חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קלא

בזה. ומיהו לקמן סשפ"ח גבי מזיק כתב ג"כ הרמב"ם דאפי' הודה המזיק במקצת דהוי ג"כ מחויב שבועה ואפ"ה אינו מחייבו אלא בדבר שהוא אמוד. ולפ"מ שהבין הש"ך שם בדברי הרמב"מ דבמרגליתא בכספתא פטור אפילו יש עדים שהי' שם ומשום דלא הו"ל לאסוקי אדעתא וכפירוש הלח"מ ע"ש. א"כ י"ל ג"כ כמש"כ בשומר דבלא אמוד הוי ג"כ כמרגליתא בכספתא דלא אסיק דעתי'. [ועדיף טפי דאע"ג דבמרגליתא הוה בעיא דלא איפשטא. הכא ודאי פטור דהוי כארנקי בגדיש דפטר לכ"ע. וכעין שכ' שם התוס']. אמנם לפ"מ שהבין שם הה"מ והרב מדברי הרמב"ם דבהי' לו עדים חייב אפי' לא הו"ל לאסוקי אדעתי' כלל ע"ש צ"ע:

ס"ב בהג"ה מפקיד אומר שנגנב מהפקדון. והנפקד אומר שא"י פטור ובסמ"ע סק"ה הקשה מדברי המחבר לעיל סרצ"ו ס"ד דדוקא מה שהנחת אתה נוטל פטור דיודע בודאי דלא נגנב ע"ש. ובאמת אף שמדברי הרא"ש בשבועות שם משמע כן לכאורה דהתם הוא משום שיודע בבירור שלא היה יותר. אמנם מדברי כל הפו' בספ"ח סכ"ד מבואר בהדיא דעיקר הפטור דשם משום דאין הודאתו מבוררת בכמה וא"כ אין לחלק בין ספק לודאי ע"ש. ויותר נראה דלא נחית הכא כלל לענין דין מודה במקצת דהרשב"א לשי' דפקדון בעין הוי הילך ומפרש מתני' דמה שהנחת אתה נוטל בהרקיבו דלא הוי הילך אבל כאן בסתם פקדון דהוא בעין וה"ה הילך לא שייך כלל לדין מוב"מ. אלא דקמ"ל דלא הוי כשק צרור דמבואר בס"צ דאע"ג דאפשר דהי' בו חול וליכא עליו שום חיוב אפ"ה נשבע המפקיד ונוטל דעשו תקנת נגזל בפקדון. דהתם דוקא דעכ"פ ודאי נגנב ממנו הפקדון. אבל כאן דאפשר דלא נגנב כלל ליכא תקנה זו וז"ב לענ"ד:

סי' רצ"ט ס"א בהג"ה ואם הפקיד אצל שנים הוי כהלוה לשנים פי' דהוי ערבים זע"ז. ע' קצוה"ח מה שכתב לתרץ מה שהקשה ע"ז הש"ך בסע"ז מהא דמסר שורו לה' ב"א דא"כ לוקי בכה"ג והאחד חייב הכל משום ערבות ותי' דהתם לעלמא לא נעשו ערבים אלא להמפקיד ע"ש. ולענ"ד ע"כ דסוגיא דהתם לא קאי אחיובם לעלמא דא"כ ל"ל למנקט מסר לה' ב"א לנקוט חמשה שותפים בשור ופשע אחד מהם דהפושע לחוד חייב הכל כמבואר בהדיא בבור של שני שותפין בסת"י דהפושע לחוד חייב והאונס פטור ע"ש ופשוט דה"נ כאן. אלא ודאי קאי כגון בשור תם דמשלם מגופו ואיירי בהא דמשלמין דמי שור לבעליו דהפושע חייב הכל וא"כ יפה הקשה, ועיקר התי' כמש"כ הש"ך שם דהש"ס והפוסקים לא איירי אלא מדין מזיק דהחיוב עליו באמת בכל הנזק משום שעשה המקצת ולא איירי לענין ערבות ע"ש וזה נכון ותדע דא"כ אפי' לא עשה גם מקצת היזק אם נעשה ערב יש עליו חיוב ודו"ק:

סי' ש' ס"א שהי' לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו. ע' סמ"ע סק"ב דלא סגי שיכתוב על כיס של בעל המאתים לחוד. דאכתי יש לחוש שמא יבא שלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה כו' ונראה דלפ"ז אם כתב על המאתים לחוד ואירע איזה אונס שנמחק ואח"כ נסתפק ולא תבעי לי' פטור כאן אפילו לצי"ש, דהא כתב בסקי"ב דבהפקיד לי אחד מכם מנה פטור בלא תבעי לי' משום דהתם לא אסיק אדעתי' שיבא אחר ודוקא בזה מאתים וזה מאה דהו"ל לאסוקי אדעתי' דיכול להיות שהאחד יתבע יותר ופי' דבריו דאע"ג דבתבעי ליה גם באחד מכם הפקיד חייב. מכל מקום אינה פשיעה גדולה כ"כ. וכיון דגם המפקיד פשע פטור בכה"ג:

אבל בהפקיד זה מאתים וזה מנה הוא פשיעה גדולה משל המפקיד ואפי' לא תבעי לי' חייב לצי"ש. וא"כ בכה"ג דכ' על המאתים דאין חשש אלא לאחר דאינה פשיעה גדולה כ"כ וכדהתם בהפקיד, לו אחד א"כ בלא תבעי לי' פטור ומ"מ י"ל דהו"ל לכתוב ל"ד אלא דהי' לו לשום על לב ולזכור ושכחתי אינה טענה כמו לא ידעתי היכי אותבינהו וא"כ אין מקום כלל לדברי הסמ"ע וצע"ג:

שם סקי"ב בלא תבעי לי' פטור אפי' לצי"ש הטעם דדוקא בזה מנה וזה מאתים עלי' דנפקד רמיא [פי' דהתם חייב לצי"ש אפי' לא תבעי לי'. כמבואר בס"א ולא נחלק שם הרב. וכן הוא בהרא"ש בהדיא ומבואר יותר בדברי הש"ך לעיל סע"ו] דהתם שיש לו בידו מנה הו"ל לאסוקי' אדעתי' שיתבע יותר והוה פשיטה טפי וחייב אפי' לא תבעי לי' משא"כ בכאן לא אסיק אדעתי' שיבא אחד מן השוק לתובעו. ואינה פשיעה כ"כ. ומ"מ בתבעו לי' דהמפקיד לא פשע כלל גם בכאן חייב וכדביאר בסמוך. ומש"ה באבי' של אחד מהם הפקיד לי מנה דג"כ המפקיד לא פשע כלל חייב גם כן לצי"ש. וזה כוונתו במה שמסיק ומה"ט באבי' של אחד מהם הפקיד כו' וכן הוא בהרא"ש ומע"מ שם ודו"ק:

סי' ש"א ס"א וכן פטורים אפי' מפשיעה. ע"נ שכ' לדחות הראי' מהא דלשמור ולא לחלק לעניים דמבואר בב"ק דפטור אפי' מפשיעה. דהתם כיון דגלי קרא דהוה אין לו תובעים פטור אפי' הזיקו ממש וכמו שכתב הנ"י. ולענ"ד ז"א דא"כ באמת קשה קרא למ"ל, וכן הקשו התוס' בחולין (ק"ל) גבי מזיק מתנות כהונה דאמרינן איב"א קרא ואיב"א סברא דהו"ל ממון שאין לו תובעים. דא"כ קרא למ"ל. וע"כ צ"ל באמת גם כאן כמו שתי' שם התוס' דאיצטריך קרא דפטור אפי' מד"ש. ואי לאו קרא אע"ג דאין לו תובעים וא"י להוציא ממנו מ"מ בד"ש ודאי הוה חייב ופטר לי' קרא לגמרי. וה"נ אתי קרא לפוטרו לגמרי מדין שמירה אפי' לצי"ש וז"ב. וא"כ הראי' מוכרחת מדפריך שם אפשיעה מהך דרשא דלשמור. ש"מ דס"ל דקרא פטר לגמרי אפי' מפשיעה. ולפ"ז בהזיק ממון עניים חייב לצי"ש אבל בפשיעה פטור לגמרי. ובזה נראה לי ליישב דברי המרדכי בס"ו. דא"ל גבאי שמור לי חייב. דהשתא יש לו תובעים. ולכאורה לפמש"כ הש"ך בסוסרע"ו דטו"ה אינה יוצאה בדיינים. וחטף מן הבעלים בעצמו ממון צדקה אינו יכול לתובעו בדיינים וא"כ כ"ש דאין הגבאי תובעו [ואולי נאמר דאיירי בנותן לו ע"ת שיחזיר לו ואם לא יחזיר לא תהיה צדקה. ואין זה במשמע] אלא דבאמת מדינא פטור שם אפי' הזיקו. ולא איירינן אלא על הא דפטרתו תורה בממון עניים לגמרי אפי' לצי"ש משום שאין לו תובעים ופטרה תורה בממון כזה מדין שמירה לגמרי. וא"כ בכה"ג דנתן לו הגבאי כיון דלצי"ש יש לו תובעים דודאי דאע"ג דאין הדיינים מוציאים חיובא איכא עליו מן התורה וכדהוכחנו שם מסוגיא דנדרים ע"ש. וא"כ לענין לצי"ש לא אתמעט אלא היכי דאין עליו שום תביעה כלל אפי' לצי"ש. בזה פטרה תורה מדין שמירה לגמרי אפי' לצי"ש. אבל כאן דלצי"ש יש לו תובעים דהרי הוא להגבאי מכח הבעלים. מקרי לענין לצי"ש יש לו תובעים ודו"ק היטב:

שם ומ"מ ש"ש מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי. משמע דמפסיד לגמרי אפי' א"י לשבע כגון שמת או שנעשה חשוד ואע"ג דגם הכא אינו שבועה דאורייתא ובכ"ד קיי"ל דבשבועה דרבנן אינו מפסיד בא"י לשבע. הכא הטעם דעיקר השבועה כמש"כ הנ' בסש"ג דלא האמינו חבירו על שכרו אלא בשבועה. כדין מוציא הוצאות על נכסי חבירו ע"ש. וא"כ כל שלא נשבע הוה כא"י אם נתחייבתי ומזה מוכת דכן הדין בכ"ד במוציא הוצאות ודו"ק:

בהג"ה שומר שמסר לשומר בדברים אלו חייב כו' עש"ך והעיקר דכ"ז שאין זה יודע בבירור דליתנהו בידו של זה הוי כא"י אם פרעתיך דחייב וכעין שכתב הש"ך לעיל סרצ"א באין רוצה השני לישבע. וכעין זה כתבו האחרונים, אבל ביודע בבירור או שהשני ג"כ רגיל להפקיד אצלו פטור. ולא שייך כאן סברת הה"מ שכ' גבי שמירה בבעלים לעיל סרצ"א דלא פטרה תורה אלא ברשותו. דהתם הפטור מצד אופן קבלת השמירה וברשות אחר הוי שמירה חדשה. אבל כאן דהפטור משום דאין עליהם דין שמירה לגמרי אין לחלק בזה ודו"ק:

ס"ד כל אלו אם קנו מידם להתחייב באחריותו חייב. עש"ך דהכא לא הוה כמתנה ש"ח להיות כשואל דמהני בדברים בעלמא. משום דהכא ליכא עליו דין שמירה כלל. ולפ"ז נראה דלענין שמירה בבעלים דעל החפץ יש דין שמירה וגם הוא יכול למחול לו להבעלים שעבודו שפיר מהני להתחייב בדברים בעלמא וע' מש"כ בסשמ"ו וצ"ע:

ס"ו וכן אם הגבאי אמר לשומר שמור לי חי יב וכן נראה לי מלשון רש"י שכתב דכיון דאמר לו לחלק תו לאו דמפקיד נינהו משמע בהדיא דהא לא נתן לו רשות לחלק לא מיפטר וע' מה שכ' בסמוך דמ"מ אינו אלא לצי"ש ודו"ק:

(ס"ח) מעות של יתומי' ה"ה כדין מעות של כ"א ע' מש"כ בסר"צ בזה:

ס"ט עכו"ם שהפקיד ואח"כ קיבל דת אין לו כל דין שומרים כו' והנה מוכח בפשי' דהא הפקדון בעין חייב להחזירו לו ואפילו לשיטת הפוסקים דגם פקדונו מותר מ"מ כ"ז שהוא בעין לא נפיק מרשותו וכשקיבל דת ה"ה ממונו ותו הוי כשאר ממון ישראל דעלמא וא"כ בנתכוין לזכות בהיותו עו"ג י"ל דזכה כמו בההוא דסרפ"ג ס"ב ע"ש: