חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב ק

בהג"ה יחזורו הנכסים לקרוביהם כו' עב"י דכל הקרובים הפסולים לעדות חולקים בשוה ואין אומרים בזה הקרוב קרוב קודם כו' ובקצוה"ח הקשה ע"ז מדיקלא דקריבי' דר"א בב"ב (ל"ג) דכ' התו' לגי' ר"ח דהקרוב יותר זוכה ע"ש. ולולי ד"ק איני רואה שום קושי' בזה. דהתם שבק לקרוב אחד כדאיתא בגירסתו שם לקריבי' וע"כ דבזה הקרוב יותר הוא לבדו קודם. אבל הכא דנתן לקרוביו ודאי כל שנקרא קרוב. וכמו ליתומיו בס"ג כל שנקרא יתום שלו. וה"נ כל הנקרא קרוב ודו"ק:

סי' רמ"ח ס"א אבל הבריא שנתן מתנה בדרך זה כו' ובש"ך דה"ה בשכ"מ אם אמר מהיום כמש"כ מור"ם ס"ז עכ"ל. לכאו' לפמש"כ הה"מ בטעם הרמב"ם בבריא דהכא דהוא משום דבבריא ע"כ אינו מדין ירושה. א"כ לכאורה לא שייך לכאן כלל הא דהגהת הרב בס"ז דהתם הוא באומר להשני מהיום והוא משום דכיון דהוא של שני מהיום ע"כ לא זכי ראשון בגוף ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק ע"ש. אבל נראה דהש"ך ז"ל הבין גם בטעם בריא דבכאן כמש"כ האחרונים דהוא משום דבריא א"י להקנות לאחר מיתה וע"כ צ"ל לשני דוקא מהיום וזה שכ' דה"ה בשכ"מ אם אמר מהיום לשני וכמש"כ הרב בס"ז ודו"ק:

ס"ג מת שני בחיי ראשון הנכסים של יורשי ראשון. וכן דין שלישי עם השני ודעת התו' בדקכ"ה גבי סבתא נראה דדין השלישי תלי בפלוגתא דליורשיי ולא ליורשי יורשיי. ולדידן דאפי' ליורשי יורשיי דוקא במת שני בחיי ראשון אין יורשיו זוכין דהא אפי' אם הי' זוכה השני לא היו יורשיו זוכין אבל במת שלישי בחיי שני דמתנתו היא לעולם שיהי' גם ליורשיו אפי' מת השלישי בחיי השני זוכין יורשי שלישי אחרי מיתת שני דיורשיו עומדין במקומו וכן מצאתי בהדיא בהג"א דכן הוא לשי' התו' ע"ש. אבל דעת הה"מ לחלק דדוקא בלשון יורשיי אמרינן דאפי' יורשי יורשיי אבל סתם לפלוני אין יורשיו עומדין במקומו וזהו דברי הרב דאפי' יורשי השלישי אינן זוכין וכן נראה דעת רו"פ בזה. אמנם דברי הר"י הביאו הש"מ באריכות פירש בהדיא כמש"כ בדעת התו' ע"ש וצ"ע:

ס"ד נתנם במתנת שכ"מ לא עשה כלום שמשכ"מ אין קונה אלא לאח"מ וכבר קדמו אחריך. עש"ך סק"ז דאם הוציא המתנה מת"י דמבו' בב"י בסי' קכ"ה דזוכה תיכף. אם כן גם כאן קונה ע"ש. וצ"ל דאע"ג דמבואר שם דמ"מ אינו קונה אלא כשמת אלא דאם מת הוא קונה למפרע והרי לשיטת התוס' והרא"ש שם כל משכ"מ הוא כן וכמשכ"ש ואפ"ה מבו' דל"מ צ"ל דס"ל להש"ך דעיקר הדבר תלוי בחזרה וכיון דבהוציא מת"י מבו' שם דל"מ חזרה אם לא עמד תו הוי קנין גמור אלא שחסר קיום תנאי וכשנתקיים התנאי הוה קנין למפרע. אבל בשאר משכ"מ לשי' הרא"ש אף דקונה למפרע כיון דעכ"פ יכול לחזור בו אפי' לא עמד. עדיין לא נגמר הקנין וצ"ע:

ס"ז בהג"ה וי"א דל"א בכה"ג דנתן להאחריך מעכשיו ירושה אין לה הפסק. עב"י דהקשה ע"ז דא"כ כדפריך (בדקכ"ט) להני אמוראי דהוצרכו לאוקי בריי' דנכסי לך ואחריך ירש פלוני בראוי ליורשו הא אמר ר"א דירושה אין לה הפסק ואי איתא לוקי באמר מעכשיו דל"א בכה"ג אין לה הפסק ע"ש ולולי ד"ק לא הבנתי בזה שום קושי' דהא אסיק ברייתא התם דמת שני בחיי ראשון יחזורו ליורשי ראשון, ואמרינן בהדיא (בדקל"ו) דאתיא כרשב"ג דראשון יכול למכור ואין לשני אלא מה ששייר ראשון דס"ל ד"ה ראשון דיש לו קה"ג. ואי הוה מוקי באומר מעכשיו א"כ אין לראשון אלא ק"פ וא"י למכור ואם מת שני בחיי ראשון חוזרים ליורשי נותן כמש"כ המחבר וליכא לאוקי הכי כלל וז"ב. עוד הקשו מדר"ה דאית ליה בהדיא דכל אחריך כאומר מעכשיו. ואפ"ה אמר בהדיא (בדקל"ג) דנכסי לך ואחריך לפלוני בראוי ליורשו אין לה הפסק. ולענ"ד לפמש"כ המחבר בס"ב דסתם לשון מתנה ליורש אנו מפרשין דהוא ירושה אבל בפירש בהדיא דלא משום ירושה גם ביורש הוא מתנה. א"כ לק"מ דודאי אע"ג דלר"ה סתם אחריך הוא כמעכשיו מ"מ כל שהראשון הוא יורש וראוי לפרש לשון מתנתו בסתם לירושה. ה"נ ודאי די"ל דמודה בזה ר"ה דאחריך בסתם אין אנו מפרשין כאן מעכשיו אבל בפי' בהדיא מעכשיו ודאי לא שייך בזה לראשון ירושה אין לה הפסק כיון דע"כ אין לו זכי' בגוף כלל ולענ"ד כ"ז ברור ולפ"ז ה"ה בנתן לראשון לזמן עשר שנים דפסק הרב בס"ג דא"י למכור ל"א גם כן ירושה אין לה הפסק ודו"ק:

בהג"ה שני' אמר אחריך ליורשיי והי' לו בת ומתה בחיי המקבל זרעה עומד במקומה אבל שאר יורשי' אין עומדין במקומה כו' אם לא שאמר מעכשיו ליורשיי כו' עב"י וד"מ. והנה זכינו לספר הש"מ וראינו כי דבר ה' אמת בפי הרב ז"ל וכמש"כ בד"מ בשי' הרא"ש והטור כן הוא בהדיא שם בשם תוספי הרא"ש דכ' אהך דסבתא שם דדוקא ברא לברתא ירית. אבל שארי יורשי הבת אפי' אחי האב לא ירשי דא"כ נוטלין מכחו והרי הנותן כבר סילק כחו מנכסים אלו וכ"כ שם גם הר"י לפי גי' זו שלפנינו לירתי ע"ש והוכרחו לזה מל' הש"ס שם ברא לברתא דמשמע דוקא ברא וכן דקדקו הרבה פו' שם כן לפי גי' לירתה ע"ש. ובזה א"ש דל"ק ממש"כ הרב לעיל דלי או ליורשיי הוה כמעכשיו דהתם הרי בודאי לא סלק כחו ובודאי הוה כמשייר לנפשי' אבל הכא סלק כחו לגמרי וזה נכון. והנתי' כ' ליישב דהכא הוה במתנת בריא ע"ש ואין לו מובן דבמתנת בריא אדרבה ודאי הוה מעכשיו דא"י להקנות לאח"מ כמש"כ בעצמו מקודם ודו"ק:

שם זרעה עומד במקומה ע"נ שכ' דכיון דהם נוטלין משום מתנה לא קנו אלא כשנולדו בשעת המתנה. הנה הבין דגם הזרע הם מקבלי מתנה. וזה ע"כ ליתא דא"כ למה אמרו שם דבעל לא ירית דאינו נוטל בראוי הא מקבל מתנה הוא. וע"כ דיורשי ירשי ודאי נוטלין משום ירושה מן ירשי וא"כ אפי' נולדו אח"כ וכן ראיתי בש"מ ע"ש:

שם אמר אחריך ליורשיך י"א דהוה כואחריך לפלוני ואם מתו היורשים בחיי המקבל אין יורשי יורשיו נוטלים כו'. כבר תמהו כל האחרונים דאנן קיי"ל ירתי ואפי' ירתי ירתי ע"ש. ודברי הר"ן בב"י שכ"כ נראה לענ"ד דקאי אליבא דר"ע וכן משמע בהדיא בש"מ ע"ש. ולכאורה היה נראה לקיים דברי הרב בהיה המקבל נקבה ובודאי דזרע של ירתי יורשין אבל קרוביו שמצד אביו בזה כתב הר"ן גבי סבתא הביאו הב"י שני פעמים דיורש הסבתא שיש לו יורשין מצד אביו לשי' הרי"ף דקיי"ל כותי' דאחריך לאו כאומר מעכשיו אינו יורש בקבר להנחיל לאחין מן האב וזהו הי"ח שכ' הרב דשי' הרא"ש לפי גירסתו שהבאתי בסמוך לענ"ד ברור דזכיית האחריך עצמו ודאי אינה מתורת ירושה כלל אלא בתורת מתנה מן הנותן [וא"נ לחלק בזה בין ליורשיך או ליורשיי ודו"ק]. וא"כ לשי' לא שייך כאן כלל אין הבן יורש אמו בקבר כו' דאינו בתורת ירושה כלל וכן משמע פשטא דסוגיא. אבל נראה דגם הר"ן לא כתב כ"ז אלא מקמי דאסיק דנ"מ במאי דאמר ובתרה לירתה דא"י למכור. והוה ס"ל דהוא נמי מדין ירושה. אבל לפ"מ דמסיק נ"מ זו וא"כ הוא נוטל מתורת מתנה. א"כ גם להרי"ף שפיר זוכה בקבר להנחיל ליורשיו וז"ב. ואולי דס"ל להרב דכמו שכ' לשי' הטור והרא"ש לפי גי' דלירתי דסלק כח עצמו לגמרי ה"נ לגי' זו דלירתה סלק ג"כ כח המקבל ואין יורשיו נוטלין כלל מכחו והוה ככל אחריך לפלוני דאין יורשי' בכלל וכמש"כ בס"ג בשם הה"מ. אבל לא משמע כן דברי כל הראשונים בזה וצע"ג:

ס"ח אמר לפנוי' נכסי לך ואחריך לפלוני ונשאת בעל לוקח הוה ואין השני מוציא מידו כו' ע' קצוה"ח הביא דברי הרש"ך באמר לה ואחריך לבניך דודאי כיון להוציא הבעל דמאין יהיו לה בנים אם לא מבעל. והשיג עליו דאפשר כונתו כבכל אחריך לפלוני דהיינו דלא תכניס לו לכתחלה. אבל בדיעבד כשתכניס לו לא קפיד. ועוד הקשה עליו דהא הבנים לא באו לעולם והוה מקנה לדבר שלא בא לעולם ע"ש ולענ"ד דברי הרש"ך נכונים דודאי בעל שהוא היורש הראשון ובקפיד להפקיעו בודאי כיון להפקיעו לגמרי דהא ביורש אפי' נתן לו בדרך מכירה מבואר בס"ד דמכר ליורש ל"מ אע"ג דלאחר יכול למכור ליורש ודאי כיון להוציאו לגמרי אפי' בדרך מכירה ובודאי לא עדיף בעל משאר יורשין בזה דל"מ אפי' מכר לו בפירוש וכ"ש הכניסה לו בעלמא. והא דאמר כאן בואחריך לפלוני בעל לוקח הוא וזוכה ככל לוקח ולא אמרינן דמכר ליורשין ל"מ משמעות הש"ס באמת דהיינו טעמא דבפנוי' לא ס"ד כלל אירושת בעל. ואפ"ה הוצרך הש"ס לטעם דהוא לוקח דאי הוה יורש בל"ה ל"מ כיון דיורש אינו זוכה אלא לאחר מיתה לא עדיף ממתנת שכ"מ דל"מ דכבר קדמו אחריך כמבו' בס"ד שם וז"ב. וא"כ באומר אחריך לבניך דודאי ס"ד להוציא את הבעל. ודאי הוה בכלל כל יורשיו דמוציאין אפילו בדיעבד ואפי' בדרך מכירה וז"ב. ומש"כ עוד דהוה כמקנה לדבר שלא בא לעולם