חבל יוסף (חוקי העזרה) ה

דאי גרסינן כתבו ותנו א"כ למה לא פשוט מינה שמואל דכתבו היינו כתב הגט כדתני במתני' אחד כותב וב' חותמין. ומשמע בהדיא דגם כתיבת הגט דווקא א' מהם גופיי' כמו החתימה אלא דהכא לא תני אלא כתבו וע"ז כ' הב"י דהוא לישנא קטיעא וצ"ל כתבו וחתמו ובל"ה אין יכולין אלא לכתוב לבד:

ס"ט ושנים שחותמין תחילה הם משום עדים וצריך שלא יהי' קרוב או פסול עב"ש שכ' דבכ"ז אין חילוק בין כולכם או לא. והנה הב"י כ' בתחילה דמשמעות הסוגי' והפי' הכול בכולכם. אלא דמדברי התו' שכ' בשי' ר"ת דבכל השטרות כשר בחתמו בתחילה דיש לתלות דכאן שמצאן החתימות ובתחילה חתמו הכשירים למטה והקרובים חתמו למילוי. אבל בגט דאין חותמין אלא זה בפני זה יתלו מדחתמו אינך בשיטות העליונות מסתמא חתמו תחילה וכיון שחתמו תחילה מסתמא הם עיקר העדות (והוא כעין סברת הש"ס גבי עד כותי דמוקי בחתים בתחילה דאי לאו דכותי חבר לא הוה מחתם לי' מקמי' ודווקא בגט דאין חותמין אלא זה בפ"ז ע"ש) ומי יגיד להם דהי' באומר כולכם וש"מ דס"ל דבכ"ז פסול ע"ש. ואנכי לא הבנתי דהא קמן בהדיא דשי' ר"ת בתו' סו"פ הזורק דבחתמו שנים כשירים בתחילה, גם בגט יכול להחתים שלישי שלא בפניו כיון דכבר הוכשר הגט, וא"כ הרי ודאי שוה בזה גט לכל השטרות דיש לתלות למילוי ואין כאן שום פסול. ומה שדקדק דמי יגיד להם דהי' כולכם. אינו מוכרח דכ"כ התו' בד"פ גבי הי' במזרח וכ' במערב דאע"ג דגט מאוחר כשר. ול"ח מה שאינם במקום הכתיבה בזמן הכתיב בו. מ"מ פעמים שיודעו שאינו מאוחר ויתלו שהוא מוקדם ע"ש. וה"נ חיישינן משום שפעמים יודעו שהי' כולכם ולא ידעו שחתמו אחר הכשירים ויתלו שחתמו כסדר והם עיקר הדעות וכה"ג איתא ג"כ בריש הלכות שבת גבי קבלנות ע"ש. וא"כ אין שום ראי' לפסול בלא כולכם וצ"ע:

ועח"מ סקי"ט דלפירש"י והר"ן במנה מקצתם אין קפידא לכל היותר אלא על המנוים. ולענ"ד אפשר עוד דלשי' אדרבה אם יחתימו יותר הי' קפידא וצ"ע:

שם והוא שיחתמו בפני כולם עח"מ דאפשר דפוסל בדיעבד דהא גזרינן בשני עדים משום כולכם. משמע דכולכם בדיעבד פסול. וא"ז מוכרח כלל דאין הפירוש משום דבכולכם בעינן שיחתמו זבפ"ז. ה"נ בשני עדים. אלא דהפירוש שצריך לחתום זבפ"ז משום דגזרינן שמא לא יחתומו כולן. ופירשו דבשני עדים לא שייך לנמגזר דילמא יטעו ויסמוכו על עד אחד. אלא דבכולכם יש לחוש שיכשירו בשנים. ולא ידעו דבכולכם הוא פסול משום קפידא דבעל. אבל כל הגזירה הוא משום שמא לא יחתומו כל העדים. וזה הוא המעכב בדיעבד. אלא דבחד גזירה גזרו בין בכולכם ובין בשני עדים:

שם ואפי' חתמו לאחר נתינת הגט כ' כן עפ"י דברי' הר"ן בפ"ק אבל לכאו' הוא צע"ג דהרי הר"ן בסו"פ הזורק האריך להוכיח מהא דגט קרח דתצא מזה ומזה גזירה משום כולכם. ואם נאמר דבכולכם דהוא משום תנאי היא כשר אפי' לאחר נתינה והוה"ד לאחר שנשאת ככל תנאים. א"כ הכא למה תצא תשלים עכשיו. וע"כ דבתנאי זה שהוא בגופו של גט אין בדעתו כלל שיהי' לו להגט כח גירושין קודם שנשלם. וצריך להחתים דווקא קודם הנתינה ע"ש. ואף שדחה שם זה די"ל התם דגזירה משום כולכם עדים. מ"מ נדחק שם מאוד דא"כ למה כשר בקרובים. וכ"נ דעתו בהדיא בפ"ב גבי גוף פלוגתא דר"י ור"ל בכולכם דאמרינן דנ"מ אי חתים תרי ביומי' ואינך מכאן עד עשרה ימים. פירשו בהדיא וחתמו קודם הנתינה משמע בהדיא דלאחר הנתינה ס"ל דפסול לכו"ע. וכן פירש"י שם ד"ה ועד עשרה ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולן:

וכן נלענ"ד מוכרח לפי' שי' הרמב"ם דכל תנאי שלא עבר כבר זמן קיומו כגון ע"מ שתיתני לי' בלא זמן אף שכבר מת וא"א לקיימו מ"מ עדיין לא עבר זמן קיומו והוה תמיד ספק מגורשת כמבואר בסי' קמ"ג ס"ג וא"כ אי ס"ד דתנאי זה היה ג"כ ככל התנאים א"כ למה תנן מת אחד מהן הגט בטל הו"ל למימר דאינו אלא ספק מגורשת וע"כ דתנאי זה דבגופו של גט שאני. דכ"ז שהוא חסר אין לו כח גירושין כלל. וע"כ צריך לחתום קודם הנתינה וצע"ג:

סימן קכ"א ס"ב הי' בריא כו' אם הוא חולי שסמי' בידן הוא פסול מדרבנן. ואם לאו הוא בטל. האחרונים הקשו עליו דהא ר"י דקיי"ל כוותי' איני מחלק בין סמי' בידן או לא. והפ"ח הוסיף להקשות דהא הב"י כ' גם בעצמו בסמוך דבנשחטה אתר הכתיבה לא נפסל ונותנין אותו כשישתפה כמו באמר כתבו ואחזו קורדייקוס דאם הבריא כותבין ואין לומר דהתם שאני דסמי' בידן דהא ר"י אינו מחלק בזה הרי דגם סברת הב"י דהם שוין. ואין כ"ז מוכרח לענ"ד דבאמת פשטות לשון הש"ס דאמר שם מ"ט דר"י מדמה לי' לשוטה. משמע בהדיא דזה פשוט לו מסברא דכל דלא מצי עביד לא משוה שליח ויתבאר יותר בסמוך אבל סברת הב"י דהדמיון דזה דס"ל לר"י דאפי' דסמי' בידן הוה כשוטה כיון דלר"ל כשר בזה לגמרי מסתברא דגם לר"י דס"ל דכיון דמחוסר מעשה לא הוה כישן אלא כשוטה מ"מ לא הוה אינו ראוי מדאו' ואין זה אלא מדרבנן (ומיהו ביומא. רפ"ו משמע דמחוסר מעשה לא קרי לי' ר"י ראוי אפי' מן התורה ואפשר לחלק) והדמיון הזה איני אלא דאע"ג דסמי' בידן יש להשוותו מדרבנן לשוטה שבטל מן התורה. אבל זה פשוט דאינו אלא מדרבנן כיון דר"ל מכשיר לגמרי. ומ"מ שפיר כ' הב"י לענין נתקלקל בינתיים כיון דחזינן לר"י דבזה יש להשוות דמה שפסול בזה מדאו' פסול זה מדרבנן וכיון דלר"י בקורדייקוםס כשר כשחזר ונשתפה לגמרי בודאי דגם בשוטה גמור כשר דאי ל"ה הו"ל למפסל בקורדייקוס מדרבנן וא"ש. והנה האחרונים נסתפקו גם בשוטה דאם הי' בריא בשעת הציוי לשליח תו אינו מפסל כלל מדאו' אפי' נשתטה לגמרי ולענ"ד לא משמע כן כלל דכיון דאין שליחות מעשה חלוטה דהא יכול לחזור בו כ"ז שלא עשה השליח את המעשה. אלא דכ"ז שלא חזר בו לפנינו תלינן דלא חזר בו. אבל מ"מ השליחות הרי הוא באותו שעה שעושה א"כ ודאי כל דאיהו לא מצי עביד באותה שעה לא משוה שליח וכמש"כ דהפשט הסוגי' דפשוט דשוטה פסול מדאו'. וכן יש להוכיח מנדרים ל"ה דאר"י דמחוסרי כפרה ואי"צ דעת שהרי אדם מוביא קרבן על בניו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן. ואי דדין שליחות הוא דכשנעשה כבר שליח אינו צריך עוד שיהא המשלח בר דעת. א"כ אין כאן שום למוד דהא משמעו' הסוגי' דהאב מחויב להביא עליו קרבן כמו בפסח דאי שה לבית אבות דאו' מחיוב האב להמנותו וא"כ ע"כ הרי הוא נעשה שליח מהרמנא דרחמנא. וכמו שזכה האב בקידושי בתו הקטנה. ומה שעכשיו איני בר דעת הרי לא איכפת לן כלל כיון דכבר נעשה שליח. אלא ע"כ דהכי ילפינן דכיון דזה הזב קטן חייבתו תורה בקרבן. צריך לפטרנו כדין, וכיון דחזינן דמיפטר בקרבן אביו. ע"כ דאי"צ דעת ומשו"ה שפיר מיפטר. וא"כ מיפטר נמי בקרבן אחר. ולי"ל משום שעשאתו תורה שליח. דגם כשנעשה שליח ל"מ אלא א"כ שהמשלח בר דעת בשעת עשיה. וע"כ דלא בעינן דעת במחוסרי כפרה. אבל אי הוה סגי בעשיית השליח כההוא בר דעת. אע"ג דבשעת עשיית המעשה אינו בר דעת ליכא שום ילפותא דהרי הכא ודאי כבר נעשה שליח. עוד יש להוכיח מב"ק גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח ע"י אחר דרבי רחמנא שליחות בחיוב דו"ה. ופריך מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב ואי עביד שלוחו מיחייב ומשני דאיהו לאו דלא מיחייב אלא דקים לי' בדרבה מיני'. משמע דהא אי לא הוה מיחייב לא הוה מצינן לחייבו ע"י שלוחו. כאן דאי עביד איהו לא מחייב. והרי התם כבר נתפס השליחות דהרי עשאו שליח סתם לשחוט. וכעין