חבל יוסף (חוקי העזרה) י

לגמרי אפי' בלא ע"מ וא"כ אתי לידי זיוף וצריך לפוסלו, ואפי' לשי' רש"י והעיטור דגט שהוא ועדיו על המחק ג"כ צריך ע"מ דווקא וא"כ לא אתי לידי זיוף בגט. אבל הרי תוכל לעשותו ש"ח על כ"א ובש"ח מבואר בהדיא בחו"מ סמ"ה דכשר ואכתי ודאי מיקרו אתי לידי זיוף. והרי גט מוקדם פסול משום חשש פירי מלקוחות. שוב התבוננתי בדברי הה"מ פ"א מגירושין הי"ח דס"ל בטעם הרמב"ם דחולק שם ומכשיר בהרחיק שני שיטין דהוא לפי דאין שייך משום זה אלא פסול על העדות. ולא על הגט כיון דהם רחוקין שני שיטין ואין נקראין עם הגט. והגט כשר ע"י ע"מ. ול"ק קושי' הראב"ד והוא נכון מאוד. וה"ה כלל זה בשני תיבות שכ' בלשונו הזהב הואיל ואין נקראין עמו ע"ש. וא"כ בכאן ודאי גם הרמב"ם מודה דהוא פסול ואין חולוק. ובאמת בהרא"ש ותו' י"ל דלא פירשו כן אלא בת"ק דפוסל על המחק ופירשו דהיינו בכה"ג, וכמו בכל השטרות דהפסול הוא בהוא על הנייר ועדיו על המחק. אבל החכמים שמכשירים בגט בע"מ לכאו' א"א לפרש כלל בה"ג דהא אתי לידי זיופא. ואי בכתיב בין חתימות העדים אנחנא סהדי' כו' בכה"ג כשר לגמרי בכל השטרות וכ"ש בגיטין. ולא משכחת לה לפלוגתייו אלא בהוא על המחק ועדיו על הנייר או בשאר ענין המזדייף ואינו ניכר וצע"ג:

ובח"מ גבי בכתיבת קעקע סקי"א דכ' דבעי גם חתימות העדים בכ"ק דאי ל"ה הוה כגט על הנייר ועדיו על המחק כן צ"ל בפשוט. וכמו שהיא בב"ח וכוונתו דיש לחוש דבתחילה הי' גם הגט בלא כ"ק והיא עשתה בכ"ק. וכמו בגט שהוא על הנייר ועדיו על המחק פסול. דילמא תזייף שתמחק ותעשנו כולו על המחק. וה"נ יש לחוש שמא הי' תחילה כולו בלא קעקע. כיון דכשר זה בע"מ והיא עשתה אח"כ הגט בקעקע. וצ"ל לזה אנו סומכין דהעדים בודאי לא יחתומו בקעקע אלא א"כ כל הגט לפניהם תחילה בקעקע. דאי ל"ה ניחוש שמא חתמוה עדים בקעקע על גט שלא בקעקע והיא זייפתו ועשתו גם הגט בכ"ק. ואף שע"כ צ"ל דהעדים לא גמירי ושגגו באיסור כ"ק כמש"כ התו' שם. וכ"ז פשיט והב"ש העתיק הגירסא כמו שהוא לפנינו להיפוך והאריך בדחוקים הרבה לחנם:

שם ומוסר לה הפרה והעבד עב"י דצריך לפרש בפי' שנותן לה הכול ויש ראי' מהא דשאר שם דאמר מ"ט אוירא דמגילתא. הוא משמע בהדיא דדווקא בשביל דאוירא דמגילתא הוא דבטל. הא בל"ה כגון הכא ודאי דאין הפרה בטל גבי הקרן:

שם ואם כ' וחתיך ונתן אינו גט בב"ש סקט"ז בשם הרש"ך מוכח דאף אם הי' דעתו לחתוך אם אח"כ נתן לה הכול כשר. ולכאו' הי' נראה כן מלשון רב האי בר"ן דכ' שם גבי קלף גדול דאם הי' בדעתו לחתוך וחתך הוא פסול משמע בהדיא דבעי דווקא תרווי'. וכן דקדק שם הר"ן וכ' דבזה מתורץ ההיא דגזיי' לזמן. דמשמע דכשר אפי' חתך ממנו. דהתם לא חשב ע"ז בתחילה ואין החתיכה לבד פוסלת ע"ש. וה"נ ודאי יל"ד מדבריו דבלא חתך לבסוף כשר אף שהי' תחילה בדעתו לחתוך. אבל מ"מ נראה ברור דכ"ז בחתיכה מן התלוש כגון בקלף גדול. אבל חתיכה מן המחובר וב"ח אפי' לא חתך לבסוף כל שחשב לחתוך פסול. וכמש"כ שם הר"ן אהא דבעי דווקא חשב בתחילה דבקרן פרה ודאי אפי' לא חשב דסתמא תנן דנותן לה הפרה ע"ש (ולכאו' הי' נראה לי ראי' לזה מהא דעלה שלה של עציץ נקוב דרבא אמר פסול גזירה שמא יקטום משמע דאע"ג דבתחילה הי' דעתו לתן ביחד. אפ"ה כשקטם אח"כ פסול. אבל יש לדחוק בכוונת הש"ס דה"ק דאי מכשיר בשקיל ויהיב לה נכשיר ג"כ בעל דעת לקטום ע"ש). ומ"מ כבר הוכיח זה הר"ן מסתימת לשון המשנה. ונראה פשוט דה"נ אף בלא חתך לבסוף. אם חשב תחילה דווקא בקלף הוא דכשר אבל לא בקרן פרה. והיא מוכרע בסברא דדווקא בקלף דמעש' אינו פוסל בלא מחשבה כ"ש דהמחשבה אינו פוסל בלא מעשה אבל בקרן פרה דמעשה פוסל בלא מחשבה י"ל דה"נ מחשבה פוסל בלא מעשה דכבר נכתב בפסול ובל"ה משמעות הפו' דלא ס"ל כר"ה וכן מבואר בהדיא בב"ח ע"ש וצע"ג:

ס"ד אפי' יתן לה המחובר דבעינן ונתן בידה האחרונים הוביאו תוספתא דממעט לה מספר וכמש"כ הרשב"א ואולי דהתו' והרא"ש ס"ל דהך תוספתא כריה"ג דממעט ג"כ דבר שיש בו רוח חיים ואוכלין מספר. וה"נ ממעטינן מחובר. אבל לדידן דקיי"ל דרוח חיים ואוכלין כשר. דספר לספירת דברים הוא דאתא. לא ממעטינן מיני' גם מחובר. ומ"מ אינו מוכרח דהא גם לדידן ממעטינן שנים וג' ספרים מספר. וכן כ' התו' במנחות ל"ב ד"ה כ' אגרת דגם גבי גט ממעטינן כ' אגרת מספר. וע"כ דדוקא למידרשי' בכלל ובפרט לא ס"ל. כיון דאתי לספירת דברים אבל הנך איתמעטא שפיר מלשנא דספר וי"ל דה"נ מחובר:

עיין טור בשם הרמ"ה לענין תלוש ולבסוף חברו. ולכאו' נראה דהרמ"ה ס"ל דבעי דווקא מחוסר קציצה ממחובר או מבע"ח. ונסתפק לו בקציצה מתלוש ולבסוף חברו. דקיי"ל גבי שחיטה וכ"ד דלא חשוב כמחובר לקרקע. וה"נ אפשר דלא חשיב כמחובר וכשר. אבל לדידן דפסלינן מחוסר קציצה גם בתלוש פשוט דאין נ"מ בזה כיון דמ"מ מחוסר קציצה. ומשו"ה השמיטו המחבר ולכאו' בחנם הוביאוהו האחרונים. אמנם לפמש"כ הר"ן שהובאתי לעיל לחלק בין קוצץ מן המחובר. ולקוצץ מן התלוש. י"ל דהוביאו לענין זה. עוי"ל דאף דהרמ"ה כ' זה לענין תלשו י"ל דנ"מ לדידן אם נתן לו כמו שהוא דמבואר בס"ב דהוא פסול. אבל אם הוא כתלוש כשר. והנה לטעם המחבר משום דבר הניתן מיד ליד משמע בחו"מ סצ"ה דהסכמת האחרונים דתליש ולבסוף חברו פשי' דלא. מיקרו ניתן מיד ליד ונקנה בחזקה. וע' מג"א סתרל"ז אבל לטעם הרשב"א משום ספר ודאי הוצרכו לאשמועינן דזה פסול:

ס"ה כ' טופס במחובר כו' ע' טור שהוביא דברי הרמ"ה דאפי' טופס פסול במחובר וכ' עליו ול"נ. ולענ"ד לשי' רו"פ גבי כ' טופסי גיטין דפוסלין בדיעבד ה"נ יש לנו לפסול בזה במחובר. דהא הרמב"ן הקשה באמת בזה מ"ש הא דמחובר מכותב טופסי גיטין ותי' דמחובר ל"ש ע"ש והנה כ"ז לכל הני אמוראי דמפרשי המשנה כ' לטופס וחתמו לתורף. ומפורש במתני' דזה כשר במחובר ע"כ אנו מוכרחין לחלק בזה אבל ר"ל דמפרש כ' לתורף וחתמו ממש ומתני' ר"מ. וא"כ אין שום ראי' להכשר בטופס לדידן דקיי"ל כר"א ויש לפוסלו כמו בטופסי גיטין וכקושי' הרמב"ן. ואף דהכא ר"ל הוא יחידאה. אבל הרי בריש מכילתא גבי לשמה אמר ר"א דהוא בתראה מתני' ר"י הוא דבעי כתיבה וחתימה לשמה. ומייתי הך מתני' דר"י אומר עד שיהא כתיבתו ותתימתו בתולש הרי בהדיא דר"א ס"ל דחתימה ממש כר"ל וא"כ אין לנו הכרח לחלק בזה מכותב גיטין ויש לפסול בדיעבד וצע"ג:

ס"ו הרי מוחזקין בעבד שהוא שלו כו' בב"ש מקשה דאפי' בעבד שלה הא ע"כ צ"ל דהקנתו לו וא"כ הוה ג"כ כעבד שלו. ותי' בתו"ג דאם נתנה לו ע"מ להתגרש נמי מהנה. וא"כ העבד הוה בחזקתה וכשר ג"כ הגט ע"ש והנה במש"כ דע"מ להתגרש מהני לענ"ד צע"ג בדבר דהרי אפי' בהתקבלי גיטך ותתקבלו בו כתובתך הוצרך הרשב"א ליישב דמשו"ה מהני דאנו מפרישין שתמחלי כתובתך והיינו משום דפשי' דהגט צריך שיקנה לה מחמת הגירושין ולא מחמת דבר אחר ופשוט דה"נ בזה שהתנתה ע"מ שתתגרש בו א"כ פשוט דאין נתינתו משום גירושין אלא משום קיום תנאו. וע' פ"ת סכ"ט הוביא דברי המקנה דבקידושין כה"ג באשה שנתנה לו חפץ ע"מ שיקדשנה בו לא הוה קידושין האומנם שהוביא שהגאון תו"ג בחיבורו קה"י חולוק עליו והוביא ראי' מגט דמוכח בסוגי' דהי' מוחזקין בטבלא שהו