חבל יוסף (חדרי דעה) צג

מקלקל את היין וה"ה כמו שאינו דהא גם יין שנאסר כבר מתבטל במים בששה. ואילו יין ביין אוסר בכ"ש. אלא דאם הי' מתבטל מראה היין בתוך המים מצינו בזבחים ע"ז גבי קדשים דדם שנתערב במים אם יש לו מראה דם כשר. ואמר התם דנתערב בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים. ומסתמא דה"נ ביין נסכים שנתערב ביין חולין. וס"ל דה"נ יש לומר לדידהו ביין חי במבושל דאם לא הי' מראה יין כלל במים גם ביין מבושל לא מנסכי לי'. וע"ש שמסיק דאין להקל כיון דלא נודע לנו דרך עבודתן. וכוונתו כעין דברי הרא"ש שהבאנו בט"ז סק"ג. דהא הם מקרבי גם ב"ש כו'. ומ"מ נראה בזה"ז שאין מנסכים כלל. אלא דאנו אוסרין מגען משום ל"פ בכה"ג כיון דלדידן לא מיקרי זה יין כלל. א"כ לא שייך בזה ל"פ וה"ה חשוב כמבושל. ואף ברוב מבושל לחוד נראה ג"כ דל"ש ל"פ ויש להתיר:

ש"ך סקי"ח . ומצא ד' ל"ד אלא יותר משלשה ומחצה כו' כמה מהדוחק בזה דהא קיי"ל בכ"ד דלא אמרינן ל"ד לקולא כדאי' בריש סוכה. וכבר הושג מכל האחרונים דהכא דלא הוה אלא קיוהא דווקא ד' ממש ע"ש ונכון:

שם סקכ"ו בב"י בשם או"ח דחרצנים ששרפן אפרן מותר והקשה ע"ז מדברי הריב"ש דיי"נ אפרן אסור. והב"מ כ' דלק"מ דהכא החרצנים אינן אסורין בעצמן אלא משום בליעת היין וכיון דנתייבשו מותר כ"ש אפרן. ולענ"ד יש מקום לדברי הש"ך וכ"ש לשי' הא"א בעצמו דהנה בתפל"מ מקשה על הך דינא מהש"ס שהובא בט"ז גבי הא דרמי ב"ד דטוינהו בפורצני דפריך ודילמא דיי"נ נינהו כו' וכ' דהתם הי' הנאה קודם שנשרפו. וזה תמוה דהרי אפי' בעצים דהן עצמן א"ה כ' התו' בר"פ כ"ש דאין ההנאה אלא לאחר שנשרפו. וע"כ צריך לומר דדווקא נתייבש נבדל האיסור והוא מותר. אבל נשרף הרי גם האיסור נשרף עמו וכמו שהיי"נ אינו ניתר בשריפתו גם החרצנים הבלועים ממנו הם באיסורן כמקודם ולפירשי' הסוברים דיי"נ הבלוע באינו מינו כל החתיכה כגוף האיסור ואסורה אפי' למכור חוץ מדמי איסור שבה. א"כ הרי החרצנים כעצי איסור. וא"כ א"ש קושי' הש"ס דאף דתהי' מותרת לאחר שריפה מ"מ אסור לכתחילה ליקח להנות בהדלקתה כמו עצי כה"כ וקליפי ערלה דהותרו בשריפה ואפ"ה ודאי אסור להבעיר להנאתן כמבואר בר"פ כ"ש בכל הסוגיא ע"ש. אבל הרי שי' האו"ח בב"י סקי"ד דרשאי למכור חוץ מדמי איסור שבה. הרי דאין עליהם שם איסור ובודאי דאין הנאה משריפת היין עצמו וע"כ הא דאסר שם גבי פורצני הוא משום דכ"ז שלא נבדל מהבלוע יי"נ הוא כיי"נ ואסור אף לאחר שריפה כשי' הש"ך וצ"ע:

סט"ו המחמץ בשמרי יי"נ כו' כל העיסה אסורה בהנאה. משמע דאסורה אפי' למכור חוץ מדמי איסור שבה. וכ"ה לקמן סקמ"ב ס"ב גבי אפה בעצי אשירה דמי כל הפת אסור וע' סרט"ז גבי קונם מעשי ידי אשתי כ' הש"ך סקכ"ח דאינן אלא דמי מעשי' וכבר כ' שם דזה צ"ע. ולכאו' לענ"ד הא דסקי"ד ס"י גבי כבשים שנתן בהם יין. ודלקמן סי' קל"ד ס"ה גבי יין במים שהכשירם לשתי' שנחלקו שם הראב"ד והפו' אם רשאי למכור חוץ מדמי איסור תלי ג"כ במחלוקת זה. אבל שם בשני המקומות פסק הרב להיתר ואולי דסברתו דבזה שהכא שהוא מעמיד גרע טפי ולענ"ד גם בהני דמכשירין ל"ג ממעמיד. ושי' הר"ן להיפוך דבסי' קל"ד גבי מים הביא הב"י משאו להחמיר וגבי פת פסק להקל בסופ"ג דע"ז וצע"ג:

ש"ך סקל"ח. אם לא שחתם את הגיגית. היינו כמש"כ התו' והרא"ש להחמיר ע"ש. והנה בב"י כ' לדקדק בדברי התו' שכ' דצריך ליזהר שלא יהי' ברזא בגיגית דאכתי יש לחוש שמא יוציא בכוס וכה"ג ע"ש. וכ' דס"ל דלזה ל"ח ע"ש. וא"כ ל"ב חתימה ושלא כדברי הש"ך. והמדקדק היטיב בדבריהם לענ"ד יראה דקאי אחתם הגיגית שכ' מקודם שיש להחמיר כן. והוסיפו אח"כ דעדיין יש לחוש לברזא ול"מ גם החתימה במקום שיש חשש ברזא. אבל זה ודאי דלא חזרו ממש"כ קודם דצריך להחמיר ולחתום [ומיהו זה אפשר כהב"י דחשש ברזא חמיר יותר. ואפי' לפי שי' ר"י שהקיל בגיגית אפשר דחשש ברזא חמיר יותר ע''ש] ובט"ז (ס"ק י"ד) נראה שנמשך אחר פשטות דברי הב"י להקל לכתחלה בלא ברזא ולענ"ד צ"ע:

סי"ז ונאסר כל מה שבגת אפי' לא נגע אלא בחרצנים כו'. ע' טור בשם הרמב"ן דאינו נאסר אלא מקום מגעו. וכ"כ הב"י בשם רי"ו בשם רשב"ם וכאן השמיט דעתם לגמרי. והנראה טעמם שיצא להם זה מסוגיא (דדף ע"ה) ע"ה שנגע באשכולות דפסקינן דאשכול וכל סביבותיו טמאין והשאר טהור. ואמרינן (בדף ע') השתא טהרותיו טהורות יי"נ מבעיא כו'. שוב ראיתי שכ"כ בפירוש הר"ן בסוגיא דנגע באשכולות בשם הרשב"ם. ונראה שמסכים עמו. וצ"ע קצת על הב"י שלא הביאו] וא"כ י"ל דשפיר השמיטו שי' זו דהתו' (בדף ס') ד"ה זיקא כ' דההיא סוגיא דווקא לאחר דריכה שמהודקות היטיב היטיב ולכן מפסיק ע"ש. אבל השתא אצלינו לא נדע אם יהי' הפסק כעין שלהם ודוק:

ס"כ גת סתומה ומלאה כו' וירד ממנה יין עם חרצנים לתוך הסל אין על מה שבגת תורת יין הגרע"א כ' דלא נראה כן משמעות כל הפו' דהרי הרא"ש כ' כן בפירוש דברי ר"ה שהחזיר גרגותני לגת ולא פירשו כן כל הראשונים. וגם הרמב"ן חולק בזה בהדיא ע"ש. והנה מש"כ שהרמב"ן חולק אין לו ענין כלל דהרמב"ן סובר דלפי המסקנא גם בפקוקה ומלאה אסור והרי חלקו עליו בזה כל הפו' ופשי' דלא קיי"ל כוותי'. ומש"כ דכל הפו' שלא פירשו כן חולקין על הרא"ש. לענ"ד הנה הרא"ש כ' בעיקר הדין דהיא סברא פשוטה ובאמת היא פשוטה מאד דמה לנו מה שנמשך במקום אחר כיון דמכלי זו לא יצאה המשכה ומה שלא פירשו כן הפו' בדר"ה נראה פשוט דלא משום דפליגי על הדין אלא דטעמם כיון דבסוגיא דלעיל אר"ה בפשי' דהתחיל למשוך בגת נעשה יי"נ למשנה אחרונה וחזרו לומר בשביל זה אין דורכין עם העכומ"ז א"כ מסתמא גת שבימיהם הי' נעשה המשכה בגת. ואין לנו לחדש בסוגיא אופן זה דאין המשכה בגת דלא איירי בה הש"ס אלא דר"ה קאי לפי משנה ראשונה וכדפרשוה הש"ס ודוק:

עוד נ"ל דבאמת יש מחלוקת קצת לדינא אבל בהך דינא כו"ע מודי דהנה הט"ז הק' על דברי המחבר שמסיק דנגע בסל והחזיר לגת אוסרו דבל"ה ליתסר משום ניצוק. ע"ש שנדחק דלא איירי כאן משום ניצוק. ולענ"ד בסברת הרא"ש בזה דהיין שבסל הא עדיין מעורב בחרצנים אלא דכיון דמתוך הסל נעשה המשכה חשיב כולו יין. ובאמת יש מפרשים ס"ל במימרא דר"ה דהתחיל למשוך נעשה יי"נ דדווקא מה שנמשך. אלא שהפו' הכריעו דכולו נעשה יין ומ"מ פשוט דאינו יין מצד עצמו אלא דהיין הנמשך הוריד גם עליו תורת יין וזהו כעין ניצוק. ועפ"ז נ"ל כמו דקיי"ל דיין שנאסר בניצוק אינו אוסר יין אחר בניצוק. ה"נ יין שבגרגותני כיון דאינו יין מדין עצמו אלא משום מה שנמשך ממנו אין לו כח יותר מנאסר בניצוק דקיי"ל ניצוק בר ניצוק אינו אוסר ואין לו כח לאסור יין אחר בניצוק. וה"נ יין הנאסר משום המשכה אין לו כח לאסור בניצוק. ואפשר דהפו' פליגי בדין זה וס"ל דהוא כיין גמור לאסור אף בניצוק ומשו"ה לא מצי לפרושי לדר"ה הכי דא"כ תקשי דאפי' לא החזיר ליתסר היין שבגת משום ניצוק לפי' רשב"ם שם דיין שבגרגותני נאסר תיכף משום כחו. ובשלמא לפי משנה ראשונה דאינו יין אלא מה שבבור. והיין שבגרגותני אינו נאסר אלא משום ניצוק א"ש כמש"כ התו' דהיין שבגת הוה ניצוק בר ניצוק. אבל לפרש לפי משנה אחרונה ובהך גוונא דאין ההמשכה מתחלת אלא מהגרגותני. אבל הרי בהגרגותני מיהות כבר נעשה המשכה והא לא ס"ל דהך המשכה אין עליו אלא דין ניצוק [וכמש"כ בסברת הרא"ש] א"כ ודאי תיקשי דליתסר כל הגת גם בלא החזיר משום ניצוק ומשו"ה לא פירשו כן בדר"ה. אבל בעיקר הדין דאין ההמשכה מתחלת אלא מהגרגותני זה דבר פשוט ולא פליגי. וא"כ הגת אין עליו תורת יין כלל ואינו נאסר עוד משום מגע עכומ"ז. ואין לומר דמ"מ כיון דקיי"ל דניצוק חיבור. א"כ גם על דין ההמשכה גופא כשירד היין מן הגת להגרגותני ונעשה תיכף דין המשכה על הגרגותני יחשוב דין המשכה גם על הגת משום הניצוק דכו"ה ודאי לא חשיב ניצוק דהא ביין המותר בהנאה קיי"ל דלא חשיב לניצוק חיבור. ובכ"ד קיי"ל ג"כ דניצוק אינו חיבור. ובודאי דלזה ג"כ ל"מ ניצוק ודוק היטיב:

שם נאסר מה שבגת משום תערובות יין שבסל הט"ז הביא שהרשב"א נתקשה בזה דכיון דאינו חשיב יין לאסור במגע עכומ"ז למה