חבל יוסף (חוקי העזרה) מח

בבירור שנתייחדו. (ואפשר דאפי' אין עדים לא מיהימינה לומר נתייחדנו ולא ביטל דהוה כמגו במקום חזקה. אלא דצריך עדים דבע"א או כשלא ראו שניהם כאחד נאמנין להכחיש העדים על היחוד. אבל כשמודים ביחוד הוה מגו במקום חזקה וצ"ע בזה) אבל שיראו הם את העדים ודאי אי"צ בחשש ביטול. וע"כ בגוונא דא"י לבטל כנ"ל:

ב"ש סק"ז הקשה על הטור דכ' בנתן לה גט בתנאי אם דאם נתגרשה מותרת דהא הביא מקודם דברי הרמ"ה דבנתן לידה תחיל' חיישינן אפי' בדיעבד ולענ"ד יש להוסיף יותר דהא בבא עלי' בודאי. כבר מבואר ברסקל"ב דאפי' מגרשה בעצמה הוה גט פסול. וא"כ לכאו' כיון דמבואר בשני סימנים אלו דקיי"ל בעידי יחוד הוה עידי ביאה א"כ בנתייחד להוי גט פסול ג"כ לגמרי אפי' מגרשה בעצמה. וצ"ל כיון דחייש גם הוא לפגמא דברי' סמכינן עליו כשנותן לה דודאי לא בא עלי' וא"כ פשוט דכ"ז כשנותן בעצמו אבל כשלא נתן בעצמו ודאי דה"נ הו"ל הדין דעידי יחוד הן עידי ביאה ופסיל לגמרי כבא עלי' וצע"ג:

סימן קמ"ט ס"א המגרש את האשה וחזר ובעלה כו' אין אדם עושה בעילתו ב"ז וה"ז מקודשת בפ"ת בשם המל"מ שכ' בשם הרדב"ז דאם הי' נדה לא אמרינן אין אדם עושה כיון דחשיד על איסור נדה כו' ובאמת כבר מבואר זה בב"י כאן בשם הריב"ש ע"ש וצריך לומר דאע"ג דמבואר בריש חולין גבי מומר לתאבון דחמצן של עובר עבירה מותר מפני שהן מחליפין. דאף ע"ג דבהחלפה הוא גם כן איסור מכל מקים טרח להקל האיסור. ולכאו' כ"ש כאן דיכול להמנע מאיסור ב"ז לגמרי. וצ"ל דהכא הרי לא סגי להתיר משום הטעם שאינו חשוד על איסור לחוד דהא בבעל אשה בעלמא ל"א הכי כמבואר בס"ה וראי' ברורה נראה לי מהא דס"ל לר"ל בקידושין מ"ג דלר"מ יכולה ג"כ נערה לקבל קידושי' בעצמה וא"כ מהור ימהרנה לו לאשה דכתיב גבי מפתה המ"ל דהא ר"מ ס"ל דקטנה אין לה קנס וגם אין קנס אלא בעדים וא"כ הרי היא כבר אשתו כיון שבעל בעדים וע"כ דבכל הנשים לא אמרינן זה וע' קידושין מ"ו. וכיון דאינו בשביל האיסור אלא בשביל שהיא כבר אשתו. א"כ בזה שעשו שניהם איסור נדה אין כאן חזקה שיחזירנה בשביל זה וצ"ע. אבל זה נראה ברור דעד כאן אין להסתפק אלא בנדה שתפסיק נדותה ותהי' מותרת לו אבל בגירשה משום זנות דאסורה עליו לעולם ודאי אין חזקה שמקדש לשם קידושין דהא כבר מבואר דזה ל"א אלא בהי' כבר אשתו והיינו דאמרינן דכוונתו שיחזיקנה שוב לאשה לעולם וא"כ ודאי לא שייך לומר דמשום שאין אדם עושה בעילתו ב"ז פ"א יחשוב לעשות איסור כל ימיו. ואף שהביא בפ"ת בשם א"מ דמקשה מתשו' הרשב"א בב"י סוסי"ז דכ' שם אף בנאסרה עליו משום טומאה לבועל מחזיקינן אותה משום היחוד לקידושין ע"ש. פשוט דהתם קאי בבועל שהוא טוען שאינה אסורה עליו וע"ש ומשו"ה ודאי מכוין לקידושין אבל בכה"ג ודאי אין לנו להחזיקו שמכוין להחזיקה באיסור משום דאין אדם עושה אלא שצ"ע קצת לשון הב"ש סק"ד דכ' דבגירשה משום זנות ל"ח שמא בא עלי' והרי אפי בא עלי' אין לנו לחוש לקידושין וכ"כ בעצמו בסקמ"ח סק"ד כמשכ"ש:

ס"ב נתייחד עמה כו' היא ספק מקודשת כ' הגר"א דהא אפי' בראוה שנבעלה אינו אלא ספק כמש"א שם בדע"ג חוששין לקידו'. ולכאו' ד"ק תמוהין דהא מבואר בס"א דהוא קידושי ודאי וכמש"כ הב"ש שם דאין קידושי שני תופסין בה. אבל הרי צריך ליישב באמת מנלי' להרמב"ם לעשות לקדושי ודאי דהא בדע"ג אמרינן בהדיא חוששין. ואי דס"ל דלשון הש"ס אין אדם עושה משמע דהוא ודאי. הרי ביחוד ג"כ אמרינן הן עידי יחוד. ומיהו י"ל דהתם ע"כ אינו ודאי דהא בעינן בעריות לענין עונשין כדרך המנאפין מיהות. ואין אוסרין על היחוד. כ"ש שאין להחזיק קדושי ודאי (מיהו התם יחוד של איסור. והכא יחוד של היתר) אבל עכ"פ הרי לשון הש"ס לאו דווקא ודאי. וצ"ל דסברת הרמב"ם כך היא דדווקא להך תנא בדע"ג דס"ל דביחוד לחוד לא חיישינן כלל י"ל דאפי' ראוה שנבעלה אינו אלא ספק. אבל לפ"מ דקיי"ל כתנא דמתני' דאפי' ביחוד לחוד אסורה. בראוה שנבעלה הוה ודאי קידושין דאיל"ה ביחוד הו"ל למישרי דהא הוה ספק ספיקא שמא לא בעל ושמא שלא לשם קידושין. וא"כ יפה דקדק הגר"א דעכ"פ ביחוד לחוד אינו אלא ספק. דהא לתנא דדע"ג גם בראוה אינו אלא ספק. וא"כ עכ"פ לדידן ביחוד לבד ודאי אינו אלא ספק. דלא עדיף מראה לתנא דשם:

ס"ז אמר לכתוב גט לאשתו ונתייחד עמה לא יכתוב. הרמב"ם כ' דאם כ' ה"ז גט בטל ק"ו מנתייחד אחר שנתן לה והקשה הה"מ דהא שם כ' בעצמו דה"ז ספק מגורשת ולמה כ' כאן שהוא בטל ולולי שאינו כדאי נראה לי דפשוט דהכא כיון דיש ספק על הכתיבה קודם שכתבו הרי נתבטל שליחות הכתיבה ואפי' לפ"מ שהוכחתי בסקכ"ג דהרמב"ם ס"ל דאי"צ שליחות להכתיבה מ"מ הא כבר כ' התו' דכל שלא שמע מפי הבעל נא הוה לשמה. וא"כ כיון דהיחוד עושה ספק ביטל הרי הוה כלא שמעו. והוה ודאי גט בטל דלא נכתב לשמה:

. סימן ק"נ ס"א וכל פסול שאינו אלא מדבריהם אם נשאת אפי' לא נבעלה לא תצא לכאו' משמע דהא בנתארסה לחוד תצא. והא דסקנ"א כ' שובר וגט וערער הבעל שלא נתן לה אלא את השובר דמבואר שם דאם לא ערער עד שנשאת דאי"נ וכ' בשם הרשב"א דה"ה נתארסה יש לחלק דהתם תלוי בזכותו של שני וכל שנתארסה כבר זכה. ומיהו בשבת קל"ו גבי מת הולד בתוך ל"י ונתקדשה באשת כהן אינה חולצת. גם נתקדשה חשבינין לה בדיעבד וכן בכתובות י"ד גבי דהוא ארוס וארוסתו היא אמרה מיני' כו' חשבינן ג"כ הקידושין לדיעבד וכ"נ לכאו':

וע' תו"ג לענין מזויף מתוכו בעידים פסולין שכ' דלדברי הר"ן גבי מוקדם דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין אפי' אם נשאת תצא. ה"נ כיון דהוא פסול גם בשאר שטרות. אתי למיטרף לקוחות בעדים פסולים ע"ש. ונראה שנשתבשו שם הדברים דודאי לא שייך בזה לטריפת לקוחות שלא. כדין דכיון שהוא מגרשה לפנינו בעידי מסירה והגט כשר ע"פ דין אלא שיש חשש מזויף מתוכו שהוא פסול דרבנן. וקיי"ל שיש לפסוק אם נשאת לא תצא. שוב ודאי היא גובה כתובתה כדין ול"ד למוקדם דבאמת היא גביא מהלקוחות שלא כדין. ומה שיסמוכו שלא ע"פ עדים כשירים וזה ג"כ אינו כדין ואף שהמעשה אמת וכמש"כ התו' ריש גיטין (ד"ד) ד"ה מודה ע"ש. מ"מ בשביל זה ודאי דלא עדיף משאר פסולי דרבנן ולי"ל למימר בשביל זה תצא. אלא שכ' שם הר"ן דאפי' לשי' רש"י דכל אשה צריכה ע"מ לגבות מלקוחות וא"כ ליכא גבי מוקדם טריפת לקוחות שלא כדין. מ"מ כיון דפסול זה הוא בכל השטרות. יש לפסול גם בגט. סברא זו איכא גם במזויף מתוכו:

וע' תו' ב"ב קס"ה ד"ה ה"נ פסולי דאו' דמבואר בדבריהם דמקושר שחתמו בו שני עדים הוה הולד ממזר מדרבנן וצ"ע. שם במחבר וכותבין לה גט אחר כשהיא יושבת תחת בעלה כ' רבינו הגר"א ראי' מלא א"ל בפני נכתב דקיי"ל דבנשאת נוטלו ממנה וחוזר ונותן לה ואומר בפני נכתב. ולא זכיתי להבין ראי' זו. התם כשאמר אח"כ בפ"נ הרי מגלה הדבר דמעיקרא הוה גט כשר וא"ש אבל הכא אם באנו לחוש לכתוב לה גט אחר הרי אנו מתקנין אלא מאותה שעה וא"כ מעיקרא הי' עליו באיסור ואפי' תתגרש עכשיו כדין. הרי כבר נאסרה עליו כדין סוטה לבועל ומה תקנה היא זו. אלא שאנו מקילין מאיסור א"א לאיסור סוטה ומה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת וצ"ע: