חבל יוסף (חוקי העזרה) טו

מן הכהונה וכן נכון לדינא. והפ"ת נתקשה בזה שסותר ד"ע וליתא. גם מה שהקשה דמאי מהני הודעתו להשליח דהא צריך להודיע להאשה בפשוט י"ל דכוונתו שם להשליח והאשה אבל לפ"מ דמשמע לקמן סקמ"ג ס"ו דהתנה תחילה לפני עדים דכשאמסור לה גט אמסור לה באופן זה. ואח"כ מסר לפניהם סתם מהני. ואף שאפשר לפרש שם דאמר לעדים בפניו וכן משמע בר"ן שם מ"מ נראה לכאו' דהוה"ד לפני עדים לחוד מהני דהרי דעת הרמב"ם בפ"ו דמסר מודעא לפני עדים דגט שאתן בטל הוא ה"ה בטל ואפי' בלא שום אונס וה"נ מאי גרע אם התנה דדווקא בתנאי זה. וכ"ש דהשליח שפירש לפני עדים שאינו רוצה בשליחות אלא באופן זה דבטלו מעשיו וכמבואר בט"ז סקמ"א סק"ב ע"ש וא"כ ודאי כל שפירש כן השליח מהני ודאי אפי' האשה א"י כלל וז"ב:

סט"ו לא יכתוב לאתנסבא בפר"ח מקשה בשם הרד"ך מה שהשמיט זה הרמב"ם ולענ"ד פשוט דהנה כבר העתיק שם הרמב"ם כל נוסח הגט לכתחי' וכ' גם להתנסבא. אלא דחזר ושנה כל הדקדוקין של אביי לפי שפסק דאם לא עשה כן פסול בדיעבד כמבואר שם ובהך דלהתנסבא פשוט דס"ל כפירש"י דלא לישתמע לא תנסבא דהיינו שמא ירחיק הלמ"ד ואל"ף. מן תנסבא. והנה מה שפסול בהרחיק בודאי דפשוט דהוא פסול כיון דכתב מפורש לא תנסבא. ובלא הרחיק פשוט דאין לפסול בדיעבד. כיון דאין שום ריעותא כמש"כ רש"י. וא"כ אין דברי אביי בזה אלא לכתחילה וכבר כ' בנוסח ומה לו לחזור ע"ז:

ב"ש סק"ל ברש"י מנחות ל"ב ס"ל דצריך לדקדק בתורף בחסר ויתר מדאו' ולענ"ד תמוה בגט שכשר בכל לשון מאי שייך בזה חסר ויתר מדאו'. ואיזה חסר ויתר יש בשאר לשונות. ופשוט דכוונתו דבגט יש מקומות דחסר ויתר משנה כל הגירושין. כגון אליעזר ואלעזר וכה"ג. ובזה פשוט דהוא פסול מדאורייתא כיון דמשנה הגירושין ואינו ספר כריתות וז"פ לכו"ע:

סכ"ב אם לא האריך כו' ה"ז גט פסול ידוע דכוונת הרמב"ם אם נשאת לא תצא. אמנם הר"ן הוביא דעת הגאונים דערער הבעל אם נשאת תצא וכן כ' הריב"ש הוביאו הב"י בסקכ"ח גבי אשה הדרה בתלמסאן שכ' ואע"פ שגט שיש בו שתי משמעות פסול כבר כ' דהיינו בשערער הבעל, וה"נ אם יבוא הבעל ויערער תצא ע"ש. והנה מהא דאמר אביי לא לכתוב כו' אין ראי' דהוא אפי' פסול גמור בדיעבד אם נתגרשה כדמוכח ברפ"ב גבי בפני נכתב דאמרינן דאי לאו משנה יתירא הו"א צריך ואי לא אמר כשר. ומשמעות הש"ס דהיינו דהו"א דכשר לגמרי להנשא ואע"ג דיש לדחות דכוונת הש"ס שם דהיינו נמי דווקא כשנשאת. דהא באמת אי לא אמר תצא. כדמוכח בריש מכילתין דף ה' דתניא בנתקיים בחותמיו לא תצא ע"ש. הא בל"ה תצא. וא"כ יש לפרש דהא דהו"א כשר היינו כשנשאת. מ"מ ודאי פשטות הסוגיא משמע דהו"א דכשר לגמרי וכן כתב הט"ז ביו"ד סי"ג בהדיא ע"ש. ולכאו' הי' אפשר לומר דיצא להם להגאונים דנשאת תצא דהא כל הני מימרא קאי אסוגי' דידים שאינן מוכיחות שם דהתם ודאי תצא. וס"ל דהכי נמי בהני דהכא הוה גם כן אינן מוכיחות. אבל לפי"ז אפי' הוא טעות הסופר עצמו. וגם לא ערער הבעל. הו"ל לומר תצא. וע"כ דפשי' להו דלא שייך לומר בשביל דיקדוק אחד שהזכיר אביי דלהוי בשביל זה ידים שאינן מוכיחות וא"כ מנ"ל דבערער תצא. וצ"ל דס"ל זה מסברא כיון דשינה מפיו ממה שצריך להיות והוא מערער שכיון לבטל בודאי יש להסתפק בזה והיא ספק מגורשת והוא ספק דאו' באיתחזק איסורא דא"א. אבל הוא קשה מאוד לומר כן מסברא כיון דמודים דבלא ערעור אם נשאת לא תצא. א"כ כבר אתחזקה בהיתר. וקשה לחדש מסברא דיוכל אח"כ לערער ולאוסרה. ובסו"פ הזורק גבי נמצא הגט ביד האיש והשובר ביד האשה דלכו"ע אם נשאת אין כל הימנו לאבד זכותו של שני. ויש לחלק דהתם י"ל משום קנוניא. אבל לשמואל דס"ל שם אפי' התירוה להנשא ודחי דה"נ י"ל כן. ואף דפסקו שם כר"א י"ל דבהא דהכא גם ר"א מודה וצ"ע. עוד יש להקשות לפי שי' זו כיון דאם יבוא הבעל ויערער תצא מדאו' והולד ספק ממזר. הו"ל למגזר מדרבנן מיהו. שאף בלא עירעור שתצא וכמו דאמרין בדף כ"ו כתוב גט לארוסה לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וע"ש בתו' דמשמעות דאינו גט כלל ותצא כיון דודאי איכא ביאה יש לחוש לפגמו של ולד ע"ש. וכ"ש כאן שיש לנו לחוש שיהי' באמת ספק ממזר גמור דאיכא למגזר. והו"ל לאביי לאשמיעינן דגזרו דאם נשאת תצא. ובלא דבריהם הי' מקום לומר דבאמת הוא פשוט כן לדינא ואי"צ לאשמועינן. וראי' לזה דהא פירשו התו' בדי"ח גבי הא דפריך שם וליחוש שמא פייס. דהיינו דהחשש שמא יערער הבעל ויהי' לעז ע"ש. הרי דפשי' להו בש"ס דגזרינן לערעור הבעל. ה"נ פשי' לי' לאביי דגזרינן בזה. אבל הרי הם פסקו להיפוך דלא ערעור לא תצא וע' מש"כ בזה בסקמ"א ס"י. ונראה לכאו' לפסוק כשי' הרמב"ם והשו"ע דלא הזכירו דיעה זו דתצא דלא כהב"ש שתמה על המחבר ע"ש:

סמ"ג ודן דיהוי כ' הג"מ אם כ' ודן יהוי כשר ואע"ג דמשנה לשון המשנה דתנן דיהוי. נראה דמ"מ כיון דאינו משנה כלום מלשין גירושין. אין לחוש וכיו"ב כ' בהגה סכ"ב דאם לא כ' דתיהויין אלא כ' דתהוי את כו' כשר, והוא מבע"ה והר"ן הרי דכל שאין שינוי ממשמעות הגירושין אין קפידא בזה, ודלא כמו שראיתי מי שנתקשה לו זה:

סימן קכ"ז כ' הרי"ף דקיי"ל דיש לבעל פירות עד שעה נתינה דהא קיי"ל דפרקונה תחת פירות וקיי"ל דלא מפסדת פרקונה עד דמטי גיטא לידה והר"ן תמה בזה דמנל"י זה דלכאו' למ"ד המפסיד פירות משעת כתיבה. ה"נ פקע חיוב פרקונה. ולכאו' נראה דלמד זה מדין מזונות דהרי קיי"ל דכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה. הרי ע"כ דאף דכבר נכתב הגט כדין כגון מה היא באותן הימים בדע"ד וכן במתני' דדע"ח קרוב לה מגורשת מע"מ מגורשת ואינה מגורשת ואפ"ה אינה מפסדת מזונות ומבואר בב"ב קל"א גבי הבנים ירשו והבנות יזונו דכל תנאי כתיבה למידין זה מזה וא"כ ודאי יש ללמוד גם פרקונה ממזונות דאינה מפסדת עד שעת נתינה. עוד הי' נראה לכאו' לדקדק ממאי דפריך בר"פ הזורק גבי חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה. וע"ש בתו' דעיקר הקושי' משום שיש לו פירות. והוביאו לשון הירו' והרי הן משועבדין לבעל לפירות ואי ס"ד דמפסיד הבעל את פירות משעת כתיבה הרי כבר בשעת כתיבה יצא החצר מרשות הבעל. ומיהו בזה י"ל דכ"כ התו' בסופ"ק דב"מ ובכ"ד דזכי' שמכח השטר אינו אלא מסוף היום. וכיון דבסתמא מגרש ביומו אכתי לא הפסיד הפירות עד סוף היום. אלא מהא דפריך אהא דרבא שם בגיטא דשכ"מ דאיכתיב בהדי פניא דשבתא ולא הספיק למיתבא לי' ולמחר תקיף לי' עלמא וא"ר ליקניי' לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ופריך שם ג"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה. והתם הרי כבר עבר היום. מיהו ג"ז אינו מוכרח דלכאו' יל"ד שם כיון דלא הספיקו למותבי' לה ביומא. ה"ה מוקדם ומבואר בס"ה דאין תקנה אלא ע"י שליח, והנה הוביא הר"ן דברי העיטור הא דלא נתן לה את הגט עצמו. אפשר דהי' מפסיק רה"ר. והקשה הרמב"ן דהי' לו לתן ע"י שליח. ותי' ע"ז דא"כ הי' מרבה בהחילול שבת. מה שהי' עושה השליח לגרש ומה שמטלטל את הגט ע"ש. ומבואר דהי' ע"י עצמו ויקשה דהא הוא מוקדם. ע"כ נראה דבאמת חששו בתחי' שלא יספיקו וכתבו בגט סתם שבת דקיי"ל דכשר וע' ב"ש ססקל"ו וא"כ ה"נ אכתי לא הגיע עדיין זמן השטר. ועוד י"ל דפשי' דאע"ג דמפסיד הפירות משעת כתיבה. היינו דכשמקבלת את הגט. אז איגלי מילתא דכבר משעת הכתיבה הפסיד. אבל