בג' או לא ובין שליח לבעה"ב וכנ"ל ודו"ק:

ס"ד בהג"ה בעה"ב שהטעה פועלים וא"ל עשו עמי בד' כמו ששאר פועלים נשכרים כו' הוה כאלו לא שכרו זא"ז כו' הש"ך האריך להקשות דלמה לא נימא ה"נ מהימנית לן דהכי מיתגרי כמו בא"ל כמו שאמר בעה"ב דקיי"ל מספיקא דמהמנית לן כו' ומה שחילק בין הטעה פועלים להטעה בעה"ב כו' אין לו מובן. ולענ"ד החילוק מבואר עפ"מ שכ' התו' בקדושין (כ"ט) גבי משכו מהקדש במאתים ולא הספיק לתן את הכסף עד שעמד במנה כו' דת"ל מטעם אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט כו' וכההיא דב"ב גבי מרגליתא דברי' דיב"ע דא"ל לא תשיימי' את דאמירה לגבוה כו' ותי' דהתם דוקא שנתכוין לוותר להקדש. אבל הכא לא נתכוון אלא לשער שבשוק כו' ע"ש. וה"נ כאן בא"ל כמו שאמר בעה"ב דיודעין השער ועכ"פ נחית למחילה אם אמר בעה"ב כן תלינן שפיר לגמרי במחילה וה"ק מהימנית לן דהכי אמר בעה"ב. אבל כאן בכמו שנשכרין פועלין דלא נחית למחילה אלא לשער שבשוק ודאי דאין לנו לתלות במחילה כלל. ובודאי אין דעתם אלא על השער שבשוק. וזה נכון וברור לענ"ד:

שם ונותן כפחות שבפועלים עט"ז שכתב דל"ד לדלעיל סי' של"א דמשמנין ביניהם דדוקא באומר כאחד או ב' מבני העיר אבל באומר סתם כבני העיר הוה כפחות ע"ש. וכן הוא בשיטה מקובצת בשם הריטב"א בריש פרק השוכר את האומנין ע"ש:

ס"ו אם המלאכה שוה ה' ושכרן בד' והוזלה כו' לא יכול לומר גם עתה תקחו דינר פחות. בש"ס משמע דאפי' פירש בפירוש שהפסיקה תהיה באחד פחות מהשער הוא דוקא בשער דפסק בו. וכן נראה דהא גם בפסק כפי השער והוזל אינו אלא כשער דשעת פסיקה. וה"נ באחד פחות מהשער. ופשוט:

סי' של"ג ס"א השוכר את הפועלי' והטעו כו' א"ל אלא תרעומות ובסמ"ע סק"א ירד לחקור אי הוה מחוסר אמנה כיון דאינו אלא דברים ובשינוי השער לעיל סר"ד מבואר דבדברים לא הוה מחוסר אמנה ע"ש. וה"נ מסתמא הוה כשינוי השער. ולענ"ד משמעות הש"ס בב"מ (מ"ט) שם דמחוסר אמנה לא הוה אלא תרעומות. ובפחות ממחוסר אמנה ודאי לא הוה אפילו תרעומות. וא"כ כיון דתני כאן דהוה תרעומות. א"כ פשוט דהוה מחוסר אמנה ונראה דאף דודאי הוה כשינוי השער ואפילו באמת נשתנה השער אפ"ה דברים דכאן עדיף מדברים דמקח וממכר. ותדע דכאן בגרם להם הפסד דמעיקרא הי' יכולין להשתכר ועכשיו אין מוציאין להשתכר חייב. ולא מצינו במו"מ בכה"ג דחייב וע"כ דכאן דרך לסמוך יותר אפי' בדברים בלבד ודו"ק:

וע"נ שהביא בשם הריטב"א דאומן שמשך הכלי שנתנו לו לתקן קנה ושניהם א"י לחזור בהם אמנם במ"א ה' שכירות פועלים ס"ו כתב דהנ"י בב"מ גבי תקנו משיכה בשומרים כ' בשם המפרשים דל"מ משי' אלא בשואל ושוכר שקונין גוף הדבר לפירותיו לזמן אבל בש"ש לא שייך שיתחייב זה בשכרו בשביל משי' החפץ וא"כ חולק בזה גם על הריטב"א. וכן נראה דהא באמת הריטב"א ס"ל גם בש"ש דאין יכולין לחזור וע' ביאורי הגר"א סי' רצ"ג סק"ג והביאו המ"א בהלכות שומרין סי"ח ע"ש. ועוד כתב שם דיל"ד מדברי התו' בב"ק דחולקין בש"ש וא"כ חולקין גם בדין זה דאומן. גם יל"ד לענ"ד מדברי הראב"ד בטור סש"י גבי חמור סתם דס"ל בפשי' דלא מסתבר שיתחייבו כל נכסי השוכר להעמיד לו חמור בשביל משיכת חמור זה ע"ש והחולקין שם אינו אלא דבקנין חמור זה נתחייב גם על אחר מדין אחריות כמבואר בב"י שם. ונראה דגם הר"ן שהביא הנ"י שם שכ' דגם בש"ש משמשך א"י