חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב קא

כבר כ' בהג"ה לעיל דדעת הר"ן נראה דסובר דהוה ירושה ואפי' הרא"ש דכ' דהוה מתנה זה דוקא שם דאי לירושה בלא"ה ה"ה היורש ולא הוצרך לאמירתו וע"כ דכונתו למתנה אבל כאן דאפי' מתורת ירושה ע"כ הוצרך לפרש שהוא מוריש להם כדי שלא יטול הבעל א"כ אינו אלא כמסלק ירושת הבעל וממילא נופלת הירושה לבני' ודו"ק היטב:

ס"י והעבדים בכלל המטלטלין כ' הה"מ דהיינו אי אמר כל מטלטלי. וכן משמע בש"ס דקאי אבעיא אכל מטלטלי ע"ש וכ"כ הרשב"ם בהדיא. אמנם הרשב"ם לשי' (בדס"ח) גבי מוכר את העיר דאם אמר כל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. שפירש שם דאפי' חיטי ושערי. ומדלא נקט מתני' רבותא זו דחו"ש ונקט רבותא דאפי' בהמה ועבדים. ש"מ דזה הוה רבותא טפי מחו"ש. וכיון דמבו' כאן דחו"ש אינן אלא בכלל כל מטלטלי כ"ש עבדים. אבל הרמב"ם שם לא כתב אפי' חו"ש וגם בו"ע דתנן במתני' ג"כ לא הביא. וכ"כ שם לדקדק בזה. והיה נראה לכאו' מזה כפשטות לשונו כאן דס"ל דעבדים איתנהו גם בלשון מטלטלין סתם. ומש"ה כיון דכבר פירש כאן דהם בלשון מטלטלין, לא הוצרך שם לפרש דממילא הוא בכלל כולן מכורין שקאי אמטלטלין שהוזכר שם מקודם. וחו"ש לשי' ודאי גריעי מבו"ע דהא חו"ש אינן אלא בלשון כל מטלטלי וא"כ שם באמת אינן מכורין. דהא מתני' לא תני אלא בו"ע דעדיפי. ודבריו מדוקדקין מאוד בשני המקומות. [ואע"ג דזה ודאי דאפי' בלשון כל מטלטלי דפשי' ליה דהוה אפי' חו"ש בכלל. משמע בש"ס דמיבע"ל בבו"ע. זה אינו אלא לפי די"ל דהוה כקרקעי אבל כי פשיט דהוה כמטלטלי שפיר י"ל דעדיפי דהוה אפי' בלשון מטלטלין סתם]. אמנם גבי חצר שם נמי שנינו סתם דכל מה שבתוכה מהני אפי' למטלטלין. והתם ודאי אין בו"ע בכלל. דהרי במתני' לא תני הכי אלא גבי עיר ע"ש. וא"כ דברי הרמב"ם שהם בשניהן בסתם ודאי צ"ע:

סמ"ע סקל"ט שכל דבר שרגיל ומותר למכור כשהוצרך בכלל נכסי הוא כו' יתכן בזה לפי המבואר במדרש רבה פרשה מטות למה נקראו נכסים שנכסים מזה לאחר ע"ש והיינו שמותר למכור ונכון:

סי"א בהג"ה אמרה לתת בגדי' כל מה שמיקרי בגד בכלל בין בגדי שבת בין בגדי חול. משמע דוקא בגדי שבת אבל תכשיטין לא וע' מש"כ בזה בסי' ר"ך וצ"ע:

סי"ב הכותב לחבירו שנתן לו ד"א ואגבן כל מטלטלין כו' ולא עבדים דקיי"ל החזיק בקרקע ל"ק עבדים עיין לעיל סר"ג דבעומדין לתוכה קנה עבדים. ומיהו ללישנא דעבדי כמקרקעי אינו מדין אגב אלא מדין מחובר כמש"כ התו' ב"ק שם אבל קיי"ל דכמטלטלי דמי דקיי"ל בב"ב (קכ"ח) דאין גובין מן העבדים ע"ש. וא"כ דוקא הכא דמקנה ד"א קרקע דלא היו עומדין בתוכה אבל בהקנה לו חצר והיו העבדים בתוכה ודאי קנה ודו"ק:

סי"ג הנותן כל נכסיו מטלטלין אג"ק כו' אם משכ"מ כו' עסר"נ סי"ז בהג"ה דבשכ"מ שהקנה באגב ל"ק וצ"ל דהכא במייפה את כחו ובכה"ג ודאי מהני כקנין וכ"ה בהדיא בתשו' הרשב"א מקור דהג"ה דשם. והובא בב"י מחס"ט ע"ש:

הלכות מתנת שכ"מ סי' ר"נ ס"א בהג"ה מינה אפוטרופוס לחלק נכסיו כפי מה שירצה כו' וי"א דדבריו קיימים. הנה זה ודאי כיון דלא אמר בלשון קנין אין כאן קנין וטעם הי"א דהוא הרשב"ם במרדכי מבואר שם דהוא משום מצוה לקיים דברי המת ע"ש. ולכאורה היה נראה דהרשב"ם לשי' בב"ב (קל"ה) גבי כתבו ותנו מנה לפלוני דבבריא ל"מ אפי' במייפה את כחו. וביאר שם משום דבריא דיודע דאין דבריו ככתובין ומסורין. אפי' אמר יפוי כח ודאי אין דעתו להקנות אלא בשטר ע"ש. ומבואר מדבריו דהא אי ל"ה אלא שאמר תנו לחוד הוה מהני אפי' בבריא. וע"כ משום מצוה לקיים דה"מ. וכשי' ר"י דהיינו דעה הראשונה בסכ"ג וכמו שביאר שם הסמ"ע ע"ש. וא"כ ס"ל דאפי' בלא הושלש מתחלה לכך אמרינן מצוה לקדה"מ. ומש"ה גם כאן ס"ל דאמרינן מצוה לקיים דברי המת אף דלא הושלש. אבל לדידן דס"ל כדיעה שני' שם דלא אמרי' מלקדה"מ אלא בהושלש מתחלה לכך וכמו דסתמו בסי' רנ"ב בלא שום חולק א"כ לכאו' גם כאן לא שייך מצוה לקיים דה"מ ונקטינן כדיעה הראשונה וצ"ע:

סמ"ע סק"ה שכ"מ שמחל חוב אף דמחילה א"צ קנין. נראה דאם עמד חוזר דלא עדיף מחילה מקנין בש"ד. וצ"ל דאע"ג דאפי' במסר הדבר למקבל פשי' ליה בסקט"ו דחוזר בו. הכא דזה מוחזק מעיקרא עדיף ליה טפי והוה סברא לחלק. והוצרך לאשמועי' דמ"מ חוזר. ונלענ"ד דיש ראיה מדין עבד בסט"ו דהוצרך לטעם דאינו חוזר בעבד משום דיצא עליו שם ב"ח ע"ש. הא ל"ה הוה חוזר בו ואין לך מוחזק גדול מעיקרא ממה שהעבד מוחזק בעצמו וש"מ דאף בכה"ג חוזר ודו"ק:

ס"ב ואם עמד בין חולי שצוה בו. ובין חולי שמת בו והלך נשען על מקלו אומדין אותו כו' לפי פירש"י בגיטין מבואר דבמתנה סתם כל שלא עמד לגמרי א"צ אומד. וכן מבואר בתו' ב"ב (קנ"ב) גבי מתנתא דלא כתיב בה מגו מרעי' איפטר כו' ע"ש. וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן ע"ש וצ"ע:

ס"ג בהג"ה אמר מטלטלים אלו לשמעון הוה לשון הודאה כו' ע' רשב"ם בב"ב (דנ"ב) גבי דביתהו דרבב"ח דאמרה הני כיפי למרתא דפי' בלשון שני דהוה מתנה. וכן נראה לכאורה דודאי יש לפרש גם לשון מתנה. וא"כ נראה דיש לפסוק בזה דהמוחזק ידו על העליונה והכוונה כאן דיש לפרש גם לשון הודאה וצ"ע. וע"ש בתשו' רשב"א שכ' דאם שניהם מודים שאינו שלו אלא שבא להקנותם בזה ל"מ ולכאורה הוא תמוה דשי' הפו' והתוס' בכ"ד דאודיתא הוא קנין אפילו ידוע שאינו כן ואולי כוונתו בשכ"מ שעמד דאם היה לשון הודאה לא היה חוזר בו. אבל כשמודים שניהם דלא כיונו רק לקנין הוה כשאר מתנת שכיב מרע דחוזר. ומכל מקום מדברי התוס' והפוסקים נראה דאפילו הוא מתנה בכה"ג ודאי הוי מתנת בריא וצ"ע. ואפשר שבשעת מעשה גופי' הודה זה גם כן שאינו שלו וכדלעיל סרמ"ה ס"ה וכמש"כ שם בס"ד ע"ש ויפה כ' הרשב"א דכיון דהנותן מוחזק יכול לומר שלא כיון אלא להודאה ונתבטלה בהודאת המקבל ודו"ק היטב:

הג"ה ב' וכן דין הקדש כדין מתנה דיכול לחזור טור עסמ"ע דמפרש דהיינו דחוזר בו גם בחליו אפי' לא עמד. והנה בטור לא נזכר מזה כלום. ונראה דצ"ל תו' פרק ג"פ. דכן מוכח בהדיא מדברי' שם גבי שכ"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי דהקשו דיש לו מגו דהי' חוזר בו ע"ש ומוכח בהדיא דאפי' בחליו יכול, לחזור בו ועסרנ"ה ומשכ"ש בס"ד:

שם במחבר אם כולן מכר אם המעות עצמן קיימין אם עמד חוזר ואם הוציא המעו' א"י לחזור בו כו' ע' הה"מ שהביא שיטת הרי"מ להיפוך דאיתנהו בעינייהו אינו חוזר דהוי שיור ולפ"ז נראה דפרעינהו בחובו דנקט הש"ס דלא הוי שיור דוקא בחובו שהיה לו מקודם דודאי היה בדעתו מתחלה לכך אבל שאר הוצאה תלי אם כמחלק אם כנמלך כמו במתנה. ולכאו' הוא מדוקדק היטב בלשון הש"ס. אבל הה"מ כתב ע"ז דהוא מתמי' ונראה דה"ט דהא האי שמעתא דרב היא ורב הא ס"ל דמטלטלין לא הוי שיור ע"ש וע"כ דאינו מתורת שיור. אלא כההיא דזבין ולא איצטריכא לי' זוזי והפי' להיפך וע"כ דפרעינהו בחובו ל"ד אלא כל שהוציא אח"כ הרי איצטריכא לי' ודו"ק ס"ו גוסס מתנתו מתנה ע' תוס' קדושין (ע"ח) ד"ה ל"צ כו' גבי הא דמשני דאיצטריך קרא דיכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלא מצי לאקנויי לי' במתנה. ופרש"י דגוסס לאו בר מתנה הוא. והקשו עליו מכ"ד דמוכח בהדיא דגוסס כחי לכל דבר ופי' דאינו יכול לדבר ודברי' קשה להבין דמ"מ לר"מ דקיימינן אליבי' התם דיכול להקנות דבר שלא בא לעולם למה אינו יכול להקנות מה שיבואו לו כשהוא גוסס ג"כ כיון דבר מתנה הוא. ולולי ד"ק נראה לקיים פרש"י ז"ל דמבואר ברשב"ם ב"ב (קל"ז) גבי אחריך לפלוני ונתנן ראשון במתנת שכ"מ דאמרינן התם דל"מ דאחריך קדים לי' ומוכיח שם הש"ס מהא. דמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר ג"מ דאי ל"ה אין האחריך קודם לו ע"ש ופי' הר"ש בקנין אחריך דקונה כשמתחיל לטרוף ע"ש וא"כ ע"כ דאחר שכבר התחיל לטרוף חשיב לי' הש"ס כבר אחר ג"מ [דהא כיון דהאחריך קונה כשמתחיל לטרוף א"כ א"ש שיקנה המתנת שכ"מ תיכף אחר שהתחיל לטרוף והאחריך שקנה כשהתחיל לטרוף כבר הוא קדים לי' וש"מ דזה חשיב לי' כבר אחר ג"מ ע"ש היטב] וע"כ דכשהוא כבר מטורף