חבל יוסף (חוקי העזרה) לו

והיינו מסתמא בשיש לו תשמיש קבוע. וע"ז שפיר י"ל דקפדי עליו כבכל חדר. ומשו"ה בזה אינו שאול בסתם וצ"ע:

סט"ו בהגה אבל אם עומדת ברשותה ונפל מידה ונתגלגל חוץ לד"א מגורשת דהא לא נתגלגל רק לרשותה הדברים כמו שהם תמוהים מאוד דמאי שייך ד"א ברשותה ומאי קמ"ל. אבל המעיין בב"י וד"מ ג' יראה דכוונו לדברי הר"ן דלא מיבעיא אלא בד"א אי יש להן אויר אבל רשותה ממש ודאי יש לה אויר וכדתנן כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת ופירושו דאפי' יצא אח"כ מרשותה אם הי' באופן שאין בו משום אויר שאין סופו לנוח. וכמש"כ הד"מ שם והובא בב"ש סקכ"ה דברשותה ממש ודאי מהני. וכן צריך להגי' כאן ונתגלגל חוץ לרשותה מגורשת ותו לא וכן נראה שמפרש הגר"א בסי"ז:

סי"ח נתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כו' ואם אינו כפות וניעור קנתה העבד ואינה מגורשת עב"ש סקכ"ט דלשי' הרשב"א ור"ן אם הוא אח"כ כפות והגט בידו והיא עומדת אצלו וא"ל ה"ז גיטך מגורשת ועתו"ג שהאריך למה לא הוה כטלי גיטך מעג"ק והולך לשי' במש"כ בס"ב. וכ"כ שם דאינו נכון וגם לפ"ד שם ג"כ אין הדברים מכוונים בכאן. דהא כוונת הב"ש בכאן ע"כ כשקנתה תחילה העבד בשעה שהוא מהלך. דאי לא קנתה אותו אלא כשהוא כפות ה"ז מהני אפי' להרמ"ה כמש"כ בסקכ"ח ובכאן כתב דלהרמ"ה ל"מ אלא דאיירי כאן כשקנתה אותו תחילה והוא מהלך ואח"כ היא כפות ועומד' אצלו וא"ל ה"ז גיטך. דלהרמ"ה ל"מ כיון דבשעת ביאה לרשותה הי' מהלך. ולהרשב"א ור"ן מהני (ובודאי לא שייך בזה כלל מש"כ דבא הגט מרשותו לרשותה. אלא הטעם כמש"כ שם בס"ב) דהכא חשיב בשעת קניית העבד כאלו בא מידו לפקדון לרשותה. דס"ל לר"ן ורשב"א דמהני אח"כ ה"ז גיטך כמש"כ שם. אלא דלענ"ד צ"ע בזה קצת דבשלמא שם בשאינה סמוכה הרי במתנה קונה אפי' באינה עומדת בצדו. ומשו"ה ל"ג זה מפקדון. אבל כאן בחצר מהלכת גם במתנה ל"מ. א"כ י"ל ודאי דל"ח כלל אז בשעת קנייתה ויציאה מרשותו. אפי' כבא לרשותה לפקדון. כמו דל"מ במתנה. והוה אח"כ בשעה שהוא כפות וא"ל ה"ז גיטך כטלי גיטך מעג"ק. ואפשר דל"מ גם להרשב"א והר"ן. ומיהו נראה דאף דעבד מיקרי חצר מהלכת. זה דווקא גבי גט אשה דאינו בתורת גיטין. וא"י להיות אלא בתורת חצר בעלמא. ובעי דווקא כפות. שלא יהי' מהלך כדין קרקע. אבל לענין קנין הרי ודאי דעבד בר קנין הוא אף כשהוא מהלך. והרי קיי"ל דמה שקנה עבד קנה רבו. וא"כ שפיר ל"ג גם זה מבא לידה בתורת פקדון וצ"ע:

סימן ק"מ ס"ג. אם זרק גט לחצירי (של שליח לקבלה כשר) האחרונים תמהו בזה על הטור וב"י דבירושלמי הוא בעיא דלא איפשטא ע"ש. אמנם דעת התו' ב"ב קנ"ב סוד"ה תנו מנה לפלוני דכ' דלמ"ד אמתני' דסופ"ק דגיטין בתנו מנה לפלוני יתנו לאחר מתה. דהוא במעמ"ש. א"כ גם רישא דשם תנו גט לאשתי ושטר שחרור לעבדי לא יתנו לאח"מ היינו נמי במעמ"ש. וקמ"ל דבשטר לא שייך מעמ"ש. וכ' ואע"ג דתן כזכי אינו זוכה בו העבד דמיירי שאינו באותה שעה ברשות הנפקד ע"ש. ומוכח בהדיא דהא אם הי' ברשותו הי' זוכה בו את הש"ש בשביל העבד ע"י רשותו. וגם בגט בודאי ה"נ זוכה בו. דגם בגט איירי שם כשהאשה עומדת שם ורוצה בהגט כמש"כ התו' בגיטין שם. וש"מ בהדיא דמהני רשותו ש"ש לקבלה. ואע"ג דמסקי התו' שם ושם דל"נ לפרש רישא במעמ"ש מ"מ לענין הדין לא הדרי בהו. ואם נאמר דהטור נראה לו לפרושי רישא דומיא דסיפא וכמש"כ שם התו' דכן הוא משמעות סוגי' דגיטין שם (דאמר לא מתוקמא מתני' בשכ"מ דתניא רישא כי'. ונדחקו מאוד לחלק בזה ע"ש ול"נ לו להטור אלא) דבאמת גם הסיפא במעמ"ש כרישא. א"כ י"ל דמהכא נפקא לי' להטור דש"ס דילן לא ס"ל כהירו'. דמדאיצטריך מתני' לאשמעינן דליכא מעמ"ש בגיטין, משמע בהדיא דהא זכי' ע"י חצירו מהני. דאי ל"ה פשי' דודאי לא עדיף מזכי' ע"י חצירו. ואין להקשות דבל"ה הא אין שליח הולכה יכול להיות שליח קבלה דלא חזרה שליחות אצל בעלים דנראה פשוט דזה אינו אלא כשנעשה שליח הולכה לידה מתחילה. אבל כאן לא איירי אלא כשהי' בתחי' בידו לשם פקדון כדמוכח מדברי התו' שם וצ"ע:

ס"ה בהגה זיכה גט לאשה מומרת כו' ויש מחמירין ע' ב"ש דהיינו דחששו לדעת הרי"ף דאפי' בשיחרור דהוא זכות בעי מטי לידי'. וערא"ש סופ"ק דגיטין דהוביא דברי הרי"ף שכ' ראי' לזה דה"נ מצינן זכות בכה"ג גבי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידו דאם בא לחזור אינו חוזר וחייב באחריותו. וחלק עליו דהשיחרור והחזרה דבר אחד הוא. ואם אינו משוחרר למה לא יוכל לחזור ול"ד לתך מנה לפלוני דהתם נעשה הוא שליח לזכותו לזכות בממון להמלוה ולא לחובתו להתחייב באחריות ע"ש. ולכאו' דבריו תמוהין דהא גם שם שייך לומר כן. דאם זכה בהממון א"כ ממילא הוא באחריותו וכדתנן בסו"פ אוא"ב גבי בד' פרקים משחיטין את הטבח בע"כ לפיכך אם מת מת ללוקח ע"ש. ונראה בסברתו דס"ל דזה דו קא מן הסתם ודאי כן הוא הסברא דאם מקנה לו ה"ה שלו לגמרי. אבל כאן במזכה לו ע"י אחר. בודאי דבר שהיא זכות שלו יכול לזכותו שלא בפניו. אבל חובתו לא יוכל לחוב לו שלא בפניו. וס"ל דזה שייך בקנין ממין שמקנה לו לזה. ולא לזה אבל בשיחרור ודאי דומה לגיטין דקיי"ל דבעי דווקא כרות גיטא כדאמרינן בגיטין ד"ט גבי הכותב כל נכסיו לעבדו יצא ב"ח כו' אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה ע"ש. וכל שאינו כריתות לגמרי אין כאן שיחרור כלל. ונראה בשי' הרי"ף דס"ל דגם בממון אינו בתורת שיור אלא בתורת תנאי שהיינו שנותן לו אם יהי' רצונו בכך. וכן בשיחרור שפיר י"ל כן דאינו ניתן לו אלא אם ירצה העבד לקבל וא"כ הוא כשאר תנאים דמהני גם בגט. ומ"מ צ"ע דלכאו' אפשר דזה חשיב כהא דאם ירצה אבא דקיי"ל דזה צריך לברירה ולדידן קיי"ל דאין ברירה:

ס"ו בהגה וי"א דבתן לה הוה ספק מגורשת שי' הרשב"א דקיי"ל כרב דמספקא לי' בהילוך וכן בתן אי הוה כזכי. וספק ממונא לקולא וספק איסורא לחומרא. והא דאמר אביי שליח מתנה כשליח הגט נ"מ להולך לאו כזכי. התם במתנה נמי קאי בחזקת מרא קמא. ואין השליח זכה מידו בספק אבל גבי פקדון ומלוה דלפרעון קאי זוכה המלוה מספק. ולכאו' סברא זו קשה ההבנה ומנ"ל הא. וע' בא"י אבעה"ז סי"ב שהקשה לפמש"כ האחרונים דבספיקא דדינא אין שליח יכול לתפוס דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולמה מהני כאן בפקדון ומלוה לומר דספיקא לקולא. וע"ש בסט"ו שנדחק מאוד. ולענ"ד פשוט דלא שייך כאן דין זכי' מספק ודין תופס לבע"ח כלל. דהא הכא ה"ה חייב לו בודאי. וכבר הקשה הרא"ש שם בעיקר פלוגתא דרב ושמואל בתן מנה לפלוני דהא קיי"ל דתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים קינה. וחיוב הלוה לא חשיב חב כיון שה"ה חייב לו. ועיקר תי' שם דאם הי' השליח מקבל עליו אחריות ודאי מהני. אבל בל"ה ודאי א"י לתפוס על אחריות הלוה. ובזה הוא דפליגי רו"ש ע"ש. וא"כ בדין זכייתו אין כאן ספק כלל דהרי ודאי הוא זוכה אפי' בלא הולך כזכי. אלא דכל הספק לענין קבלת האחריות על השליח. ובזה הרי השליח הוא מוחזק בודאי. ושייך בזה ספק ממונא לקולא אבל במתנה דהספק על עיקר זכיית השליח בזה ודאי ה"ה בחזקת מ"ק:

ס"ח עשאתו שליח להביא ואמר לבעל שעשאתו לקבלה כו' ואם אמר הבעל הולך. בב"ש הקשה דלשי' הרשב"א דסובר דבהתקבל ל"מ דלא כהעיטור. וא"כ הא לשי' בס"ו גם הולך הוה ספק זכי הוה כמו התקבל. וא"כ גם בזה לא ליהנו אפי' הגיע גט לידה כיון דיש להסתפק בשליחות של הבעל שהוא לקבלה שאין זה ברשותו ושליחות האשה