חבל יוסף (חדרי דעה) נט

ובהג"א ע"ז פ"ב סכ"ד כ' בשם ר"א להתיר להשתמש בקדירה של שכר בפסח משום נ"ט בר נ"ט דהשכר גופי' אין בו אלא טעם ע"ש משמע דס"ל דבכה"ג הוה נמי נ"ט בר נ"ט. ומצאתי שכבר הקשה זה בספ"א. ואולי דאין כוונתו לנ"ט בר נ"ט לגמרי אלא דר"א לשי' דלא ס"ל חנ"נ בשאר איסורין וא"כ אף דהכלי נאסרת בפסח מ"מ אי"צ לשער אלא כנגד היוצא ממנה. וודאי דאינו יוצא ממנה בכה"ג אלא משהו וס"ל כיון דאינו אלא ע"י טעם שני [ואף דאינו טעם שני גמור כיון דהוא ע"י אוכל בתחילה. מ"מ] יש להקל בזה כדין משהו ע"י תערובות דהיקיל הט"ז בסצ"ב דה"נ הרי אין משהו החמץ אלא בתערובות היתר ודוחק וצ"ע לדינא:

ועיין ח"ד שחידש דנבלע חלב בקדירה בשעת בישול לא חשיב התבשיל שבה נ"ט בנ"ט כיון דבשעת בישול גופי' נבלע בה. גם התבשיל בלוע טעם ראשון. והביא ראי' מדברי האו"ה שהביא הט"ז בסצ"ב לענין בישל בשר בקדירה שחממו בה מים ונפל עליו אז בשעת החימום ט"ח שכ' דיש להתיר דאם תפעפע הטיפה לפנים כבר פעפע בבישול ראשון ומסיק ובשביל זה שנבלע מבישול ראשון אינו אוסר דלא נשאר בה אלא משהו ע"ש. הרי דלא שרי אלא משום משהו אבל נ"ט בר נ"ט לא חשיב לי' אף דהשתא קיימינן שיצא מהדופן ופעפע לפנים וחזרה לכלי והרי הוה נ"ט בנ"ט ע"כ דהוא משום דכיון דהוא בשעת בישול גופי' לא חשיב נ"ט בר נ"ט. ובאמת סברא זו יש לה מקום בדברי הר"ן שהאריך ליישב קו' הרמב"ן על בעל התרומה שאסר בהודחו כלי בשר עם כלי חלב דלא הוה נ"ט בר נ"ט דכ' דמאן לימא לן דהכלים מפליטין תחילה במים דילמא פליטת הכלי בשר נותן תיכף טעם לתוך פליטת הכלי חלב ע"ש. ולכאורה ודאי דהליכת הפליטה הוא דרך המים דהא שני קדירות אינן אוסרות זא"א אלא ע"י רוטב וכ"ה לשון ספר התרומות ברא"ש גבי ירק שנתבשל בקדירה של בשר כו' וגם הירק אינו בולע אלא ע"י רתיחת המים ע"ש אלא דכוונתם דכל שהוא בפ"א לא קרי לי' בר נותן טעם אלא כט"א. אבל מ"מ הרמ"א אף דהודה לאסור בהודחו כלים כמבואר בסי' זה מ"מ הרי באר בסצ"ד ס"ה בהדיא דביש ס' כנגד א' מהן שרי הכל מדינא. וע"כ דס"ל דאין האיסור אלא משום שמתערבין שניהם בתוך המים אבל לטעם שיכנס הפליטה מכלי אל כלי אינו חושש דאי ל"ה אותה הכלי שיש ס' כנגדה הי' היא אסורה דהא נכנס בה טעם השני' ומוכח ע"כ ג"כ דאף דהוא בפ"א מכלי אל המים ומהמים אל הכלי אפ"ה חשיב טעם שלישי. וה"נ מעיקרא חשוב טעם שני אף שהוא בפ"א. וגם מדברי הר"ן יש לדקדק דמודה בזה ע"ש היטב וגם ראייתו מדברי האו"ה א"י כלל דנהי דלסברא דמפעפע אמרינן דהרוטב שבכלי מערב את הנופל על הכלי לפנים ומבלבל את הטעם בכולה בשוה. מ"מ ודאי אין אומרין שיצא תחילה מן הקדירה הכל לגמרי. וכ"ש בדברי האו"ה שם דאיירי בכ"ח דא"י מידי בליעתה לעולם. דודאי לא מהני הא דמפעפע אלא לענין שנתלה דנתפשט הטעם בכולה בשוה אבל מה שהוא מגיע לפי החשבון על גוף הקדירה ודאי דנשאר עומד בה מתחילה הטעם הראשון והוא ברור ופשוט:

ש"ך סק"ה האריך לענין עירוי מכלי של בשר על כלי חלב להתיר. ובט"ז כ' דחשיב העירוי כאלו הוא בכלי ואוסר כמו בהודחו בכלי גופו ולענ"ד אע"ג דקיי"ל דעירוי מבשל וחשוב לענין החמימות כאלו כל העירוי הוא בכלי מ"מ לענין הטעם קשה מאוד שכל העירוי מקבל הטעם מכל הכלי גופי' וא"כ בעירה אל כלי רותח הי' צריך לשער כנגד כל מה שבכלי שעירה ממנו ולא משמע כן בסו"ס צ"ב בהדיא אלא דאי"צ לשער אלא כנגד מה שנפל עליו וה"נ ודאי לא חשיב כמקבל טעם מן הכלי. וא"כ כבר הוה כעמד טעם שני בהיתר ואין כאן שום איסור ודוק:

ט"ז סקי"ב הביא בשם האו"ה דבעירויות הרבה בולע בכולו ע"ש. ולכאורה צ"ע בדודא דמר עוקבא דאמר התם מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות דהיינו ע"י עירוי ע"ש. ולפי"ז הא אכתי הבליעה הי' ודאי ע"י עירויות הרבה דס"ל דעדיף. ונראה דהנה התו' בכ"ד הוכיחו מכאן דע"כ עירוי אינו ככ"ר דאי ל"ה לא הי' צריך לומר מה בולעו בניצוצות. והקשה הגרע"א דהא התם בל"ה גוף היורה רותחת. ובודאי הולך בכולה. והנראה לי בשי' התו' דהא כבר כ' הפו' גבי תוחב כף בקדירה דל"ת הגעלה דאינו מעלה רתיחה אף דחשיב ככ"ר מ"מ ההגעלה בעי רתיחה גמורה. והטעם דלעולם צריכה הפליטה להיות כהבליעה ודילמא בלע בה בשעת העלאת רתיחה. וא"כ א"ש דברי התו' דאי עירוי הוה ככ"ר לא הוה צריך להא דמה בולעו בניצוצות כיון דגם עירוי דין כ"ר עליו. אבל כיון דעירוי אינו ככ"ר גמור. תו ודאי דל"מ מה שהיורה היא רותחת כיון דמכח גוף העירוי עצמו לא היתה נכנסת בכולה ודאי דלא הוה מהני לבליעת כ"ר גופי' והוצרך לומר מה בולעו בניצוצות. ולפ"ז א"ש גם דברי האו"ה דהא דמהני עירויות הרבה נראה ברור דכוונתו דהיינו בזא"ז תיכף בלא הפסק כלל. וס"ל כיון דנרתחת קליפה הראשונה א"כ כ"ז שלא נתקררה תו אינה מעכבת מלהרתיח השני' וכן בכולה בזא"ז שיעור הקליפות כשיעור העירויות וא"כ כאן דכבר כל הכלי רותחת ע"ג האש ודאי הרי כבר מהני גם עירוי פ"א לילך בכולה ושפיר מהני אפילו לבליעת עירויות הרבה דהא מ"מ אין שם אלא עירוי על רותח כמו שבארנו וזה הוה גם בשעת הפליטה בפ"א וא"כ בכשנצטנן כבר בין עירוי לעירוי ודאי דאין בו אלא כ"ק ואף שהאחרונים לא הבינו כן נראה נכון כמש"כ. ועי' לקמן סי' ק"ד גבי שומן ודוק וה' יאיר עיני:

ס"ו מותר ליתן בתוך התיבה כד של בשר אצל כד של חלב מ"מ ולכאורה מתני' מפורשת דשרי דהא תנן גבי להעלות על השולחן בד"א שולחן שאוכל עליו. אבל שולחן שסודר את התבשילין מותר. ובודאי לא איירי במכוסה דווקא דא"כ זה שינוי גדול ואפילו בשולחן שאוכל עליו שרי וע"כ במגולה איירי ואפ"ה באינו אוכל עליו שרי. אמנם לפמש"כ הר"ן בהא דע"ז גבי לא הלכת לצור מימיך כו'. דמסיק דל"ח לצנורא דלפי שעה ל"ח. א"כ מתני' דהכא נמי לפי שעה הוא. וא"כ בזה יש להקל לכו"ע. ודוק:

סימן צו ס"א צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בחלב נראה דאם בשלו בכלי חלב להמחבר לשי' בסי' צ"ה דפסק דקדירה של בשר ביורה של חלב שרי וא"כ ברור דהצנון אין עליו בשר יותר מהסכין עצמו. וה"נ הוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ולפי"ז בבצלים לדידן דמקילין בהם בכל ספק לסמוך על שי' ר"י ור"מ דדווקא צנון ודווקא קורט. א"כ ה"נ בכה"ג דבשלן בכלי חלב יש לסמוך על שי' להקל בצירוף שי' המחבר דאינו אוסר בזה אפילו בצנון שבשלו בכלי של חלב כנ"ל. ויש להתיר בדיעבד ואפילו אינו מקונח דודאי כנגד הטיחה שהוא דבר מועט יש ס' וע' בסמוך:

ט"ז סק"א ואין להקשות מסכין שחתך בו בשר רותח דמבואר בסצ"ד דבשביל שומן שעל הסכין סגי בקליפה דהתם יש ס' אבל הכא אינו מתפשט כלל יותר מכ"נ וצ"ע דהא באר שם בעצמו באריכות דהא דלא הזכירו הטו"מ שם דצריך ס' משום דבאב"י דאינו אלא משום השמנונית הטוח ע"פ דמשהו הוא. בודאי בקליפה גופי' יש ס' ואי"צ יותר. וגדולה מזו כ' שם דבההיא דסכו בשמן של תרומה נמי איכא ק"א בקליפה [אלא דדבריו תמוהין בזה דהא באינו מינו גם בתרומה אי"צ אלא ששים] ועכ"פ מוכרח דיש ס' בקליפה לבד. א"כ מאי הוה הא דאינו מתפשט כאן יותר מכ"נ הא כבר בטל בס' בכ"ק. ובש"ך לעיל סצ"ד סקכ"ח תי' היטיב ע"ש:

שם סק"ה אבל בצלים שנחתכו בסכין אסור אף ביש ס' נגד הבצלים צריך להסירם דנ"נ וכמו בחלב לקמן סצ"ח ורבים אין מדקדקין בזה עכ"ל. ולולי ד"ק הי' נראה דהלכה כרבים. דהא שי', הטור לקמן סי' ק"ו דאף אפשר לסוחטו אסור לא אמרינן בשאר איסורין ועב"י שם דאפילו האוסרים אינו אלא מספיקא וא"כ הא בבצלים קיי"ל דבספק סמכינן אשי' ר"י דדווקא צנון כמבואר בש"ך סקי"ב וא"כ ה"נ בהאי ספיקא וכן מצאתי בנוב"י סימן כ' שצירף ספק דאפשר לסוחטו מותר לס"ס ע"ש. וכ"ש לספק זה דהכא דנקטינן לעיקר כן ודוק:

ש"ך סקי"ג תלינן דנחתכו במרא וחצינא דאף אם נחתכו בסכין סתם כליהם אינו ב"י ויש מקילין באב"י. וצ"ע דהא סכין מסתמא אינו מקונח. והפמ"ג כ' דתלינן דנתקנח קודם באחר אבל