חבל יוסף (חדרי דעה) צט

כנגע בכולו. וכ' דהא דמסיק בתוספתא שטפה של יין אוסר היינו בטעם את הכוס והחזירו לחבית ע"ש. הרי דניחא לי' להר"ן לפרש אחדא. וכ"כ שם דרוב פוסקים חולקין עליו בזה דלא חשיב כנגיעה דכולה אלא דלא הוה אלא כניצוק. וא"כ למ"ד ניצוק לאו חבור אין כאן אלא תערובות הטפה האסורה. וא"כ יש לפרש לפי שי' רש"י דהא דטפה האסורה אוסרת קאי בהעלה במניקת לחוד. ושם ודאי לא שייך כחו דהירידה של הטפה אינה מכחו אלא כשמניח העלתו נופלת מעצמה. וליכא אלא תערובות הטפה. אבל בהחזיר י"ל דאוסר מדין נגיעה דהוה מכחו. ואין להקשות דא"כ תיקשי למ"ד ניצוק חבור. דא"כ גם בהעלאה במניקת נמי אסור משום ניצוק ולמ"ל הטעם דטפה האסורה אוסרת. די"ל דאיהו ס"ל כר"א גבי מעצרתא זיירא דלא ס"ל כחו. וא"כ גם בהחזיר בכוס ליכא נגיעה דפשוט דאינו אלא ככחו [)כאשר יתבאר בע"ה בסמוך מלשונות רש"י] ומשו"ה צריך בזה לטעם שהטפה האסורה אוסרת. ולדידי' נפרש דקאי אהחזיר לחבית. ולמ"ד דכחו אסור. ואסור בהחזיר משום כחו נפרש דקאי אהעלה. ולדידן שניהם אוסרין מספק. וא"ש הכל:

עכ"פ מבואר בפירוש מדברי רש"י דהחזיר את הכוס חשיב כנגיעה מחמת כחו. וכ"ה לשון רש"י גבי יין שמזגו עכומ"ז אע"ג דלא נגע גזרו רבנן בכחו. וכ"כ (בד' ס') גבי עכומ"ז אדנא דאסור בהנאה דהיינו נמי יין שמזגו עכומ"ז דכחו הוא. מכ"ז חזינן דס"ל דזה חשיב ככחו. וא"כ אפי' לא כיון למזיגה אסור לשי'. והירוש' דהתיר בצונן י"ל דס"ל כמאן דשרי כחו. אבל לדידן אסור. והנה מתוך זה יתבאר לנו מה שנחלקו בפרש"י לענין כחו אי אסור בהנאה. וערב"י דהביא דהפוסקים חולקין בשיטת רש"י. ובאמת כבר עמדו ע"ז התו' (דף נ"ח) ד"ה אלא ודאי חמרא הוא ע"ש. ושם בד"ה שמסכו הביאו דיש נוסחאות חלוקין בפרש"י ע"ש. ומשי' רש"י דכאן מוכח בהדיא דס"ל דאסור בהנאה. דהא מוכח מדבריו דאי החזירו עכומ"ז ודאי אסור. ומבואר בש"ס שם בהדיא דהיינו בהנאה ע"ש. ובאמת ק"ל מה שהקילו בזה המח' והרב. דהרי רש"י והרמב"ם והרשב"ם והראב"ד והרשב"א והר"ח והרמב"ן הובא בב"י סי' קל"ב מחמירין. וצע"ג:

ש"ך סקי"ב וגם בר"ן ורשב"א לא משמע מידי אלא שכ' דאפי' נתן כדי מזיגה כו'. ומלתא דל"ש ל"ג רבנן. ור"ל דמסתמא לא מיכווין למזיגה כו'. ולולי ד"ק לכאו' משמע ודאי מלשונם בפירוש כהרב"י דכיון דל"ש ל"ג בזה כלל ע"ש:

סימן קכו ס"ג ניצוק בר ניצוק אינו חבור. הנה התוס' (בדף נ"ו) ד"ה גרגותני האריכו להביא ראי' לזה והמרד' בשם הרשב"ט כ' ראי' נכונה מהא דנטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עכומ"ז וחזר ומדד לישראל אם יש בו עכבת יין אסור. ומשמע דהא העליון לא נאסר. והתו' לא הביאו ראי' זו. וכן כל הפו'. ונראה לי בסברתם דס"ל דאין ראי' מכאן די"ל בפשי' דכיון דניצוק חבור פשוט דהוה"ד העליון. ובאמת לפמש"כ גבי גרגותני דלהכי הוה בר ניצוק לפי שניקבי הגרגותני דקין. א"כ לכאו' לא שייך זה במשפך והוה הכל חד ניצוק ופשוט דגם העליון אסור. והא דנקט משפך. נראה דהיינו משום דאתי לאשמעינן דאם יש בו עכבת יין אוסר במשהו גם היין של ישראל. ועיקר רבותא דאף זה הנאסר בניצוק אוסר ג"כ במשהו. דבאמת לכאו' יש לעיין בזה לפ"מ דמסיק הרשב"א הובא בב"י (סוהס"י) דניצוק לסתם יינם לא עדיף מתערובות משהו דסתם יינם דאינו אוסר אלא בשתי' לדידן דקיי"ל כרשב"ג דימכר כולו לעכומ"ז חוץ מדמי איסור. וא"כ לכאו' הא קיי"ל (בסי' קל"ד) דיין שאינו אסור אלא בשתי' אינו אוסר במשהו דמשמעות יי"נ הוה האסור בהנאה וכן אמרו התם משום חומרא דיי"נ. ולמה אוסר במשהו. הך עכבת יין שבמשפך שמפרש הש"ס שם שנאסר משום ניצוק. והרי אינו אוסר בהנאה. והנראה בטעם הדבר דבאמת ניצוק ה"ה חבור גמור לאסור אף בהנאה ובנגע העכומ"ז בקלוח זה הוה כנגע בכולי' ואסור הכל בהנאה. אלא דניצוק לסתם יינם זה לא שייך להחמיר יותר מבשנתערב. ולפי"ז א"ש דהא דקיי"ל דהמותר בהנאה אינו אוסר במשהו. היינו ביין שלא נאסר מעיקרו אלא בשתי' וכגון תינוק ב"י או מזגו עכומ"ז. אבל כאן פשוט דיי"נ שנתערב ואח"כ נתערב עוד באחרים פשיטא דאוסר ג"כ במשהו דחשבינן לי' כעיקר המשהו בתחלה דהוה איסור הנאה. וא"כ הוה"ד דהנאסר בניצוק אינו קל יותר משנתערב ואוסר ג"כ במשהו ונכון:

[שוב ראיתי בב"י (רס"י קל"ד) דכ' דסתם יינם שאסר בתערובות משהו. אין התערובות אוסר עוד במשהו. וכן אינו אוסר בניצוק ע"ש. ולענ"ד הוא תמוה מאוד ממתני' דמשפך שבכאן. ואע"ג דלפי דברי הרשב"א שכ' בסמוך יש ליישב. מ"מ סתימת הרמב"ם והפו' לא משמע כן כלל. ודברי הריב"ש לקמן סי' קל"ז ס"ג. התם בנאסר מפליטת כלים דאינו נאסר גם בהנאת עצמו גופי' כדאמרינן בפא"מ דחשיב ליתא לאיסורא בעיני'. אבל בנתערב בו יי"נ משהו משמע דבאיסורו קאי ואוסר במשהו וצע"ג]:

וא"כ א"ש דהיינו דנקט משפך לאשמעינן דאוסר במשהו. אבל שפיר י"ל דכל העליון אסור. ועדיין צ"ע לכאו' לשי' ר"ת דכל סתם יינם אינו אוסר אלא בס' דא"כ למה אסור מעכבת יין. וממתניתא טובא דאקשי התו' תי' דהתם למ"ד דכל מב"מ במשהו אבל הכא דסיפא תני חומרא דיי"נ ומבואר דדווקא יי"נ לשי' ר"ת וא"כ למה תני רישא דעכבת יין אוסר. ובודאי דדוחק לומר דאינו אוסר באמת אלא בס'. דא"כ אין כאן אלא דין ניצוק. וליתני סתם דהמערה לכלי עכומ"ז אוסר העליון:

ומצאתי בב"י (בסוס"י קל"ד) בשם הרשב"א דהק' בל"ה דע"כ האי אוסר היינו בהנאה. דאל"ה גם בלא עכבת יין אסור. כדין נודות עכומ"ז. ולרשב"ג הא אין כאן איסור הנאה דמוכרו חוץ מד"א שבו. וא"כ למה הביאה הרי"ף. וכ' דנראה לו דהכא בצלוחית שיש בה יי"נ גמור. ובזה אסר כולה בהנאה אפילו לדידן כדין יין ביין ע"ש. וא"כ ממילא א"ש גם לשי' ר"ת מה שאוסר במשהו דהא איירי ביי"נ ממש כנ"ל. ואדרבה לר"ת מרווח טפי מה שלא פי' המשנה בפי' דאיירי ביי"נ ממש. משום דהא תני לה בסיפא בהדיא דבמשהו אינו אוסר אלא יי"נ ממש ודוק:

ס"ה המערה לתוך כלי עכומ"ז שלא הודח כו'. את שעירה ממנו מותר. הגר"א ז"ל כ' דצ"ע דבמתני' תני גבי משפך אם יש בו עכבת יין. ולא תני בצלוחית של עכומ"ז אם יש בו עכבת יין. אמנם גם הרמב"ם בפי' המשניות כ' בהדיא לכלי עכומ''ז שיש בו יין ע"ש. ע"כ נראה פשוט דדווקא גבי משפך שלא הי' רגילות במשפך עכבת יין [והרי הרמב"ן כ' להקל מטעם זה במשפך אף בלא הדחה ע"ש] הוצרך למתני אם יש בו. אבל בכלי רגילות הוא להשתייר טופח להטפיח ואוסר כמבו' בהג"ה לא הוצרך לפרש. ותדע דהא מוקי הש"ס הא דא"ר שקולי זוזי דהיינו באיכא עכבת יין אפומא דכוזניתא ע"ש. אף דאמר סתמא. וע"כ דזה רגיל ואי"צ להזכיר ע"ש:

ועיין ב"י שכ' על דברי הרשב"א. ואע"פ שכ' בשם הגאוני' שלא אסרו ניצוק אלא לודאי יינם ולא לסתם יינם כו' וא"י כלל למה שינה לשונם והוקשה לו. הלא בלשון הרשב"א אינו כן. אלא כך הוא הלשון. ליין האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה לא. והיינו ודאי דגם בסתם יינם הוא חבור. שהרי הוא אסור בהנאה ולא אתי לאפוקי אלא יין שנאסר מחמת כלי עכומ"ז שאינו נאסר בהנאה. וכמש"כ הט"ו דבזה אינו חבור כלל. ואפי' בשתי' אינו אוסר את העליון בזה לשי' הרשב"א. ואין שום סתירה וקושיא בדבריו כלל. וכמש"כ בסמוך גם בשם הרמב"ם וכדברי המח' הנ"ל ודוק:

שם בהג"ה ואם יש בו כדי להטפיח אסור. ואף שהמח' כ' לשון טופח לא כ' הרב לשון מחלוקת. דפשוט דכוונת המח' ג"כ טלה"ט. דהרי כ' כן בב"י בשם הרי"ו והתו' בלא שום מחלוקת וחזר בו ממש"כ מקודם דמשמע דטופח לחוד אסור ע"ש. וכ"כ (בסי' קכ"ג). והש"ך בנקה"כ הק' זה דהמח' סותר עצמו מכאן (לסקכ"ג) ופשוט דאין כאן שום סתירה כמש"כ. ומש"כ שם בלשונו כסברת הרשב"א דלעיל א"י מה זאת דלא הביא כלום דברי רשב"א לא הוא ולא הב"י ואולי הבין דהך ומשמע לי הוא לשון הרשב"א שמקודם ופשוט דהוא מדברי הב"י עצמו עשה"ט שם ומיהו אינו אוסר יותר מאם הי' מעורב בו. הגר"א ז"ל כ' דשי' הרמב"ם דחמור יותר. והיא שי' הי"א שהביא הטור