חבל יוסף (חדרי דעה) סג

והנה כ' דבא"ה בודאי אסור מ"ה דהא נהנה מן האיסור ודימו זה לגדולין שכ' התו' בע"ז מ"ט דבא"ה אסור ובאיסור אכילה מותר וכן מהא דקיי"ל דא"ה אין לו דין ממון ש"מ דאסור לבטל מ"ה. ואין כל זה מוכרח לענ"ד דגדולין ע"כ שאני דלא נתבטל עדיין האיסור ואפילו בזרעו כלה ונעשה עפרא עפר א"ה אסור הוא ולא פקע מיני' האיסור כלל. ונהנה ממש מא"ה. אבל כאן דאינו נהנה מהם אלא כשנתבטל וה"ה כבר ככלה. הרי אינו נהנה כלל מן האיסור אלא דנהפך להיתר. וא"כ מנין לנו לאסור תחילת הביטול שהוא כמכלה אותה מן העולם. ואע"ג דאסור למכור א"ה מדאורייתא כדמוכח מהא דר"א דנבילה דמדפרט בה קרא מכירה לנכרי ש"מ דשרי בהנאה ע"ש. מוכח דהא בא"ה אסור אע"ג דקיי"ל דכל א"ה אינו תופס דמיו בדיעבד פשוט דהתם לכתחילה ההנאה מאיסורא גופה הוא ודוק. וגם מה שדקדקו מהא דלא מיקרי דין ממון נראה ג"כ דלא שייך לקרות דיש לו דין ממון כיון דאין ההנאה מזה אלא לאחר הביטול דכבר כלה מן העולם וע"כ צ"ל כן דלא מיקרי דין ממון אפילו הוה שרי לבטל. דאי ל"ה הא דמסקינן בריש פרק כ"ש דשרצים מותר בהנאה מדכתיב לכם שלכם תהא. ולשי' דבא"ה דבעלמא אסור לבטל. א"כ מנ"ל הכא דשרי לגמרי בהנאה דילמא לא שרי לי' שם רחמנא אלא לבטלן כמו בזרוע בשילה. ומשו"ה הוא דקרי לי' לכם אבל בעיני' אסור וע"כ דלא מיקרי בהכי לכם וכנ"ל. וראיתי מש"כ ראי' מהא דבחדא דרבנן קיי"ל דאין חוששין לקדושין ותרי דרבנן חוששין ואי איתא הא גם חדא דרבנן ע"י ביטול אינו אלא תרתי ע"ש. וליתא מכ"ט חדא די"ל דתרי גופה קולא דידי' משום ביטול הוא ול"מ זה בחדא ועוד דהא ע"י ביטול ג"כ אכתי אינו היתר גמור דקיי"ל דבמזיד אסור וע"כ לא מקשה אלא משום דכשיעבור ויבטל לא יהי' אז אלא תרי דרבנן. אבל ז"א דא"כ יעבור ע"ז תרתי זימני איסור תרי דרבנן ופשוט דזה חמור מחד דרבנן חד זימנא. וגם לפ"מ שתי' התו' בהא דחזו שלא כדרך הנאה א"ש גם בזה ע"ש ודוק:

ש"ך סק"ז מיהו בדיעבד גם דעת הראב"ד כהמחבר וכמש"כ הר"ן בשמו ע"ש בר"ן דכ' שם דנחלקו בזה ר"י ורבי יוסי וקיי"ל כרבי יוסי דבשוגג מותר ע"ש. וכן קיי"ל במבשל בשבת דמדינא שוגג מותר אף דהוה בדאורייתא אלא דהחמירו הגאונים משום ע"ה ולא שייך כאן וע' רא"ש פ"ק דחולין. ודברי הא"ד כאן לא מחוורין כלל:

ט"ז סק"ה הקשה הא דקיי"ל כאן שוגג מותר ובסי' ק"י גבי נפל לים פסקינן דהפיל אפילו בשוגג אסור ותי' דהתם משום אערומי אבל כאן אית לי' מגו דלא נתרבה ופי' הח"ד דהכא הוה מגו דשתיק והתם אף דהוה יכול לומר דנפל בעצמו לא עדיף כ"כ כמגו דשתיק וזה ל"מ. ואין חילוק זה ברור דהא מגו דאמירה נמי מהני לענין נאמנות בכל התורה. ועוד דבשלמא בריבה איכא מגו דשתיק אלא יאמר דכך נתערבה [וג"ז אינו כ"כ מגו דשתיק] אבל בביטול בשוגג ודאי דאין כאן אלא מגו דאמירה ואפ"ה מבואר בהדיא במחבר דמהני. ובאמת ליישב הך דהכא י"ל בפשי' כעין שחילקו התו' בב"ק ד"ק דאפילו לר"מ דקניס גבי נפלו ונתפצעו שוגג אטו מזיד בשאר ביטול לא קניס. ונראה במקור סברתם מדמסקינן ברי"פ המוכר פירות דאפי' במזיד ממש לא קניס ר"מ היתרא אטו איסורא אלא במקום דודאי עביד איסורא ע"ש. וא"כ ה''נ דווקא בנתפצעו דכבר נאסר הכל שפיר קנסינן אפילו לאו ודאי עביד איסורא. אבל בשאר ביטול דע"כ נקנוס גם היתרא אטו איסורא. לא קנסינן שוגג. כיון דאינו ודאי דעביד איסורא במזיד וכ"ז מוכרח בגיטין שם דמסיק בדר"י דבעלמא לא קניס ובנתפצעו קניס דאתי לאיערומי והיינו ע"כ משום דהתם לי"ל פסידא דהשתא נמי כולן אסורין. וא"כ גבי נפל לים ג"כ י"ל דחששו טפי לאיערומי משום דלי"ל פסידא משא"כ בביטול דהכא לא חיישינן לאיערומי אלא הא אנן קיי"ל גם בנתפצעו דשוגג מותר אפילו בידים כמבואר בסק"א ע"ש. והתם לא עדיף מנפל לים. ולמה לא שרינן גם בנפל לים. ונראה דהנה הביא בהג"א פגה"נ סל"ב דהורה ר"י הצרפתי בדבר חשוב להתיר ע"י שיזרוק אחד והקשו עליו דהתם במכירו תני זורקו אבל באינו מכירו ל"מ זורקו. ולענ"ד איני רואה קושי' לדבריו דהא אנן קיי"ל בנפל אחד לים דשרי ופריך שם בזבחים ממתני' דתנן ימותו כולן ומשני דרב דאמר כר"א וס"מ דשם לא ס"ל כר"א וא"כ גם סתם מתני' דחולין שם נמי דלא כר"א ומשו"ה ל"מ אלא במכירו. אבל לדידן שפיר י"ל דאפילו אינו מכירו מהני אלא דהתו' כ' שם דווקא נפל. ונראה דלישנא דנפל משמע להו דווקא ממילא אבל באמת אינו מוכרח דהא בההיא דנפלו ונתפצעו מסיק עלה בפירוש אם בשוגג אם במזיד יעו"ש. וכן משמע בתו' רי"פ כל הזבחים דכ' דגבי אורג מלא הסיט בבגד לא קתני ונתערב דיכול להסיר מלא הסיט מכל אחד כו' משמע נמי דס"ל דשרי אפילו בידים [וגוף דבריו יתבאר לקמן בסק"י בס"ד] ונראה בטעמם דס"ל להתיר הכא לכתחילה ולא אמרינן בזה אין מבטלין איסור לכתחילה משום דכיון דקיי"ל דאיסור ביטול לכתחילה הוא דרבנן. א"כ כיון די"ל דאיסורא מפיל. ואין כאן מבטל איסור. הוה ספק דרבנן לקולא. וכן קיי"ל בספ"ד דהיכי שאינו ודאי שמבטל שרי ע"ש. ובזה י"ל גם מה שהקשינו לסברת התו' דהחמירו בזה יותר לקנוס שוגג דהיינו כיון דהכא קיל טפי וא"כ י"ל דיש סברא להיפוך לקנוס בזה אפילו שוגג. משום דקיל איסורא טפי. וכה"ג בשבת ל"ח דאע"ג דמבשל בשבת ל"ג שוגג אטו מזיד במשהה גזרו טפי דאתי לאיערומי ע"ש:

באחרונים הביאו דברי המג"א דעשה בהוראת חכם מיקרי שוגג. ולזה לא הוצרכנו דהתו' בב"ק הנ"ל כ' דע"כ אפילו לר"מ דקניס שוגג בעשה בהוראת חכם מודה יעו"ש:

ס"ו בהגה חלב שנפל למים ונתבטל כו' ועש"ך דיכול לבשלם עם בשר לכתחילה. והנה הר"ן בנדרים נ"ב כ' בשי' הרי"ף דאוסר פת שאפאה עם הצלי לאכול בכותח הוא משום דהיתר בהיתר אין לו ביטול. ולפ"ז חולק על דין זה. ונראה בטעם הרב דפסק בזה בפשי' להתיר דיש לו ראי' ברורה מהא דקיי"ל דמותר להניח כדא דחלא בהדי כדא דכותחא ול"ח דיפול בו מן הכותח דיתבטל בתוכו והובא לעיל סי' צ"ה וש"מ דהיתר בהיתר בטל. אבל הרי"ף לשי' דיש לו שם גי' אחרת בש"ס עב"י סצ"ה ואין משם ראי'. אבל רוב הפו' דהביאו שם כגי' דידן ע"כ לא ס"ל כהרי"ף בזה. ובחידושי הגרע"א הקשה על הרי"ף ממתני' דצמר גמלים ורחלים שטרפן מותר להביא פשתן. ובאמת כבר הביא המרדכי ראי' זו בפ"ב דפסחים גבי חמץ לפני זמנו ע"ש. וכן קשה ע"ז משי' הר"ן גופי' גבי שביעית אוסרת כ"ש במינה לביעור דכ' הר"ן בנדרים נ"ח דהיינו לפני זמן איסורו. ואפ"ה דווקא במינו. ואולי שי' הרי"ף דבאמת פלוגתא היא. והוא סמך על מתני' דביצה גבי האשה ששאלה מו"מ לעיסתה דס"ל דע"כ פליגא בהא כמש"כ הר"ן בנדרים שם וסמך על משנה זו משום דס"ל כוותי' רבנן דפת שאפאה עם הצלי וצ"ע:

ס"ז איסור מועט שנבלע בקדירה כו' לכאורה קשה ע"ז מדודא דמ"ע בשילהי ע"ז דעביד לי' גדנפא ומבואר שם דהוא מדינא ולמ"ל גדנפא כיון דהוא יורה גדולה שדרכה להשתמש בשפע ודאי דהשפה שלה הוה משהו בעלמא. ולפ"מ דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורין ע"כ הוה התם לאחר מעל"ע דאי ל"ה נאסרה מן המים דצ"נ. וא"כ משמע דגם באב"י אסור אפילו איסור משהו. ואפשר דהיתר דדרכה להשתמש בשפע הוא דווקא כשלא הי' בתחילה אלא איסור משהו אבל התם דהיתה בתחילה אסורה לגמרי בנו"ט שוב אינה ניתרת עד שתפליט לגמרי ולא נשאר אפילו משהו וכעין שכ' הב"י בסי' ק"ו גבי אפשר לסוחטו בשאר איסורים דאפי' נתבטל בס' ל"מ כיון דנ"נ תחילה. וכיון דנאסרה שוב אינה ניתרת עד שתפליט לגמרי ע"ש. ולפ"ז ע"כ הא דכלי איסור נתרת בהגעלה ע"כ צ"ל דפולטת לגמרי. וא"כ כאן דנשאר משהו ל"מ. כמו בחתיכה. ואף דקצת יש לחלק דהתם המשהו מתפשט בכולה. אבל כאן כל הכלי הוכשרה לגמרי אלא במקום גדנפא נשאר בו משהו אי"נ. ועוי"ל דעד כאן לא היקל אלא בשדרכה לערות ממנה בצונן אבל בל"ה בסוף העירוי לא ליהוי ס' כדלקמן סק"ז גבי דגים. וכן בדרכה להשתמש ביבש בלא רוטב תאסור מקום איסור הבלוע כנגדה בודאי אין להקל. וי"ל דאיירי הש"ס בכה"ג. עוד נראה דבאפשר בהגעלה ודאי אין מקילין בזה וק"ו מאיסור שנתבטל