חבל יוסף (חדרי דעה) סב

ועש"ד סקי"א לענין שומין ובצלים אי חשיבי לטעמא והנה התו' בנדה ד"נ ד"ה כל כ' אסוגיא דריש חולין דהנותן לשכנתו לעשות לו עיסה. אינו חושש לשאור ותבלין דע"כ תבלין דהתם היינו כגון שומין ובצלים ע"ש. ומסיק עלה התם שאני תבלין דלטעמא עבידי הרי דגם הני חשיבי לטעמא ע"ש וצ"ע:

ס"ט קדירה שיש בה נ"ט זיתים היתר ונפלו בה ב"ז אחד של דם ואחד של חלב כ"א מצטרף עם ההיתר לבטל את חבירו כבר בארו האחרונים דאע"ג דהרמב"ם פסק דאין איסורים מבטלים זא"ז הכא ליכא נ"ט ודבריהם צריך ביאור דהא בתו' זבחים הוכיחו דהא דר"א דאין איסורים מבטלים זא"ז היינו אפילו ליכא נו"ט דהא ר"ל דס"ל דמבטלים אסיק בסוגיא דהיינו מב"מ דליכא נו"ט וע"כ דר"א דפליג הוא אפילו היכא דליכא נו"ט אבל הוא פשוט דהתם בליכא אלא איסורים אלא שהם שלשה וכ"א מתבטל ברוב. וכיון דליכא אלא האיסורים וס"ל דאין מבטלין זא"ז אע"ג דליכא טעמא מ"מ כאן דהכל איסור אין מה שיבטל אבל כאן דאיכא תשעה וחמשים של היתר. כל שנתבטל הטעם בטיל מדאוריי' ברוב ההיתר. ואף דמדרבנן בעי גם במינו ס' דווקא מ"מ בכה"ג כיון דאפילו הוא אי"מ הרי בטל טעמו ואי"צ ס' מדאוריי' לא שייך להחמיר גם מדרבנן ואפשר דבדרבנן סמכו אדר"ל דאיסורים מבטלין זא"ז ודוק:

סימן צט ס"א וגוף הקדירה אינה מצטרפת כו' לפי"ז נראה פשוט דאם הי' קדירה קטנה בתוך קדירה גדולה אין מה שבתוך הקדירה הגדולה מצטרף לס' להתיר מה שבקטנה כיון דאמרינן דאין הקדירה מצטרפת ומבואר הטעם בתו' חולין שם דגוף הקדירה אינה בולעת כמו האוכלין א"כ הרי מפסקת גם בפני מה שבגדולה מלהצטרף. אבל לענין גוף הקדירה הקטנה אף דבכ"מ גם הקדירה אסורה כשאין ס' כאן לענין בליעת הקדירה עצמה ודאי מצטרף כל מה שבקדירה הגדולה וגם גוף הקדירה הגדולה מסייעת להביטול. דלענין בליעת הקדירה הקטנה עצמה שאנו דנין שתאסר מחמת בליעתה. לא שייך לומר שאינה בולעת כ"כ וא"כ הכל מצטרף לס' ואינה נאסרת. ומיהו כל מה שבפנים נ"נ בזה וצריך ס' נגד כל מה שבפנים ובלא נודע עפמ"ג בסקט"ו ואם הוציאה רותחת יש כאן ספק הט"ז סוסיצ"ב בשם התו' אם היא חשובה עדיין כ"ר אפילו כשכבר הוציאה יעו"ש. ולמעשה צריך ישוב:

בהגה וי"מ שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר. ועח"ד דנתקשה דמ"ש מעצמות היתר. ואי עצמות איסור אסורים. א"כ לצטרפו עם האיסור. ותי' דהלחלוחית שבהן איסור הוא. אלא דאין בהם טעם כ"כ לאסור אבל כיון דהם איסור אין יכולין לבטל את האיסור. ולא זכיתי להבין דזה שייך לענין ביטול ברוב. אבל כאן דיש רוב היתר לענין ביטול הטעם בס' אם עצמות יש להם בליעה ובעצמות היתר מצטרפין. א"כ למה לא יקחו גם עצמות האיסור את חלקם בהטעם. ואין בההיתר אלא בליעה פחות מס' והעצמות בעצמם יאסרו. ואולי כוונתו כמש"כ הב"י בסי' צ"ג דאינו בדין דהאיסור יגרום היתר ע"ש ודחוק. ובאמת בתו' ע"ז ס"ט גבי רגלי דבורים משמע בהדיא דהעצמות בעצמם היתר הוא כמו דאין להם טומאה בנבילה ובב"ט. וכן באבמה"ח קיי"ל דחידוש הוא דהעצמות מצטרפים לאיסור אבל לכאורה נראה דהעצמות בליעתם מועטת ואם עשה כלי מעצם ודאי דלא יצטרף עצם הכלי כמו בכל קדירה ובאמת יש לפקפק דאולי הירו' ס"ל כלישנא דמשערין הקדירה ולא קיי"ל כן וצ"ע. ולולי דמסתפינא הו"א דדווקא אמרו בעצמות מצטרף עם ההיתר וכדאמרינן גבי נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו עור מצטרף לבשר ע"ש והכא יש לפרש דמצטרף היינו היכי דהרוב הוא היתר גמור וקל הוא שהקילו משום דבאמת קיי"ל דס' הוא לחומרא דרוב פעמים אין טעם גם בפחות והקילו לצרף גם עצמות ובשל איסור לא הקילו וצ"ע:

שם ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין עש"ך שהקשה בשם הב"ח דלשי' הרב דגוף החרס נעשה נבילה גם כאן הוא איסור דבוק. ולפי"ז הי' לו להצטרף עם האיסור ולכאורה הו"ל להקשות גם ברישא למ"ל טעם דעצמות איסור אין מצטרפין ת"ל דאסור משום דבוק וי"ל דכיון דבמקום הפסד מודה הרב דאין גוף החרס נ"נ ודבוק חומרא בעלמא י"ל דלא הוה מחמירין כלל בזה משום גוף העצמות דהוה כחרס אי לאו משום החומרא דאין העצמות האיסור מצטרפין. אבל מה שהיקיל הרב במקום הפסד להקל לסמוך אשי' המקילין לצרף העצמות קשי' לי' דהא יש כאן גם חשש דאיסור דבוק. וא"כ הא קיי"ל דתרי קולי לא מקילינן במקום הפסד וכמש"כ הש"ך בסי' ע' ובחידושינו שם נתבאר כמה ראיות בזה ע"ש. ובמה שתי' דהוה ככלי עצם דיש לו הגעלה ואי"נ נבילה. לענ"ד י"ל דכוונת הב"ח דאינו כלל משום נעשה נבילה. אלא כיון דקיי"ל דעיקר הדבר כמו שהוא עכשיו משערין אף שי"ל דהי' תחילה הרבה יותר. וא"כ כיון דבעצמות שנתבשלו כבר מבואר בס"ב דמשערין גם בעצמות. ה"נ כאן כיון דהוא דבוק. הוה נמי כנתבשלו כבר. ויש לשער גם כנגד כל העצמות משום דלא ידעינן כמה נפיק מינייהו וצ"ע:

ס"ד אבל מה שכלה מחמת האור אינו מצטרף ע' ב"י בשם הרשב"א דדעת רש"י לצרף גם זה שכלה וכ' עליו דאינו מחוור דמה לנו מה שרבה מתחילה כיון דהשתא ליכא והביא ראי' מסאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו כו' דדווקא לפי שגם התרומה פיחת ע"ש. ולענ"ד לפמש"כ הרב בסי' צ"ח דנפל לאותה קדירה ב"פ אי"צ אלא פ"א ס' משמע דלא חששו לנ"ט ב"פ באותו דבר עצמו. וא"כ ה"נ כיון דכבר בטל טעמו קודם שנתמעט ההיתר שוב אין לנו לחשוש עוד לאותה קדירה. (מיהו לפמש"כ בשי' הרשב"א ברסצ"ב יש לדחות זה דמ"מ אין להקל עכשיו מדינא. אבל אין רש"י מוכרח לזה ע"ש). אבל התם גבי תרומה דהוה תערובות הממש עצמו כל שאין עכשיו כנגדו מאה ודאי ה"ה אסור ואין לדמותו לזה דכאן כלל. מיהו כ"כ בסי' צ"ד דדין זה דהתם צ"ע וע' טור סוסיק"ו ודוק:

ס"ה אין מבטלין איסור לכתחילה עש"ך בשם הר"ן דנחלקו בזה התו' והראב"ד אי הוא מדאו' ולולי שאיני כדאי הי' נראה להשוות המחלוקת דהנה נראה דבתרומה דאיכא מצות נתינה לכהן או בערלה וכה"כ וחב"פ דמצותן בשריפה כשמבטלן והוה כאלו מכלם מן העולם ובודאי לא מקיים מצות נתינה ושריפה. בזה אסור מ"ה. אבל בשאר איסורין דאין חשש לכלותן מן העולם בזה ודאי לא מיתסר מ"ה ומחלוקת התו' והראב"ד גבי זרוע בשילה נראה דבסברא דהתם דווקא פליגי דהראב"ד ס"ל דהתם נמי דהוא ממתנות כהונה דאיכא עליו מצות נתינה אין מבטלין מ"ה. והתו' ס"ל כיון דהתם כך הוא דינא מ"ה לבשלה עם האיל ודאי לא שייך בזה כלל מצות נתינה ולא שייך בזה דהוא חידוש משום ביטול מצות הנתינה. [וגוף ביטול האיסור הרי ודאי לא עדיף בזה משאר כל ביטול איסור דהוה דרבנן] אבל בעלמא אין ביניהן שום מחלוקת ודוק. והנה לכאורה יסתור דברינו מדברי הר"ש סופ"ה דתרומות דכ' דהא דאמר בריש ביצה והתנן אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדתנן גבי סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה וריבה עליו שוגג מותר מזיד אסור ע"ש. ולכאורה לפ"ד הא תרומה שאני דאית בה מצות נתינה אבל באמת דברי הר"ש יסתייע לנו. דלכאורה יש לדקדק עליו דהא לכאורה משנה מפורשת היא בערלה ומייתי לה בגיטין נ"ג דנטיעה של ערלה שנתערבה לא ילקט דמבטל איסור לכתחילה אלא דערלה כ"ז שאינה בטילה הרי מצותן שכולן בשריפה. וכההיא דחבילי תלתן של כה"כ שנתערבו דכולן ידלוקו. ועי' רש"י סנהדרין ד"פ גבי שור הנסקל שנתערב ודוק. וא"כ התם ודאי אסור לבטל דמבטל מצות שריפה מדרבנן ואין ראי' לשאר איסורין אבל תרומה שנתערבה קיי"ל דמוכרה לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואין מצות נתינה אלא על אותה סאה. ואותה סאה הא אפילו תתבטל במאה הי' צריך להרים ואין כאן ביטול מצות נתינה. ואפ"ה אסור שם לבטל. ושפיר מייתי מינה לכל איסורין. וביותר י"ל דמשו"ה תנן באמת במתני' שנפלה תחילה לפחות ממאה ואח"כ ריבה. ולא תני בביטל לכתחילה בשוגג מותר במזיד אסור. כההיא דנפלו ונתפצעו דגיטין שם. אלא משום דבתרומה דאיכא מצות נתינה הוא פשיטא דלכתחילה אין מבטלין והוא מדאורייתא. אלא אפילו כשנתבטל כבר מדאורייתא וליכא ביטול מצות נתינה כנ"ל. אפ"ה אסור ודוק: