חבל יוסף (חדרי דעה) סד

כבר דאם אפשר להוציאו מבואר בסי' צ"ח דצריך להוציאו כ"ש לבטלו בתחילה. ולא הותר אלא בכ"ח דאין לו הגעלה. ומ"מ ההיא דדודא הצ"ל ודאי אכתי לא מתיישבא בהכי דאי משום זה דאפשר הוא. לא מצי לאוכוחי מינה דבעלמא כבולעו כ"פ. די"ל דש"ה דלא אפשר יותר והוה ככ"ח דמותרת בדרכה להשתמש בשפע. ומ"מ הסברא נכונה לענ"ד:

סימן ק ס"א ברי' אפילו באלף אינה בטילה ע' רא"ש שהביא פוסקים דבאלף בטילה וראייתו מהירושלמי דהורה ר"י בעכברא אחד באלף והנה לא משמע כן מסתימת הש"ס ויש ליישב ראייתם עפ"מ שכ' הפלתי גבי כינה דכיון דקיי"ל דבעי בריית נשמה א"כ כינה דקיי"ל דההורגה בשבת פטור לא חשוב בריית נשמה. והנה בשבת ר"פ ח"ש מבואר דהיינו טעמא דפטור דילפינן מעורות אילים מאדמים דדווקא פרה ורבה. וע' חולין סו"פ העוה"ר דיש עכבר דאינו פרה ורבה אלא נוצר מן האדמה. וא"כ גם בזה ההורגו פטור. ול"ח בריית נשמה. וע' ב"י סי' ק"י דשי' הראב"ד דביצה אף דלא הוה בריית נשמה מ"מ היא ברי' דצריכה שיעור גדול אלא דבאלף בטילה כדמוכח סוגיא דריש ביצה דמוקי הא דביצה א"ב באלף דווקא משום דבר שבמנין או דשיל"מ ע"ש וא"כ י"ל דהירושלמי ג"כ קאי בעכבר זה ומשו"ה בטיל באלף אבל ברי' גמורה שפיר אינה בטילה אפי' באלף [ואם לא נסכים לסברת הראב"ד לחלק בדין ברי' א"כ סוגיא דביצה גופה הוה סייעתא לדידהו דברי' בטילה באלף. אם לא דנימא דביצה ל"ח ברי' כלל]. מ"מ מצריכותא דהש"ס בחולין מברי' לדבר שבמנין אינו מוכרח כ"כ דשוין הן לגמרי כדמצינו בסנהדרין ל"ו דעביד צריכותא לענין גר וממזר דכשירין לדון ד"מ אע"ג דאין שוין לגמרי כדהוכיחו שם התו' ועביד צריכותא לפ"מ שהמשנה שנוי' סתם כמש"כ שם התו' ע"ש:

שם וביצת, אפרוח הש"ך פקפק בזה דאינה אסורה מתחילת בריי' דבעידנא דקא גביל היתרא הוא. והפלתי הוסיף עוד דאין כאן אלא נבילה דרבנן ולא עדיף מנבילה דאו' יעו"ש. ולולי ד"ק דברי המחבר נכונים. דהא בא"ט ס"ד גבי ביצת השרץ שאם רקמה ואכלה לוקה פריך מאי איריא טמאה אפילו טהורה נמי דתניא לכל השורץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם דברי ראב"י ומשני דהוא מדרבנן וכ' הרי"ף דבלא יצא לאויר העולם כו"ע מודו והנה לפי ס"ד דהוה ס"ל דהוא דאו' ע"כ ס"ל דהוא ברי' גמורה כשרץ ללקות בכ"ש דאי ל"ה לא פריך מידי. וא"כ גם לפי המסקנא דהוא דרבנן הוה שרץ דרבנן ולא כמש"כ הפלתי דהוא נבילה דרבנן וא"כ ודאי לא שייך לומר ג"כ בעידנא דקא גביל היתרא הוא, וכמו דלא אמרינן הכי בשרץ גמור. והטעם פשוט דבשעה שהוא מתרקם חשוב אז תחילת ברייתו ומעיקרא מילתא אחריתי הוא והוא נכון. ולענין ביצה שיש בה דם כ"כ בסי' ס"ו דנראה בזה מחלוקת הרשב"א והרא"ש דלהרשב"א הוה כבר כריקמה וחשובה כבר כבשר וא"כ פשוט דהוה ג"כ ברי' ולהרא"ש האיסור בכולה משום דם. וא"כ פשוט דלא שייך בה ברי' דאיסור דם גופי' אינו ברי' כמו חלב ועוד דהוה כקיבלה איסור ממ"א. ובזה א"ש מה שנסתפק בבדה"ב אי ביצה שיש בה דם חשיבא ברי' ולכאורה לפמש"כ המחבר בספ"ו דביצת טריפה חשובה דבר שבמנין א"כ ה"נ ת"ל משום דבר שבמנין אלא דביצה שיש בה דם י"ל דחשובה כבלועה בה איסור ממ"א דלא הוה גם דבר שבמנין כמבואר בסק"א ומדברי הש"ך בסי' ק''ז נראה דתופס האיסור משום דם ובחידושי בסס"ו כ' דנראה דקיי"ל כהרשב"א וצ"ע לדינא:

עח"ד דממעט בזה גם איסור שאינה זבוחה דאף דהוה מתחילת בריי' אינו מחמת עצמה אלא ממ"א. והנה צ"ל ג''כ דס"ל להמחבר דכללא דאם יחלוק ושמו עליו לא הי' מוציא את איסור נבילה מדין ברי' וע"כ דס"ל דחתיכת נבילה לא מיקרי נבילה אלא חתיכת נבילה וכמו חתיכת עו"ט ומשו"ה הוצרך להא דתחילת בריי' ובזה מיושב דברי הגש"ד דס"ל דנתנבלה בשחיטה אינה בטילה מטעם ברי' ותמהו הכל עליו דמבואר בש"ס לענין ללקות בכל שהוא דנבילה אינה ברי' ובזה א"ש דיש לחלק בין ללקות בכ"ש מדין ביטול די"ל דס"ל נמי כשי' זו דהא דנבילה אינה ברי' הוא משום דאינו אסור מתחילת בריי' אלא דבזה לא ס"ל כהמחבר דהמחבר ס"ל שנתמעט מזה גם איסור דאינה זבוחה כסברת הח"ד הנ"ל. ומשו"ה גם לענין ביטול לא הוה נבילה ברי'. ובעל הגש"ד ס"ל דזה לא שייך אלא לענין ללקות בכ"ש. דשם לא שייך איסור דאינה זבוחה דלית בה לאו. אבל לענין ביטול ה"ה מיקרי ברי' משום איסור שאינה זבוחה וס"ל דזה מיקרי שפיר מתחילת בריי' ודו"ק:

ס"ב נמוח הגיד צריך ס' כנגדו הט"ז כ' דהוא דרבנן והח"ד כ' דאע"ג דאמרו אין בגידים בנו"ט היינו דפליטת טעמו אינו מטעים אבל נמחה גופו נרגש והוה מ"ה ע"ש וכן נראה מוכרח מדברי הש"ך בסי' ק"ג סק"ב ע"ש ולכאורה מהא דאמרינן עץ הוא והתורה חייבה עליו הי' נראה כדברי הט"ז דאין לו טעם כלל. ומ"מ הנכון כדברי המחמירין וראי' ברורה דע"כ דאע"ג דאמרו עץ הוא ל"ד הוא דאי ל"ה א"כ כמש"א באבמה"ח דמחייב בצירוף דעצמות דחלקו פטור. דכיון דחידוש הוא שיצטרפו העצמות אינו מצטרף בכזית בכא"פ. ה"נ בגה"נ אי ס"ד דהוא דבר שאין בו טעם כלל וא"כ הוה כעצמות וחידוש הוא שיתחייב אפי' עליו לבד הול"ל דחילקו פטור וע"כ דלאו דווקא כעץ בעלמא דאין בו טעם כלל אלא דאינו טעם גמור. אבל מ"מ יש בו בעצמו טעם שיאסר. וא"כ בנמחה גופו ונתערב בא"מ כיון שטעם עצמו נרגש אף שאינו נו"ט בחבירו ל"ג מתערובות קמח בקמח בצונן דכ' התו' ברי"פ א"ע דהוה דאו' אף שאין הצונן נו"ט בחבירו אלא משום שהוא נרגש (וע' מש"כ בזה בסי' צ"ח) וה"נ ל"ג כאן ואין להקל ודוק היטיב ס"ד ירקות מבושלים שנמצאו בהם שלשה תולעים כו' עט"ז דדווקא בנשואין ומילה קיי"ל כרבי דס"נ להקל. משמעות דבריו דהיינו אפילו באיסור דאורייתא דווקא שם בס"נ דלא הלכו בו אחר הרוב וחזקה כמבואר בריש חולין ד"ט גבי תאינה מנוקרת ע"ש. חששו לו בתרי זימני כרבי. אבל בכל האיסורים אפילו בשל תורה לא חששו לתרי זימנא. ואכתי סמכינן בהא אחזקה [ובב"ש סי' קנ"ד סי"ז מבואר דחולק בזה. ועי' בחי' שם]. ומה שהוצרך כאן לכך אע"ג דכאן בל"ה הא דברי' אינה בטילה אינו אלא מדרבנן ואינו אלא סד"ר. וא"כ בל"ה הי' יכול לומר דאזלינן בזה לקולא נראה דהיינו דאפילו כהך דס"ג דהקדירה אין בו אלא מרק. והולך לשי' בסי' ק"ד דיבש בלח אפילו אינו יכול למוצאו אין בו כלל דין ביטול בתערובות אפילו מ"ה דאין יבש בטל בלח ע"ש בארוכה. וא"כ ודאי דיש בזה ג"כ איסור דאורייתא ודו"ק. [ומ"מ לדינא כ"כ שם הש"ך דמשמעות הפו' בכאן דדווקא ברי' הוא דל"ב בזה. הא בל"ה יש בזה דין ביטול. וע' או"ח סי' תמ"ז גבי פרורין שנפלו ליין ודוק. וכן בסי' ק"א כ' הט"ז בעצמו דיש סתירה על האו"ה דס"ל דברי' בטילה באינה מינה מדין ברי' שנפל למרק הרי דסובר בעצמו דאי לאו משום ברי' הוה בטל. ואולי משמע לי' דמ"מ איירי שם ביש בקדירה גם איזה חתיכות יבש ומיושב גם קושי' הש"ך. עליו ממשמעות הפו' בכאן וצ"ע]. ולענין דינא בב' תולעים נראה דמ"מ אפילו לפי שי' דהוה איסור דאוריי' וגם נאמר דבדאו' לא סמכינן אדרשב"ג מ"מ ע"י בישול יש ספק נמוח כמבואר בספ"ד. וא"כ אפילו אם אינו אלא ספיקא אי הלכה כרשב"ג בצירוף ספיקא דנימוח הוה ס"ס ודווקא בהוחזק בודאי בתולעים מחמירין בספיקא אבל בספיקא מקילין כמבוא' בהדיא בספ"ד ע"ש היטיב:

סימן קא ס"א חתיכה הראוי' להתכבד כו' ובהגה ואפילו אינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטילה. בפלתי כ' דלחד תי' בתו' דבדרבנן נחתינן חד דרגא. א"כ לדידן דקי"ל את שדרכו. בדרבנן אפילו את שדרכו בטילה, אמנם בדפ"ב, שם כ' בד"ה טומאת משקין דרבנן דע"כ דווקא בתרומה בזה"ז דרבנן בטומאת משקין דרבנן לא מקילינן . כמו שאין מקילין בתרומת פירות דרבנן ע"ש. וכן מוכח ע"כ מרפ"ג דערלה דתנן דאורג מלא הסיט מצמר בכור לא בטיל אע"ג דהוה דרבנן כמו שהוכיח הר''ש שם וע"כ דלא בכל דרבנן מקילין וע' רי"פ כל הבשר גבי חלת חו"ל ודוק ט"ז סק"ג ומ"מ נראה דלא חשבינן לסתם גבינות עו"ג מחלב טריפה דאזלינן בתר רובא ע"ש. ולכאו' יש לתמוה עליו דלא הביא דהוא סוגיא מפורשת בסו"פ כל הבשר גבי קיבת עכו"ם