חבל יוסף (חדרי דעה) נז

על הרב להקל. וכן מוכח מדבריו בסי' צ"ה גבי הודחו כ"ב עם כ"ח. ובפמ"ג שם כ' דהוא משום להבליע ולהפליט כאחד ובחלב צלול אסור לשי' ולענ"ד ז"א כדמוכח כאן אלא דבבב"ח מיקל ודוק שם טיפה שנפלה ע"ג כיסוי עט"ז שהחמיר שמא באותו פעם לא עלה הרתיחה והאחרונים הקשו עליו דהא בריש הסימן בנפל על החתיכה מקילין בכיסה ולפמש"כ לעיל בסמוך לק"מ דהתם בחתיכה בתוך הרוטב דודאי מפעפע בכל החתיכות ל"ח כלל בכיסוי שמא לא עלה הרתיחה דחששא בעלמא הוא אבל הכא גם אם עלה הרתיחה והוא כמו כנגד הרוטב אינו היתר בודאי דהא עדיין י"ל דנעשה נבילה. אלא דמקילין מס"ס וכיון דיש ספק שמא לא עלה כלל וביותר בכיסוי שהוא כלי בפ"ע. תו יש ס"ס להחמיר ג"כ ואין להקל. ובזה א"ש גם מה דמשמע מדברי הט"ז דכשיש ס' בכיסוי מיקל. והא שי' הט"ז לעיל דלא שייך לבטל בבלוע בקדירה דלעיל לא כ' אלא דלא ידעינן כמה בלוע והוה ספיקא וס"ל דאין להקל שם מספק זה בצירוף ספק דנתבטל בתבשיל דבאמת הוה ענין אחד. ע"כ חידש שם ספק דלא תעבור אבל הכא ספק דלא עלה הרתיחה הוה חששא בעלמא וכשיש קולא בביטול בס' אין חוששין עוד לחששא דלא עלה הרתיחה ודיינינן לה כנגד הרוטב להתיר וכ"כ בסמוך דבשה"ד יש להתיר אפי' בלא ס' ע"ש:

ש"ך סקל"ח דל"ח עירוי כיון דנפסק הקילוח וכדלעיל ס"ז נראה דסברתו אע"ג דשם אינו מבואר אלא ע"ג כירה דאיכא קרירות דופני הכ"ש. מ"מ הכא בטיפה אחת גם בלא קרירות הכלי נפסק חמימותה. וכמש"כ בסוסצ"ג בשם האו"ה וכדמצינו בס"ו בכנגד האש דהקילו דטיפה בעלמא נשרפת וצ"ע:

סימן צג בטור הביא בדברי העיטור בבישל חלב בקדירה של בשר ויש בה ס' והעיטור כ' דיכול לבשל מה שירצה. ותמה עליו דהא אפי' הגעלה ל"מ לכ"ח ולמה יהא מותר לבשל בה חלב ע"ש. והכל תמהו דיותר הו"ל להקשות היאך מותר לבשל בשר' ועט"ז:

אבל המעיין בעיטור יראה דחסר בדברי העיטור ומש"כ דמבשל מה שירצה זה קאי בבישל ד"א בכלי של בשר. וס"ל דכבר הוקלש כח הבשר והוה ככלי חדשה לבשל מה שירצה. ועל דין ראשון שנזכר תחילה כ' ומבשל בה בשר ומבשל בה חלב. וטעו שגם בזה הדין כן:

אבל אין הפירוש כן אלא דהעיטור התחיל שהיה קדירה של חלב ובישל בה בשר. ואח"כ הביא מבריי' קדירה של בשר ובישל בה חלב. וע"ז מסיק תרויי' גווני דמבשל בה בשר. ומבשל בה חלב וכוונתו לעולם על מין האחרון ע"ש. ומה שהקשה הטור דלא הוה הגעלה באר שם היטב דלא הוה אלא משהו והיינו דס"ל דבכ"ח דל"מ לי' הגעלה מ"מ אין בו אלא משהו [וכ"כ שם בסמוך בפירוש דמהני מה"ט הגעלה אחר מעל"ע להגעיל ג"פ]. ומשו"ה גם כאן דלא הי' עדיין אסור ס"ל דאינו חל איסור על משהו וכעין זה כ' הב"י בסי' ק"ו לענין הא דאוסר הרשב"א אפשר לסוחטו בשאר איסורים והקשה הטור דלמה יאסרו כיון דהטעם מתחלק בשוה וכל החתיכות מותרות. וכ' הב"י דאינך חתיכות כיון שלא נבלע בהם אלא פחות מס' שרי אבל החתיכה שכבר נאסרה כיון דלא נפלט האיסור ממנה לגמרי אסורה וה"נ ס"ל להעיטור דכ"ח ודאי דל"ג מחתיכה וכיון דקודם שנעשה בב"ח כבר נפלט ממנה עד שאין בו ס' תו לא נעשה בב"ח ולא אסרה תורה כ"ח אלא כשנאסרה כבר ואולי דהטור לשי' דלא ס"ל התם סברא זו ולדינא צ"ע:

ש"ך סק"א ורחבה גדול כן הוא לפי המושכל דכל שהוא רחב יותר מתמעט קליפה החיצונה יותר נגד גופה ומש"כ לעיל סיס"ט סקכ"ה להיפוך דרחבה הרבה אינו כדי ביטול צ"ע גדול:

ס"א בהגה וי"מ בכיסוי דאפילו אב"י דינו כב"י עש"ך בשם רש"ל דהיינו בכיסוי שנוהגין שיש חלל קטן למעלה כעין כפתור ומתאסף בו תמיד שמנונית בעין והוא נעשה נבילה ע"כ מהזיעה העולה. ואוסר אח"כ כל הכיסוי שיהי' נעשה ג"כ כולו נבילה הגרע"א הקשה דכיון דהתחיל להזיע שוב לא שייך שיהא נעשה כל הכיסוי נבילה דה"ה מחובר עם כל הקדירה כמבואר בסצ"ב דבמזיע הוה חיבור ועוד דכיון דהכיסוי אב"י לא שייך כלל שיהא נ"נ כדמוכח לקמן סי' צ"ח ע"ש. הנה קושי' השני' מתורצת בקושי' ראשונה דכיון דכבר התחילה להזיע שוב כל הכיסוי נבלע בו מבישול זה גופי' ושפיר נ"נ מהבעין וקושי' הראשונה נראה לי בפשיטות דהא דמהני מזיע בסצ"ב היינו בטיפה דהיא עצמה נמחת תיכף ולא שייך עלי' שתהי' נ"נ. וכמבואר בסי' ס"ט גבי בשר שלא הודח. דלא שייך דבוק כיון דנמחה תיכף. אבל כאן דיש בראשו בעין והבעין עצמו ודאי נעשה נבילה וכמו בכזית בשר שנפל ליורה של חלב בסי' הקדום א"כ ודאי הוה כל הכיסוי [שבלוע בו עכשיו היתר מקדירה זו כנ"ל והוא מחובר להבעין מבשר שבראשו שנעשה כבר נבילה] כאיסור דבוק לחתיכה של היתר דקיי"ל דנעשה כל החתיכה נבילה אפילו בתוך הרוטב ממש. דחיישינן שמא הוציאה פ"א חוץ לקדירה ונ"נ כ"ש בהכיסוי דחיישינן שנפסקה הזיעה פ"א ונ"נ וכל הכיסוי דהוא דבוק ג"כ נ"נ. ופשוט דל"ד לאיסור נטילה שכ' האחרונים בסצ"ו דלא הוה דבוק דהתם הוה חצי חתיכה. אבל הכא הבעין הוה חתיכת אי' בפ"ע וא"כ בכיסוי כזה ודאי אין להקל כ"כ ודוק. שם ואם לקחו כיסוי רותח בט"ז סוס"י צ"ב כ' דכלי ראשון שהורק אין עליו עוד דין כ"ר ע"ש. וא"כ לכאורה צ"ע כאן דהיכי משכחת לה כיסוי רותח דכיון דנטלוהו מן הקדירה הוה כבר כהורק ואינו ככ"ר. ואין לומר משום הלחלוחית שעליו. דהרי גם על גוף הלחלוחית פסקינן דפוסק כח חמימותה. וצ"ל דבכיסוי חמיר טפי בזה. וכדמוכח מדברי הט"ז שם סקכ"ח דכ' דאפילו לא הורתח עוד הקדירה חשיב הכיסוי כרותח לפי שהוא אצל האש ממש ע"ש ומש"כ ברס"י הסמוך ודוק:

סימן צד ס"א בכ"מ שנתחב ממנו בקדירה. עש"ך סוסיקכ"א בשם האו"ה דזה דווקא בנרתח ברותחין אבל באור ממש גם ראש השני חשיב רותח. ונראה מקור הדברים דהנה בכ"ר קיי"ל דאף שהעבירו מן האור הוה רותח. אבל בכלי שהכניסו לרותחין קיי"ל דכשהוציאו אח"כ תו אין עליו דין כ"ר כמש"כ התו' הובא בט"ז סוסצ"ב ע"ש. וע' מש"כ בזה בסוס"י קכ"א. והנה כאן צד השני ודאי לא עדיף מסלקו מעל האור. וא"כ בהורתח בכלי רותת אין על צד השני דין כ"ר. אבל בהורתח באור גם צד כו' נראה דברור לו השני חשוב כ"ר ודוק:

ש"ך סק"א אם אינו ברור לו כמה תחב כו' היינו שניכר על הכף עכשיו אבל בל"ה ל"מ ברי דלא רמיא עליו ועפמ"ג סקכ"ח גבי סכין כ' דהא דס"ל להש"ך דמהני שם ברי היינו לפי שהוא בלא רוטב דרבנן וא"כ כאן דהוה דאורייתא ודאי ל"מ וכן מוכח דהא לשון זה מרש"ל והוא ס"ל בהדיא גם גבי סכין שם דל"מ ברי וע"כ כדפירשתי וראיתי מי שנטה בזה:

ס"ב וי"א שסגי בפ"א ששים ע' ביאורי הגר"א לקמן סצ"ח ס"ד דהעיקר דאף דנ"נ מ"מ כיון דאפילו בא"מ אין בו אלא טעם אותו הקדירה אוקמוהו אדאורייתא דסגי ברובא כיון דליכא למיגזר אטו א"מ כמש"כ הש"ך סק"ה ולענ"ד צ"ע בזה מדברי התו' חולין צ"ז דהקשו בכ"ד דנאסר כ"ק למה אין הקליפה אוסרת הקליפה הסמוכה וכן לעולם ונדחקו בזה דאין קליפה נ"נ או דאין הנאסר אוסר במקום שאין האוסרו יכול לילך שם ע"ש ולמ"ל להכי ת"ל כיון דהוא מאותו דבר עצמו א"כ בטל טעמו ברוב ואין הטעם יותר מרוב בודאי כמבואר לקמן סי' ק"ג וע"כ דאין לנו לדון על האיסור מאין בא ול"ג ממינו דעלמא דצריך ס' מדרבנן. וכן בר"ן בסוגיא דט"ח הקשה באיסור שנפל לקדירה ליחוש דילמא בלע ופליט הרבה פעמים ותי' דלא החמירו אלא לדרך פליטתו משמע בהדיא דהא בשני נפילות חוששין וצ"ע:

ט"ז סק"ד בשם הת"ח דקדירה שנאסרה מחמת בב"ח ובשלו בה מאכל אחר מעת לעת יש להקל בדיעבד ואי"צ להשליך דמי הקדירה ורש"ל חולק וכ' דלא נהגו להחם אלא לחוף הראש אבל בישל בה מאכל צריך להשליך דמי הקדירה לנהר עכ"ל. ולא הבנתי חילוק הזה כלל דגם בלחוף ראשו עכ"פ מדשרי להנות מהקדירה ע"כ דהקדירה בעצמה לא נעשה איסור הנאה וא"כ משום הבליעה אף שהוא א"ה כיון שאב"י והוא לפגם ה"ה בטל כמו בכל האיסורין (ודווקא גבי חתיכת בב"ח. שהוא דבר שבמנין וא"ה תנן בשילהי ע"ז דאוסרת בכל שהוא. וגם התם גופא מהני חוץ מדמי איסור כמבואר בש"ך סק"י סק"ב וא"כ בבליעה שאב"י בעלמא דאין לה