חבל יוסף (חוקי העזרה) לב

אשתו עמו כשמכירין את השמות וראו להקל גם בשני יב"ש לכתוב לו ושיהי' סגי כשיהי' השני בשעת המסירה וכמש"כ התו' הנ"ל וא"כ אע"ג דמן הדין כשבא לפנינו גט זה אין לנו לחוש בזה כשאין שמות הנשים שוה לפנינו. אבל א"כ הי' אסור לכתוב לכתחי' אלא ביודע בבירור שאין שם אשת השני שוה שלא יבוא לקנוניא כנ"ל. וזה טורח וכמש"כ התו'. ומשו"ה הוצרכו לתקן דכשאפי' אינן שוה שיהי' אסורה עד שיהי' לה ראי' שהי' גם השני בשעת המסירה דבזה אין לחוש לשום קנוניא ודו"ק:

ס"ז בהגה וי"א דבזה"ז דמותר לכתוב תורה שבע"פ מותר לטלטל הגט בשבת ויכול לתנו בכל ענין. עב"ש דהקשה ע"ז בבה"ב דגם בימי רבא הי' מותר לכתוב. ונראה דס"ל כשי' הרשב"א דתיחוד ותפתח עדיף טפי שאיני ניכר בשעת מעשה לקנין שהוא אסור בשבת ואין נראה כ"כ זילזול שבת ואף שצריך לחוד ולפתח כדי שיהי' להיכר שהוא לחזקה מ"מ אין הוכחה בשעת פתיחה לחוד ובשעת סגירה לחוד וכדאמרינן גבי טבילה נראה כמוקר. ומש"כ הרב בכל ענין הוא קאי על לשון המחבר שכ' יקנה לה ולא הזכיר הא דתיחוד דמשמע אפי' קנין חליפין וכה"ג. ואיירי שא"י להקנות לה בכה"ג דתיחוד ותפתח וצריכה קנין גמור. ובזה שוב אין נ"מ בין גירושין ביד או בקנין. וי"ל עוד דדווקא בגט הנסדר ע"פ רב מומחה כמנהגינו:

סימן קל"ז ס"א בהגה ויש מחמירים אפי' באומר על מנת עב"י דלשי' הרמב"ם בסקמ"ג צ"ל דסוגי' איירי דווקא בע"מ לזמן דאי ל"ה הוה כתנאי דכל ימי חייכי דודאי לא הוה גיטא [וכן נראה בכל הני שיורי דס"ג דהוה ספיקא. לשי' הרמב"ם הוא הכול בלזמן אבל לעולם בל"ה אינו גט בודאי דאגידא בי']. וא"כ המחמירים כאן אף בע"מ. הוה נמי אפי בכה"ג דלזמן נמי הוה שיורא בגט דל"מ. וכ"כ בהדיא הב"ש בסי' קמ"ג סקכ"ח ע"ש וכ"כ הרשב"א בח' בדר"א דמשמע דאפי' לזמן נמי ס"ל דל"מ ע"ש [והפ"ת בהישגתו על הפ"י לענין חזר ונתן לה בע"מ שכ' הפ"י דל"מ והוכיח מדלא תנן במתני' יחזור ויתן לה בע"מ וכ' הפ"ת דלשי' הרמב"ם דלא מהני ע"מ אלא בלזמן אין הוכחה דא"כ ג"ז אינו ג"כ כמו שאמר תחילה ול"ד דגם עיקר הסוגי' דחוץ לשי' הרמב"ם ע"כ דווקא לזמן דאי ל"ה ל"מ גם לר"א. וא"כ ע"מ לזמן הוה כבתחילה]. וצ"ל דאע"ג דבע"מ שתנשאי לפלוני מבואר לקמן שם דהוה גט אע"ג דודאי אינה רשאה להנשא לשום אדם כמבואר שם דאם נשאת תצא ושי' הרמב"ם כפמש"כ הה"מ שם דאינה יכולה לקיים תנאי זה אלא א"כ נשאת לו תחילה. ואם כן הרי ממילא אסורה על הכול מחמת תנאי זה. מכל מקום התם אין לה עיכוב בזמן דאינו חסר אלא נשואי פלוני ככל קיום תנאי. ואם הי' אפשר לה להיות נשאת לו. כבר הי' מותרת לכ"א. וא"כ הא סברת הש"ס דבע"מ דהוה תנאי ודאי הו"ל דכשר ככל תנאי בעלמא, והא דמחמירינן בזה מפורש בסוגי' משום דהכא הוה שיור בנשואין ע"ש. והיינו דווקא היכי דהתנאי הוא באיסור נשואין לזמן מצד עצם הנשואין זה חשיב שיור. אבל כל שהוא ככל תנאי בעלמא. אלא דממילא אסירא משום שחסר קיום התנאי זה לא מעכב כלל. ומיהו צ"ל הא דאין עיכוב בשלא הזכיר איסור לזמן. היינו דווקא כשאין השיור אלא מחמת חסרון תנאי. אבל בשיור גמור אפי' לא הזכיר את השיור נמי ל"מ. דהא כ' הרמב"ן שהוא המחמיר גם בע"מ דמשו"ה צ"ל הרי את מותרת לכ"א לפי שמתחי' לא כ' אלא להתנסבא לכל גבר כו' ומשמע דאינו מתיר אלא נשואין והוי שייר בזנות ע"ש. הרי דאע"ג דלא הזכיר את השיור נמי ל"מ והיינו כיון דהוא שיור גמור מצד עצמו גיטא דשייר בי' לאו כלום הוא כלשון הש"ס בר"פ האומר בקידושין:

בב"ש סק"ה ואם אמר שלא תנשא לפלוני מבואר בש"ס דהיתר בזנות. לכאו' להי"מ דלעיל אין נ"מ בזה דהא אינו גט כלל והי' אפשר לומר דגם לדידהו נ"מ שאמר שלא תנשא לנכרי ועבד דמבואר בהדי' במתני' דאינו מעכב את הגט והתנאי קיים. ואם נתגייר הנכרי ונשתחרר העבד אסורה להנשא להם. אבל בזנות מותרת. אבל הגאון רע"א בתוספותיו למשניות הקשה הא דהשמיטו הפו' ברייתא דתניא התם דאם אמר חוץ מפלוני ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה דהא אפי' לפ"מ דקיי"ל כרבנן דאינו יכול להתנות כן מ"מ נ"מ מנכרי ועבד דיכול להתנות עליהם ואסורה להם לכשיתגיירו דבכה"ג שנישאת לאחר ונתגרשה ממנו מותרת להם ע"ש וכן הקשה בדר"ע דפריך אר"א דהרי שהלכה ונשאת ונתגרשה ממנו ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים דתיקשה זה גם לדידי' בנכרי ועבד ונתגייר דמודה דיכול להתנות עליהם. וכן ר"י דמקיש קודמי הוי' ראשונה כו' קשה ג"כ מנכרי ועבד ע"ש. ובאמת קושי' בדר"ע ור"י נראה דלא קשה כלל דלא עדיף הני טעמי דידהו דפסלו לגיטא ממאי דקיי"ל לדידן דלא הוה גט משום קרא דוהי' לאיש דלכל איש ואיש. ואפ"ה אמרינן מנכרי ועבד דיכול להתנות עליהם דלא קאי בהו קרא דאינן בני הוי' ואע"ג דלכי מתגיירי הוה בני הוי' לא עבידי לאיגיורי. וא"כ ה"נ דהני פירכי לא חשיבי פירכא בנכרי ועבד כיון דלא עבידי לאיגורי. אבל קושי' על השמטת יעו' קשה טובא. ע"כ הי' נראה דמה שחילק הש"ס גבי בעיא דחוץ מבעל אחותה דהתם מתה שכיחא אבל גירות ל"ש אין החילוק הזה משום הדין בעצמו דבאמת קשה לחלק כ"כ. אלא הטעם הוא משום דעתו דהבעל המתנה. וכעין הא דסו"פ ב"ש גבי נטילה אני מן היהודים ליבם מהו. לפירש"י וסייעתו דפירשו דאין דעתה עליו כלל ולא כיונה לאסור עצמה עליו. ה"נ כאן אין דעתו דבעל כלל שמה שהתנה חוץ מעו"ג. לאוסרו גם לכשתגייר כיון דלא עביד להתגייר אין דעת ע"ז כלל. ובאמת תיכף כשיתגייר ה"ה מותרת לו ואי"צ הפו' כלל להביא הדין הזה דנשאת לאחר ונתגרשה דהיא מותרת לו לכשיתגייר. דבל"ה נמי מותרת לו לאחר גירות. ואפי' באמר ע"מ דל"מ להתירה אף כשנשאת לאחר כמבואר בש"ס. מ"מ כאן כשנתגייר מותר כיון דלא הי' דעתו לזה כלל,. ואפשר דגם החולקים שם על רש"י יודו כאן בזה, ואם כן גם דין הב"ש דבזנות אינו בכלל לא שייך בזה דקודם גירות בלאו הכי הרי הוא איסור מחמת ביאת נכרי ולאחר גירות מותרת אפי' בנשואין. ואולי דמכל מקום נ"מ בזינתה עמו כשהי' עו"ג ואח"כ נתגייר דאם הי' על ביאתו איסור א"א מחמת התנאי א"כ שוב אסורה לו לעולם כדקיי"ל לקמן סקמ"ג גבי ע"מ שתנשא לפלוני ונשאת לאחר דאסורה לו לאותו אחר שוב לעולם אפי' נשאת אח"כ לאותו פלוני שהתנה וגירשה אסורה לזה משום ונטמאה א' לבועל ע"ש. אבל אם לא הי' אלא ביאת נכרי בעלמא מותרת לו לכשיתגייר ומיהו לפי שי' הי"א בסקע"ח סיט דגבי עו"ג שנתגייר ליכא משום ונטמאה לבועל ע"ש צ"ע:

ב"ש שם התנה חוץ מזנות מי שאין עליו קידושין הוה גט. דהא בס"ד דבעי למפשט דחוץ מזנות הוה שיור. מחוץ מאבא. ומוקי לה בזנות (ודווקא אבא אבל כו"ע הוה שיור) הרי בזנות דמי שאין עליו קידושין לא הוה שיור. ולא מצינו שחזר מזה. והתו"ג כ' לדחות זה דבבעיא דזנות הוה ס"ל דדווקא שיור דזנות הוה שיור. דבעינן והי' לאיש לכל איש. ומשו"ה שפיר בהני דאין לו עליהם קידושין. כיון דבל"ה אין בהם היתר ביאה לא הוה שיור. אבל לפ"מ דמסיק דגם ירושה והפ"נ הוה שיור דכל שום שיור באישות הוה שיור. א"כ גם שיור דהני אע"ג דבל"ה אסורין מ"מ הוה שיור מה ששייר עליהן איסור א"א דודאי חל עליהן ע"ש. הנה הבין דהא דלא הוה שיור בהני משום דבל"ה אין בהן תורת קידושין ולא היתר ביאה. אבל באמת אין הדבר כן דא"כ בס"ד דבעי לאוקי בזנות למה תני התם דחייבי