חבל יוסף (חוקי העזרה) מד

אלמנה אצלו וגרושה אצל כ"א. וק"ו ומה גרושה שהוא קלה אסורה מצד גירושין שבה. א"א חמורה לא כ"ש ע"ש. ואי ס"ד דלאחר מיתת המגרש נמי שייך ביטול התנאי א"כ הא קיי"ל במגרש ע"ת ובטל התנאי מותרת לחזור לבעלה כהן וה"נ כיון שנשאת לו ובטל התנאי נפקעו הגירושין. והויא אלמנה ושפיר שריא לו לזה הכהן שנאסרה לו. ואף דמקודם הוה גרושה מ"מ בשעת הנשואין פקע הגירושין. ואפי' לפי הירו' שהביא המחבר בסי"ח מ"מ זה דווקא בבעילה אבל בנשואין אין איסור. ואף דבגרושה לכהן אסור גם הקידושין מ"מ בכה"ג ודאי לא שייך זה. וע"כ דלא שייך ביטול התנאי לאח"מ המגרש. ומיהו יש לדחות דר"ע הושיב לר"א לשי' דהוא שמותי וב"ש ס"ל בדפ"א דאפי' כתב לגרש אשתו ונמלך פסלה מן הכהונה ע"ש. ונראה דאפי' לשי' זו דווקא בתנאי דלצעורה דשייך לומר דלא איכפת לי' לאחר מתה. אבל בתנאי אחרינא ודאי מודו דאף לאח"מ הוה ביטול דהרי בהדיא תנן בקידושין ס"ג גבי ע"מ שירצה אבא ומפרש בגמרא דלא ימחה אבא ותנן דמת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה. הרי דמהני ביטול התנאי אפי' לאח"מ. וע"כ צריך לחלק בדבר דלצעורא שאני וצע"ג:

סי"ט ע"מ שלא תבעלי לפלוני לא תנשא עד שימות דחיישינן שמא תבעל באונס לכאו' צ"ע בסעיף הסמוך ע"מ שלא תאכלי בשר ולא תשתי יין עד זמן חמישים שנה דמשמע דמותרת להנשא וכן בסכ"א שלא תלכי לבית אביך עד זמן דאינו ראוי לכתחילה לעשות תנאי זה משמע בהדיא דבדיעבד שרי ולמה לא חיישינן שמא יאנסו אותה לאכול ולשתות ולילך. ואפשר לענ"ד דבאמת מה שתאכל או תשתה או תילך באונס לא הוה ביטול התנאי כלל דאין התנאי אלא ברצונה. ואונס כמאן דלא עביד כלל. אבל בע"מ שלא תבעל לפלוני. אמרינן דכוונתו הי' העיקר שפלוני לא יבעלה והרי חיישינן שפלוני הוא יבעול אותה ברצונו ואע"ג שהיא אונסה ל"מ אונסה כיון שמ"מ נתבטל התנאי. אבל כל תנאי שהקפיד עליה י"ל כל שהיא אנוסה אין קפידא בזה. וכן בלא תלכי לבית אביך כיון שתלה בה אמרינן ג"כ דלדידה כיון לצערה וצ"ע. ס"כ צריך שלא יתנה עלי' תנאי שעומדת בו כל ימי חי' במל"מ נסתפק בהתנה עלי' שני תנאים שאמר לה ע"מ שתתני מאתים זוז. או שלא תשתי יין כל ימי חייך וכ' עליו הי"מ הוביאו בפ"ת לא ידעתי מקום ספק בזה דפשי' דנותנת מאתים זוז והגט כשר. ופשוט דזה לא נסתפק להרב אלא דכוונתו דאפי' לא נתנה כיון דבתנאי דכל ימי חיי פלוני מהני אפי' היא מתה בחיי פלוני כיון דהי' יכול להיות שהוא ימות בחי' לא מיקרי אגידא בי' כל ימי חי'. וה"נ כיון דהי' יכולה לתן מאתים זוז ולא תהי אגידא אע"ג דלבסוף לא נתנה מ"מ כיון שקיימה התנאי בזה שלא שתתה שפיר הוה גט ואגידא בי' לא מיקרי כיון שהי' יכולה לתן וזה ספק גדול. אמנם נראה לי לפשוט ספק זה מדברי התו' ביומא י"ג גבי אוקימתא דה"ז גיטך ע"מ שתמות אחת מכם דפריך מדרבא דכל ימי חייכי אין זה כריתות וכ' שם דאע"ג דהגט מתקיים גם במתת חבירתה מ"מ כיון שתלה גם במתתה ל"מ ואין זה כריתות ע"ש הרי שבארו היטב דדווקא בכל ימי חיי פלוני שאין קיום התנאי תלוי במתה. שאפי' מתה בחייו קיום התנאי היא במתת הפלוני. אבל בשתמות אחת מהם הרי כשלא תמות חבירתה ותמות היא. קיום התנאי במתתה ול"מ וא"כ ה"נ אף שהי' יכולה לתן מאתים זוז מ"מ כשלא נתנה הרי קיום התנאי במחתה שלא שתתה כל ימי חייו וז"ב ומיהו כשנתנה המאתים זוז נראה דהוה גיטא ואע"ג דמדברי התו' משמע דבכה"ג לא הוה גיטא אפי' במתת חבירתה וע"ש היטב. נראה דזה דווקא התם דהי' התנאי שניהם ביחד ובחד לישנא ומבטל לגבי דידה בטל לגבי חבירתה. אבל הכא שני תנאים נפרדים הם ומה לי' לתנאי דשלא תשתי כל ימי חייך שיקלקל תנאי דתיתני ר' זוז וז"ב. ועוי"ל בכוונת התו' דלאו קאי אלא במייתא היא דבזה אינו גט וקושי' הש"ס ועוד כו' היינו במייתא היא ע"ש:

סכ"א ואם המגרש הוא מאותן שכופין להוציא כופין אותו לגרש בלא תנאי זה שלא תלכי לבית אביך שעשוי לעבור עליו לשון זה העתיק המחבר מספ"ת שהוביא בב"י והוא משמע לכאו' דווקא תנאי כזה אמנם בבה"ב הביא בשם תשו' הרשב"א דין זה בתנאי שלא תנשא לפלוני ע"ש. וכ"כ המל"מ בתשו' הרשב"א שבבה"ב נראה שכיון למש"כ (והוא לפנינו בח"ד סרנ"ו ע"ש) ומבואר שם דהוה"ד בכל תנאי שמעגנה אינו רשאי להתנות ולולי שאינו כדאי הי' נראה דאין זה יכול להתנות שום תנאי דהא איכא טובא בפרק המדיר דכופין להוציא ולתן כתיבה ואי איתא יתנה ע"מ שתמחול לו כתובתה אלא ע"כ דאינו יכול להתנות וצ"ע:

סכ"ג ע"מ שלא תעלי באילן זה לעולם ונקצץ האילן אין זה כריתות ובתוספתא תניא דה"ז כריתות והגר"א הקשה דא"כ דזה הוה כלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני א"כ אפי' לא נקצץ נמי והנה התו"י בעירובין ט"ו כ' לתרץ קושי' התו' שם גבי שלא תלכי לבית אביך לעולם דלמה אין זה כריתות דהא מת אבי' מותרת ותי' בתו"י דכיון דבשעת גרו' אינו ידוע שימות אבי' קודם ולכאו' הוא תמוה דהא בכל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות כיון שאפשר שתמות בחייו חשיב לא אגידא בי'. ומצאתי שתמה בזה בשעה"מ ונלענ"ד בשי' התו"י דקשה לי' קושי' הגר"א בתוספתא למ"ל דווקא נקצץ ע"כ ס"ל כשי' הרמב"ם דדברי רבא דווקא במקום שתותר לה דבר האסור לה אבל בבית אביך שאם מת לא תותר לה את האסור ל"מ וכן בתוספתא באילן זה דאם נקצץ אינו ניתר לה אלא שאינו בעולם. אלא דכ"ז לא שייך אלא היכי דבאמת לא מת ולא נקצץ דהיא אגידא בי' כל ימי חיי' אלא שאנו רוצים לומר דיכול להיות שיקצץ או שימות ולא יהי' מיקרי אגידא בי' בזה אמרינן כיון דאינה ניתרת במה שנאסרה לא שייך להקל בשביל זה. אבל היכי דנקצץ באמת כיון דתו לא שייך אגידא בי' תו שפיר הוה גיטא. והיינו דנקט בתו' דווקא נקצץ וזה גם כוונת התו"י דכ"ז שלא מת האב לא הוה כריתות. ולכאו' הי' נכון כן לדינא וכפשטות דברי התו' ובריי' דלא תלכי לבית אביך:

סימן קמ"ד ס"א ע"מ שלא אבוא בתוך ל"י כו' ועכבו נהר בב"י הוביא דברי המרדכי דדווקא בפסקא מברא. אבל נעשה נהר הוה אונס בידי שמים ולא הוה גט. ואנן לא קיי"ל כשי' זו כמבואר בב"ש. אבל לכאו' יש להסתפק גם לדידן דשמא זה חשוב אונס דלא שכיח כלל דלא הוה גט. ונראה לדקדק מהא דקיי"ל ביו"ד סרל"ב גבי נדרי אונסין דהדירו שיאכל אצלו וחלה או עכבו נהר ה"ז אונס והוא משנה בנדרים כ"ז וע"ש בש"ך באריכות בשם הרא"ש דדווקא נעשה נהר גדול מהפשרת שלגים. אבל פסקי' מברא הו"ל לאתנוי ע"ש. וא"כ יש להוכיח ממשנה זו מדאיצטרך לאשמעי' במשנה דתני כבר דחלה מותר מ"מ הוצרך לאשמועינן דגם עכבו נהר מהפשרת שלגים כמש"כ הרא"ש מותר. ואי ס"ד דזה הוה יותר ל"ש מחלה. א"כ הוא פשיטא. וע"כ דאפי' עכבו נהר מהפשרת שלגים אינו ל"ש יותר מחלה. א"כ כיון דקיי"ל דבחלה הוה גט ודאי. דה"ה בעכבו נהר מהפשרת שלגים. ומיהו אין דברי הרא"ש מוכרחים שם. ובחידושי שם הארכתי להקשות עליו וצ"ע:

ב"ש סק"ד בב"י סי' קמ"ה בשם העיטור שכ' מיומא דנן הוי כמעכשיו ותימא על הפו' שלא הוביאו חילוק זה הנה בב"י שם מוביא דהרא"ש כ' דהפו' חולקים ע"ז. וכ' שהאריך בטעם ונראה דס"ל דאע"ג דאמר בש"ס בפירוש מיומא דנן לאפוקי מר"י. זה אינו אלא בסתם גט דעלמא ואנו מפרשין בזה בפירוש דאין שיור בגט ולר"י לא הוה צריך לזה דהא אפי' בתנאי ס"ל דזמנו של שטר מוכיח. דהוא מהיום. אבל בגט שיש בו תנאי צריך לדידן שיאמר דווקא גם בשעת התנאי