חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קלח

לוגיר לי' אחריתי. ולמה ירד לבית. ואי דמדינא צריך דוקא לתקן העלי' זו. א"ש דיורד בבית כיון דמחויב לתקן לו גוף העלי' ה"נ ודאי יכול לירד לבית כמו באינו רוצה לבנות שם. וע"כ דהכא כיון דבל"ה צריך תיקון יכול ליתן אחרת ודו"ק. וע' לקמן סשכ"א בסמ"ע סק"ו בשם המהר"ם פדוו שיש ללמוד מדבריו דדוקא באינו ראוי כלל לדירה ואפי' נתקלקלה מקצתה ומקצת זה אינו ראוי כלל דמה לי קטלה כולה או קטלה פלגא. אבל בראוי עדיין אלא שיש טורח ושיהוי וכה"ג. ל"ג משוכר חמור למשא והבריקה דא"ל הש"ל ויש לו כל שכרו משלם ע"ש ודו"ק:

סי' שט"ו ס"א שכירות קרקע נשכר בדברים שהוא נקנה בהם. משמע דאף קנין חליפין מהני כמו בקנין. וכן כתב בהדיא בטור בסי' שי"ב ע"ש. וכ"כ גם בסש"י בשם הראב"ד לענין חמור סתם. ומיהו יש לומר שם דהוה כעין התחייבות דלכ"ע מהני וע' במש"כ בסי' קצ"ה בזה:

ס"ב וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר. לכאורה משמע מזה דה"ה בפחות מבן עשרים בנכסי אביו דאינו יכול למכור אינו יכול להשכיר. אבל בתשובת רשמי שאלה הובא בפ"ת סרל"ה כתב דיכול להשכיר. ואפשר ליישב כיון דשם גם במכירה דוקא בנכסי אביו ודווקא בקרקע כ"ז ליכא כלל בשכירות דאינו אלא כעין מטלטלין. וגם לא שייך למיקרי הפירות ירושת אביו וכן נכון:

ס"ד ראובן שכר נער לשמשו וא"ל שמעון לסמוך עליו לשלם לו כל מה שיפסיד כו' כל תנאי שכירות א"צ קנין. ע' באחרונים שנתקשו דמאי שייך שמעון להשכירות. ובקצוה"ח נדחק דהי' של שמעון וע"נ. ולולי שאיני כדאי נראה פשוט דאע"פ שאינו של שמעון כלל כל שקבל עליו בשעת שכירות הוה הוא כהשוכר. וראי' ברורה מב"מ (קי"א) דתניא דשכר ע"י שליח אינן עוברין שניהן בבל תלין ופריך ה"ד אי דא"ל שכרכם עלי שכרם עליו כדתניא השוכר את הפועל כו' אלא דאמר שכרכם על בה"ב. והנה מדמשני דוקא בא"ל שכרכם על בעה"ב. ולא שני בהודיעם שאינו שלו לחוד. ש"מ דבכה"ג כיון דא"ל שכרכם עלי אכתי שכרם עליו ועובר בבל תלין. והנה זה פשוט דנכנס ערב עבור שכירות אע"ג דדינו כערב בשעת מ"מ כמבואר לעיל בסקכ"ט ש"ך סקי"ב ע"ש. מ"מ פשוט דאין על הערב איסור בל תלין וע"כ דבכה"ג מיחשב שהוא עצמו הוא השוכר. וה"נ הבא מצד הנער הוה כהנער עצמו והוא בכלל תנאי שכירות ודו"ק:

סי' שט"ז ס"א המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר משכיר עד סוף זמנו. במרדכי פרק האומנין דקדק זה מהא דאמרינן בערכין (ד"ל) גבי מכר לשני מחשבין כו' וש"מ דיכול למכור כחו אע"ג דבזמן היובל אינו אלא כשכירות לזמן. ובאמת ראיה זו חלושה דאפילו בזמן היובל מ"מ ל"ג מקונה לזמן קצוב דמבואר בסרי"ב דהגוף שלו על כל הזמן. ובודאי יכול לעשות בה כל מה שירצה. ותדע דהא התם בערכין בשדה תבואות קאי. והרי דעת הטור שם דבשדה אינו יכול להשכיר לאחר והביאו הסמ"ע סק"א. וע"כ דהתם משום דהוה קנין הגוף. אמנם כבר הביאו התוס' בערכין (כ"א) ד"ה ה"ק מתוספתא ששנוי' שם בהדיא גם לענין שכירות השוכר שדה מחבירו. ועמד השוכר והשכירה לאחר רשאי בעה"ב שיאמר לו אין לי חשבון עם כ"א אלא עמך ע"ש. ולשיטת הטור צ"ל בדוחק דהכא הוה בשדה שאינה לזריעה אלא לשאר תשמישים דלא הוה בזה אלא כבית ודו"ק:

ס"ב שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו אין אחד מהשותפין יכול להושיב בו אחר. ע' ד"מ דכתב דמדברי הה"מ נראה דהרמב"מ חולק בזה. ולכאורה מדברי הרמב"ם בסי' קע"ו גבי שותפין דכ' דאינו משתתף בה עם אחרים וע"ש שכ' ראי' מההיא דפסחים (פ"ט) גבי בני חבורה דמסיק דעות שאני ע"ש. וא"כ פשוט דכ"ש כאן דא"י לכופו לדיעה אחרת. אבל דברי הרב ז"ל נכונים ומוכרחים דבאמת אינו דומה לשותפות במשא ומתן דהתם ליכא דין גוד או איגוד בתוך זמן השותפות וכל זמן השותפות אינן יכולין לחלק בשום אופן כמבואר בסי' קע"ו שם. אבל כאן דס"ל להרמב"מ לעיל סי' קע"א ס"ט דאפי' שכרו לדור יכולין לומר גוא"א א"כ אף דזה טענה דא"י לקבל דיעה אחרת. מ"מ אין כאן בזה שום טענה. דהרי יהי' יכול לכופו בגוד או איגוד. וגם לזה עצמו הרי הוא יכול גם עכשיו לומר גוד או איגוד. וא"כ אין נ"מ בין זה לזה. אבל הרא"ש לשיטתו דהביא הטור שם בסוהס"י בשמו דס"ל דאפי' בקנו לדור א"י לומר גוד או איגוד ע"ש וא"כ ודאי דזה טענה דא"י לקבל דיעה אחרת. וא"כ הא דכתב הרב דיש חולקין היינו בעיקר הדין אי יכול להשיב אחר דלא כהסמ"ע. וכן מוכח בהדיא מדבריו שם סי"ד דגם בדין גוד או איגוד חולקין. דלשיטת הסמ"ע דבריו תמוהין כמש"כ שם ע"ש וז"ב:

וע' לקמן סשמ"א דהניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאילתה. וע' סמ"ע שם מה שחילק מההיא דהמקבל שדה מחבירו ומת דאין מורידין בה בניו דשואל שאני שיש לו בה קנין הגוף יורשין בניו וע' מש"כ שם. ולפ"ז נראה דה"ה הכא אע"ג דלאחר א"י ליתן. מ"מ כשמת יורשין בניו. דהא גבי שואל נמי לא הי' רשאי להשאיל לאחר ומ"מ בניו יורשין אחריו. וה"נ שוכר זה אע"ג דאינו רשאי להשכיר לאחר בניו שפיר יורשין זכותו. וכן נראה מדברי התוס' ב"ב (נ"א) ד"ה במתנה דכתב אההיא דר"ג וזקנים דמקומו מושכר לו דקונה להם החצר דעדיף מאשה דאינו קונה לה החצר ואפילו הפירות שלה. דשוכר אם מת יורשיו יורשין זכותו משא"כ באשה ע"ש. הרי אע"ג דהתם הי' הדירה ביחד עם ר"ג מ"מ מוריש כחו ליורשיו. ואע"ג דהתם הרי השכיר ר"י גם לראב"ע ע"ש זה לא קשה דהרי זה ידע ר"ג ג"כ דע"כ צריך ר"י לזכות לראב"ע דהרי הגיע זמן ביעור ג"כ לדידי' וע' מה שכתבתי בזה בסר"ב בש"ך סק"ב ועוד יש להוכיח מהא דאיצטריך קרא בקדושין גבי ע"ע דאינו עובד את הבן ואת הבת. ות"ל דיכול לומר להם איני יכול לקבל אתכם. ואין לומר דא"כ יהי' חייב להחזיר הכסף שקבל. דהא בע"ע קיי"ל דחלה שלש אינו חייב להשלים וא"כ פשוט דבאונס שמצד בעה"ב אפילו כל שש פטור דגופו קנוי לו לבעה"ב ואין עליו חיוב אחר וכן כתב הש"ך סשל"ג ע"ש. אבל באמת אין ראי' משם דהיא הנותנת דכיון דהגוף קנוי לו א"י לעכב עליהם בשום דבר. וראי' לזה דהא כתב הרא"ש בתשובה הביאו הטור בסקע"א סכ"ח דבית שאין בו ד"ח ואין לו לקנות כדי שיהי' יכול לומר גוד או איגוד יכול למכור חלקו לאחר וישתתף עם השני ע"ש. הרי דבדבר שהגוף קנוי לו לא שייך לעכב עליו וכן כתב הסמ"ע בסי' קנ"ד סק"ט ע"ש. וה"נ העבד קנוי כל שש לגופו. וקרוב בעיני בכונת הרמ"א בהג"ה ס"א דנתנו לו דירה הוי כשייר לו דירה שיכול ליתן לאחר אפי' אם דר עמו. והסמ"ע האריך לחלוק בדברים נכונים. וי"ל דכונתו בנתנו לו בקנין הגוף דבזה ודאי נכון דל"ג בזה ממשייר דכל הטעם דמשייר עדיף דמשייר לנפשי' בעין יפה בגופה כדמוכח מכל הראיות שהביא הסמ"ע. וא"כ בנתנו לו בקנין הגוף בעין יפה תו ג"כ ודאי לא גרע וצריך עיון סי' שי"ז ש"ך סק"ב אבל פשט דברי המחבר לא משמע דאיירי ששכרו בפירוש לזמן שלשים יום דא"כ מ"ש זמן שלשים דנקט ועוד א"כ הך סיפא דשכר לשנה הו"ל לערבינהו כו'. ולענ"ד הנה המחבר כתב אפי' בלא עדים. ובאמת בהלואה קיי"ל בהדיא דדוקא כקבע זמן בעדים. אבל בלא עדים אית לי' מגו דלא קבעת לי זמן. אלא דכאן בשכירות לל"י כל שהוא דר בהבית לפנינו ה"ה כקבע בעדים ואין לו שום מגו דמגו דכבר דר בו ל"י ודאי לא שייך דמסתמא ידעי בי' שיבבי וכדאמרינן בר"פ חזה"ב בתים מאן מסהיד בי' שיבבי. שיבבי מידע ביממא ובליליא ע"ש. ומגו דשכרתי לפחות מל"י כיון דקיי"ל דלא מוגיר אינש לבציר מל"י כמבואר בש"ך רס"י שי"ב קרוב בעיני דא"נ כלל לטעון כנגד המנהג ע' לקמן סש"ל. ועכ"פ אין זה מגו דל"ג מיצא הקול דהיא משכנתא בסי' ק"נ דלא הוי מגו ע' מש"כ שם. וכן לטעון שקצץ השכר פחות משער שבשוק. ודאי הוה ג"כ כמו שטען כנגד מנהג וכנ"ל. וא"כ לתוך זמן דל"י א"צ עדים כלל. אבל ליותר ודאי צריך עדים. דאי ל"ה יכול לומר ששכרתי לחדשים. ופרעתי בסוף ל"י. ומש"ה לא ערבינהו ודו"ק:

שם אבל מ"מ קשה על המחבר כו' דס"ל לעיל דבסתם הלואה נאמן וה"נ בסתם שכירות. לא זכיתי להבין דמיון הזה כלל. חדא דהא בשכירות כתבו התוס' והביאם בסמוך דאפי' אביי ורבא דסברי אדם פורע בתו"ז. בתוך זמן השכירות מודו דלא פרעי משום שמא יפול הבית ע"ש. וא"כ חזינן בהדיא דמלבד סברא דהוא תוך הזמן דלא סברי לה או"ר כלל אפ"ה אינו פורע. וא"כ ה"נ לדידן ודאי דמהני בזה אפי' לא קבע הזמן בפירוש. ועוד מה ענין תו"ז דהלואה לתו"ז דשכירות הא בשכירות אפילו קבע