חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קלו

לבדו יכול לטעון עליו יין אחר כו' יותר משאם לא היה נטבע דיכול להניח עליו יין אחר כו' כצ"ל. ונראה דהנ"מ הוא לענין דאם לא ירצה זה לקבל יהיה פטור גם ממה שהלך. אבל השכירות דאח"כ שלא הלך. אפי' הי' הדין דלא היה יכול לטעון יין אחר היה פטור בעל היין כיון דהוא אנוס. קיי"ל דכל אונס דלא הו"ל להבעה"ב למידע יותר מפועל מפסיד פועל והא דמשלם בספינה סתם ויין זה אפי' שכירות שלא הלך כתב בעצמו בסק"ב משום דש"ה דהפסיד ספינתו ע"ש. וא"כ כשלא טבעה ספינתו פשי' דפטור בזה כיון דהבעה"ב הוא אנוס. אבל שכירות שכבר הלך ודאי היה חייב אפי' באנוס כדלקמן סשל"ה ס"ב ע"ש. וחידש הש"ך דאם רוצה לטעון יין אחר ואין בעל הספינה רוצה פטור לגמרי כיון דאין זה מקיים דין שכירותו ודו"ק:

שם מיהו כשאמר ספינה זו אפשר דאפי' היין לא נטבע יכול לעכב. היינו כשאין בעל היין נהנה כלל. ממה שהלך עד כאן, דומיא דנטבע. וכיון דהאונס מבעל הספינה דהוא הפועל הבעל הבית פטור. אבל נהנה ל"ג ממת החמור בחצי הדרך דנותן מיהו שכר חצי הדרך כדלעיל סש"ט:

ס"ב בהג"ה ואם אפשר להוציא הספינה. ולשכור אחרת בדמים כו'. נראה דכל זמן שאין זה מביא יין. וזה לא שכר ספינה. הוה כיין סתם וספינה סתם דחולקין. וכשאחד הביא זוכה בכל השכר כמו שהדין שם ודו"ק. ועסמ"ע שכתב דמ"מ אין המשכיר מחויב לטפל בזה אלא השוכר. וכבר כתב כן הב"י בפשיטות בשם הרמב"ן גבי חמור זה ע"ש:

ס"ד א"ל ספינה זו ויין זה אם נתן השכר א"י להחזירו כו' ע' תו' דהקשו דלמה ישלם על מה שלא הלך. ותי' דש"ה דכבר נתן לו השכר ע"ש, ולפ"ז נראה דה"ה בכל דוכתא דקיי"ל דאפילו אונסא דבעה"ב כשלא היה לו למידע מפסיד פועל. מ"מ בהקדים לו שכרו לא אמרינן הכי והוא נכון לפי מש"כ הרא"ש בטעמא דמלתא דבכל אונסא מפסיד הפועל לפי דהמע"ה והיה לו להתנות. וא"כ בזה שהבעה"ב מוציא עליו הראי' ומפסיד הוא. וכן הביא הש"ך בסשל"ד סק"ב בשם הרבה פו'. אמנם מדברי הרב שם לא נראה כן. וכ"כ שם הגר"א ע"ש. וקושי' התו' באמת אין לה שום הבנה דהא כמו שכתבו בספינה סתם ויין זה דהכא לא הוה כאונסא דבע"ה דעלמא דקיי"ל דפטור [והיינו מה שלא עשה עדיין כמבואר בסשל"ה ע"ש] דהכא שאני לפי שטבעה ספינתו והובא דברי' בש"ך סק"ב וא"כ ה"נ בספינה זו ויין זה כשנתן כבר. וכמש"כ הרי"ף דבכה"ג שאמרו שניהם זה שקילי נינהו וכל המוחזק תולה האונס בחבירו וא"כ בנתן ה"נ הוה כספינה סתם ונוטל ג"כ הכל לפי שהפסיד ספינתו וכדלעיל. וקרוב בעיני שצריך להגיה קושיא זו אחר פי' הריב"ם שם. וא"כ באמת הם שני שי' ע"ש היטב ושיטת הרב כשי' הראשונה וכמו שכתב הש"ך כאן ודו"ק:

ש"ך סק"ב וכבר הרגישו בזה התו' ותירצו כו' וע' ב"י מביא בשם הרשב"א דס"ל דוקא בקנו מידו ע"ש:

סי' שי"ב ס"א בהג"ה מסתמא שכרו כנגד מעותיו עש"ך והאחרונים. ולענ"ד יש לדמות זה לההיא דסר"ט ס"ג דקנה חטים בעשרים דינרים דנותן לו כשער שבשוק. ומש"כ הנתיבות דהכא הוה סתם שכירות ל"י לענ"ד זה אינו דלא אמרינן אלא דלפחות מל"י לא מיגר אינש. אבל יותר ודאי דרך למיגר. וכ"כ בהדיא התו' בחולין (דק"י) דבשכירות ודאי דביותר ג"כ דרכו ע"ש גבי טלית שאולה ודו"ק:

שם המשכיר בית לחבירו. ותוך הזמן רוצה לבנותו. אין יכול לכופו. נראה דמ"מ במתקלקל הבית לגמרי וקרוב להיות נפסד כולו. יש לדמותו לההיא דהג"ה ראשונה דאם לא יכול לפדותו לעולם יכול להוציאו מידו וה"נ דכוותי' ובכותל רעוע דיש סכנה בדבר. פשי' דסותרו בע"כ וכההיא דריש הכונס דבכותל רעוע פטור אפי' מד"ש ואפי' אבהמה ע"ש בתו'. ואפשר דבכה"ג [אם הוא צריך לסתור הכל עסי"ז] הוה כנפל לגמרי דאפי' תיקנו הוה כבית אחר ובבית זה אזדא לי' ודו"ק:

ס"ג משכנו כו' אבל לאחר שנה יכול לפדותו כו' משמע בא"נ דא"צ בכה"ג ל"י דהודעה. דהא אמרינן דאמר איזיל אייתי זוזי נטרינן לי'. ומיהו התם משמע דקאי בשדה. וצ"ע:

ס"ד לנשואין אין פחות מל"י עסמ"ע דספרים שכ' בטור ז"י הוא ט"ס וכן נראה דהא בשאלה לקמן סשמ"א כתבו בכל הספרים ל"י ע"ש ולא תהא שאלה גדולה משכירות ופשוט:

ס"ט בהג"ה ואם א"ל מתחילה שמשכיר לו בשביל שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו דקדקו זה מעובדא דשם דההוא גברא דזבין ארבא דחמרא כו' שדר לה גיטא כו'. ולקמן סשי"ט משמע מדברי המחבר דוקא בשביל שהטעהו מתחילה. וכן משמע לשון הש"ס שם כאשר עשה כן יעשה לו כו' וכן בדין דבתנאי דלעבר קיי"ל דא"צ דיני תנאי אבל בנעשה אח"כ ודאי דאינו אלא כשאר תנאי דצריך כפול וכל דיני תנאי ובל"ה ל"מ ועוד דאין לדמות לשם דהוא בגרוש וגרושתו דהתם מן הדין קי"ל בסו"פ האשה שנתארמלה דבחצר שלה הוא נדחה מפני' ע"ש וצע"ג:

ש"ך סקי"ד בהרא"ש ריש ב"מ ופ"ב דכתובות משמע דאם הי' טוען ברי שאמרת בפירוש אע"פ שיהיה השנה מעוברת לא מפקינן מניה ואע"ג דלקמן גבי מלוה אומר חמש ל"מ ברי כו' ע"ש שנדחק מאוד ולולי ד"ק היה נראה בפשי' דהא ע"כ צ"ל דמש"כ דברי מהני היינו ע"כ כגון ההוא דכתובות בתרי ותרי או כגון ההיא דהמחליף פרה בחמור וילדה דנולד ספק לב"ד בלא טענותי', אבל בל"ה כתב בעצמו בסע"ה סקכ"ו בשם הרמב"ן דאפי' ברי ושמא ל"מ תפיסה ע"ש. ולפ"ז נראה ברור דהאי ברי במרחץ שיטעון ברי שאמר לו בפירוש אע"פ שהשנה תהיה מעוברת,. לא שייך להספק שנולד לב"ד דהספק הוא אי תפוס ל"ר ולא במה שפירשו בפירוש וא"כ הוה כשאר ברי שלא נולד ספק לב"ד דל"מ. וכן משמע בהדיא לענ"ד ברא"ש בכתובות דבמרחץ לעולם אין להתופס טענת ברי ע"ש. וא"כ הא דמלוה אומר חמש דלקמן. נמי א"ש דהתם נמי הא אי לא פירש. הרי ודאי דשנין סתמא אינן אלא שנים כדקיי"ל בכ"ד דהלך אחר פחות שבלשונות ולא נולד הספק אלא ע"פ טענתו. ול"מ ברי וע' משכ"ש ודו"ק:

סי"ז ויש מי שאומר דוקא נפל אבל אם הוא קיים אלא שמסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקן אם יש בידו שכירות מוקדם. עסמ"ע דנתקשה ע"ז שכתב המחבר אם יש בידו שכירות מוקדם דאינו בתשו' הרא"ש ובטור. ומנין לו זה וכ' דל"ד ע"ש. ולענ"ד הנה באמת גוף דין זה של הרא"ש תמוה לענ"ד דהא בנפחתה העלי' פריך בהדיא בריש הבית והעלי' אי דא"ל עלי' זו אזדא לי' ע"ש. הרי אף שהיא קיימת אלא שנפחתה אמרינן בהדיא דאזדא לי'. והנה לרב שם דאמר דנפחתה ברובה אפשר לומר דכיון דנפחתה ברובה תו הוה כנפלה לגמרי דאין עלי' עוד שם עלי'. אבל הא קי"ל שם כשמואל דנפחתה. בארבעה ובודאי א"א דכולה סוגיא שם דלא כהלכתא. וכבר הובאה סוגיא זו להלכה בסשי"ד בהג"ה בשם הנ"י סו"פ השואל ע"ש. וכבר הרגיש בגליון הנ"י שם דלכאורה דברי הרא"ש סותר זה. אבל לא הרגיש דדברי הנ"י הם סוגיא ערוכה וכן משמעות הטור גופיה בסוס"י זה ע"ש. ועוד דמשמעות דברי התו' שכתב הב"י דמשם הוציא הרא"ש דין זה אין שם מקום לחילוק זה אלא דכתבו דחמור שמת דרכו למכור ולקנות אחר. אבל בית דרכו לתקן ולא נשתעבד להוסיף מביתו ע"ש. וא"כ משמע לכאורה עיקר החילוק דלהוסיף מביתו לא נשתעבד וא"כ מניין לנו חילוק זה דכשהוא קיים חייב לתקנו ולהוסיף כמו דמשמע לכאורה דברי הרא"ש. ע"כ נראה דיסוד הרא"ש מדברי הרמב"ן סו"פ השואל שכתב בזה שני חילוקים אחד שאין בית עומד למכור כחמור. ועוד כתב דחמור שמת חמור מיקרי. [פי' ועדיין שעבודו קיים] אבל בית שנפל לאו בית הוא ע"ש ונראה דשני החילוקים מוכרחים בשני סוגיות. דהנה בסו"פ השואל שם דהמשכיר בית ונפל אחד לא יעשנו שנים פריך אי דא"ל בית זה אי נפל אזדא לי'. והנה מש"כ דחמור עומד למכור אבל בית אינו עומד למכור. אלא עומד להוסיף עלי' ולבנות. וצ"ל דהא דאינו מחויב להוסיף ולבנות ע"כ כמש"כ התו' דלא נתחייב להוציא מביתו. והנה שכירות דעדיין לא דר זה לא מיקרי להוציא מביתו. כמבואר בהדיא בדברי הטור סוסש"י גבי חמור זה גופי' דשכירות שעדיין לא הלך יכול להוסיף על הנבילה ע"ש [ולא הביאו שם מקור לזה. והוא דברי הרמב"ן והרא"ש אלו וכמו שביארתי). וא"כ תקשי דלוקי מתני' דהוא מושכר בידו עוד לזמן גדול ויש בידו שכירות הרבה. ובכה"ג אחד לא יעשנו שנים. וע"כ דשם דנפל אין שם בית עליו עוד ונפקע שעבודו לגמרי ול"ד לחמור שמת דעדיין חמור הוא ושעבודו קיים. ובסוגיא דריש הבוה"ע הנ"ל גבי נפתחה העלי' דפריך נמי אי דא"ל עלי' זו אזדא ליה דהתם לא קאי בנפל אלא בנפתחה. וא"כ עדיין שעבודן