חבל יוסף (חדרי דעה) פא

ומיהו לא משמע כן גבי כבשים שאין דרכן לתת לתוכן יין ולא חששו שם ג"כ לבליעת כלים. וזהו נביאות לומר דכולן אינן בולעין. ואולי נדחוק דבאמת כל הני בידוע שאין בהן בליעה וכמו שע"כ צ"ל לפי' הרמב"ם דלא ס"ל סתם כלי עו"ג אינן ב"י וע"כ דכל הני דשרי היינו בידוע שאין בהם חשש פליטת כלים וכמ"ש בעצמו בפי' המשנה ע"ש. וצ"ע:

שם וכן עלה של חילתית כו' מבוא' בש"ס ל"נ אפי' לקרטין שבו דתלינן דאישתרוקי אישתריק וצ"ל דאע"ג דבדגים קיי"ל (בסי' פ"ג) דבעי ראש ושדרה של כ"א ניכר הכא קורט גופא הוה ספיקא דמפסקא לי' בסכינא וכיון דאיכא למיתלי דאישתרוקי אשתריק הוה ס"ס שמא הוא מיני' ודילמא בסכין היתר (ועי' ס' צ"ו) וכן אמרינן בסו"פ (א"מ) דחילתית סגי לי' בחו"א ועי' לקמן (סי' קי"ח) דבדאוריי' קיי"ל דצריך שני חותמות. וצ"ל דהיינו נמי משום דהוה ס"ס דאפי' חילתית דידי' גופא אינו אלא ספיקא ודוק. ומיהו כ"ז לפרש"י. אבל הר"מ בפי' המשנה והר"ן כ' דאינו מותר אלא הנדבק בהעלה והביאם הפ"ח. ומה שהק' דזה פשיטא לא ידעתי למה לא ניחא לי' מש"כ הר"ן דקמ"ל דלא חיישינן דאותם שנפסקו בהסכין נדבקו להעלין קמ"ל דהוה שרקי. וכן הוא בפר"ח אשר זכינו כעת לאורו. קמ"ל אגב דשריק להו מנתר הוה נתר ולא מידביק ע"ש. ולפ"ז באמת אינו מותר אלא הניכרים וכמו בדגים. ובתגבים פשוט דבעינן שיהא כ"א ניכר:

ס"י בהגה ואם ידוע שעכו"ם א' אינו מערב כו'. הנה בד"מ הביא בשם המרדכי רבותא יותר דאפילו א"י כלל. משום דודאי א"א דליכא חד דלא מיערב ע"ש. וכ' עליו דלא משמע כן דעת הטור. ונראה שכוונתו למש"כ בג"מ דא"כ כל כבשין דדרכן לתת לתוכן יין דאסור. ומפורש בש"ס דאיירי בדרכן אפי' לא נודע בודאי ע"ש. א"כ נמי נישרי בכה"ג דודאי א"א דליכא חד דלא מיערב. ע"כ השמיט זה ולא כ' אלא בידוע אבל לענ"ד אף כי איני ראוי לפקפק אחרי דברי הרב והמרדכי מ"מ איני רשאי למנוע מלבאר מה שקשה לי ואולי יתרץ מי שלבו רחב ורווחא שמעתתא. ולענ"ד מה שהתיר המרדכי בהך סברא דא"א דליכא חד דלא מיערב. הוא נשען ג"כ על ראייתו על עיקר דינו שלמד שם. משבוי' דאם יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות וס"ל דיי"נ יש ללמוד משבוי' כמו דתלינן אימור מגבא דחביתא שקלתה ע"ש. וא"כ ודאי דה"נ דיש ללמוד משם גם הך סברא דא"א. וכוונתו על שי' ר"ח בתוס' שם גבי עיר שכבשוה כרכום כו' דפריך בש"ס א"א דלא ערקא חד מנייהו ופי' שם בתוס' דהוה כמחבואה אחת ע"ש, וא"כ ה"נ ודאי יש ללמוד לענין סברא זו דודאי גם כאן י"ל דודאי א"א דליכא חד דלא מיערב דהרי ודאי דכן הוא. אבל לפי"ז הרי תיקשי הא דכבשין כנ"ל. וע"כ יש לנו לחלק. וא"כ אין לנו היתר אף בידוע. ובאמת לולי שאיני כדאי הי' מקום לומר דאף דהביא ראי' דמקילין ביי"נ היינו ביין שלנו שנולד עליו ספק. אבל במה שביד העכו"ם ודאי דיש לנו להחמיר דהא דרכן לערב ואם נתיר כולן הרי בודאי דנתיר בליעת יי"נ ולדעתי צריך להתיישב לדינא. ועי' מש"כ בסמוך בש"ך (סקכ"א). ועמ"ש הט"ז אפילו כשיודע את המוכר לו דאין זה שאינו מערב כו'. ודמי לההיא דסק"י דאוכל שנים שנים. וצ"ע דודאי לא הותר שם אלא כשאין מכירו לכ"א אלא שידוע שלא נתערב אלא א'. אבל הספק הוא על השנים בשוה אבל מה שיאכל א' מן הספק עם עוד א' שמכירו דאינו מן האיסור. ודאי דל"מ כלל מה שיאכל עמו וצ"ע:

ש"ך סקכ"א אבל האידנא מאן לימא לן דמערבין בענין שהוא אסור ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כו' ולענ"ד תמוה דמשמעות כל הסוגיות דבדבר שאפשר שמערבין בו איסור ודאי אסור והוצרכו לומר גבי שמן ודבש אי משום איערובי כו' הא בל"ה סתמא הוה אסור ואפילו בשולח ומפקיד ביד עכו"ם הוצרכו לסימן משום תערובות כ"ש בשלהם. וכ"כ הט"ז לקמן (סי' ר"א סק"ה) גבי ספק שאובין דאף דספק דרבנן לקולא ספק ביד עכו"ם גרע וכן קיי"ל בכ"ד וצע"ג:

סימן קטו ס"א בהגה ומיהו בדיעבד אין לחוש כו' ובש"ך בשם או"ה דמפרש דראיית הכלי מעכב בדיעבד ולענ"ד דל"ד ראי' ממש אלא שהי' קודם התחלת החליבה והי' יכול לראות ברגע ההתחלה. דודאי העו"ג מירתת ואף דקודם שמתחיל לחלוב מצי לאישתמוטי דהי' דעתו לשפוך. אבל ברגע ההתחלה אין לו מה להשתמט והרי בשחיטה דיכול לדרוס ברגע אחד מ"מ מהני יו"נ ולמה גרע הכא ואף שמשמעות דבריו לא משמע כן קצת מ"מ ל"י מקום להחמיר בזה וצ"ע:

שם ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל כו'. אבל אם בית עו"ג מפסיק צריך להיות הישראל שם כו' ואם נחלבו מקצתם כו' אבל אם נחלבו כולם כו' עש"ך שהאריך וכ' דלא מסתבר לחלק בכך ול"י למה לא מסתברא לי' דהרי בסקכ''ב הביא בעצמו דברי הג"א לענין קולא דדעתו לגבן (דסברת ר"ת להתיר) דבראה קצת החליבה סומכין עליו. ובלא ראה כלל אין לסמוך אלא בהפ"מ. ולמה לא נימא גם כאן על סברא דדיר ובהמה של ישראל ג"כ הכי. ואולי דבהג"א משמע לי' דאינו מקיל אלא כשלא הי' בתחילת החליבה. אבל בא תיכף. ורובא ודאי דהיתרא. אבל בדברי הרב דאינו אוסר אלא בכולם קשי' לי'. אבל באמת גם הרב לא היקל אלא במקצתם וכולם דסיפא ל"ד וכ"ה בלשון ש"ד שהביא הש"ך רובם או כולם ע"ש ונראה דברובם או כולם אין להקל אלא במקום הפ"מ וכעין דברי הג"א הנ"ל ואולי דגם כוונת הש"ך לזה:

ש"ך סקט"ו כאן מיירי שאין בתבשיל רוב נגד הכלי עש"ך (סי' ק"ג סק"ה) בשם הרשב"א וצ"ע:

עוד ס"א בהגה חלב של עכו"ם שנאסרה כו' כל מה שיעשה ממנו אח"כ אסור. היינו דלא כהה"מ דאם עשה ממנו חמאה ובשלה שרי. ולכאורה צריך ליישב לפ"ז משמעות לשון הש"ס גבי הא דפריך בש"ס וניקום ומשני מעיקרא דלגבינה שרי והדר אמר איכא דקאי ביני אטפי וא"כ משמע בחמאה דבשלה דלא שייך האי טעמא הו"ל למישרי לכו"ע ונראה דבאמת עיקר טעם האיסור בזה הוא משום דלא פלוג וא"כ א"ש דבודאי לא שייך לא פלוג אלא היכי שרוב הדבר הוא לאיסור. אלא שלפעמים שטעם להיתר י"ל ל"פ. אבל לגבינה דהוא דבר העיקר בחלב. וכמש"כ הפו' ריש הלכות יו"ט גבי בהמה העומדת לחליבה דהיינו שעומדת לעשות גבינות למכור. ודאי דלענין זה לא שייך ל"פ. ומשו"ה לענין גבינות שם לא הוה מצי לשנויי לא פלוג. אבל לענין חמאה כיון דמסיק דגם בגבינה איכא למיחוש לביני אטפי תו לגבי חמאה שבשלה ודאי די"ל דל"פ. וכמשמעות הש"ס סתם דהוא אסור לעולם ונכון. ס"ב בהגה ואם הישראל רואה עשיית הגבינה והחליבה מותר והש"ך האריך להביא דברי הפו' לאסור. והסכים עמהם בסברא די"ל דל"פ וכמו שאסור בהעמידה בעשבים. וגם כ' ראי' מדגבי חלב תני שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו. ובגבינה תני סתם משמע דלעולם אסור. וכבר השיגוהו כל האחרונים דהא גבי מורייס תני נמי סתמא במתני'. ומותר אפילו במורייס אומן כמבואר (בסקי''ד) ובפי' המשניות להרמב"ם מפורש בהדיא גבי גבינה דבישראל רואה שרי ע"ש. ומ"מ צריכין אנו לתרץ למה באמת גבי חלב תני שריותא דישראל רואה במתני' ולא בכולהו. אבל באמת הרי הש"ס מסיק שם אהא דישראל רואה גבי חלב. תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של עכו"ם ומביא כו' וע"ש דמסיק דקמ"ל דאע"ג דכי יתיב לא חזי לי' כיון דאי קאי חזי לי' מירחת. ולכאורה קשה דבשלמא בברייתא דייקינן הכי דתני יושב אבל במתני' הא תני רואה. וא"כ מנ"ל באמת דשרי הכי דלמא דווקא ברואה ממש. והיכי תנינא להא דת"ר. אלא דבאמת דהש"ס הוא דקשיא לי' קושית הש"ך. למה תני גבי חלב ישראל רואה טפי מכולהו וע"כ דאשמעינן הך דיוקא דברייתא דשרי יושב. ונראה משום שזה הוא הרגילות בחולב עדר. וא"כ אדרבה מוכח מהכא דישראל רואה שרי בכולהו. ומש"כ הש"ך משום סברא דל"פ נראה פשוט דלא שייך בכה"ג דרואה ושומר שלא יהי' תערובות איסור לומר ל"פ דהרי גם גבי יין קיי"ל דמותר אפילו יינו של עכו"ם כשישראל משמר. וסברא זו מוכרח לענ"ד לפי שי' רש"י דמפרש הא דא"א בלא ציחצוחי חלב היינו דקאי ביני אטפי. כדאמר שם לעיל יעו"ש כ' הב"י דאע"ג דישנה ליכא כלל ביני אטפי שכבר נתייבשו והלכו ע"ש. מ"מ ל"פ ולא חלקו בזה ע"ש. והוא מוכרח. ולכאורה יש להקשות טובא לפ"ז דא"כ מעיקרא התם דבעי למימר משום גלוי