חבל יוסף (חדרי דעה) ו

הא דאתי מריבויא בזה הכלל מכל הני פסולין דחשיב שם דלא הוה אלא לאיסור אכילה ואע"ג דעולת נזיר הוה כמחויב חטאת ובעי ודאי למימר נמי עולת נזרי כמו לחטאתי ואפ"ה לא מיתסר בהנאה ודוחק לומר דהתם דאינו ודאי דהוא נזיר קיל טפי אלא ע"כ דאין מחמירין בזה כהקדש גמור וצ"ע:

ס"ב שחט תרנגולים כו' מבואר דהא עופות כשרים להקרבה נאסרים בשחיטה לשם קדשים ואע"ג דבקדשים דינן במליקה מ"מ מיחלף וע' בזה בחי' ב"י סמ"ד ומזה סעד לשי' הב"ח שהובא בש"ך סק"ט דאף לאחר שחיטת רוב סימנים בהכשר אם גמר לשם קדשים אסור מפני מראית עין והש"ך כתב דלא שייך בזה מראית עין דהרי שור שחוט לפניך והרי כאן אמרינן דשחיטה מיחלף במליקה כ"ש דמחליף רוב בלא נעשה רוב ודו"ק:

ס"ג:

במד"א שיש לו בה שותפות אבל אין לו בה שותפות אינו אוסר דבר שאינו שלו שלא כיוון אלא לצערו. בארו האחרונים דהעיקר הוא משום דבשל חבירו ליכא מ"ע דהכל יודעים דאין הקדש בשאינו שלו וצ"ע דא"כ בשל שותפות לא ליתסר דהא קיי"ל דבהמה של שותפות ג"כ אינה קריבה כדאיתא בהדיא בקדושין (ד''ז) ולקדושת דמים הא ודאי לא חששו בזה דהרי בבע"מ הוצרכו לומר דילמא שדי מידי אמומא הא לק"ד ל"ח וצ"ל דה"ט דדווקא בשאינה שלו לגמרי ידוע שהיא אינה שלו אבל של שותפות איכא למטעי דכולה שלו וצ"ע:

סימן ו ס"א בהגה ב' בשעת הדחק מותר אם כורך מטלית והב"י הביא דברי הרוקח לאסור ובאמת צ"ע דהרי בשומרי פירות התירו לעבור במים בשינוי דלא יוציא ידיו מתחת חפת חלוקו שיהיה לו היכר דלא יבוא לסחוט ואפ"ה לענין חזרה לא התירו לו בשינוי זה כמבואר באו"ח סי' ש"ו וא"כ מנ"ל להתיר גזירה זו דכאן בשינוי וצ"ע:

ס"ב ותלוש ולבסוף חיברו כו' שחי' כשירה ואפילו בטלו והאחרונים הסכימו לשי' הרא"ש דבטלו הוא בעיא דרבא ולא איפשטא ואסורא מספיקא והפלתי הכריע דאפילו לשי' הרא"ש דהוא בעיא מ"מ הא מסיק שם דיקא נמי דקתני דומיא דקנה העומד מאליו וקיי"ל בכ"ד לפסוק כדיקא ויש להקל ע"ש. והנה התו' כתבו דבקנה ודאי לא שייך להצריך דווקא עומד מאליו דבהשרשה ודאי הוא מחובר אלא דגלי אכותל מערה דדוקא מחובר מעקרו ולכאו' לפי"ז ליכא הדיקא כלל דהא י"ל דבטלו הוה ג"כ כהשריש וזה הוא דגלי דיוקא דדומיא דקנה דקאי דווקא בבטלו אבל בבטלו ודאי פסול דזה הוה שפיר כעומד מאליו וכמו בהשריש. ונראה דבאמת הך סברא דבטלו הוא מסיק בתר הכי שאני סכין דלא מבטל ליה אבל מעיקרא לא הוה ידע כלל לחלק בזה והיינו שנדחקו התו' שם לפרש בעיא דרבא והמהרש"א תמה דלמה לא פי' כהרא"ש והוא פשוט דשי' הרא"ש אינו אלא לפי המסקנא ובס"ד ע"כ צריך ליישב באו"א ע"ש וא"כ לפי המסקנא דמחלק בבטלו ליתא להאי דיקא כלל ונכון:

הגרע"א הקשה מנ"ל להפו' דגם צפורן בהמה פסול הא הסכמת הפו' גבי אונאה וכ"ד דאדם כקרקע וא"כ דילמא ה"נ דווקא קאי בציפורן של אדם אבל בהמה לא מיפסל [וע' בסי' רצ"ב מש"כ שם בזה] אבל נלענ"ד בפשיטות דלכאו' בכאן גם צפורן של אדם לא היה לנו לחשוב כמחובר לקרקע כיון דמיעוט דמחובר דכאן אינו אלא מויקח בידו דבעי מידי דמיטלטל ולא מחובר. ולא ממעטינן אלא מחובר ממש וראי' ברורה דהא גבי גט איתמעט ג"כ מחובר מונתן בידה כמש"כ הרא"ש שם ואפ"ה תנן בהדיא כותב לה על יד העבד ע"ש. ע"כ נראה ברור דהפסול הכא הוא עפ"י דברי התו' דיש כאן מיעוט שני להצריך דווקא כלי אלא דהא לא מוקמינן אלא לענין קדשים דלא מיסתבר למעט זה בחולין ע"ש והנה בגיטין (כ"ג) אית לי' לריה"ג גבי גט דממעט מספר דבר שיש בו רוח חיים ורבנן פליגי וסברי דספר לספירת דברים ע"ש הא ל"ה הוה ממעטינן גם בחולין דבר שיש בו רוח חיים וא"כ הכא דיש מיעוטא ג"כ דדווקא כלי נהי דזה לא קאי אלא אקדשים אבל יש בו רוח חיים ודאי מיסתבר גם לחולין ומשו"ה הוא דפסלינן לי' הכא בשחי' והיינו כדברי הפו' דכל בע"ח פסול ודו"ק:

סימן ז ס"א יכול אדם לקבוע סכין בגלגל כתב התבו"ש דכאן כשר אפילו בסביבה שני'. דחשיב כחו כמו זרק סכין. ולענ"ד צ"ע דהתם ודאי כחו הוא דאי לאו כחו תיזול לתחת כדאמרינן בסנהדרין ע"ח ע"ש אבל כאן בגלגל ידוע דטבע הגלגל הוא להתגלגל הרבה אפי' לאו מכחו וצ"ע ובאמת לענ"ד הכל תלוי לפי האומד אם הוא מכחו ואף בגלגל של מים שכתבו האחרונים דבסביבה שני' פסול וכן הוא בהדיא בב"י באו"ח סי' קנ"ט שהביא לשון ר"י דאמרינן גבי שחיטה דבסביבה שני' פסולה ע"ש מ"מ לשון רש"י ד"ה כח שני לאחר פעם ראשונה ושני' ע"ש משמע דגם בפעם שני' כשר אלא דהוא לפי האומד וזימנין דגם בפעם שני' הוא כחו וזהו לשון ראשונה ושני' דלפעמים דוקא ראשונה ולפעמים גם שני' מכחו וזה נכון:

סימן ח ס"א כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו כו' והאחרונים הסכימו דלכתחילה לא ישחוט אלא בסכין שיש בו כמלא שני צווארים של דבר הנשחט ולענ"ד ראיה ברורה מהא דלר"ש שיעור שהייה כדי בדיקת סכין וכתבו התו' בדף ל"ב דהיינו סכין שיש בו כמלא שני צווארים של הנשחט דאיל"ה לא ידעינן שיעורו ע"ש וע"כ הא דמשערינן בסכין זה משום דלכתחילה אינו שוחט אלא בסכין כזה וכן משמע ג"כ לפי שי' מדלא מפרש ר"ש באיזה סכין דע"כ דסתם סכין הוא כעין סכין זה ודו"ק:

שם בהגה וי"א לשער בי"ד אצבעות ורמז ושחטתם בזה כו' והרא"ש והטור סי"ח כתבו רמז זה לענין הבדיקה שהם י"ב כמנין זה בלא הב' ע"ש:

סימן ט ט"ז סוף הסי' באותן רשומין שעושין האומנין אין לחוש שהן רחוקין כו' וסתם דבריו מה הוא רחוק ובאמת לכאו' הוא לשיעורין דהא תלוי לפי עובי הרשומים ע"כ נראה דאין להתיר אלא ברחוק כשיעור רוב סימן של הנשחט דבזה אין לחוש כלל אפילו הוא קורע כמו שהסכימו הט"ז והש"ך לקמן סי' כ"ו דבהסימן גופיה ודאי אין טריפות לאחר שנשחט רובו ע"ש:

סימן י ס"א סכין של משמשי עכו"ם כו' ואסור לשחוט מסוכנת כו' ע' רא"ש שהאריך להתיר דיעבד וכתב הש"ך דמ"מ מודה דצריך להוליך הנאת דמי הסכין לים המלח והשיגו עליו דא"כ אכתי קשה קו' הרא"ש דמאי פריך ות"ל משום שמנונית דילמא ניחא לי' לאשמועינן איסור דמי הנאת הסכין. ולענ"ד דלפי"ז י"ל דכיון דאוסר כ"ק א"כ לענין ההנאה כ"ד כזה דהנאת דמי סכין חשיב כנגדו קילקול הכ"ק וכעין מה שאמרו מה שהשביח בעור פוגם בבשר ע"ש וא"כ י"ל בפשי' דבאמת הכי פריך דאף מסוכנת ג"כ הוא מקלקל משום איסור הקליפה דחשיב כנגד הנאה כ"ש של דמי הסכין אבל אי היה הנאה חשובה לאסור כל הבהמה ודאי לא הוה שייך למחשב קילקל הכ"ק ושפיר הוכיח הרא"ש דע"כ הבהמה מותרת אבל לענין דמי הסכין אין ראיה. אמנם ממה שהביא הרא"ש ההוא דאין זורעין תחתיו משמע דדמי לגמרי לשם והתם לפי שי' משמע דשרי לגמרי דהולכת הנאה לים המלח ודאי הו"ל למיתנא ולענ"ד באמת לולי ד"ק ראייתו שם לענין אין זורעין תחתיו גופה מדלא תני ואם זרע אסור כדתני ואם עבר טמא לכאו' י"ל בפשי' דהתם הא דלא יעבור אינו משום טומאה אלא משום איסור הנאה ומשו"ה הוצרך לאשמועינן דאם עבר טמא ומיהו מדברי הר"ן שם מבואר דלא יעבור הוא ג"כ משום טומאה אבל משום איסור הוה אפשר ולא מיכוין דלא מיתסר ע"ש. ומ"מ עדיין אינו מוכרח די"ל דהתם גבי טומאה הא באמת פליגי עלה רבנן ול"ל טומאה. והוצרך לאשמועינן דטמא. אבל כאן שפיר י"ל דאסור משמע גם בדיעבד ולכאורה יש שם קצת הוכחה להיפוך. דהא בש"ס פריך שם אאוסר דר"י דסיפא מהא דבערלה מותר בדיעבד ש"מ דס"ל להש"ס דאוסר היינו בדיעבד וה"נ איסור דת"ק וצע"ג]. וע' חי' רע"א שהקשה דליתסר בדיעבד משום אי עביד ל"מ. והנה לכאורה לפמש"כ התו' בע"ז (כ"ו) דאין דרך לאכול נבילות תמותות ולא שייך תיאבון אלא בנתנבלה בשתי' ע"ש וא"כ ודאי דגם לנוחרה בסכין של עכו"ם הוה הנאה ובל"ה ג"כ הא עכ"פ הרי הוא מקרב הנאתה וקרובי הנאה הנאה היא [וזה ודאי לא מסתבר דזה לא חשוב תיקון כיון דהיה יכול לשוחטה בשחי' גמורה לישראל והוא