חבל יוסף (חדרי דעה) פה

לכלי אחר ולחזור וליתן בתוכו והיינו נמי דהתנה שיחזירנה בו ביום דלא ניחוש אלא לתשמיש דלפי שעה. ובזה הוא פשוט להיתר דלכאור' הוה ס"ס כמו שקיי"ל בסתם כליהם ספק לא נשתמש וספק בדבר הפוגם. אלא דכבר כ' דעכומ"ז בכלי של ישראל לא חשיב ספק לא נשתמש דודאי הוא רוצה להשתמש בשל הישראל להרויח אבל בכה"ג שיש לו טרחה מרובה בתשמיש לפ"ש ודאי אינו רגיל כ"כ להשתמש ושפיר הוה ס"ס. אבל ל"י למה לא חיישינן שיתן איסור בתוך התבשיל כמבואר (בסי''ב) במניח קדירה אצל השפחות וצ"ע:

סימן קיט ס"א בהג"ה. וי"א כו' שאין מכירין אותו מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו דברים שיש לחוש לאיסור. משמעות דברי הרב להחמיר בכל האיסורים. ונראה דאזיל לשי' דס"ל כגירסא שלנו חלב כמש"כ הש"ך וכיון דאסרו אפי' בחלב נראה ודאי דכ"ש כל האיסורים והני לאו דוקא אבל הר"מ ב"מ דגריס חתיכת דג י"ל דווקא הני איסורי דימ"ח מח"ג ולא שאר מילי וא"כ לשי' הרב יפה השיג הש"ך מאיסור שביעי' דמפורש בהירושלמי דבסתם מותר לקנות. ודלא כהפ"ח שדחה דדוקא ימ"ח מח"ג ולא קשה משביעית דלפי שי' הרב ודאי הוא בכל האיסורין כמש"כ. גם מה שהשיב בח"ד דלפי הבריי' דאין לוקחין בסוריא כו' משמע דלא נחשדו אלא על לפ"ע אבל לא נחשדו שיעברו אינהו גופיי' בעצמם דהרי בנתארח אצלו מותר לאכול עמו ע"ש. וא"כ בשביעית המוכר גופי' עביד איסור דלאכלה ולא לסחורה וע"ז לא נחשדו. לענ"ד אין זה מוכרח כלל דודאי דאיסור לפ"ע לא גרע מכל שאר איסורים וה"ה בארור ג"כ [ובודאי דלא חשדינן להו בכותאי דלא ס"ל לפ"ע דזה גרע מכל החשודים כמבואר (בסי' זה)] אלא דבאכילת איסור הוא דלא נחשדו דזה מגונה טפי טמאות עצמו באכילת איסור כמש"כ התו' בכ"ד גבי השתא בהמתן ש"צ אין הקב"ה מביא תקלה ע"י. אבל בשאר איסור ודאי דלא עדיפי מלפ"ע וכמו דבסתמא נחשדו על לפ"ע ה"נ בשאר איסור ודאי הן חשודין. וא"כ גם באיסור שביעית חשודין לשי' הרב. ויפה הק' הש"ך. אמנם לא הוצרך הש"ך להביא הירושלמי דכבר הוכיחו התוס' בכתובות (דף כ"ד) ובכ"ד דלא נחשדו ע"ה על שביעית. ועי' נדרים (ד' כ') אל תהי רגיל אצל ע"ה. שסופך להאכילך טבלים. משמע דלא נחשדו אלא על המעשרות (ובסי' ס"ה) כ' ג"כ ראי' לזה ע"ש. אבל ל"י שום קושיא מכ"ז די"ל דכ"ז בא"י בישובה אבל עכשיו שפיר י"ל דלא מהימנינן לכ"א כמו שמחלק הרמב"ם בפירוש. ועש"ך דבטבח ששוחט ומוכר לעצמו גם הטו"מ מודה. ונראה דיצא להם זה מהא דבשילהי קדושין כשר שבטבחין שותפו שע"מ. משמע דבסתמא אין להחזיקם בכשרות. וכן מהא שהצריכו דווקא בדיקת סכין לחכם ולא סמכו אבדיקת עצמם. ואף שאמרו שהוא מפני כבודו של חכם מ"מ נראה דיש ללמוד מדלא חששו לכבודו של חכם אלא בדבר זה. ודוק:

ס"ב בהגה עובר עבירה לתיאבון לא מיקרי חשוד. בט"ז האריך להקשות ע"ז. ועש"ך (סק"ו) שמפרש באמת דהיינו דאינו חשוד לדבר שאין לו הנאה בזה. והיינו כמש"כ הש"ך (סקל"ז) דחשוד קורא הרב לנחשד אף בלא הנאה ע"ש. ועפ"ז נראה להוסיף עוד בדקדוק לשון הרב עובר עבירה היינו שכיון לדברי הש"ך (סקי''ח) לאפוקי מומר לתיאבון. דמומר שמועד לעבור גרע דאפי' לאחרים שאין לו הנאה בזה. ג"כ אי"נ ע"ש ס"ג ולא חיישינן שמא יחליפנו כיון דאינו חשוד על הגזלה. עש"ך שירד לחלק אף שחשוד למכור איסור אינו חושב זה גזלה ולענ"ד בפשוט דודאי לענין זה שהוחזק לעבור לתיאבון ודאי דכהיתר דמיא לי' וא"כ ה"נ חשוד למכור לאחרים כיון דנהנה מהמכירה. וכיון דדמי לי' כהיתר א"כ אין זה חושב גזילה כלל. וכמו שהוא עובר בעצמו. אבל כאן להחליף הא כל שאין לו הנאה מן החליפין בל"ה קיי"ל דגם עכו"ם לא חשוד. ואין לנו לחוש אלא על חליפין שיהנה מזה דהיינו שיחליף רע בטוב. וא"כ זה הוא גזל גמור. ולא נחשד על הגזל. ובדוחק יש לכוון זאת בדברי הש"ך:

ש"ך סק"ט. מדברי הטו"מ משמע דמפרשים כפרש"י לטובה כוונתי כו' אבל התוס' פי' כו' ולפ"ז היכא דמשלם לה שכר טרחא אפשר דל"ח. זה פשוט. דאפי' בשכנתו כ' התו' שם כיון דדרך שכנים לטרוח ל"ח למוריא היתרא. ומ"מ נראה דודאי אף דבסוגיא לא פרשו התוס' כרש"י מ"מ לענין הדין ודאי מודים דהיכי דיש לחוש שמתכוין לטובה. ודאי חיישינן לאחלופי וכמו בחמותו ופשוט:

שם סקי"ב. דאפשר דמורא הבריות עליו טפי ממורא שמים. לכאו' טפי הול"ל דגם הוא גופי' חושב כן דזה חמור יותר כשאר אינשי וכדאמרינן גבי לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו דתלינן דזה לא משמע לי' איסורא. ואולי משמע לי' להש"ך דאפי' חזינן דזה יודע דהאיסור הזה ענשו חמור אפ"ה ג"כ אינו נחשד על האחר שהוא חמור בעיני הבריות וע"כ דזה ג"כ תלינן דמורא הבריות עליו. והנה נראה מדברי הש"ך והפוס' בכאן דדווקא בקל ממנו חשוד אבל בשוין לא ע"ש. אבל הרמב"ן בבכורות שם כתב בהדיא דבשוין חשוד ולא אמרינן דאינו חשוד אלא בחמור ממנו ע"ש. והכי משמע בש"ס שביעית לא בעי חומה. מעשר כיון דבעי חומה חמיר לי'. משמע דמשום דחמור לא חשוד הא בלא"ה חשוד. ועי' ח"ד מה שהק' ממעשר ואולי לא ראה דברי התו' שם דלא קאי הש"ס שם בחשוד על טבול למעשר. אלא על מעשר חוץ לחומה. ועוד דגם טבל למעשר שני אינו אלא בלאו כמבואר ברמב"ם (פ"י מה' מא"א) ובחי' ב"י (סכ"ט) הארכתי שם סקי"ג. חשוד על הקל. זה ל' הפרישה כו'. ומש"כ (בסי' ב') דדווקא עכו"ם ומחלל שבת הוה מומר לכל התורה היינו בענינים דלי"ל הנאה ולחנם דחק כו'. הנה לפמש"כ בעצמו (בס"ק הקודם) א"ש טפי כמש"כ הט"ז ע"ש. ומ"מ לענין דינא ודאי נכון כדברי הפרישה דעכומ"ז ומחלל שבת הוה כעכומ"ז גמור. וחשוד אפי' בלא הנאה כלל. וכ"כ הב"י בהדיא לקמן (סי' רס"ח) וז"ל שם ועוד דדוקא בשארי עבירות חלקו בין לתיאבון ובין להכעיס. אבל עכו"ם דמודה בה ככופר בכה"ת וכן מחלל שבת אין לחלק כלל ע"ש בארוכה. וכן מוכח בהדיא בריש חולין (דף ד) גבי הא דבעי לאוכוחי מיהושפט מלך יהודה דאכל מזבוח דאחאב ופריך ודלמא עובדי' זבח ומשני לרוב כתיב עובדי' לא הוה ספיק ע"ש. והנה קיי"ל דצריך להראות סכינו לחכם. ואסמכוה (בד' י"ז) אקרא דושחטתם בזה בי שאול דהוה קדים טובא מיהושפט. וע"כ ודאי ראה עובדי' שהי' על הבית כל הסכינין וא"כ אי לא חשידי אלא לתיאבון א"כ למה לא יוכלו לשחוט בסכין בדוק כדין מומר לתיאבון ובודאי דלא נחשדו על שחיטה לעכומ"ז דדווקא במין אמרינן בפ"ק דחולין י"ג דשחיטתו לעכומ"ז וע' תו' ד"ד ד"ה מומר ודוק. אלא דכל שהוא מומר לע"ז הוה כעכומ"ז גמור לכל דבר וכמבואר בס"ב ס"ה ובש"ך שם:

ס"ז ובשל אחרים נאמן אפי' באותו דבר שהוא חשוד עט"ז (סוהס"י) שהק' הב"י ממתני' דדמאי גבי שכח לעשר בשבת שואלו כו' מצא לאחר שאי". כו' למוש"ב לא יאכל עד שיעשר אלמא דאפי' בשל אחרים אי"נ והט"ז הוסיף ממתני' דהנכנס לעיר ואינו מכיר אדם א"ל אחד פלוני נאמן ה"ז נאמן ופריך בירושלמי ועד א' נאמן כו' ומפרש הר"ש לפי שהוא ע"ה וחשוד ומסיק מפני חיי נפש הא לא"ה לא הוה נאמן אפי' בשל אחרים ע"ש באריכות ולענ"ד דקדוק לשון הירושלמי. ועד א' נאמן. משמע דשנים הוו נאמנים. ולכאו' כיון דהם חשודים שנים ה"ה כא'. אבל נראה ליישב בפשי' ויהי' אדרבה הוכחה מכאן לשי' זו. דבאמת בשל אחרים אינו חשוד וה"ה ככשר ומיהו זה בכל האיסורים דלא איתחזיק איסורא דקיי"ל דעד א' נאמן אבל בטבל דהוה איתחזיק איסורא קיי"ל (רי"פ האשה רבה) דאי"נ בשל חבירו אלא משום דבידו לתרום משלו על חבירו וא"כ זה שהוא חשוד על שלו כ"ש דאינו שייך להאמינו בשל אחרים משום שבידו לתרום. וא"כ הדר הוה כבר איתחזיק איסורא דקיי"ל דע"א אי"נ. [ואע"ג דיש להתעקש דכיון דמשום שבידו לתרום לא חשיב איתחזק איסורא תו גם חשוד הוה ככל אדם. אבל ודאי ל"נ כיון בכל הנאמנות באיתחזק איסורא דכשבידו הוה כ"א כבעלים וזה שאינו נאמן על שלו פשי' דאי"נ וצ"ע] ובעי דווקא ב' דהם נאמנים מן הדין אפי' באיתחזיק איסורא. ובב' שפיר מהני אפי' חשודין דאינן חשודין על אחרים. והיינו דפריך בירוש' וע"א מי מהימן הכא בטבל ומדמהימני שנים ש"מ כשי' זו דבשל אחרים נאמנין אפי' חשודין דאלת"ה אפי' שנים ל"מ. וכן טעמא דמתני' דשכח לעשר בשבת