חבל יוסף (חדרי דעה) נה

מן הדגן ואורז דאם יש בה טעם דגן יוצא בה י"ח מצה ואפשר כיון דאם הי' חמץ הי' חייב עלה משום טכ"ע דאיסור שפיר יוצא בה וצע"ג. אבל ע"כ הוא נסתר מדברי השו"ע סצ"ד ס"ג בתחב כף חולבת בקדירה של בשר אם אין ס' הכל אסור בהנאה ואי לא הוה אלא בב"ח דרבנן הא קיי"ל דאינו אסור בהנאה. ואולי יש לומר דבכלי שאני דהטעם עומד בעינו בעצמו דבכלי אין שייך שיתבטל בו והא דילפינן טכ"ע מג"נ היינו ממה שאוסר הטעם שמתערב בהמתבשל וה"נ כלי שבישל בה בשר אסור לבשל בה חלב מדאו'. אבל טעם חלב שנבלע בחתיכות היתר. אפשר דמ"ה אין איסור לבשל עם בשר וצע"ג:

שוב מצאתי בח"ס ספ"ו שנתעורר השואל שם בזה מצ"א והח"ס דחה דבריו מרי"פ א"ע אבל לא נגע בדברינו ע"ש:

ולענין בשר שור שנפל לחלב רותח כ' הגרע"א דאפשר כיון דבשר שור אינו מתבשל אפילו בכ"ר אפשר דלא הוה אלא ככבוש ול"מ מ"ה וא"כ מותר בהנאה. ולענ"ד לפ"מ שכ' בט"ז סי' ס"ט דהלחלוחית ודאי מתבשל א"כ ודאי הרי הלחלוחית הוא אסור מ"ה וכולו הוא בלוע איסור הנאה דאורייתא. וא"כ להנות מן גוף הבשר בעצמו ודאי אסור. ולמכור חוץ מדמי איסור ודאי נמי לא שייך דנראה דעיקר השיווי הוא הלחלוחית וצ"ע. סימן צב ס"א כזית בשר שנפל ליורה חלב כו' לא סלקו עד שיוכל לפלוט החלב שבלע אע"פ שאמר קפילא שאין בו טעם אסור עד שיהי' בו ס'. זה יצא להרמב"ם מהא דפריך שם בש"ס ארב דאמר חלב מותר כיון דסבר אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא דהא סבר מב"מ ל"ב. ולדידן דס"ל דבטל מ"מ כיון דאפל"ס אסור ונעשה החלב הבלוע בבשר איסור צריך מיהו ס' כנגד פליטת החלב. ול"מ מה שאין בה טעם וכ"כ הרשב"א בת"ה. ולכאורה יש להקשות דהר"ן שם בסוגי' הקשה בשם הרמב"ן דא"כ היכי מהני ס' בכל האיסורין דדילמא פליט והדר ופליט כמה זימני. ותי' דל"ח אלא כדרך פליטתו פי' משום דהפליטות האחרונות אינו אלא דרבנן דהא הם מינו. וקושי' הש"ס לא הוה אלא לרב דס"ל דמב"מ ל"ב מדאו'. וא"כ ה"נ כמו שלא הצריך כאן רק ס' פ"א ולא חשש יותר ע"כ דל"ח לדרבנן וא"כ למה חשש לפעם השני להצריך ס'. אבל הדברים נכונים דלא הקילו אלא שסגי בפ"א וכל הפליטות חשובות כאחת אבל שניקל בפחות מס' בשביל שנפל תחילה זה לא ניתן להאמר דכי בשביל זה יקילו יותר משלא נפל אלא עכשיו דהי' ע"כ צריך ס' וזה פשוט. והנה בפט"ו בשאר איסורים לא כ' זה הרמב"ם. אלא סתם דבא"מ סגי בטעימה. ש"מ דבשאר איסורים לא ס"ל חנ"נ ועוד יתבאר בזה בס"ה:

והנה בנפל טיפת שומן בשר על גבינה לא נימא כן דטעם הגבינה שבטיפה נעשה נבילה וכי הדר לגבינה הוה מב"מ ולרב ולר"י דס"ל מב"מ ל"ב אוסר הכל דבהדיא מבואר בכל הסוגי' גם לרב ולר"י דט"ח שנפלה על חתיכת בשר בנו"ט וכשאין בו נו"ט שרי והטעם כ' התו' והפו' דהטיפה שסופה להתבטל כולה לא שייכא שיעשה נבילה קודם בטולה. ודווקא בחתיכת בשר שהבשר ע"כ אסור והבלוע בו ע"כ הוא נבילה. היוצא ממנו ודאי הוא נבילה. אבל טיפה שסופה להתבטל אינו נעשה נבילה כלל. ובזה יתיישב היטב מה שהקשה הכו"פ והאחרונים בסצ"ד גבי בצלים הבלועים שנפלו לחלב דפסקינן דבהיתר לא שייך נ"נ ואי"צ לשער אלא כנגד הטעם הבשר הבלוע והקשה דמ"מ החלב הנבלע בבצל הא נעשה נבילה כדאמרינן הכא גבי כזית בשר חלב נבילה הוא ע"ש. ולפי"ז לק"מ דבאמת אף שהבצלים ודאי אכורים כמשמעות הרשב"א והר"ן שכ' דאף דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ מ"מ החתיכה נשארת באיסורה דאין הגעלה באוכלין ובודאי נשאר בה איסור ול"ד לחתיכה שנפל עלי' איסור בתוך הרוטב דביש ס' שריא גם, החתיכה דהתם מתחילה לא נבלע בה יותר מכל הקדירה שיש ס' אבל הכא כיון שכבר נבלע בה שיעור האוסר לא שייך כלל שתותר בשביל שנתפשט טעמה ברוטב וא"כ פשוט דה"נ אפילו בבליעת היתר גמור לא שייך שתפלט כל טעמה וא"כ הבצלים הם בלועים עכשיו מבב"ח ואסורים וכן הסכים הגרע"א בתשובה סס"ז ע"ש. מ"מ לפי הסכמת רוב פו' הביא בש"ך סי' ק"ה סקי"ז בחתיכת בשר הבלוע מחלב אינה אוסרת בלא רוטב אע"ג דבב"ח הוא גוף איסור ככל איסורים. אינה דומה לחתיכת נבילה שאוסרת בלא רוטב. דהכא כיון דהחלב הבלוע בה אינו יוצא כדקיי"ל דכל איסור בלוע אינו יוצא בלא רוטב אינו יוצא אלא מוחל בשר לבד. ובשר שנפרש לגמרי מהחלב הוא נעשה היתר ושם הארכתי בזה. וא"כ ה"נ גבי בצלים הבלועים מטעם בשר לא שייך כלל שיהא:

נ"נ דכל טעם בשר שסוף לצאת כ"כ דאינ"נ כיון שסופם להתבטל ביורה. ולא שייך אלא למה דאמרינן דנשאר בהם טעם בשר שאינו יוצא כלל. וא"כ כיון דאינו יוצא כלל ולא נפלט מהבצלים אלא חלב גמור כמו שבולעין הבצלים כך מפליטים. זה אינו איסור כלל כמו מוחל הבשר מחתיכה בלועה חלב כנ"ל. ולא שייך אלא בבשר ממש שע"כ כל הבלוע בו נעשה נבילה והיוצא הוא מב"מ לרב. אבל הכא הטעם היוצא אינ"נ שסופו להתבטל והנשאר אינו אוסר חלב היוצא ודוק:

ט"ז סק"ב העלה דלשי' רש"י מקצת חתוכה בתוך הרוטב אין הרוטב מסייע להחתיכה ונאסרת החתיכה. ואח"כ אוסרת החתיכה את כל הרוטב. דלא כהד"מ דאינה אוסרת. והנה כבר כ' כן הרשב"א בת"ה והוכיח זה מהא דאסר ר"י אפי' בניער וכיסה שמא לא ניער יפה. משמע בהדיא דבלא ניער יפה אלא שמקצתה ברוטב נאסרת ואוסרת. ומה שהקשה בפלתי דא"כ מאי פריך בש"ס אילימא לא ניער כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט לוקי במקצתה ברוטב כבר הקשה זה הר"ן לשי' דס"ל שם דאפילו בלא רוטב כלל אוסרת כל החתיכות דלא ס"ל איסור בלוע א"י בלא רוטב. ותי' היטיב דהתם בס"ד דלא ס"ל חנ"נ אבל לפי המסקנא דחנ"נ ודאי אוסרת וכ"ש שעולה יפה תי' זה לשי' רש"י:

ש"ד סק"ג האריך דהא דאסרינן כאן כל החתיכה אפילו בלא רוטב אע"ג דקיי"ל דצלי אינו אוסר אלא כדי נטילה] דחלב שאני דיש בה שמנונית מחמאה. והוה כאיסור שמן דקיי"ל. דמפעפע בכולה ע"ש. ויש להקשות דא"כ בס"ד דהש"ס בחולין צ"ז דפריך אשמואל דאמר דבנצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד מדר"ה דאמר גדי שצלאו בחלבו אסור כולו ע"ש. ולא אסיק אדעתי' דחלב שאני דהוא מפעפע. א"כ טפי הו"ל למפרך ממתניתין דט"ח:

שנפלה ע"ג חתיכה דאסורה כל החתיכה. ואי"נ לדחוק דלענין חלב דהוא צלול י"ל יותר דהוא מפעפע והוה ידע גם המקשה לחלק ויותר נראה דגם לפי"ז צ"ל דהמקשה לא פריך ממתני' משום דאיכא לדחויי דהוא משום הבל הקדירה כשי' הר"ן אבל לפי האמת ס"ל דאי"צ לחלק בכך ודוק ט"ז סקי"ב בשם הסמ"ג בטעם חומרת איסור דבוק משום שמא:

הוציאה פ"א חוץ לרוטב וצ"ל דאע"ג דבלא רוטב קיי"ל דאינו אוסר אלא כ"נ ובדבר גוש אפי' בתוך הקדירה כמש"כ הש"ך סק"ג ומפורש לקמן סי' ק"ה צ"ל דהכא בשעה שמוציאה עדיין היא מליאה, רוטב. וכעין. סברא זו הביא המג"א בסי' תס"ז בשם תשובת הרשב"א לענין חטה שנמצאת בעיסה ע"ש. ובזה יתיישב דברי התו' בהא דירך שנתבשל בה גה"נ דתנן אם יש בה בנו"ט. וכ' התו':

שם דמשמע דמשערין בירך לבד וכ' דלרש"י ניחא דאיירי במקצתה לחוץ לרוטב. ולר"י פירשו דבכל הקדירה קאמר ע"ש. ולכאו' למה נטו לשי' ר"י ממש"כ תחילה דמשמעות המשנה דבירך לבד ואיירי לר"י בכולה חוץ לרוטב אלא דדווקא לרש"י במקצתה בתוך הרוטב דיש בה רטיבות א"ש דאוסר כל הירך ומשום הבל הקדירה. אבל לר"י בכולה חוץ לרוטב קיי"ל דדבר גוש אפי' בקדירה אינו אוסר:

אלא כ"ל וכיון דתנן בנו"ט ע"כ ברוטב וכל הקדירה וזה נכון. ומיהו מוכח מדברי התו' דלא ס"ל הך סברא דאיסור דבוק דא"כ א"ש מתני' כפשטי' משום איסור דבוק וכמש"כ ההג"א שם בהדיא דמתני' משום איסור דבוק ע"ש:

ס"ד בהגה בבב"ח אמרינן חנ"נ במקצתה ברוטב היינו משום דבב"ח הוה ספק דאורייתא להחמיר ולכאורה אם יש בקדירה חתיכה שהיא גדולה יותר מזו שנפל עלי' הט"ח יש להקל אפילו בבב"ח דבזה אין כאן ספד"א לדידן דקיי"ל דמב"מ בטל ברוב מ"ה ודווקא בא"מ טכ"ע דאורייתא דהרי טעם הבשר בטל ברוב דסלק