חבל יוסף (חדרי דעה) ע

קליפה ודוק. וע' סימן ס"ט בהגה דבדבר שיש בו חומץ וציר אף כ"ש מבשל ועש"ך שם:

ש''ך סק"י הביא דברי רש"ל דבכלי ל"מ תתאה גבר והשיג עליו מסוגי' דחרס צוננת ובפלתי כ' דודאי על גוף הכלי ל"מ להרתיחו אבל הבלוע יוצא ע"ש. ובזה יתיישב ג"כ ראי' הרש"ל מהא דדגים שעלו בקערה דכלי אוסרת בלא רוטב. ותמה הש"ך דהא אינו אלא כ"ק ע"ש כדין אם לצונן כמש"כ התו' והפו' דכוונתו ע"פ מה שדקדק הש"ך בסקכ"א מדברי הרשב"א דבחם לצונן אפי' בלוע שומן שמפעפע אינו יוצא. דלא שייך אדמיקר לי'. וא"כ לפי"ז דבכלי קיי"ל דיוצא בלא רוטב. מ"מ שם גבי דגים שעלו בקערה צונן הוא ולמה אוסרת כלל אף כ"ק לא הו"ל לאסור וע"כ דבכלי לא שייך תתאה גבר על הבליעה ודוק:

ס"ג בהגה אסור לערות שומן כשר לנר דולק שיש בו שומן איסור ובדיעבד אין לחוש זה היינו דמשום כח חימום העמוד העירוי עצמו אמרינן דבדיעבד אין בו כח לאסור את שלמעלה. אבל אם התחתון העלה זיעה שהיד סולדת בו אל העליון אסור בדיעבד אם אין בו ס' כנגד האיסור שסביב השלהבת שהוא רותח וכדלעיל סוסצ"ב גבי מחבת ע"ג קדירה של חלב ע"ש:

ס"ד אבל איסור שנפל על הצלי אינו אוסר אלא כ"נ במג"א סתמ"ז הקשה דהתם גבי חב"פ כ' דע"י היפוך השפוד מתפשט בכולו. ותי' דאינו אלא משהו ולא חיישינן אלא גבי חב"פ. ויפה הקשה בח"ד דאם משהו יוצא א"כ כל שיצא משהו מן האיסור עצמו קיי"ל דחנ"נ וגם כל הנאסר ה"ה מצטרף עמו. וא"כ גם בכל האיסורים צריך ס' כנגד כל הכדי נטילה שנאסרה תחילה. ומה שתי' דדווקא משהו שיכול להטעים בשום דבר אלא דאין בו שיעור בזה מצטרף עמו ההיתר הנ"ג ע"ש. סותר ד"ע בסצ"ב סק"ו גבי נו"ט לפגם דכ' דל"ג ממשהו ומצטרף ההיתר עמו ע"ש. אף דכיון דהוא לפגם אינו מטעים כלל בשום דבר (אם לא דבר חריף שלא שייך כאן) וכן מסיים כאן דבאיסורי משהו גם מה שא"י להטעים כלל אסור. דהא אפילו נ"וט לפגם אסור ע"ש הרי שסברתו דדווקא גבי חמץ יש לאסור אפילו נו"ט לפגם והוא בפירוש להיפוך ממש"כ בסנ"ב הנ"ל. גם עיקר הדבר אינו מובן דמה הוא זה משהו שאינו יכול להטעים. ולענ"ד ליישב קושי' המג"א בפשי' דעיקר חשש דהיפוך שפוד אינו אלא שם משום חומרא דחמץ. אבל בכל האסורים לא חששו לו כלל והכי מבואר בהדיא לעיל סימן צ' גבי כחל שלא נקרע דהעליון מותר ולא חיישינן שנתהפך השפוד דלא מחזקינן איסורא ע"ש ס"ה אפילו האיסור כחוש וההיתר שמן מפעפע בכולה בט"ו האריך להקשות ע"ז מהא דקיי"ל דאין הנאסר אוסר במקום שאין האיסור יכול לילך שם כמבואר בס"ז וכ"כ כל הראשונים והש"ך בסקי"ט כ' לחלק דבאותה חתיכה עצמה שאני ואין בו כדי לישב. וגם אין שום מקור לחילוק זה. והב"י כ' דהוא נלמד מהא דאמרינן בריחא דמפטם ההיתר להאיסור והרי התם הא מהני זה לצאת גם לחתיכה אחרת. ובפ"ח הביא דברי הרשב"א מפורש דאפילו הכדי נטילה שמן אינו אוסר יותר ואולי יש קצת מקום לדברי הטור מדברי הרא"ש בפרק כה"ב סל"ו דכ' בשי' רשב"ם גבי דגים ועופות שנמלחו ביחד דס"ל דגם העופות אסורין שחוזרין ובולעין מהדגים ואע"ג דדם שריק ואינו אוסר וקיי"ל דאין הנאסר כנ"ל. הכא מתערב מעט דם בתוך שמנונית העופות ולא שריק ע"ש. וא"כ נפיל האי כללא דאין הנאסר כו' בבירא דא"כ יש לומר דדווקא בהיתר כחוש אינו אוסר אלא כ"ק וקים להו לחז"ל דאינו הולך יותר כלל. אבל בהיתר שמן שפיר י"ל דמפטם. והטור לשי' דכ' בסי' ע' דמסקנת הרא"ש כהרשב"ם ע"ש. [וע' מש"כ בסמוך סקי"ז] אמנם לדידן הא לא קיי"ל שם כהטור והרשב"ם. וגם בסוגיית הש''ס גבי גדי שצלאו בחלבו משמע דאינו מחלק אלא באיסור אם הוא שמן ולא בהיתר. ואפשר דיש להקל באיסור דרבנן מיהו וצ"ע שם וכ"ד שיש לו פעפוע בצלי אע"פ שיש ס' צריך נטילה. זה שי' הרשב"א ולמד כן מהא דנטף מרוטבו על חרס וחזר אליו יטול את מקומו וס"ל דאיירי שם גם בשומן אלא דמסתמא יש ס' כנגד הטיפה' ואעפ"כ צריך נ"מ. והנה נראה ברור דהתו' חולקים בזה דהא כ', בחולין צ''ז דהתם ברוטב כחוש. ומשמע בהדיא דבשומן ס"ל דאי"צ נטילה. ונראה דמחלוקתם תלי בשני תי' התו' בחולין שם דהנה פריך שם בש"ס אשמואל דאמר אמתני' דירך שנתבשל בה גה"נ בנו"ט. ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. מדר"ה דגדי שצלאו בחלבו כולו אסור. ומשני דחלב מפעפע. והקשו שם התו' הא בדשמואל נמי איכא שומן הגיד ותי' דכחוש הוא. עוד תי' בשם ריב"ם דכיון דשומן הגיד אינו אלא בשביל איסור גיד ודאי לא מחמרינן בי' יותר מגיד עצמו. וכיון דאין הגיד אוסר כ"ש דשמנו אינו אוסר. והנה לכאורה דברי הרשב"א מוכרחין דהא בס"ד שם דפריך אדשמואל מר"ה טפי הו"ל למפרך אדר"ה ממתני' דרוטב הנ"ל. וליכא למימר כתי' התו' דרוטב כחוש. דאי הוה ידע לחלק דרוטב כחוש. כ"ש די"ל כן אדשמואל בגה"נ. [דהא לדידן קיי"ל דאפי' בבישול אין בגידים בנו"ט ובודאי דכחוש הוא טפי מרוטב] ומאי מקשה. וע"כ דהמקשה לא הוה ס"ד לחלק בזה וא"כ למה לא מקשה ממתני' דרוטב וע"כ כמש"כ הרשב"א דהתם לק"מ דודאי יש ס' אלא דאפ"ה צריך נ"מ. וליישב שי' התו' החולקין בזה ע"כ צ"ל דלשי' גם המקשה ידע לחלק בין כחוש לשומן והוה ידע ג"כ דרוטב כחוש ולא קשי' מתני'. והא דמקשה אדשמואל (אע"ג דגיד ודאי כחוש) י"ל דקושי' המקשה גופי' הוא ג"כ בשביל שומנו של גיד. והוה ס"ל דזה עדיף מרוטב וכס"ד דהתו' בקושי'. ואהא משני דמ"מ חלב עדיף טפי דמפעפע יותר. וכ"ז לתי' הזה שכ' התו' דשומן הגיד נמי כחוש וי"ל דהמקשה הוה ס"ל דהוא עדיף טפי מרוטב וכנ"ל. אבל לשי' ריב"ם דתי' דאין השומן אוסר יותר מן הגיד וע"כ דזה הוא סברא פשוטה וגם המקשה לא טעי בהא. דהא הש"ס לא הזכיר סברא זו כלל וקושיתו אדשמואל ע"כ הוא בשביל גוף הגיד עצמו. ובזה הא ודאי דאין שום סברא דעדיף מרוטב כנ"ל. ואי הוה ידע דרוטב כחוש כ"ש גיד. ואין ליישב הא דלא מקשה ממתני' דרוטב אלא כדברי הרשב"א דגם שומן צריך נ"מ כנ"ל. וא"כ אנן לדינא דלא ס"ל כריב"ם וקיי"ל דשומן הגיד אוסר בבישול אפילו לפ"מ דס"ל דאין בגידין בנו"ט א"כ אין שום ראי' לדברי הרשב"א וצ"ע:

ש"ך סקי"ז האריך לענין בשר בלוע מחלב אי אוסר בלא רוטב דאף דאין החלב הבלוע יוצא בלא רוטב אבל בב"ח גוף הבשר נעשה איסור. והביא בשם המהרא"י דגם בבב"ח כשנפרד לגמרי בלא שום תערובות פקע איסורי' ודווקא כ"ז שהם ביחד גם הבשר אסור מחמת עצמו ע"ש בארוכה. ולענ"ד דבאמת אין נראה לחלוק בזה בין בב"ח ובין שאר איסורים כמו שיתבאר אלא דעיקר הדבר תליא באשלי רברבי. דהנה שי' הר"ן והרמב"ן בפירוש הא דאפשר לסוחטו אסור דהיינו דאפילו ההיתר נסחט לבדו הוא אסור יעוין בר"ן סופכה"ב ורשב"א בחידושיו שם ובאמת משמע שם דהר"ן ס"ל כן גם בכל האיסורים דטעם ההיתר לבד אוסר ג"כ ולי"ל כלל הא דאין הנאסר אוסר אלא במקום שאוסרו הולך שם ודחה הראי' מקליפה דאינה אוסרת חבירתה ע"ש [וגם מהא דחתיכה שנפל חצי' בציר נדחה לפ"ד שם דלי"ל נ"נ במליחה וכמש"כ שם לענין המלח שמולחין בו ע"ש. והביא דברי' הש"ך בסכ"ב, ע"ש] וכ"כ עוד גבי לב שנתבשל בדמו דבקדירה של בשר אם אין ס' בקדירה גם הלב אסור דאף דאין לב דשיעי בולע דם בולע הוא השמנונית הנאסר בשביל דמו ע"ש. הרי אף דאין הדם האוסר את השמנונית הולך ללב מ"מ השמנונית ה"ה אוסר את הלב ע"ש. וא"כ נראה ברור דה"נ באיסור בלוע לשי' גם בכל האיסורים אף דאין החתיכה אסורה אלא משום בלוע ואין האיסור הבלוע יוצא בלא רוטב לכו"ע כדמוכח בהדיא בש"ס דלא פליט ע"ש. מ"מ גוף החתיכה אפי' כשנפרדת מהאיסור הבלוע בה ה"ה אסורה וכמו באי' בב"ח ממש וכן מוכח בהדיא בדבריו בסוגיא דט"ח ע"ש:

וקרוב בעיני דגם שי' הרשב"ם גבי דגים ועופות. דס"ל דהדגים חוזרין ואוסרין העופות דנתקשה הרא"ש מ"ש מחתיכה שחצי' בציר כנ"ל י"ל דהרשב"ם קאי בשי' הר"ן דלא אמרינן אין הנאסר כו' וכן נראה בהדיא ממה דס"ל דהמים הנפלטין מחתיכת האיסור הוה מב"מ עם מים דהיתר כמש"כ התו' בשמו בד"ק ד"ה הוה