חבל יוסף (חוקי העזרה) יז

לפרש בשעת הדחק כשניסת. דבניסת הרי כשר אפי' לרבנן ואפי' במוקדם גמור. ולמ"ל למימר כדי ר"ש לסמוך עליו בשה"ד. וע"כ נפרש דאפי' הלך לדרכו מכשיר משום דר"ש אבל לר"ל דלרבנן יש בזה חשש טריפת לקוחות משעת כתיבה עד שעת חתימה. ופסול אפי' בשניסת. א"כ לא נפרש שעת הדחק אלא כשניסת. ולא ניקל אף כשהלך למה"י. וא"כ לק"מ קושי' הב"ש דמה שפירש"י בשניסת היינו לר"ל דאית בזה משום פירי וטריפת לקוחות וממילא מיושב קושי' הגרע"א דהא כ' התו' בריש מכילתא דמשו"ה אין בו זמן פסול לכתחי' וכשר בדיעבד. דאע"ג דמפסדת האשה הפירות שלאחר הכתיבה כיון שאין זמנו מבורר. דכיון דפסיול לכתחי' מן הדין יש לו פירות עד שעת נתינה. דכי אמרינן אין לבעל פירות משעת כתיבה היינו בגט שכשר לגרש בו לכתחי'. אבל כיון דפסול לכתחי' אינו מפסיד. ונראה פשוט דאפי' הי' כשר בשעת הכתיבה ונפסל אח"כ לגרש בו לכתחי' ודאי דה"נ אינו מפסיד משעת כתיבה. כיון דעכשיו נפסל וכמו בלא גירשה בגט זה. דודאי אינו מפסיד משעת כתיבתו ה"נ בזה שנפסל לכתחי' לגרש בו. וא"כ הא דאמרינן נתגרשה בגט ישן כשר. ע"כ היינו דווקא כשאין בו משום הקדמת פירות כגון שנתייחד בו ביום וגירשה בו ביום. או למ"ד עד שעת נתינה לפירש"י דלית בזה חשש פירות. אבל בהא דהכא אי הוה ג"י שיפסול לכתחי' א"כ יש לו לבעל פירות עד שעת נתינה. כיון דהוא פסול לכתחי' כנ"ל. וכיון שמגרשה אחר עשרה ימים. ולר"ל דס"ל זמן משום פירי וס"ל בכל גיטין שמפסיד הפירות משעת כתיבה. א"כ טרפה לקוחות בגט זה משעת כתיבה שלא כדין. והוא פסיל כאן אפי' בשניסת משום טריפת לקוחות. ופריך שפיר ודו"ק:

ס"ג נכתב ביום ולא הספיקו לחותמו עד הלילה אם כ' בו קודם החתימה גיטא דנן איכתב כו' הנה לפי הדין מבואר בסקכ"ה סי"ט דגם בטעות גמור אם קיימו קודם החתימה ה"ז כשר. אלא דכתב שם המחבר שעכשיו אין נוהגין לקיים טעות בגט ומשו"ה הוצרך לכתוב דבזה גם עכשיו יכולין לתקן כיון דבזה הכתיבה והחתימה כדינו וע' חו"מ סמ"ג ס"י דאפי' במוקדם גמור כשר בכה"ג וצ"ע:

ס"ח חתך הזמן ונתנו לה כשר ער"ן ורשב"א בשי' הרמב"ם דגזיי' לזמן כשר היינו אפי' לכתחילה. ונראה בטעמו דס"ל כמש"כ התוס' בריש מכילתא שהבאתי בסמוך דלמ"ד משום פירי אין בו זמן כיון דהוא פסול לכתחי' אינו מפסיד פירות משעת כתיבה. וא"כ כדין הוא. ופשוט דה"נ גזיי' לזמן וס"ל דזה דוחק לפרש דקושי' דגזיי' אינו אלא למ"ד משום זנות ולא למ"ד משום פירות כעין שכתבו שם התו' דדוחק לומר דלא קאי סוגי' למ"ד משום זנות. וא"כ אי ס"ד דכשר דהכא אינו אלא דיעבד. א"כ מאי פריך למ"ד משום פירי גזיי' כו' דפשוט דל"ג מאין בו זמן. ורש"י פירש דמאי הועלו חכמים בתקנתן שיחפה עלי'. אבל זה שייך למ"ד משום זנות אבל למ"ד משום פירי לא שייך כלל. דה"ז לא גרע מאין בו זמן. וכיון דלכתחי' לא תנשא אינו מפסידה כלל מדינה כמש"כ התו'. ולכאו' נראה דאפי' באין בו זמן רשאים העדים לחתום לכתחי' למ"ד משום פירי. אלא דהיא לא תנשא לכתחי'. אבל מאי איסור לעדים לחתום ואין נראה לאסור משום חשש שמא יגרשנה הבעל בגט זה כיון דאסורה לנשא בו ודאי יכפוהו לתן אחר ומאי קשי' לי' בזה ע"כ פירש דס"ל להש"ס דבזה דגזיי' כשר לכתחי' וא"כ מפסידה הפירות שמשעת כתיבה שלא כדין דהרי באמת הפירות שלה משעת כתיבה כיון דהוא כשר לכתחי'. ומשני דלרמאי ל"ח פירש דלא חששו לתקן בזה שיהי' איסור להנשא לכתחילה כדי שלא תפסיד הפירות משעת כתיבה שלא כדין כמו שתקנו בגט שאין בו זמן דלרמאות כזה לא שכיחא לימעבד ול"ג בזה:

ס"ט גט מאוחר כשר ואין הגירושין חלין עד הזמן שכ' בי ושי' הראב"ד דמגורשת תיכף משעת נתינה וכן מוכח בהדיא דעת התו' בכתובות ד' ב' ב' ד"ה דילמא אי"נ במאוחר וע"כ דהזמן הוא אחר שמת דאי ל"ה אכתי זמנו ש"ש מוכיח. ואפ"ה דווקא משום שאמר לאחר מתה. אבל בל"ה הוה הגט חל מקודם ודו"ק והקשה הב"י לפי"ז קשה דהא יכול לחפות עליה דאם תזנה יתן לה גט מאוחר וכשיבואו עדים שזינתה ואף שבאמת הי' קודם הגירושין היא תיצא את הגט והרי ע"כ הוא מאוחר ולא קטלינן לה ע"ש. ולענ"ד י"ל בפשוט כמו שפירשו התו' בגיטין שם בסוגי' דיבמות דכוונת הש"ס דבגט לא חיישינן דלמא מחקה את הזמן וע"כ הא לא קטלינן לה מספיקא משום דכיון דלאצולה קאתי יראה למוחקו. וכ"ש דלא יעשה לכתחילה מאוחר דבזה בודאי יהי' יראים לכתוב באיחור זמן בהדיא. והנה לשי' הרמב"ם בס"ח דגזיי' כשר לכתחילה דל"ש. כ"ש דבמאוחר הוא כשר לכתחילה. מיהו הראב"ד ס"ל שם בגזיי' דפסול לכתחי' ומ"מ י"ל דבמאוחר שכתב בו איחור גם הראב"ד מודה דלא חיישינן כלל ואפי' לפוסלו לכתחי'. והנה הרמב"ן הוביא ראי' לפסול מאוחר בגט מסוגי' דענן בר חייא דלא אמר שם שמא אחרוהו וכתבוהו. ולולי שאינו כדאי נראה לדחות דהנה התו' בגיטין ד"פ נסתפקו דבגט מאוחר צריך שיהי' הסופר והעדים בזמן הכתיב בו באו"מ (ואף שכ' שם תחי' דבשטרות אי"צ ע"ש גט שאני דהי' במזרח וכ' במערב פסול) וי"ל דבאמת הי' ראוי לומר גם על הבעל שיהי' צריך להיות שם. אלא דכיון דא"ר לספרי דכי כתביתי בשילי כתיבו בשילי אע"ג דמימסר לכו מילי בהיני. וא"כ בזה ג"כ הרי אין הבעל במקום הכתיבה ואפ"ה כשר וע"כ דלא קפדינן אבעל אלא אסופר ועדים. וא"כ כ"ש דבמאוחר אין הבעל צריך להיות שם. ועיקר דין מאוחר שאין הבעל צריך להיות שם דייקינן מהא דא"ר לספרי. ומשו"ה נקט התם עיקר מילתא דרב דמינה שמעינן גם למאוחר ע"ש היטב:

סי"ג דילג פרט האמצעי פסול. עפ"ת בשם הג"פ דיש מכשירין. וא"כ במוסרו ע"י שליח. דיש מכשירין בזה גם במוקדם גמור יש להכשירו מס"ס ע"ש. ונראה פשוט דז"א אלא כשמוסרו לאח"ז כתיבת הגט באמת דהיינו דאפי' נחשוב את דילוג הפרט האמצעי שהוא כאילו כתוב בו. והוא באמת בזמנו. תהי' המסירה שע"י השליח לידה מאוחר מזה. וע"כ מסקו סהדי אדעתייהו דלא ניתן בזמנו ודייקו לזכור את יום המסירה. וא"כ אפי' אם אנן נחשבו כמוקדם כשי' הפו' מ"מ כיון שזוכרין את יום המסירה ליכא חורבא. אבל למסור באותו יום גופא ל"מ השליח מידי. ואין קולא מזה דהא י"ל דהעדים ידונהו בפשי' כשי' המכשירין. דהוא בזמנו ולא דיי כלל ביום של המסירה ולדידן דחיישינן לדעת הפוסלין דהו מוקדם והרי אין בזה קולת המקילין ע"י שליח דכל הטעם דבזה ידקדקו לידע יום המסירה ובזה הרי לא יזכרו כלל זמן המסירה כנ"ל ופסול:

סימן קכ"ח ס"א. שינה (מקום עמידת העדים) פסול ואם נשאת לא תצא בב"ש כ"ה דעת הרמב"ם. עב"י ד"ה שינה מקום העדים דהרמב"ם בפ"א כ' בזה פסול. ובפ"י כ' דכ"מ שכ' פסול ל"ת. ובזה מיושב קושי' התו"ג ע"ש:

והגר"א הוביא תו' דגט שכ' במקום זה לא יחתמנו במ"א ואם חתמו כשר ונראה דהתו' איירי בשכתבו העדים קודם החתימה שהן חותמין במקום אחר.. ומזכירין מקום חתימתן כמו בסקכ"ז גבי נחתם בלילה דאי כ' קודם חתימה דאיחתם בלילה כשר. וה"נ ודאי לענין המקום הוא כשר בזה בדיעבד. ואפ"ה לכתחי' לא יעשה כן ובכה"ג הוא דכשר בדיעבד. אבל לא הזכירו מקום חתימתן דהוה שינוי ודאי פסול אפי' דיעבד:

ס"ד וגם אין כותבין שם מקום דירה מפני שאנו גולים כו' כ' הב"ש דלא קשי' דברי הרא"ש שכ' בפרק השולח דצריך לכתוב שם מקום דירה ומשמע דאם לא כ' פסול כמש"כ הב"י. ובפרק הזורק כ' בפירוש דכשר דלתי'