חבל יוסף (חדרי דעה) עא

מב"מ ע"ש. דנראה דהיינו נמי לפי דס"ל דגוף המים הנבלעים בחתיכת איסור הם נהפכים בעצמם לאי' כיון דאפילו נפל כל טעם האיסור לגמרי ה"ה אסור ודו"ק וכן הסכים. הר"ן שם בזה. וכ"ז לשי'. אמנם שי' התוספות והרא"ש ודאי אינו כן דהרי כ' בפירוש גבי בי דוגא דבתרי גללא מילחא שרי וכ' שם דאע"ג דמתערב תחילה ונאסר כיון דנפרד אח"כ לגמרי שרי והא דאמרינן אפשר לסוחטו אסור התם אינו נפרד לגמרי אלא מתבטל בס' ע"ש. הרי דס"ל בפירוש בעיקר הא דאפשר לסוחטו הנאמר בש"ס דהוא בבב"ח דכשנפרד לגמרי ודאי שרי ולא אמרו אפל"ס אסור אלא כשנשאר משהו. וכן ס"ל בכל האיסורים דכשמשהו איסור הולך עם הנאסר אמרינן נ"נ. אבל כשנפרד לגמרי וכמו באיסור בלוע דאין הבלוע יוצא כלל אינו אוסר. וא"כ לשי' ודאי דאף בבב"ח אין איסור בלוע אוסר כיון דבזה ההיתר נפרד לגמרי ול"א בזה כלל אפל"ס אסור. אבל הר"ן כ' באמת גבי בי דוגא הנ"ל דהתם מקילין לפי דאינו אלא חומרא בעלמא דאין כאן אלא מראה אדמומית ע"ש. והיינו לפי שי' דלא ס"ל סברת התו' והרא"ש וכמש"כ דס"ל להחמיר גם בכל האיסורין אפילו כשנפרד האיסור ומשו"ה הוצרך ליישב משום דהוא חומרא בעלמא וכ"ז ברור לענ"ד. אלא דלכאו' יש לדקדק לשי' התו' והרא"ש מהא דאיסי ב"י דיליף שם דבב"ח אסור בהנאה לפי שנעבדה בו עבירה וע"ש דמסיק בש"ס דלענין איסור אכילה לא הוה מצי למילף מהאי טעמא דהו"א חוסם פ"פ ודש בה יוכיח ע"ש. ומוכח ע"כ דאפילו בחוסם פ"פ דלאחר המעשה אין העבירה ניכר בה כלל. שייך ג"כ לאסור משום שנעבדה בו עבירה. וא"כ לכאורה דכ"ש בב"ח דאפילו נפרד אח"כ עדיין יש לאוסרו דמ"ש מחוסם פ"פ [ומשום אי' לא תאכל כל תועבה י"ל שפיר כמש"כ התו' שם דמעשה שבת אין ניכר התועבה כבב"ח ע"ש. וי"ל דהיינו לפי דבב"ח ניכר טעם החלב. וכשנפרד הטעם ולא ניכר י"ל דתו לא עדיף ממעשה שבת ודוק] וכיון דלאב"י ודאי יש לאוסרו מנלן דאנן פלגינן בזה. ונהי דמאן דסובר אפשר לסוחטו מותר בודאי פליג עליו אבל מאן דסבר אסור מנין דחולק ע"ז. ואולי דבב"ח דהאיסור נעשה כשהם בחיבור יחד כשאח"כ נפרד ונשתנה י"ל דגרע מחוסם פ"פ דנעשה בה האיסור כמו שהוא. אבל הכא לא נאסר אלא עם חיבור החלב ועכשיו נשתנה. ואע"ג דכ' רש"י בע"ז דמ"ו גבי המשתחוה לקמת חיטים דכל איסורי הנאה אפילו כשנשתנו ה"ה אסור ע"ש. ל"ד להכא כלל דהכא אזיל טעם איסורו שהוא משום חיבור החלב שנעבד בזה עבירה והרי הוא נפרד. ובזה א"ש מה שנתקשה הפמ"ג לשי' המקילין דהא קיי"ל דבב"ח עפרן אסור. ואף שבטל טעם החלב ע"ש. ולפ"ד א"ש דדווקא כשהחלב נפרד תחילה מן הבשר דהאיסור נפרד והבשר נשאר כבתחילה שייך להקל אבל כשנשתנה כמו שהוא עם טעם חלב שבו. ודאי לא עדיף משאר א"ה שנשתנו דאין ניתרים בכך. כמש"כ רש"י הנ"ל ודוק. ולדינא נראה כיון דבכל האיסורים ודאי קיי"ל להקל. גם בבב"ח עכ"פ היכי שנתערב במינו של החתיכת בשר דמדאורייתא בטיל ברובא (דהא החלב הבלוע ודאי אינו יוצא לכו"ע) אין להחמיר:

ס"ז אבל בלוע בכלי אוסר בלא רוטב לשי' מהר"מ דאפילו בלוע שומן א"י מחתיכה הוא מוכרח מדהצריכה תורה ליבון לכלים שמשתמשים בלא רוטב ולמה אוסרים כלל בלא רוטב. ודוחק לומר דחיישינן שמא יבשל ברוטב. דהא לא הלכו אלא אחר רוב תשמישים כמו באב"י דאי"צ הגעלה ול"ח לדבר חריף. וע"כ דבלוע בכלי יוצא בלא רוטב. ועש"ך שנסתפק באיסור שומן בכלי אי מפעפע בכולו. ושמעתי להקשות מהא דאין טשין את התנור באלי' ואם טש כל הפת כולה אסורה דמשמע בהדיא דאוסר בכולה [ומיהו התו' כ' שם דחששו, שם לאיסור בעין ע"ש. וע' מש"כ בסצ"ו ודוק] ולפמש"כ המג"א בסי' תס"ז בשם תשו' הרשב"א גבי חטה הנמצאת בעיסה דכולה אסורה ולא שייך שם נטילה לפי שהעיסה מליאה מים. והוא כרוטב דמוליך הטעם בכולו ע"ש. א"כ ודאי דה"נ כשהיא נרתחת בתנור עדיין היא מליאה מים והוא כרוטב ואין ראי' וצ"ע:

ש''ך סקכ"ב מדברי רש"ל ונאסר עם הכף ע"ש זה צ"ע דלמה יאסור הבלוע את הכלי ואולי דס"ל כמש"כ הש"ך בסי' ק"ג בשי' המחבר דכל הבא מבב"ח דיינינן לי' כבב"ח. ורש"ל לשי' דבב"ח אוסר גם בלוע כמש"כ הש"ך בסקי"ז בשם המהרש"ל בשם רבו ועפ"ח בסצ"ד סק"כ ודוק ובפ"מ סוס"י צ"ד כ' דבתבשיל הוה כבעין ע"ש וצ"ע:

שם סקכ"ג כלי אוסרת בלא רוטב כ"ק. ואע"ג דבמאכל אוסר כולו כלי שאני. פירוש קושי' דבכלי הו"ל למימר דבלוע כבעין דהא אוסר בלא רוטב. ומשו"ה מסיק דברטיבות קצת אוסר כולו וכ"כ באריכות בש"ך סצ"ד סקל"ג ע"ש. והחכ"א נתקשה בזה. ס"ט שאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה זה דיעה חולקת על ס"ז כמש"כ הט"ז וחשש כאן להחמיר והתו' בד"ק ד"ה בשקדם נסתפקו בזה ע"ש לשונם אם חלב מפעפע כו'. והנה באמת שי' הרשב"א שכ' גבי ט"ח שנפלה על החתיכה דמשו"ה אוסרת כולה דהוא שומן. וכ' בעצמו שאינה אוסרת שאר חתיכות משמע דאפי' שמן אינה מפעפעת מתתיכה לחתיכה. וכבר הרגיש. בזה הט"ז בספ"ז ובסצ"ב וגם הש"ך בסצ"ב סק"ג אמנם גם לפי תי' הר"ן שם משום הבל הקדירה הוה כרוטב. קשה ג"כ דיאסור גם כל החתיכות כדין רוטב ותמהני על הש"ך שם שלא הרגיש בזה. אבל כבר הרגיש בזה הרא"ה במה"ב וכ' דהבל הקדירה מלתא מציעא ע"ש. וכן י"ל לשי' הרשב"א שהוא משום שמנונית החלב. דזה הוה מילתא מציעא. אלא דיש להתפלא עליו שבבה"ב שם כ' על הרא"ה שהוא תימא לחלק כן והרי ע"כ דגם לשי' צ"ל כן וצע"ג:

שם ואם א"י אם נגע בכולם כולן אסורות עש"ך ולענ"ד אפילו לפ"ד דיכול לאסור כולן מ"מ כיון דטעם ליכא ובודאי א"א לאסור כולן בב"א אלא בזא"ז הרי קמא קמא שנאסר תיכף הוא בטל ואע"ג דקיי"ל דחוזר וניער הא זה אינו אלא מדרבנן כמש"כ התו' ביבמות פ"ב ד"ה נתן סאה ע"ש וא"כ הוה סד"ר והו"ל להקל. ואין לומר דספק דהכא חמיר טפי כמש"כ הט"ז בסי' ק"ז דרגלים לדבר. דע"כ ז"א דהא כ' התו' בריש נדה ד"ג ד"ה המדלה כו' דבס"ט צפה ע"פ המים מקילינן אפילו ברה"י ע"ש ואי זה מקרי שכיח שיגע א"כ אע"ג דבס"ט צפה ליכא הלכתא דס"ט ברה"י טמא. מ"מ הא בשכיח לטומאה כ' שם בד"ה דטמא אפילו ברה"ר ע"ש. הרי ע"כ דל"ח זה שכיח. ובודאי דה"נ יש להקל בכעין זה גם בספק איסור. אם אינו אלא איסור דרבנן. ואולי דבלא נודע אינו בטל מדאורייתא. אבל לא משמע כן לשון הרב בסצ"ט שכ' שם ל"ש נודע לא שנא לא נודע משמע דאין חומרא בזה יותר מבזה וצ"ע וע' מש"כ בזה בסק"ט בס"ד:

ש"ך סקל"א דחד בתרי בטיל היינו כשיש בכל הג' ס' לבטל החלב ע"ש. פי' היינו בכל אותן החתיכות שאנו מסתפקין שהחלב גופא נגע באחד מהם. דלענין דין ס' דאי"מ ביבש ודאי דאינו מצטרף לששים אלא מה שנכנס בהספק ודוק. אבל בהחתיכות האחרות שנוגעות זו בזו בל"ה ע"כ צ"ל דודאי יש ס'. דאי ל"ה כולן אסורות. משום ספק דמפעפע בכולו. ובזה נסתלק תמי' הדג"מ עליו ע"ש ט"ז סקכ"ז ונ"מ דאלו לטעם הרשב"א שהוא רותח משמע דאלו חתיכה שבולעת איסור כו' כבר כ' הפמ"ג דאין לזה שום הבנה ואולי יש ליישב דבריו בהגה קצת עפ"י דברי הש"ך סקכ"ח דבהיתר שמן תפל אינו מפטם ולהרשב"א י"ל דכשההיתר תפל למעלה שהוא רותח הוא מפטם ולהטור אין חילוק:

מה שהקשה בפלתי בסוסי"ז בהא דנגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו דהכא דהקליפה מחמת עצמו יאסור קליפה שני' י"ל עפ"י דברי התו' בחולין קי"ב דבקדשים אוקמוהו אדאורייתא דמב"מ ברובא בטל ובודאי יש רוב כנגד הטעם הנבלע כמבואר ברסק"ג [ולדברי הש"ך בסצ"ד סק"ה י"ל דגם בחולין כה"ג בטל ברוב כיון שהוא מאותו דבר עצמו וע' משכ"ש בזה] ובזה יתיישב קו' התו' שם דהקשו דלמ"ל למימר וקמטוי פסח מחמימותא דחרס דת"ל דרוטב איסור נבלע בפסח. ובזה י"ל דרוטב בפסח הוה בודאי מב"מ כחמרא חדתא בעינבי דלכו"ע בטעמא הוה מב"מ וא"כ ודאי הוה בטל ברוב דלענין טכ"ע ודאי אנו הולכין אחר טעם