חבל יוסף (חדרי דעה) נו

שא"מ כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סצ"ח. וכנגד טעם החלב הא יש ס' בקדירה. וא"כ תו אין כאן אלא סד"ר משום דמדרבנן צריך ס' דווקא גם כנגד טעם הבשר ול"מ רובא. דמדרבנן אפילו במינו צריך ס' וא"כ בספד"ר יש להקל כמו בשאר איסורין וע' בדברינו לקמן בסצ"ח וסק"ה ודו"ק:

ס"ה טיפת חלב שנפלה על קדירה של בשר כו' הנה דעת ר"ת לאסור אפי' כנגד הרוטב ויסודו דבזבחים מיבע"ל בבישל במקצת כלי אי מפעפע בכל הכלי [וע"ש בתו' דזה ודאי דלא פשיטא לי' להש"ס דהוא מפעפע בכל הכלי דאי ודאי מפעפע פשיטא דצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ומאי מיבע"ל ע"ש היטב] והנה בחתיכה ברוטב פשיטא דמפעפע בכולה ומשו"ה כשיש ס' פשיטא דשריא דכל שסופו להתבטל אינ"נ כמש"כ בסמוך. אבל הכא בכלי דספק לנו בבליעתו. א"כ יש להסתפק דבתחילה קודם שנתפשט ונתבטל בס' נעשה נבילה עד ס'. ומשמעות שי' ר"ת ודעימי' דאוסר לגמרי דיש להסתפק ג"כ דאח"כ אסר עוד ס' פעמים ס' ועד כל הכלי ונאסרה כולה. וכל מה שבתוכה ג"כ דאין מה שבכלי ס' כנגדה וכן הביא הב"י דהמהר"מ היקיל בע"ש והפ"מ בספ"ס. הא ל"ה אסר הכל. והנה הטור כ' סתם להקל בספ"ס. ונראה לכאו' בשי' דעד ס' דיש בה טעם הטיפה והוא ספד"א בבב"ח דחנ"נ מדאו' ודאי יש להחמיר. אבל בפעם השני דכבר ליכא טעם חלב. אף דבעלמא אם הוסיפו בשר על תערובות בב"ח ויש טעם חלב גם כנגד ההוספה ודאי דגם ההוספה נ"נ מדאו'. אבל כאן שאין טעם לב יותר ואין לאסור אלא משום תערובות הבשר אינו שייך לאסור עוד מדאו' עד ס' דהרי לא חשיב עוד אלא תערובות מב"מ ובטל הוא מדאו' ברוב. אבל ז"א דאף דאינו אוסר בס'. אבל עדיין יש לחוש גם על רוב בכה"ג דנ"נ ואוסר עד רוב כנגדו פ"א. וגם בפעם שני וכולו ואולי י"ל דבפעם השני יש ס"ס להיתר שמא לא פעפע כלל יותר מס' ואפי' פעפע שמא פעפע בב"א ונתבטל. אבל בפעם ראשון אין להסתפק שמא לא פעפע כלל דדרך הוא לפעפע כמש"כ האגודה בשם ר"י הובא בהגר"א ע"ש:

והנה הח"ד הקשה דבשעת הבישול ודאי הוא מקשר כל הבליעה ואינ"נ כמו שהוכיח התה"ד מהא דקדירה שבשל בה בשר שבשל בה חלב דתניא בנו"ט. ואי נ"נ ל"מ נו"ט דבלע ופליט הרבה פעמים כדאמרינן גבי כזית בשר שנפל ליורה. וקשה לשבור דברי כל גדולי הראשונים שכולם חששו לנ"נ שנעלם מהם בריי' זו. ומיהו מבריי' גופא לק"מ די"ל דהך תנא לא סבר חנ"נ. אבל הרי גם הרמב"ם הביא בריי' זו. אבל באמת כיון דאינו אלא ספיקא י"ל דגם הם לא חששו אלא כגון בקדירה שיש בה בשר מעט ורובה דברים אחרים וחנ"נ דבב"ח הוה דאו'. ואוסרת בלוע של הקדירה בדברים האחרים בנו"ט מדאו'. אבל הך דינא דברייתא והרמב"ם דבשל בה חלב וכשיש לבטל טעם הבשר לחוש להחלב שנ"נ הרי מדאוריי' הוא בטל ברובא בחלב שבקדירה. ומה שצריך ס' הוא מדרבנן לספיקא דרבנן ל"ת. וביותר לפמש"כ בסמוך בשם הרמב"ן דכל מב"מ סגי בס' ול"ח לבלע ופליט ואין להאריך:

והנה פסקו בס"ו דבכנגד הרוטב ל"ח ובטל בס' ובאר הטעם בסמ"ק דממ"נ אם מפעפע בטל בכל הכלי ואם אינו מפעפע אז לא יאסר ופי' הב"י והש"ך דאם אינה מפעפע בכל הכלי בטלה בהתבשיל. ואינו מובן הממ"נ הזה דמנ"ל שבטל בתבשיל דהא מספקינן דנעשה נבילה בתוך עובי הקדירה כמש"כ ר"י והח"ד כ' ע"פ יסוד הנ"ל דהוא מקשר עם התבשיל וכ"כ דזה ליתא ובל"ה דבריו דחוקים מאוד וע"ש. אבל נראה פשוט דאין כוונתו במש"כ ממ"נ דהוא ודאי היתר ואין כאן ספק כלל לאסור. אלא שכוונתו שבכל צד שנאמר יש טעם להיתר דאם מפעפע בכל הכלי יש ספק שהוא מתבטל בבלוע שבכל הכלי ואם אינו מפעפע בכל הכלי יש ספק שהוא מתבטל בתבשיל והוה ס"ס להתיר. והט"ז כ' דבבלוע שבכלי אינו מתבטל דל"י כלל כמה בלוע יש בה [ולא שדעתו שבודאי אינו ביטול דהרי י"ל שיש בה כדי לבטל וכדמוכח בדבריו בסוהס"י גבי כיסוי אלא שהוא ספק ויתבאר בסמוך] אלא הכוונה מפעפע מתבטל בכל הכלי ובתבשיל. ואם אינו מפעפע שאינה וזה ממקומה. א"כ לא תעבור עוד גם בתבשיל. ובאמת לשון אז לא יאסר משמע כדבריו. אבל צע"ג דהיכי י"ל לומר כן דהא מספקינן דאין הבליעה הולכת כדרכה ונ"נ ואח"כ אוסרת כדחיישינן כה"ג בכ"ד. ובח"ד כ' דהכא דנבלע בשעת בישול הרי גם בחתיכה אמרינן דמתחלק הטעם בשוה ולא ירדתי לסו"ד דהרי זה עיקר כל הספק של ר"ת משום דבכלי מספקא לן אי מפעפע ול"ד לחתיכה דודאי מפעפע ברוטב. אבל פירוש דברי הט"ו מבואר בהדיא בדברי האגודה בשם הר"ש והובא בהגר"א דיש לדמות זה לשני קדירות שאינן אוסרות זא"ז האומנם שהגר"א תמה ע"ז דהתם הוא בשביל שהם כשני חתיכות. אבל הכא הוא חתיכה אחת. אבל נראה דכוונתו ג"כ בדרך ספק והיינו דאם נאמר דבכלי אינו מפעפע. א"כ אינו כחתיכה אחת. א"כ י"ל דהוה נמי כשתי קדירות. ואינו אוסר כלל מצד החוץ לפנים. [ואע"ג דיש לדקדק דהרי מהני הגעלה אף בפנים לבד כדאמרינן בסוף ע"ז גבי דודא דמ"ע. וע"כ דהפנים שולט בכולה. יש ליישב ואכמ"ל] ואף שאין הכרח לזה דאם אינו מפעפע אינו אוסר כלל כשני קדירות. אבל ספק הוא וא"כ הוה ס"ס. ויש להתיר וכנ"ל. ועוד דהא בשעת הדחק מתירין לגמרי אפי' במקום הריקן כמבואר בס"ז ויתבאר שם בס"ד. שפיר סגי לן הני ספיקא להקל אפי' שלא בשה"ד. ובזה א"ש מה שאוסרין את הקדירה ופירשו הטעם משום שמא נשאר בה הטיפה ולכאו' לפ"מ דקיי"ל כהרשב"א בסוס"י צ"ט דאיסור מועט שנבלע בקדירה אינה אוסרת את הקדירה. א"כ ה"נ כיון דע"כ אין בה אלא איסור מועט וכדקיי"ל דבישל בה פעם ב' ג"כ אינה אוסרת עש"ך סקכ"ז. א"כ למה אסרינן לה לכתחילה. אלא נהי דבדיעבד שרינן התבשיל מהנך טעמי כיון דהני טעמי אינן אלא ספיקי בעלמא ולא ברירא לענין הקדירה לכתחילה חיישינן לשי' האוסרין ונכון:

ס"ז בשעת הדחק מקילין אפילו כנגד הריקן הפמ"ג בסצ"ג כ' דדווקא ע"י שישפוך בצד האחר אבל אם עלה הרתיחה אסור דלא הקילו בשעת הדחק. אלא שלא לחוש בסתם דילמא עלה הרתיחה למעלה יעו"ש. ואע"ג דבצד האחר ודאי דג"כ יש לחוש שנתפשט שם האיסור צ"ל דזה הוה כעין ס"ס שמא נתפשט ונתבטל ואפי' לא נתבטל שמא לא נתפשט עד כאן אבל באותו מקום גופי' ודאי אין להקל בספדא"ו. אבל לשון הפו' משמע דבשעת הדחק דיינינן לי' כמו כנגד הרוטב לגמרי. וכן מוכח דברי הגר"א שכ' שסמכו [בזה דאיכא ספיקא דמפעפע] על שי' הרמב"ן דבלוע אינו נ"נ ונראה דהוה כעין ס"ס. ומ"מ מש"כ בט"ז בסוהס"י להחמיר בכיסוי מספק דילמא לא עלה הרתיחה באותה שעה אע"ג דלא הוה אלא חששא בעלמא. נראה פשוט דהיינו דווקא שלא בשה"ד דאין מתירין אלא כנגד הרוטב. וזה אינו ברור דהוא כנגד הרוטב. אבל בשה"ד דמקילין ע"פ ספק סברת הרמב"ן בצירוף ספיקא דמפעפע ודאי דכ"ש דאין להחמיר שם בכיסוי לחוש שמא לא עלה הרתיחה דהרי גם בחתיכות קיי"ל דסמכינן בכיסה. ואע"ג דבכיסוי ליכא קולא דמפעפע בכל הקדירה כיון שהוא כלי בפ"ע מ"מ סברא דהכיסוי מערב את כל הקדירה ודאי הוא מסתבר יותר להקל בשביל זה מספק דמפעפע בכל הכלי והרי גם הפמ"ג היקל במצ"א אף שיש להסתפק להחמיר כנ"ל וה"נ יש להקל כאן בכיסוי וצ"ע ויתבאר שם עוד בס"ד:

שם בהגה ואם לא נפסק הקילוח הוה כעירוי אף שהלך ע"ג כירה צוננת בח"ד הקשה מסוס"ט גבי מלוגת תרגולת דכ' דהמים הנזחלים מעל התרגולת כבר נצטננו ע"ש ולענ"ד אין כאן קושי' כלל דהא דתרנגולת חשיב כנפסק הקילוח דהקילוח מיקרי כ"ז שהולכים מכחו וכדאמרינן בריש ב"ק גבי פותקין ביבותיהן אי בהדי דאזלי קמזקי כחו הוא. ואי בתר דנייחא כו' ה"נ דווקא בכירה שוה דהקילוח הולך מכחו. אבל שם מע"ג התרנגולת נזחלין מעצמם ולא מכחו ולא חשיב עירוי. ועט"ז סקכ"ז מה שדקדק אי חשיב תתאה. ולכאורה הרי הט"ז החמיר בריסק"ה אפילו בכ"ש כשי' רש"ל. אבל הוא פשוט דהתם דווקא בשאר איסורים. אבל בב"ח לא אסרה תורה אלא דרך בישול ובודאי דכ"ש אינו מבשל. וגם הרש"ל לא החמיר בו אלא דמפליט ומבליע. ובשאר איסורין דגם זה דאו' חשש לו אבל בבב"ח דגם לשי' אינו אלא מדרבנן בלא בישול סמך