חבל יוסף (חוקי העזרה) לד

א"א ומחלוקת רש"י ור"ח ביד פתוחה ואינו נוגע לשי' ר"י ויבואר בסמוך. סק"ד הוביא מחלוקת הרמב"ם והפו' בפסק אח"כ המשיחה ובאו הדברים סתומים מאוד. ומבואר בב"י ד"ה נתן הגט כו' ויש שם קצת ט"ס וצ"ל אבל הכא שעדיין המשיחה בידו לא גמרה הנתינה ואם אח"כ פסק המשיחה אפי' אחר שקפצה ידה מגורשת כו' וכ' ע"ז וקצת משמע כן ברמב"ם שכ' אם יכול להוביאו אצלו אינה מגורשת עד שתפסוק המשיחה כו'. ומסיק דבתוספות והתרומה לא משמע כן ובאמת לא מוכרח זה כלל בדברי הרמב"ם ואפשר דאין כוונתו אלא דם שקפצה ידה, ולכאו' ע"כ צ"ל כן דכיון כבר קפצה ידה וא"י להביאו אצלו מה מהני מה שיפסוק אח"כ הרי כבר הגט בידה בלא נתינתו וקושי' בדברי הרא"ש יתבאר בסמוך:

סק"ה כ' ליישב דברי ר"י בתו' שכ' דקפצה ידי' ל"מ והפו' כ' דלר"י מהני קפצה ידי' דדברי התו' היינו אחר שהניח הגט בידה ואז קפצה מעצמה. ודברי הפו' היינו בעת נתינתו והיינו כמו שכ' התו' בשם ר"י דבתחב בידה בחוזק מהני. ה"נ בקופצת ידי' בשעת נתינה מהני ולפי שיטתו ר"ת חולק גם בתחב בידה בחוזק ע"ש. (ונראה דבכאן שייך מש"כ בסוסק"ו נמצא הדין מתחלק בשני אופנים כו') ול"נ כלל לענ"ד דבתחב בידה בחוזק דהוא עושה כל המעשה והיא אינה עושה כלל ודאי מהני לכו"ע וגם ר"ת יודה בזה. ומש"כ דאח"כ ל"מ לכו"ע זה ודאי נדחה מדברי הרא"ש שהוביא ראיותיו של ר"י דמבואר בהדיא דאפי' אח"כ ודאי מהני ולכאו' הי' נראה לפי ראיותיו שם מלא תתגרש עד לאחר ל"י וכן מכי מטי להתם תתגרש דודאי מהני אפי' הניחה מידה ואח"כ נטלתו. והרא"ש דחה דהתם נגמר הנתינה. אבל הכא לא גמר הנתינה ע"ש. ונראה בשי' ר"י דס"ל דהכא נמי הרי אין אלא המשיחה בידו. אבל הגט הרי הוא כבר כולה בידה מכח נתינתו. והרי בריש ב"מ אמרינן דבקנין כה"ג מהני. אלא דבגט לא מהני בכה"ג דכריתות בעינן ע"ש. וא"כ ס"ל כמו בלאחר ל"י דודאי נמי דבתוך ל"י לא הוה עדיין כריתות. ואפ"ה מהני בבוא הזמן. וה"נ דכוותה. והרא"ש ס"ל דהתם אין חסרון הכריתות מכח נתינתו דהנתינה היא בשלימות. אבל הכא דחסרון הכריתות היא בהנתינה וגבי גט לא חשיב זה עדיין נתינה כלל ול"מ. וא"כ כ"ז לא שייך אלא במשיחה בעלמא אבל כ"ז שלא נגמר נתינת גוף הגט אף לר"י ל"מ. האומנם מדברי התו' בסופם והרשב"א וש"פ משמע דגם בכה"ג מהני מדהוביאו ראי' דל"ג משלפתו דהכא אבל עכ"פ שיהי' גרע לאח"כ לא משמע כלל:

ס"ב בהגה ואפי' הושיט לה והיא לקחה אותו כו' באמת כבר מבואר ברא"ש וטור דזה מהני ומשמע בהדיא דאפי' לר"ת מהני. וכבר הקשה הב"י דלמה מהני זה לר"ת. וכבר כ' דיש לתמוה ברא"ש שהוביא ראיות ר"י ודחה אותם ולא הוביא הראי' משלפתו שכ' התו' והרשב"א ובמה ידחה ראי' זו אמנם כבר הזכרתי דהרי גם לפירש"י לא כ' אלא דמהני ידו פתוחה וקירבה אליה ע"ש. אבל קירב יד סגורה ל"מ. ולפי' הבנתם דהושיט לה ביד סגורה והיא לקחתו לכאו' זה ודאי ל"מ. ע"כ נראה דבאמת במתני' תנן מצאתי מאחוריו והגמרא פירש שלפתו מאחוריו והלא במתני' לא תני שלפתו אלא מצאתו אבל באמת הגמרא לא אמר אלא לפרושי דלא נימא שמצאה מאחוריו ע"ג קרקע. אלא דשלפתו מתוך מתני'. אבל ודאי דאין הכוונה שלפתו ממש. שהי' בדוחק והיא קפצה ידה ושמטתו בכח. דזה ודאי לא מהני' אפי' קירב את מתני'. אלא דהי' קשור במתני' ברפיון והוא נשמט מעט מעט מעצמו כדרך דבר התחוב קצת בדוחק. והיא באמת אינה שומטתו כלל בעשייתה אלא אוחזת את הגט בידה שלא בכח כלל. אלא אוחזתו שלא יפול לארץ וכן היא כוונת הרא"ש שכ' דדומיא דהכא בקירב לה ידו פתוחה והטתו לפול לתוך ידה, וכן בהושיט לה את הגט ולקחתו. לא שקפצה ידה אלא שאחזתו ברפיון כ"ז שלא סילק הוא את ידיו. אבל לא קפצה ידה כלל. ומשו"ה לשי' אין ראי' כלל לר"י משלפתו. וכן ל"ק כלל ממה שכ' להכשיר בהושיט לה. אבל בקפצה ידה קודם שהוציא הגט מידה ס"ל דאין כאן נתינה כלל. וכ"כ דלדברי הרא"ש משמע דגם להר"י אינו כשר אלא כשכבר כל הגט בידה ואין בידו אלא המשיחה. דהר"י ס"ל דבזה כבר נגמר נתינתו. אבל כשגוף הגט עדיין בידו ל"מ אפי' להר"י. והיינו דהולך לשי' דפירש דעדיק לה חרצי' דהוא נשמט מעצמו ואינה קופצת ידה כלל. ורוב הפו' נראה דמפרשם דשלפתי היינו אפי' בקפיצת ידי' מהני דס"ל דיכולה לסייע לו בשעת נתינה וכ' דאינה אלא חומרא לכתחי'. ולשי' הרא"ש נראה דלא הוה גירושין כלל וצע"ג. וע' ב"י בריש הסי' דדקדק על מש"כ הרא"ש וטור דהושיט לה הגט מהני דיקשה ע"ז משי' ר"ח דלדידי' הא צריך שיסייע הוא בהנתינה. וכ' לתרץ דלא הצריך ר"ח לסיוע אלא בשצריכה סיוע שלו ע"ש. ואין דבריו מובנים לא בתי' ולא בקושי' דמה הוא צריכה לסיוע וגם מה סיוע יש יותר מהושיט לה:

ב"ש סק"א הביא דברי הר"ן דבקירב לה מתניו ל"מ עסוקין באותו ענין וצריך דווקא לומר בפירוש ה"ז גיטך. וכ' דזה להר"ן לשי' דפירש במתני' דתנן א"ל כינסי ש"ח צריך לומר לה ה"ז גיטך. דמאי אריא א"ל כינסי ש"ח הא אפי' סתמא נמי ל"מ עד שיאמר לה ה"ז גיטך. ופירש דבעסוקין באותו ענין. דהוה מהני בסתמא ובכינסי ש"ח ל"מ. והוה"ד מצאתי מאחוריו דסיפא שם דתני גבי דצ"ל ה"ז גיטך. היינו ג"כ בכה"ג בעסוקין. ובזה נמי ל"מ עסוקין כיון דהיא נתינה גריעה. והמחבר דכ' בסקל"ו כהרמב"ם דבסתמא אינו אלא פסול. ובכינסו ה"ה בטל. אי"צ תי' הר"ן. וא"כ י"ל דבעסוקין באותו ענין מהני אפי' בכה"ג ע"ש. והנה לדינא כ' בעצמו בסקל"ו סק"ב בכינסי ש"ח דאפי' עסוקין באו"ע לא הוה גט. אבל באמת נראה דהוא מוכרח גם להמחבר והרמב"ם בין בכינסי ש"ח ובין במצאתי מאחוריו דהכא. דכיון דעכ"פ מוכרח גם לדבריהם דבעלמא סתמא אינו אלא פסול. ובכינסי ש"ח ובמצאתי מאחוריו דהכא ה"ה בטל. וא"כ ע"כ חזינן דבזה גרע מסתמא דעלמא. וא"כ כיון דעסוקין באותו ענין גופא הוה פלוגתא דתנאי ונהי דקיי"ל שם דמהני. מ"מ מאן לימא לן דמהני גם בנתינה גרועה זו דמוכרח גם לשי' דע"כ הוא גרע יותר מסתמא דעלמא דהתם פסול והכא בטל. ובודאי דאפי' בעסוקין באותו ענין היא ספק מגורשת מן התורה ואם נשאת תצא:

ס"ג נתן גט לישינה וניערה וא"ל ה"ז גיטך אי"צ לחזור ולטול אבל כו' נפל מידה בעודה ישינה אע"פ שחזרה ונטלתו כו' לכאו' לפי ראיית הר"י שהובאנו לעיל גבי קפצה ידה דמשמע דבנגמר הנתינה לגמרי גם הרא"ש מודה דאע"פ שהניחתו וחזר ונטלתו מהני. וא"כ הרי אמרינן דבישינה הוה נתינה. למה גרע מה שנפל מידה. אבל לאחר הדקדוק נראה שדקדקו נפל מידה כשהיא ישינה. דבזה ודאי כיון דכשהיא ישינה נפל הרי חזינן דלא הי' ראוי לנוח בידה. וזה דמי להי' ידה עשוי קטפרס וזרקו לה דלא הוה נתינה כמבואר בסקל"ט סט"ו ע"ש אבל מה שיפיל מידה כשהיא נעורה נראה ודאי דלא מעכב כלל כיון דהי' מתחי' נתינה כשירה:

שם בהגה נתן לתוך חצירה כשהוא ישינה לא הוה גט נראה פשוט דהפירוש דלא הוה נתינה כלל. וצריך דווקא לחזור ולתן לה. כיון דהחצר לא הוה כיד כשהוא ישינה א"כ אין כאן נתינה כלל. ומיהו לשי' הי"ח בסקל"ט ס"ב י"ל דאם נעורה והיא בתוך חצירה וא"ל ה"ז גיטך דמהני. וע"ש מש"כ בסוהס"י וצ"ע:

ס"ד אמר לעדים ראו גט שאני נותן וא"ל כינסי ש"ח ה"ז גט כו' אבל אמר בפני' כו' כ"כ הרמ"ה דבזה לא שייך משום כסופא דהרי לא כסף מינה תחי'. וע' ט"ז שהקשה דהרי בטור כ' עוד טעם די"ל דא"ל כינסי ש"ח משום שירא