חבל יוסף (חוקי העזרה) מב

ש"כ חולקים בזה. דא"כ הרי א"ב בכה"ג דהאחר אינו שליח אלא מעיד על השליחות. דלרבה בודאי צריך לומר כמש"כ שם ברפ"ב בעצמם. וכן כ' שם רש"י דאין לחלק בזה בין בא לבדו או אם בא עם אנשים. ולא שייך לחלק אלא כששניהם שלוחים וכלשון הש"ס בגט יוצא מתחת יד שניהם והיינו לרבה ע"ש. ולפמש"כ. כאן דלרבא אי"צ הרי א"ב גדול וע"כ דס"ל דגם לרבא צריך בזה לומר בפ"נ. ואע"ג דלכאו' בודאי ה"ה מקוים ואי"צ יותר מיהו לשי' הרא"ש בסי' הקודם ס"ט אפשר דלענין עדות ממש השליח ל"מ ע"ש (ומיהו בכאן כ' הרא"ש גופא דלרבא מהני וצ"ע) ואפשר דגם הרמב"ם והרי"ף שכ' ג"כ הלשון ביוצא מיד שניהם. והרשב"א כ' דל"ד אל דהשני ג"כ יודע מהשליחות. ולפ"ד הרא"ש בסי' הקודם י"ל דדווקא וצ"ע. ובתו"ג נרגש מזה דלשי' הרא"ש הנ"ל ל"מ. אלא שכ' דמ"מ מהני מדין נאמנות שליח ואע"ג דלא אמר גם בפני נכתב דל"מ. מ"מ כיון דיש אחר עמו לא אתי לאיחלופי ומהני גם בלא בפ"נ ואני תמה עליו מנלי' הא. דהא איכא לשנא בגמרא דאפי' גט יוצא מתחת יד שניהם ל"מ לרבה מיהו. וא"כ כיון דבכאן לשי' זו גם לרבא לא הוה קיום דאו'. שפיר י"ל דגם לרבא ל"מ אפי' הם שנים ג"כ וצע"ג:

סימן קמ"ג ס"א המגרש ע"ת כו' לא נתקיים התנאי א"מ והיא מותרת לו אפי' הוא כהן. ונראה דכ"ש כשמגרש לאח"ז וחזר בו דמותרת לכהן. וק"ו מהא דקיי"ל בר"פ ג' דקידושין דקידשה לאחר ל"י חוזרת בה והיא פנוי גמורה וכ"ש דאין בו ריח הגט. ובהכי א"ש הא דתניא בדכ"ח ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה ולכאו' קשה למה תני לה בדידה דאסורה בתרומה ולמה לא תני דאסורה לבעלה כהן. ובזה הוא א"ש דהא מבואר בסקמ"ט דהמגרש אשתו ובא עלי' בפני עדים ה"ז מקודשת גמורה דודאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובועל לשם קידושין וכ"ש כאן לענין הכהן דאיכא עליו איסור גרושה בלאו. ויכול לחזור מן הגט. וה"ה אשתו גמורה בלא איסור בודאי כשבא עלי' ויש לחוש שמא בשעת ביאה תהי' זו השעה הסמוכה למתתו מבטל הגט מקודם ביאה ואין כאן ספק איסור כלל והרי ודאי הוא יכול לבטל מן הדין אפי' בלא עדים כדמוכח בסקמ"א וא"כ לא שייך למיתני עליו איסור כלל:

ס"ב אבד הגט בתנאי דאם א"מ ואם נשאת תצא ופירוש שהוא כשי' הרמב"ם דאם לא אבד לא תצא ובתו"ג האריך ליישב שי' זו דאע"ג דאינו נגמר קודם קיום התנאי מ"מ מתחילין הגירושין משעת מסירת הגט אלא שאין נגמר עד לבסוף ושפיר י"ל דלא תצא והא רפ"ג דקדושין דאמרינן גיטא דמשייר בי' לאו כלום הוא היינו דווקא במשייר לאחר מיתה אבל לאו"י שפיר יכול לשייר אף בגט ע"ש באריכות ולכאו' מוכח בהדיא לשי' הרמב"ם גופא דאפי' לזמן אינו יכול כלל לשייר בגט דהא לשי' ע"כ כל סוגי' דר"פ המגרש דע"מ שלא תנשא לפלוני היינו ע"כ דווקא במשייר לזמן דאי לעולם בל"ה איני מגורשת משום דאגידא בי' כל ימי חיי' וככמש"כ הב"י בסי' קל"ז וכ"כ הב"ש בס"ג סקכ"ח ע"ש הרי חזינן דלהנהו דסברי שם דל"מ גם בע"מ. ע"כ דאינו יכול לשייר בגט אפי' על זמן. ודוחק לחלק דשאני התם דילפינן לי' מקרא שיתירה לכל איש דודאי דכ"ש כשאינו מתיר כלל לשום אדם דשייך לומר דא"א שיתחיל הגירושין מתחילה כיון דבאותו התחלה אינה מתרת דאי שייך שיתחיל ואינו נגמר אלא לבסוף. התם במשייר חוץ מפלוני לזמן נמי למה נימא דאינו גט כלל. נימא נמי דמתחיל הגירושין של כל העולם:

ג"כ מתחילה ואינו נגמר אלא לבסוף. ולבסוף הרי הותר אף לפלוני ואין כאן שיור ודוחק לחלק דהוא משום דשם לאותו פלוני אינו גם מתחיל גירושין מהתחלת הנתינה. דזה דוחק דמה לנו להתחילה כיון דע"כ אינה מותרת אז לשים אדם. אלא ע"כ דגירושין ע"כ צריכין לגמור בפ"א בלא שום שיור כלל. שוב מצאתי שכבר דבר בזה הרשב"א בחידושיו בקידושין שם. ונדחק לחלק בזה ולענ"ד צע"ג:

ב"ש סק"ד כ' ליישב שי' הרמב"ם דאפי בתנאי דקום ועשה מותרת להנשא לכתחילה קודם קיום התנאי. מבריי' דע"מ שתתן ר' זוז דלא תנשא דהתם חיישינן שמא תפסיד כל אשר לה. והוא דוחק דודאי בכל דבר שצריכה לעשות ג"כ יש לחוש בכה"ג שמא לא תוכל לקיים. ועוד קשה לענ"ד דהא קיי"ל בר"פ ד"א דחיישינן דילמא אדמייבם חד מיית אידך ומבטל מצות יבמין וכ"ש דיש לחוש הכא דילמא תמית קודם קיום התנאי וה"ה באיסור א"א וצע"ג:

ס"ג ע"מ שתתני לי מאתים ומת בטלו הגירושין כ' הב"ש דלשי' הפו' בס"ח כרשב"ג דכל שאין העכבה ממנה ה"ז גט. ה"נ מהני. והנה שי' האגודה באו"ח סק"ח דכל שלא הי' אונס בתחילתו אף שנאנס בסופו לא חשוב אונס. א"כ ה"נ ודאי לא חשיב זה אונס כיון שהי' יכולה ליתן תחילה. ואפי' החולקין שם נראה בדרשב"ג דהכא דבעי דווקא שאין העכבה ממנה אבל אונס בעלמא ודאי ל"מ לה דודאי לא תזכה היא ממנו בשביל שהיא אונסה. אלא דווקא היכי שהוא אי"צ לזה. בזה ס"ל דלא קפיד. וא"כ כל שתחי' הי' צריך והיתה יכולה ליתן תחילה ודאי ל"מ. וע"כ דאיירי הב"ש דווקא בלא הי' רשאה ליתן אלא ביום הל' בדווקא ולא מקודם. והוא מת קודם בזה בודאי דלרשב"ג הוה גט. ובטלו כל מה שערערו האחרונים בדבריו ע"ש. וגם מש"כ הב"ש בסקי"ז דבנתנה קצת מהנה לכו"ע אליבא דרשב"ג. פשוט דה"נ כוונתו בשהי' התנאי שתתן דינר בכל יום. והתחילה ליתן כתנאי ומת דזה ודאי מיקרי קיום התנאי לרשב"ג אפי' במפרש כיון שמת אבל נתנה סתם מקצת ודאי לא שייך דקיום מקצת הוי כקיום לגמרי וז"ב:

ס"ה אם אמר לה להוי גיטך בלא תנאי ה"ז מגורשת. הנה בסט"ו כ' הרב בהגה גבי תנאי דתנשא לפלוני דל"מ להתיר לאחר אלא בגט אחר. ומקור הדברים מהרמ"ה ובאמת הרמ"ה לשי' דס"ל בהדיא דאינו יכול למחול על תנאי כמבואר בסקמ"ד. אבל הרב שסתם כאן כהמחבר צ"ע לכאו' שהוביא שם שי' הרמ"ה החולק. והנה לפ"מ שכ' כאן התו"ג דבעי שיהי' הגט בחצירה בשעת מחילת התנאי. ושתהי' עומדת שם דהגירושין מתחילין משעת המחילה. א"כ י"ל דזה קרי הרב גט אחר. אבל אין הלשון משמע כן. גם דברי התו"ג אין מוכרחין כלל דהרי דעת הרמב"ם בסל"ח גבי קידושין דמחילת התנאי מהנה אפי' בלא עדים. וע"כ הקידושין מתחילין משעת הנתינה דאי הקידושין מתחילין משעת המחילה הוה זה כמקדש בלא עדים וכ"ה דברי הר"ן בסוגי' דר"פ המדיר גבי קדשה ע"ת וכנסה סתם ע"ש. ע"כ נלענ"ד ברור דדווקא נקט הכא בתנאי שתתן בתוך ל"י דנתבטל התנאי בפועל והגירושין הראשונים נתבטלו בפועל ואיגלאי מילתא דמעיקרא הוה גיטא אדעתא דהשתא. אבל בסט"ו דהתנה סתם שתנשא לפלוני דמבואר בס"ג דקיי"ל כשי' הרמב"ם דלא מיקרי נתבטל הגט בפועל. ואסורה ליבם ופשי' דאסורה לכהונה. וא"כ זה ודאי דצריך לטלו ממנה כדין חוץ מפלוני דכבר קנאתו לפסול מכהונה. וא"כ י"ל דזה כוונת הרב במש"כ גט אחר היינו נתינה אחרת. אבל באמת נראה סברת הרב דבזה דאין ביטול גמור על הגט. א"כ ל"מ תו כלל לגרש בגט זה דהוה כגט שגירש בו כבר. דודאי אינו יכול לחזור ולגרש בו פעם אחר. כשטר שנמחל שעבודו דאינו חוזר ולוה בו ומשו"ה צריך גט אחר דווקא:

וע' תו"ג מש"כ דבתנאי דלצעורה ל"מ מחילה. כמש"כ הרא"ש בתשו' דמשו"ה לא תני בגט ע"מ שאתן כמו בקידושין. דשאתן בגט יכול לחזור בו דבידי לומר דלהוי בלא תנאי וא"כ בשתתן ע"כ דאינו יכול לומר דלהוי בלא תנאי ע"ש ולענ"ד אין זה ראי' דאין כוונתו אלא דלא תני כיון שאין על המחויב ליתן חיוב ויכול אח"כ לעשות כרצונו