חבל יוסף (חוקי העזרה) כב

שם אבישור הוא שם בדה"י א' ב' ודלא כמי שטעה בזה בשמות גיטין של ב"ש חויא כו' וע' טוב גיטין ואולי י"ל דהוא מש"ס יבמות קכ"א מאן איכא בי' חיוא. ואף ששם היו"ד קודם וצ"ע וע' ט"ג בשם משה שהוביא שם כינוי מוסי ואפשר שהוא משם ר' מוסיא בריש יומא ד"ד ע"ש:

ק"ל ס"א צריך שיחתומו שני עדים בב"ש סק"ד דבדיעבד כשר בלא עדים במ"ע כדברי התו' שהוביא בסק"א והב"מ האריך להשיג עליו ואינו מוכרח. מה שהקשה מדברי הטור כבר הרגיש בעצמו בסוהס"י דע"י שליח ודאי אין השליח רשאי בלא עדים. ומה שהקשה מהא דאני ראובן ל"מ והבין משום תקנה דלא נתפרש שמו וכ"ש בלא עדים. וז"א דהתם בלא ע"מ. ואין הפסול כלל משום שלא נתפרש אלא דאין זה הוכחה לעדות וא"כ אין כאן עדים כלל ובכתב אני עד הרי מפורש שם דשפיר מהנה ודו"ק בהגה ואם הניח ב' שיטין יש מכשירין. בב"ש מקשה דהרמב"ם מכשיר כאן ובהלכו' מלוה פוסל. וכ' דשאני שטרות דבעינן למען יעמדו ימים רבים ולכאו' דבריו תמוהין דהא ז"א אלא בדבר שיכול להזדייף אבל בלא עדים כלל כשר גם בשטרות בע"מ. וכמו שנתעורר בזה התו"ג. אבל ע' מש"כ בסקכ"ד בשם הה"מ דודאי בדבר שיכול לעשות זיוף יש לפסול מן הדין. אלא דלענין גט שאני דחשיב לי' כמלתא אחריתא כיון שאינו נקרא עמו ע"ש. אבל זה לא שייך רק בגט דאינו לראי' שבו אלא על הגירושין בשעת מעשה. אבל לעשות עליו דין שטר לראי' ודאי דכבר פסלו רבנן מה שיוכל לבוא לידי זיוף וז"ב. וע"ש עוד לענין טעה וחתם בן ראובן וחזר וחתם למטה חתימה אחרת בן שמעון דפסול דהוה כמזויף. והט"ז ס"ל להכשיר דהוה כחתמו קרובים למילוי. ולענ"ד י"ל דהכא גרע כיון דאם נכשיר חתימה כזו. א"כ יוכל להיות דאח"כ נסמוך על חתימה זו. משני שטרות שיארע ג"כ טעות כזה. והרי לא נדע כלל מי הוא. וא"כ נסמוך על חתימה פסולה. וכ"כ התו' בריש גיטין דאין לסמוך על חתימה פסולה אף שהמעשה אמת וכה"ג בסו"פ הזורק גבי פסולים דילמא אתי לסמוך עלי' ע"ש. ומיהו י"ל סברת הט"ז באירע הטעות בהעד הראשון וכיון דיש שלש חתימות בשטר הרי הדין דאין מקיימין אלא מהעדים האחרונים די"ל דלמעלה הי' פסולים וע' חו"מ סמ"ה וא"כ אין מקיימין מהם ג"כ ואין חשש. אבל אם אירע בזה בחתימת העד השני והשני החתימות הם האחרונים. ודאי יש לפסול:

ב"ש סק"ד כ' דחתמו בראש הגט הוה גט בטל והתו"ג השיג עליו דהתו' בר"פ ג"פ כ' דהוא משום שלא נעשה כתיקון חכמים ע"ש ולענ"ד לק"מ דכיון דאינו כתיקון חכמים ודאי אין החתימה כלל על הגט הזה והוה גט בלא עדים. וכ"ה לעיל סקכ"ה דבקרע ב"ד הוה גט בטל ועמשכ"ש:

וע' מה שהקשה הב"ש על הג"א דכ' דכתב ספר ועד אפי' בע"מ פסול וסיים וע' מש"כ בסו"ס זה. ונראה כוונתו דכיון דיש שי' הטור ופו' דבכתב ספר ועד אם נשאת לא תצא א"כ אתי למסמך עליו. וא"כ אף בע"מ חשוב זה לענין לכתחי' כמזיוף מתוכו. וזה גם כוונת הטור שכ' דכתב ידו פסול והקשה הב"י דלדידן דע"מ כרתי יתכשר בעידי המסירה. והא לשי' הטור לעולם צריך ע"מ וערא"ש מש"כ על המשנה. ופשוט כיון דאם לא יהי' לה עדים ותנשא בכת"י לא תצא חשוב מתחילה כמזויף מתוכו. וגרע מגט שלא בעדים כלל:

ס"ד או מאחוריו פסול בט"ז חידש דאפי' יש גם מקצת מהגט מאחוריו פסול דבכה"ג שאינה נראה כל הגט בפ"א חשוב שני ספרים. ולכאו' ל"נ כן. דא"כ למ"ד ע"ח כרתי והעדים הוה מכלל הספר כריתות בודאי דשייך בזה אם הגט בנייר אחד וחתימת העדים בנייר אחר פסול דשני ספרים ועוד יש להוכיח כן מהא דפריך בד"כ אבעיא דר"פ בע"מ שהנייר שבין שיטה לשיטה שלי ות"ל משום שני ספרים ולשני בנייר שבין הגט להחתימה וע"כ דגם בזה שייך ות"ל דהוה שני ספרים. וא"כ לשי' הט"ז עדים מאחוריו הוה פסול דאו'. וא"כ היכי משכחת לה גט מקושר עדיו מאחוריו. ולי"ל דלמ"ד עח"כ לא ס"ל מקושר דהא בב"ב דק"ע מסקינן דרשב"ג ס"ל עדי ח"כ. ותנן בר"פ ג"פ רשבג"א הכול כמנהג המדינא הרי בהדיא דגם לדידי' איכא ג"מ (ומיהו התו' בגיטין די"א כ' דדווקא בשאר שטרות ס"ל דע"ח כרתי אבל בגיטין ס"ל עמ"כ ע"ש בסוגיא) וכן במשנה דשילהי מכילתין דתנן מאחוריו בג"פ פסול. וע"כ הא דצריך דווקא עדים היינו לר"מ דעח"כ כמש"כ הרי"ף ואפ"ה דווקא בפשוט אבל מקושר כשר. וש"מ דלא שייך בזה כלל ב"ס. אלא דמדרבנן יש בזה חשש אחר מה שחשש בזה הט"ז אלא דדבריו אינן מדוקדקין שם וכך כוונתי דבאמת לא מצינו מה שקבעו בחתימה שבזה האופן אם הוא כדין פשוט או מקושר. וע' בתו' רפג"פ ד"ה מקושר דבימיהם הי' הצד השני של הקלף יכול להזדייף ולא הי' כותבין עליו. ומשו"ה ודאי לא קבעו עליו דין ולא דברו בו. וא"כ אנו אין יודעין מהו. וכיון דאין הזמן שוה בהן. אין אנו יכולין לכתוב כן. ומ"מ בשביל זה אין בו אלא פסול דרבנן ואם נשאת לא תצא. ומיהו זה דווקא כשניכר. שאין בו חשש דהוא משני גיטין. דלא עדיף מב' דפין בס"ז. וה"נ ודאי הרי יכול לכתוב גט מצד אחד ואח"כ גט מצד השני כדמוכח מפירש"י גיטין י"ט גבי שקל ס"ת אי משום מי מילין כו' פירש שכ' מבחוץ ע"ש. וע' סקכ"ד ס"ג בהגה. ובזה הוה ספק תורה:

ס"ז שייר מקצת וכ' בדף השני כשר והוא שיהי' ניכר שלא נחתך ושלכך נתכוין כו' עב"י שהוביא סוגי' הש"ס דתרי גוונא איתנהו לדינא. וכ"נ לשון זה של הרמב"ם וכ' שלא נחתך. ולכך נתכוין. כדברי התוס' דאפי' דהרי את למטה ומותרת למעלה. בעי שיהי' ניכר שלא נחתך דאי ל"ה דילמא דייק למיגז בכה"ג. ופשיט דכ"ש אם כ' לפני החתימה דבדף הא' כ' עד תיבה זו ומשם מתחיל דף הב' כשר כמו במוקדם וקיום מחקים:

שם בהגה דבק שני עורות וכתב עליהם פסולי. ברה"ש דכ"ו אמרינן דקרן פרה פסול לשופר כיון דקאי גילדי גילדי הוה שני שופרות. לפי"ז קשה הא דתנן וכותב על קרן פרה כו' דלהוי כשני ספרים. ודוחק לומר דכתב על גלד אחד. והגר"א בסקכ"ה סקי"ד כ' דמשמע בירושלמי גבי עלה של זית דכותב על הרבה עלים מחוברים ולא חשיב שני ספרים. ובודאי דגרעי מגילדא דקרן פרה. וכן בפירש"י (ד"כ) גבי כתב שע"ג כיפי ואנדוכתרי פירש דאין זה כתב אלא שתפור עליהם. משמע הא כתב עליהם בדיו ובצבע מהני ולא חשיב שני ספרים. ע"כ נראה דדווקא גבי שופר דאינו כשר אלא דבר זה שהוא שופר וכיון שניכר שהם מחוברים משנים לא מיקרי שופר אחד דעל החיבור אין שם שופר. אבל כאן דבכ"ד המתקיים חשוב ספר כריתות. כל שהוא מדובק היטב הרי גם אם עשה דבר המתקיים בדבק הוה ספר כריתות. א"כ כל שמדובק יחד הוה שפיר ספר אחד והא דפסל הרב כאן היינו דווקא בניכר שהם משני עורות. והוא נקרא עור מדובק. והכול יודעים ב"ס. אבל כל שהוא כדרך גדולתו כגון קרן פרה. או עלים מחוברים של זית חשיב שפיר ס"א. וכן כיפה ארוגה הוא דבר אחד וכן באינו ניכר הדיבוק על העורות. אפשר דשפיר הוה ס"א ובזה יתיישב קושי' הט"ז מס"ת דהתם כן דרכו בהרבה ירועות ושפיר מיקרי בכה"ג ס"א ולדינא צ"ע:

ס"ח בן יעקב עד תחת השני כשר הט"ז חולק דכל הפו' דהשמיטו זה ס"ל דבשינויא דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב ס"ל דלא מחלקינן חד חתימה לתרויי'. ובאמת יש בו מהסברא. כמו בשאלת שלום דפסלינן דילמא אשאילת שלום חתמו. ה"נ ודאי י"ל דודאי אין כוונתם על הגט השני. אמנם מהא דפריך שם הש"ס ודילמא בשמא דאבוה חתים דקאי ע"כ אהך תי' ע"ש. משמע בהדיא דאין כוונת הש"ס על