חבל יוסף (חוקי העזרה) יח

בתרא שכ' הב"י י"ל דאפשר (כצ"ל בב"ש ומש"כ ואפשר הוא ט"ס דמסקנא דתי' הוא וכוונתו לתי' הא"נ שבב"י וזהו תי' בתרא ומש"כ הב"י ואפשר לפרש עוד כו' זה קאי על דברי הרמ"ה ולא שייכי להרא"ש ע"ש) דאם לא כ' שום שם מקום עדיף טפי כו' ומסיק אלא דלפי"ז סותר מנהגינו דכותבין מקום עמידת הבעל והעדים ואין כותבין שם הדירה. ולענ"ד יש ליישב היטב דל"מ בזמן שהבעל לפנינו וכותבין מקום עמידת הבעל הרי אנו מפרשין העומד היום כו'. והרי מפורש דזה המקום אינו מקום דירה אלא מקום העמידה. וזה ודאי לא גרע מלא הזכירו מקום דירה דכשר. אלא אפי' בגוונא דאינו מצוי במקום החתימה. דאין מזכירין מקום הבעל כלל. וליכא אלא מקום העדים מה שאנו כותבין למנין שאנו מונין כאן כו'. דבזה כ' הרא"ש פרק השולח דפסול משום שיתלו שהבעל מאותו מקום וכמו שהוכיח מראי' דבקולניא מתא אנא דוד בר נהילאי נהרדעא שאם לא הזכיר נהרדעא הי' תולין שהוא מקולניא מ"מ נראה דזה דדווקא בימיהם שהי' הרגילות לכתוב בכל הגיטין מקום הדירה בפרט. ומשו"ה יש להחמיר בזה שכתיב מקום העדים ולא נכתב מקום דירת הבעל דכיון דכותבין בכל הגיטין ולא נכתב בזה. בודאי יתלו דמשו"ה לא כ' משום שהוא דר בזה המקום גופא. ואמקום ראשון סמכי. והוה כשינה מקום עירו דפסול. אבל כ"ז בימיהם שהי' רגילין לכתוב מקום דירה בכל הגיטין. אבל עכשיו שאין כותבין כלל בשום גט מקום דירה. פשוט דהכול יודעין שהוא לפי שאין אנו כותבין מקום דירה ובלא כתבו הא קיי"ל דהוא כשר וא"ש:

וע' ד"מ בשם הש"ג פרק המגרש דכ' דאם הוא דר באנטוכיא לא יכתוב פלוני אנטוכיא דזה משמע שנולד באנטוכיא. אלא ממתא אנטוכיא וכ"כ הב"י בשם תשו' הר"ן דממתא לשון הדיוט הוא על מקום דירה ולפ"ז גם לדידן כגון אם אינו דר בלוד וכ' ממתא לוד הוא פסול דשינה מקום דירה הוא פסול לכו"ע ולכאו' צ"ע שהשמיטו בכאן בשו"ע. אבל נראה דגם זה א"ש דהא באמת גם בסתם אנטוכיא שפיר משמע שהוא גם מקום דירה וכ"נ מגיטין מ"ד גבי המוכר עבדו לחו"ל שאם אמר לפלוני אנטוכיא דאימת לא יצא לחירות דווקא כשאית לי' ביתא בא"י ע"ש ומשמע דבל"ה בסתמא תלינן דהוא מקום דירה. ונראה שלסוגי' זו כיון גם הש"ג וכוונתו דמשמע שם דהיכי דאיכא הוכחה שפיר תלינן דהוא מקום לידה ולא מקום דירה. ולכן צריך לכתוב ממתא דזה ודאי הוה פירושו מקום דירה וכ"כ הר"ן בתשו' הנ"ל. וכ"נ מיבמות קט"ו גבי גיטא דאשתכא דהוה כתיב בי' בסורא מתא אנא ענן בר חיא נהרדעא. ונסתפק שם בענן בר חיא מחגרא דהוה בנהרדעא ומשמע דהיינו שהוא הי' נולד במקום הנקרא חגרא ודר בנהרדעא דשפיר כותבין עליו סתם לשון נהרדעא. ושפיר משמעותו מקום דירה. ופשוט דכ"ז בימיהם שהי' רגילין לכתוב מקום דירה. אבל לדידן דרגילין לכתוב מקים העמידה בודאי נראה דבסתם יתלו על מקום העמידה. ואפי' כתב ממתא נראה ג"כ דדווקא בימיהם שהי' רגילין לכתוב מקום דירה ודאי ממתא הוה פירושו מקום דירה. אבל בנינו שאין רגילין אלא לכתוב מקום העמידה. אפי' כתב ממתא שפיר מפרשינן על מקום העמידה ואין פסול בזה. וגם טעם הר"ן שכן הוא לשון הדיוט פשוט דלא שייך עכשיו שאין זה נודע לנו כלל וע' מש"כ בזה בסי' קמ"א סט"ו וזהו שהשמיטו. ולו"מ הי' נראה לומר דאפי' מה שהחמירו הפו' בשינה. יש לדון בזה בזמנינו דהוא קיי"ל דכלל גדול דכל שאי"צ לכתוב אפי' שינה בו כשר. אלא דבמקום דירה כ' התו' והרא"ש דפסול דזה שאני שאדם נקרא על שם דירתו ע"ש. וא"כ בזה"ז שאין רגילות כלל לכתוב שם דירתו אפשר דלא עדיף משאר שינוי בדבר שאי"צ וצע"ג שי"ל שאינו בשביל כתיבה בגט. אלא בלשון ב"א בעלמא:

ועיין תו"ג דל"ק לדידן קושי' הש"ס בב"ב דליחוש לשני יב"ש בעיר אחת כו' דבזמנינו הוה כמקום סכנה דכותבין אע"פ שאין מכירין וסומכין על הבעל עצמו. ומסיק דכשתבוא להנשא צריכה ע"מ. וזהו חידוש גדול. ובאמת משמעות כל הסוגי' דב"ב דאין כ"ז אלא אכתיבה לכתחילה דצריך לתקן דלא ליתי לקילקולא אבל בדיעבד אין חוששין לכ"ז וכן מצאתי בהדיא בתומים חו"מ סמ"ט. ע"ש שכ' דלא חיישינן בגיטין לקנוניא וכ"נ ודאי לדינא דאו' וצע"ג:

שם ואם אין הבעל מצוי שם אין כותבין מקומו כלל הגר"א כ' ראי' מהא דיבמות קט"ו גבי ענן בר חיא הנ"ל דמסקינן ואימא מילי מסר וכשר אע"פ שאין כתיב מקומו כלל. והנה הרשב"ם ב"ב קע"ד ד"ה כי יתביתי כו' כ' שצריך לכתוב כתבני במקום פלוני מה שראיני במקום פלוני. וצריך להבין איך יפרש סוגי' זו דיבמות דא"כ היכי יש להסתפק בהא ענן בר חייא דהא לא נכתב שראו בנהרדעא. וצ"ל לפירוש דכיון דכתיב בי' עב"ח נהרדעא. הוה ככתיב שראו שם. וא"כ י"ל גם כן דה"נ הוה ככתוב בו מקום העמידה דדיינינן דמסתמא הוא התם. וכמו שבאמת הי' המעשה דהוה ההוא יומא בנהרדעא ע"ש. וא"כ אין ראי'. ונראה לענ"ד ראי' נכונה מהא דסו"פ מש"א אם לא באתי מכאן עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי. דכותבין ונותנין לאחר יב"ח. והרי הם מצפין עד יב"ח שיבא ובודאי אין יודעין מקום עמידתו ואפ"ה כותבין אותו לכתחילה ש"מ דבאינו יודע אינו מעכב:

שם בהגה דכל דבר שאי"צ לכתוב אם שינה בו כשר. בב"ש סק"ה הקשה דבמקום העדים ג"כ אי"צ לכתוב (כמש"כ בסק"א) ואפ"ה שינה בו פסול והנה הרא"ש במקומו והתו' ביבמות פירשו דהכא שאני שיכולים לבא לידי הזמה ע"ש. והוזכר טעם זה בב"ש סק"ב. ועוד נראה דעד כאן לא הכשירו אלא בדבר שיש לתלות דטעו בזה כגון מקום לידת הבעל או עמידתו שלא הי' במקום הגט. אבל מקום עמידתו עצמן שלא שייך טעות והוה שקר מפורסם זה ודאי פוסל. וכיו"ב מצינו לחלק בחו"מ סרל"ח בבא ואמר שדה שיש לי במקום פלוני אני מוכר כותבין העדים אע"פ שאינו נודע להם שיש לו. ומבואר בתשו' הריב"ן הרא"ש דכשידוע לעדים שאין לו כותבין והובא בד"מ שם סשע"ה. דשקר מפורסם ודאי אין לכתוב. וה"נ מקום עמידת עצמן דהוה שקר גלוי פוסל. אבל במקום הבעל אפילו כ' שעומד במקום זה אפשר דאינו גלוי כ"כ:

ס"ג בהגה והוה"ד אם יש לנהר ב' שמות הנה בד"מ ט' הוביא בשם מהר"מ פדוו דאי"צ אלא שכ' דהכלבו והג"מ בשם סמ"ק שכ' דאם יש ב' נהרות צריך לכ' שניהם סותר זה. ונראה בכוונתו כדברי הר"ן בתשו' שהוביא בב"י סוסי"ז שכ' על פסק הרשב"א דכתב בגט מקום לידה אע"פ שאינו מקום דירה סגי. וכ' דלמדה מכתוספתא דתניא אם הי' במקום אחד וכ' שם אחד מהן כשר. שסבר הרשב"א ששני מקומות כשני שמות ע"ש. וה"נ ס"ל להרב דכמו דצריך להזכיר שני הנהרות ה"נ צריך להזכיר שני השמות ונכון. וע"ש מה שהקשה הר"ן על הרשב"א דאינו דומה שני מקומות לשני שמות דהשמות אין א' עוקר את חבירו. אבל המקומות כל שיצא משם שוב אינו מקומו כלל. ולענ"ד אין זה קושי' על הרשב"א. די"ל דהרשב"א לא קאי אלא בשכותב בפירוש שנולדתי בו כלשונו בתשו' שהוביא שם. דבזה ודאי לא שייך שנעקר שהרי ודאי נולד בו. וס"ל דסגי בסימן לידה לבד. ואולי כוונת הר"ן על לשון המשנה שם עירו ועירה דמתני' לח קרי עירו אלא עיר שדר בו. ומ"מ אין זה מוכרח להשיג:

ב"ש סקי"ב אפי' רוב מסתפקין מאחד ומיעוט מן השני כותבין שניהם והמהרי"ק כ' גבי מעיינות ובארות דאין כותבין את המיעוט. ולכאו' ה"נ בנהרות אלא לדעת הרמ"א בס"ו אין נוהגין בנהרות כמהרי"ק כו'. ולפי"ז ה"ה במעוינות ובארות לענ"ד כל דבריו בכאן מגומגמין מאוד.