חבל יוסף (חדרי דעה) עו

מהגופים ואינם ניכרים מאיזה בהמות דבזה ודאי לא שייך סברת הט"ז דזה הוה תערובות אחרת וכמו חתיכה של שומן שנחתכה מקצתה ונתערבה עם חלב. דודאי דחצי הנודע שרי ואידך דנתערבה אסורה וה"נ כל ראש שאנו מקריבין אמרינן דהוא מגוף כשר אלא שאינו נודע לנו היכן הוא וז"ב. ומש"כ הפלתי ראי' לזה מדברי התו' שנדחקו דלמה לא מפרש הש"ס דמשו"ה לא בטיל משום דשור גדול ל"ג מחתיכה הר"ל ע"ש. ואי איתא הא הדם וכזית חלב אר"ל. וע"כ כדברי הט"ז דא"א מגוף אחד לעשות היתר ואיסור ע"ש. לכאורה אין לו ענין דהתם הרי נאסר תחילה כשהוא מחובר ביחד ובודאי דדחהר"ל אסור לחתוך ממנה לכו"ע ופשוט:

ס"ו אבל פירש ממילא שרי כ' הפלתי דהרשב"א מפרש הך דפי' מ' אינן אוסרות דמשמע דהן עצמן אסורין היינו בפירש לפנינו אבל התו' לשי' דס"ל דפי' לפנינו כלקח בעצמו דמדאורייתא הוה כמע"מ. וא"כ א"א לפרש בכה"ג דא"כ מ"ש מ' ומ"ש ס' כל קבוע כמע"מ. אבל הרשב"א ס"ל דאפילו פירש לפנינו הוא מדרבנן ע"ש [ויותר הי' יכול לומר דהרשב"א לשי' בס"ד דאפילו מה שלקח בעצמו מקבוע דאו' שנפל למ"א ג"כ אינו אוסר. וא"כ א"ש שם אפילו הוא דאורייתא. ומ"מ בנפלו ס' ודאי אוסרין דהא ביאר הש"ך דטעמו משום דחידוש הוא. וא"כ בפירשו ס' דודאי הוה ס' שקול. דאינו חידוש ודאי אוסר]. אבל ד"ק תמוהין בזה מאוד דמאי שייך כאן קבוע דאורייתא דהא מן התורה כבר בטלו ברובא ותדע דהא מקילין שם דאפילו פירש מחצית גמור אינן אוסרות כמבואר בש"ך סקנ"א. אף דבחצי ודאי הוה ספק שקול. אלא עיקר הקולא משום דכבר נתבטל מ"ה. ובפי' ס' דווקא אוסרין משום דאנו תולין דאיסורא ברובא איתא. וע"כ דלא שייך בזה סברא דקבוע כלל ודוק:

ס"ז נאכל אחד מהם כו' עש"ך סקנ"ז דלפי שי' הרב דאין להקל בדבר שיל"מ בב' תערובות הוה"ד דאין להקל בנפל אחד מהן. ולענ"ד הוא מוכרח בהדיא בש"ס דנפל גרע ע"כ מב' תערובות דאי ל"ה למה דחק בש"ס לאתויי תנא דס"ל לאסור בב' תערובות כשמואל הא כבר אסיק שם בהדיא דתנא דמתני' שם אסר בנפל וע"כ דאפילו אנו אוסרין בנפל מ"מ ב' תערובות עדיף טפי וא"כ ודאי דכ"ש הוא כאן להחמיר ופשוט:

ס"ח ד"ח שנתערב ונפל אחד מהתערובות לשנים כו'. בתו' שם כ' דכיון דשרי מטעם ס"ס ודאי דגם תערובות השני שרי. והא דנקט בבריי' תערובות ג' היינו כדי להתיר אפילו להניח מהם בב"א דבזה ליכא ס"ס ע"ש. ובאמת הוא דחוק. עכ"ל יותר פשוט כשי' הרמב"ם דצריך ג' תערובות. ומה שהקשו דבתערובות ב' נמי איכא ס"ס י"ל דהנה בסופ"ב דכתובות גבי עיר שכבשוה כרקום. דביש מחבואה אחת מצלת על כולם ואפילו אינה מחזקת אלא אחת ופריך שם מ"ש משני שבילין דבב"א שניהם טמאין וה"נ כיון דשרינן כולהו כבב"א דמי ומשני התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דאיכא טומאה, חזינן דהמקשה פריך מב"ש אע"ג דהתם ס"א. ובמחבואה איכא ס"ס [שמא נחבאת ואפילו לא נחבאת שמא מ"מ לא נטמאה]. וע"כ דס"ל דכיון דשרינן כולהו וסותרין בספק אחד אף דאיכא לכל אחת ספק שני מ"מ אין להתיר דא"כ הרי שרינן חד ספק. ובאמת כבר כתבו כן התו' בנדה כ"ז וכ"כ הפו' בכ"ד דכל ס"ס שיש סתירה אפילו בס"א אין להתיר. וה"נ כיון דשרינן כולהו הרי ודאי סותרין זא"ז בספק השני. ואף דהש"ס משני שם הכא מי יימר דאיכא טומאה. ע"כ אין הפירוש משום דאיכא ספק שני דזה ל"מ כנ"ל. אלא דבשבוי' הקילו. וכן מצאתי בש"מ שם שנראה שמפרש כן ע"ש. אבל בעלמא אין מתירין בזה. וא"כ ה"נ אין להתיר תערובות הב' בכאן. דע"כ שרינהו לכולהו א"כ סותרין בספק השני [ולא שייך כאן היתר ס"ס אלא כגון היכי דאין התערובות הב' כולם קיימין. דגם בספק השני אין סתירה דבזה שפיר הוה ס"ס אבל באופן זה בל"ה גם בתערובות הראשון שרינן כאן דתלינן דאיסורא נפיל ולא איירי הכא אלא בשכולן קיימות]. ומשו"ה א"א להתיר אלא תערובות הג' כדברי הרמב"ם ודוק:

ס"ט כיון שספק הראשון בגופו אין להתירו מס"ס מש"כ בפלתי ראי' מהא דקדש לי אשה סתם דאסור בכל הנשים. ול"א ס"ס שמא לא קידש. ושמא אינה קרובה. אין לו שום הבנה. דהתם ליכא ספק כלל שמא לא קדיש דהא אפי' להקל סמכו בעירובין ל"ב דחזקה שליח ע"ש. ולר"ש שם אפי' בדאו'. ור"נ מחמיר בדאו' אבל עכ"פ חזקה היא לכולי עלמא. ופשוט דזה לא שייך למה שנסתפקו בס"ס במקום חזקה. דהתם היינו לענין חזקה שאנו מעמידין בחזקה דמעיקרא. אבל חזקה דכאן שהוא אומדנא. הוא כודאי וצ"ע:

ש"ך כללי ס"ס סק"ב הביא לאסור ביצה מתרנגולת שאירע לה ס"ט בקרוב ואין מתירין מס"ס שמא אינה טריפה. ושמא נגמרה קודם דהוה ס"ס בשני גופי'. בפלתי הקשה דבל"ה י"ל כאן דהעמידנה בחזקת מעוברת והשתא דילדה ע"ש וע' ב"מ (ד"ק) דהקשו שם התו' כה"ג. ולענ"ד י"ל דלדידן דקיי"ל דטריפה אינה יולדת. וא"כ אין לאסור הביצה אלא משום שנגמרה באיסור. וא"כ מעיקרא ודאי בחזקת כשירות קאי ואית לה כנגד חזקת מעוברת חזקת היתר וקיימי אהדדי. וא"כ תו הוה ספק שקול. וכ"כ התו' בריש חולין גבי ספק בכור דאין להעמיד האם בחזקה שלא ילדה. דכנגד זה יש להעובר חזקת היתר. והוא ממש כדברינו. וז"ב בלי גמגום. אלא דלכאורה צריך ביאור אדרבה למה החמיר כאן בזה יותר מביצה ספק מכשירה ספק מס"ט דכ' להקל משום דעל הביצה י"ל דלא הי' כאן איסור כלל. וה"נ לכאורה הרי ביצה הנגמרת קודם הוה ג"כ כמו מכשירה דעלמא דמ"ש היא גופה כשהיא כשירה עדיין. ומ"ש כשירה אחרת. וצ"ל דמ"מ הכא כיון דהביצה היתה בגוף התרנגולת כשנולד בה הס"ט איתרע גם גוף הביצה עצמה [וכעין שחילק מחלב] דעיקר ההיתר שם משום דבביצה אין שום ריעותא וצ"ע:

סק"י כ' להתיר בחתיכה מתערובות חנות כשירה וחנות שאירע בה ס"ט וכבר תמהו כל האחרונים דחתיכה כמו שהיא ודאי דבאיסורא דמעיקרא קיימי. וע' סקי"ח שכ' ראי' לזה מדברי האו"ה גבי גבינה שיש בה ספק אם הוחלפה בגבינות עו"ג. ולענ"ד פשוט דגם ראייתו אינו מוכרח דהתם בחזקת היתר קיימא. ואין עליו ריעותא אלא שמא הוחלפה בספק איסור. וה"ה ס"ס. אבל הכא הרי כבר בחזקת איסור קאי. וכה"ג חלק בעצמו בסקי"ט גבי קדירה שיש ספק אי נפל בתוכה איסור דאורייתא ויש בה רוב ע"ש ודוק:

סקט"ז הביא מדברי הסמ"ק דס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן מקילין. והאחרונים תמהו דמה צורך לנו להסמ"ק דסוגיא מפורשת הוא בריש פסחים גבי אין ספק מוציא מידי ודאי דאיבע"א ספק וספק הוא דילמא עביד להו כר"א ע"ש דהיינו ע"כ דבדאורייתא הוה ס"ס ובדרבנן [דגם בדר"א ודאי חייב כמש"כ התו' שם ע''ש מהני חד ספיקא וכדכ' שם התו' בכ"ז ע"ש. ולענ"ד דאין ראי' משם די"ל בפשיטות דהתם שאני דע"כ הוה ס' הרגיל כדכ' בזה התו' בע"ז רפ"ג ע"ש. דאי ל"ה לא הוה ס"ד כלל להתיר מספק בדאורייתא. וכן לפי המסקנא דמתיר עכ"פ בדרבנן אע"ג דהוה אתחזק איסורא דאין מקילין אפילו בדרבנן וע"פ דספק הרגיל שאני וז"ב:

סקי"ח כ' גבי גבינות דלא הוה אסרינן בספק הוחלפה בשל עו"ג אי לא הוה חשוב איסור גבינות אלא כודאי דרבנן דספק דרבנן לקולא. ובח"ד תמה עליו דהא ביד עו"ג אסור אפילו סד"ר דהא אפי' פת צריך חותם ע"ש. ויותר הו"ל להקשות על האו"ה גופי' דא"כ לא הוצרך לתשו' הר"ש דהא בגבינה גופה מפו' ג"כ בש"ס שם דצריך חותם. אלא דודאי זה פשוט דספק ביד עו"ג לא הוה ספק דודאי מחליף בדבר שיש לו הנאה וכמש"כ רש"י בבכורות י"א גבי המפקיד פירות אצל עו"ג ה"ה כפירותיו של עו"ג דודאי חלפינהו ע"ש וכ"כ הט"ז בסי' ר"א ע"ש. אבל האו"ה לא איירי שם כלל ביד עו"ג אלא בישראל שהי' בידו גבינות כשירות. ושל עו"ג. ואירע לו ספק שהוחלפו. ובזה יפה כ' הש"ך דבסד"ר הו"ל להקל וז"ב:

סקכ''ד החמיר באיסור דרבנן שנתערב חד בחד ואח"כ נתערב אחד ברוב דהוה תחילה כחזקת איסור ואין כאן אלא תערובית אחד. וע' מש"כ ברסקי"א. ומ"מ אין נראה להחמיר כ"כ באיסור דרבנן דהרי מבואר בדברי הרשב"א שספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות לשי' ר"י. הוה כתערובות חד בחד לשי'