חבל יוסף (חדרי דעה) ק

ומש"כ הגר"א לדקדק מהא דקאמר אהא דשקילו זוזי דרב ש"מ ניצוק חבור. ומשמע דאוסר בהנאה. עב"י בשם הרשב"א שדחה זה בדברי טעם:

שם ואם הוא סתם יינם בטל בס' כמו שיתבאר בסי' קל"ד. עב"י וד"מ לקמן (רס"י קל"ד) שהביאו דברי הגמ"י בשם הר"מ דיין הנאסר מכח עכומ"ז בטל בס' כמו בניצוק. ובלשון הגמ"י עצמו דומיא דניצוק. (והביאו בקצרה הש"ך כאן (סקי"ג) במוסגר ע"ש] ונראה דכוונת הר"מ היא על דברי התו' (דף ע"ב) ד"ה א"ל שכ' ואם יש ס' בחבית כנגד יין התחתון האסור ודאי אינו אוסר אפי' אי ניצוק חבור דלא גרע מאם הי' מעורב דבטל בס' בסתם יינם כפיר"ת ונראה שמפרש בכוונת דברי' דלא דהקילו לגמרי כר"ת אלא דס"ל דכיון דהך דינא אי ניצוק חבור הוא ספיקא דדינא. יש לצרף לזה שי' ר"ת דס"ל בסתם יינם דבטל בס'. וא"כ יש להתיר מכא ס"ס. ספק אי חבור. וספק כר"ת דסתם יינם בטל בס'. וכאן נמי הרי ודאי לא עדיף מנתערב ובטיל. כ"ה כוונתו בפי' דברי התו'. ועפי"ז כ' הוא לדקדק ג"כ בכח עכומ"ז דיש להקל מס"ס ספק כשי' רוב פו' להקל בכח עכומ"ז בהנאה. [והר"מ אכתי לא הוה ברירא לי' להורות להיתר בפשי' כמו דקיי"ל לדידן. אלא דמ"מ נקט לה בספק] וכיון דאינו איסור הנאה הרי היין שאינו אוסר בהנאה ודאי דאינו אוסר במשהו (כמש"כ לעיל בשם הרשב"א והר"ן) וספק כשי' ר"ת דכל סתם יין אינו אוסר במשהו והוה נמי ס"ס להקל ולפי"ז יש סעד דהנאסר מכח עכומ"ז אינו אוסר את הניצוק כמו ין המותר בהנאה כמש"כ בסמוך בשם הגאונים והרמב"ם. וכל ניצוק הא הוה נמי ספד"ד כנ"ל. וא"כ בזה נמי אפי' הוה ספק אי אסור בהנאה כמו דס"ל להר"מ מ"מ הספק אי מותר בהנאה (ולא שייך ניצוק לכו"ע) וספק דין ניצוק הוה ספק ספיקא להקל. ואפשר לפרש מש"כ דומיא דניצוק דבאמת כוונתו על שי' רש"י דבנאסר מכחו לא אמרינן ניצוק והדמיון כמו דל"א ניצוק אלא ביי"נ וה"נ לאסור במשהו ג"כ אמרו יי"נ ודוק] עכ"פ נראה דהמראה מקום כאן בהגה כמו שנתבאר בסי' קל"ד אינו מדוקדק דלא קרב זה אל זה. דהתם דווקא במקום הפסד. וסמכינן אשי' ר"ת לחוד ג"כ במקום הפסד מרובה. וכאן הוה מתורת ס"ס וכנ"ל. ואפי' שלא במקום הפסד. ואולי דהכוונה דפסקינן כאן אפי' בלא הפסד. כמו דפסקינן לקמן סי' קל"ד במקום הפסד. ודברי הש"ך בסקי"ז שהוצרך להביא סברא זו מדברי הגמ"י וכ' ג"כ דאפשר דהרב לא ס"ל זה לכאורה ג"כ צ"ע דמשמע דכוונת הרב בזה ממש לדברי הגמי"י וכמש"כ וצ"ע:

ס"ז גת שהיין יורד ממנו לבור ונגע עכומ"ז בהקילוח. אם יש בהחרצנים והזגים והענבים שבגת ס' כנגד הקלוח לא נאסר מה שבגת. ובהגה"ה דאמרינן סלק את מינו כמו שאינו כו'. והש"ך הקשה דהרב לשי' למה הוצרך לזה דסלק הא פסק לקמן דכל סתם יינם בטל בס' א"כ גם היין גופיה מבטלין. וכ' ע"ז הדג"מ דלכאורה י"ל בפשי' דהא הכא ע"כ איירי דליכא הפסד כלל. דבמקום הפסד לא אמרינן כלל דניצוק חבור. וא"כ הרי לא ס"ל להרב לבטל בס' אלא במקום הפסד. אלא דכ' שיש להקשות מט"א דהרי גם מדינא דהש"ס אינו אוסר במשהו אלא בהתירא לתוך איסורא והכא הרי ההיתר עומד במקומו. וא"כ גם מדין הש"ס הוא בטל בס' ואי"צ הפסד כלל. ולולי ד"ק הוא תמוה מאוד. דלכאורה מוכח בהדיא מדברי המח' והרב בס"ה דאם יש בה איסור משהו יין טופח כדי להטפיח אוסר בניצוק ג"כ. ולא אמרינן דבטל בס'. וכן מוכח בש"ס ד' ע"א גבי הא דא"ר כי כייליתו לעכומ"ז שקילו זוזי מעיקרא כו' משום דיין משהו הרגיל להשתייר בכליהם אוסר את כל היין בניצוק. וע"כ דהא נמי חשוב כהתירא לתוך איסורא. וההסבר בזה מבו' עפ"י, דברי הרמב"ן שדקדק אהא דמערה מקיתון לבור אפי' כל היום אינו אוסר דלמה אינו אוסר בניצוק. [ולפי"ז הרי מצטרף כל הקיתון ביחד ול"ג מפי חבית דאוסר במשהו] וכ' הטעם דחזינן להניצוק כאלו כבר ירד וכיון דאפי' ירד דרך עירוי מעט מעט אינו אוסר. אינו אוסר גם בתחילתו ע"ש. וא"כ ה"נ כ"ש דלאסור אמרינן הך סברא. דחשבינן כאילו נפל כבר. וה"ה היתר לתוך איסור ועוד נראה ברור דאדרבה אזלינן בתר חשיבות האיסור והרי הוא עומד במקומו וחשיבותו עליו וז"ב. וא"כ ודאי דמדינא הרי הוא אוסר במשהו ומשו"ה לא הקשה הש"ך אלא לשי' הרב דלדידן בטל בס'. וא"כ חוזר וניעור תי' הד"מ לכאו' דהכא שלא במקום הפסד לא קיי"ל לבטל בס':

אבל באמת יפה הק' הש"ך ואזיל לשי' (בסי' קל"ד סקכ"ז) בשי' הטור דבמקום דבדיעבד מותר אפי' בתערובות ממש אין להחמיר בניצוק אפי' לכתחילה ע"ש. וה"נ ודאי דהכי הוא כיון דלשי' הרב במקום הפסד שרי לבטל תערובות ממש בס' ודאי דלענין ניצוק יש להקל בס' אפי' לכתחילה ואפי' שלא במקום הפסד כלל. וא"כ לשי' הרב גם היין גופי' יבטל:

אולם לענ"ד יש ליישב קושיתו בפשיטות דהנה תמה שם עוד תמי' גדולה בעיקר הדבר דס"ל להרשב"א בנגע עכומ"ז בהקלוח מהני בטול. והרי התו' (בדף ע"ב) כ' דניצוק ליין איסור מהני ס' בחבית לבטל. אבל נגע עכומ"ז בקילוח לא מהני ס' לבטל. דחשיב כאלו נגע העכומ"ז בכולו. והיינו כיון דהוא חבור מה שנגע בהקילוח הוה כנגע בכל היין. ובאמת כבר כתבו כן התו' מקודם (בדף נ"ז ד"ה מהו) דאי נגע עכומ"ז בסוף הקלוח הוה כולו איסור הנאה. ולא הוה כדין תערובות דימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו. והיינו דזה אינו כדין תערובות אלא דהנגיעה חשוב כאלו נגע בכולו ע"ש [ותמהני על הרב"י שהביא זה דהוה כאילו נגע בכולו בשם רי"ו. ותמה עליו דמנין לו זה ע"ש. והרי הוא מפורש יוצא מדברי התו' בב' מקומות]. והנלענ"ד ליישב דברי הרשב"א דבאמת בטול בהיתר של יין העליון ודאי לא שייך. דהרי הוא כאילו נגע בכולו וכנ"ל. אלא דהחרצנים והזגים שפיר מבטלים אותו מטעם אחר. דהרי כ' הרא"ש והפו' בסוגיא דיין שמזגו עכומ"ז דלא שייך שם לאסור משום ניצוק והנגיעה במים יהי' כאלו נגע בהיין דלא אמרו ניצוק אלא יין ליין. אבל מים ליין לא שייך ניצוק ע"ש. וא"כ נראה ברור כיון דהחרצנים והזגים מבטלין את הקלוח. תו לא חשיב הניצוק כיין ליין. והוה כניצוק לחרצנים וזגים. (והיין שבגת סלק כאילו אינו משום דהחרצנים מבטלין את התחתון ואת הניצוק שלו] וא"כ אין ניצוק לחרצנים וזגים וא"כ לא שייך כלל לומר דהוה כנגע בכולו כיון דבכה"ג אינו חיבור כלל [ואע"ג דהיכי דהוה המשכה גם החרצנים והזגים יש עליהם דין יין. ונגע עכומ"ז בהחרצנים וזגים עושה יי"נ כמבו' בלשון התו' והרא"ש (דף נ"ו) בסוגיא דהמשכה ע"ש. לענין ניצוק ודאי לא אמרינן הכי] אבל לבטל ביין אפי' נאמר דגם יי"נ בטל בס'] ודאי לא שייך כלל כנ"ל. דזה הוה כאילו נגע בכולו. והעליון גופי' אסור מצד עצמו. אלא דבטול החרצנים הוא מבטל את גוף החבור וא"ש. וממילא ודאי א"ש מה דהוצרך גם הרב דווקא לבטול הא"מ ולק"מ. שוב ראיתי שכבר נתעורר בזה בס' תפל"מ:

סימן קכז ס"א האומר לחברו נתנסך יינך אם הוא בידו נאמן ערא"ש שהאריך להוכיח דאין הטעם משום מגו. אלא דהוה כבעלים. ומתחלה צריך להבין מאי ספיקו של הרא"ש דהא קיי"ל לדידן כרבא דאפי' כבר אינו בידו כיון דבתחילה הי' בידו נאמן אם אמר לו בפעם הראשון והרי עכשיו ודאי אין לו מגו. וצ"ל דגם שעכשיו לי"ל מגו. מ"מ הרי הימני' בתחלה. וכעין דקיי"ל בחו"מ (סי' נ"ו) גבי שליש דאם הי' לו מגו פ"א והמנוהו. שוב נאמן אף בזמן שאין לו עוד מגו. דהרי הימני'. אבל בשלא הי' בידו כלל קיי"ל התם דאי"נ. וה"נ הי' אפ"ל כן. והא שמוכיח הרא"ש מס"ת שם דאם הוא בידו נאמן אף שנכתבו כבר ואין לו עכשיו מגו ע"ש. ולדברינו הא סגי כשהי' לו מגו מכבר כנ"ל. היינו משום דסוגי' דהתם ע"כ כאביי כמש"כ בסמוך מדלא שאלו אם כבר אשכחי'. ואם נפרש דבידו היינו מגו. א"כ לאביי דס"ל דדווקא כ"ז שבידו. היינו נמי שיהי' גם המגו עדיין בידו. וה"ז לא הי' בס"ת שם. וע"כ דהך דבידו היינו מתורת בעלים. וא"כ הוה"ד לרבא אפי' לא הי' לו מגו מעולם כגון ביי"נ שהי' מבושל נמי נאמן [וכמו שיתבאר בסמוך]. כ"נ בהבנת דברי הרא"ש:

אבל לולי שאיני כדאי נראה דלא שייך הכא כלל סברא דהימני' דהרי בהדיא אמרינן בגיטין (דף ס"ד) דל"ש הימני' אלא בממונא ולא באיסורא. ואפי' לר"ח דס"ל התם הימני' גם בגט