חבל יוסף (חדרי דעה) נא

בעינן ברית נשמה וחשיב ביצה ברי'. וצריך לומר בטעם הדבר לפי דביצת טמאה איכא קרא יתירא דבת היענה כדאמרינן בחולין ס"ד וא"כ אסרה תורה בהדיא ברי' זו כעוף טמא. וביצת טריפה ילפינן מביצת טמאה כמש"כ התו' שם. ומ"מ כבר הביא הב"י בסק"י דאפילו הראב"ד דכ' בפירוש דביצה היא ברי'. והוכיח זה מסוגיא דחולין צ"ח דלא מוקי הא דביצה בס' לבטולה גופה [והיינו דס"ל דמב"מ ביבש נמי בעי ס' ודוק] וע"כ דהיא ברי' ול"ב. מ"מ כ' בעצמו דמודה דאינה כדין ברי' ממש לאסור אפילו באלף. כדמוכח בהדיא בסוגיא דריש ביצה דלא אמר התם אלא משום שדרכו למנות ע"ש. ותימה על הש"ך שלא הרגיש בזה. ס"ה ביצת עוף טמא בקליפתה אינה אוסרת. בט"ז סק"י דהדרישה כ' דדווקא אינן קלופות באינן קלופות אינן אוסרות ולענ"ד משמע בהדיא הא דגיעולי ביצים לפירש"י וכן בסוגיא דדצ"ח גבי ביצה בס' דכל שהביצה אינה קלופה אינה אוסרת כלל ואפילו בתבשיל. ומה שהקשה שם דאפילו קלופה באינן קלופות נמי לא יאסר. דכמו שאין הביצה פולטת דרך קליפתה ה"נ לא תבלע הביצה דרך קליפתה. לענ"ד מצינו בכ"ד דכח הבליעה מרובה מכח הפליטה. דהרי יש מליחה לכלים להבליע ולא להפליט וכן מצינו בחום ביה"ש בס"י ע"ש בחידושינו ודוק:

שם וביצה שיש בה כו' או דם אוסרת אפילו בקליפתה עש"ך דבספק אם הדם במקום האוסר אינה אוסרת. וכ"כ בסס"ו דכ"כ הד"מ שם. ומיהו הד"מ לשי' א"ש דהתיר בספק דאע"ג דאיכא רוטב דהוה אי"מ מ"מ כיון דאיכא עוד ביצים [או ביצה אחת שהיא גדולה קצת כיון דהם לפנינו עש"ך] דהוה מינו אמרינן סלק שאי"מ והוה סד"ר. אבל להש"ך לשי' בסצ"ח דלי"ל סלק צ"ע ועוד דבבישל בקליפות דקיי"ל דביצה בעלמא אינה פולטת כלל בקליפתה אלא זו משום הדם א"כ לא שייך כלל כאן סלק שאי"מ ומינו רבה עליו כיון דמינו אינו פולט כלל. וגם בעיקר הדבר אי יש לחשבו מב"מ יש לי מקום עיון כיון דהתו' כ' בפשיטות דאף דבביצת עו"ט אינה קלופה לא יהיב טעמא ביש בה דם יהבה טעמא דשדא תיכלא בכולה והיינו לא משום חשש הטיפה לחוד אלא דכל הביצה כבר נשתנה כולה. וכיון דפשיטא להו דהוא טעם אחר א"כ אפשר די"ל דיש בה גם משום טעם כעיקר ולא חשיבה מינה עם ביצים. והרב י"ל דאזיל לשי' בסי' צ"ח דבתר שמא אזלינן ובודאי איכא עליו עדיין שם ביצה אבל לדידן דקיי"ל בתר טעמא צ"ע לכאו'. ומשמעות דברי הש"ך סי' ק"ז דביצה שיש בה דם חשיבה אינה מינה עם ביצים ע"ש. מיהו כ"כ בסס"ו דנראה עיקר דכל הביצה הוה דרבנן ומה שהחמירו על כל הביצה אינו אלא משום דע"כ מחמרינן בגוף הטיפה עצמה ע"ש. וכ"ש בבישול דדם שבשלו גופי' דרבנן אפשר להקל. ובפ"מ שם ש"ד סק"י היקל אפי' באין ס' במבושלת ע"ש. ולפ"ז כ"ש דאין לחוש בזה לדין עירוי המבואר בסי' ק"ז דבדרבנן מבו' שם להקל ע"ש:

ש"ך סקט"ז צריך ס"א ביצים של היתר הפו' כ' לפי שיש גדולים וקטנים. והר"מ כ' לפי שהיא ברי' הוסיפו אחת כו' וכן משמע מדברי התו' כו'. כוונתו מדהקשו התו' שם ד"ה ואיבעיא. מהא דכל איסורים שבתורה בס' ולשי' הפו' באמת זהו ס' אלא דבביצים בשביל שאין מדקדקין בין קטנה לגדולה הוסיפו א' ואז הוא שנחשוב ס' ע"ש. אבל לענ"ד באמת משום קושי' התו' גופה דנדחקו שם מאוד בתירוצם וגם מדתנא התם בברייתא דביצים טמאות ששלקן עם טהורות בנו"ט דמשמע דהוא כדין כל האיסורים וכן ר"נ דאמר התם בס' ואיירי אמוראי בתראי אליבי' ש"מ דבאמת הוא כדברי הפו' דמן הדין הוא ס' והא דהוסיפו א' אינו אלא לפי שאין מדקדקין. אבל הביטול בעצמו הוא בס' כדין נו"ט דעלמא. אלא שצ"ע הא דבספ"א גבי חלב התירו בנמצא בהמה טריפה אם יש ס' כשירות בעדר הא גם שם שייך גדולות וקטנות וכבר נתקשו המפרשים בזה. ואולי דבהמה טריפה מהסתם יש לה חלב מעט. וכן באו"ח סתנ"ג גבי חיטים שצמחו שמתיר בס' י"ל משום דסתם מצומחין יש להם קמח מעט. ובזה נדחה מש"כ משום הר"ר משולם דיש להתיר בפחות מס' משום דהמצומחין קמחן מעט. דז"א דהא בשביל זה כבר הקילו דאי"צ ס"א ודוק:

ס"ח וביצת עוף שהתחיל להתרקם כו' הב"י הביא דברי הרי"ף שכ' דבלא יצא לאויר העולם מודו רבנן. ולענ"ד בדברי הרי"ף י"ל דהוא כשיש בו כבר חיות ודווקא בשחי' אבל דין זה הוא מפורש לקמן בסוגיא דדצ"ח דמוקי ברייתא דביצים טמאות ששלקן בביצת אפרוח. ופריך ואמאי קרי לה טמאה כו' והיינו דהא אפילו טהורה אסורה כפירש"י. וא"כ סוגיא זו מוכחא בהדיא דזה אסור לכו"ע דאי ל"ה מאי מקשה דילמא רבנן הוא דפליגי אראב"י וע"כ דבכה"ג כו"ע מודו וז"ב:

ש"ך סק"ל דכו"ה ל"ח שיערבם עם הפת וגם ימכרנו לישראל. ולעיל ספ"ד סקט"ז גבי מלח שהתליע כ' בעצמו דחיישינן שיערבו עם הפת וכבשים וימכרנו לישראל. ואולי דמלח שאני שאין תשמישו אלא ע"י תערובות והוה כעו"ג נחתום דחיישינן טפי וצ"ע. וגם יש לחוש לדברי הרי"ו שהביא בב"י דבמקומות דל"ש טמאים כלל שרי ליקח אפי' טרופות ע"ש. [ובמש"כ ברהס"י ותבין דהיינו לגי' לפי שאין לוקחין ולא מצינו כלל דטרופות הוה הריעותא] וא"כ ודאי אין למכור להם דאתי לידי תקלה ודוק:

הלכות בשר בחלב סימן פז ס"א כתיב בתורה לא תבשל כו' ג"פ אחד לאי' כו' והוציא אי' אכילה בלשון בישול כו' בחי' ב"י סכ"ה הוכחתו מהא דפרכינן למ"ד דמבשל חלב בחלב פטור אפילו משום בישול [דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול] מהא דתניא הפיגול והנותר שבשלן בחלב חייב. ולא משני דהך תנא לי"ל איסור אכילה בב"ח מג' ל"ת. אלא מאינך דרשא דהתם וליכא כלל הך סברא דלהכי אפקי' ומשו"ה ודאי חייב בבישול. דע"כ צ"ל דזה פשיטא להש"ס דבהא כו"ע ל"פ דעיקר אי' אכילה מל"ת אלא דהנהו דרשו מיתורא אחרינא לגלוי' אל"ת. וע"ש שהארכתי בזה. ובזה מיושב היטיב מה שהביאו הפו' דרשא זו דר"י ויעוין באחרונים. שם בהגה וכל בב"ח שאינו מה"ת אינו אסור בהנאה. במרדכי כ' ראי' לזה מהא דגבינות עכו"ם דמסיק דאסרוהו משום שמעמידין בעור קיבת נבילה ולא פריך מפני מה לא אסרוהו בהנאה כדפריך שם מעיקרא. וע"כ כיון דאין כאן אלא כבוש דרבנן לא מיתסר בהנאה. והגרע"א הקשה דהא התו' כ' שם דהא דאמר נבילה. ות"ל דכשירה ג"כ אסור משום בב"ח ותי' דבאיסור בב"ח דהוא כבוש דרבנן לא חששו לספיקא. וא"כ י"ל דמשוה"נ לא נאסר בהנאה דהוה סד"ר. ואין ראי' להתיר ודאי בב"ח דרבנן. ונרא' ליישב בפשיטות דס"ל להמרדכי דזה דוקא לענין לאסור מתחילה משום ספק זה אין להחמיר בשביל ספק דרבנן. אבל כיון דיש כאן חשש איסור נבילה דאורייתא וע"כ אנו מחזיקין אותו לאיסור משום ספק תורה. שוב ודאי יש בו ג"כ משום בב"א דרבנן. וכה"ג כ' האחרונים בכ"ד דנולד ספק בדאורייתא ובדרבנן כאחד ע"כ מחמירין גם בדרבנן עמש"כ בסס"ו. אמנם צ"ע בכלל זה בש"ך ספ"ג סקכ"ג לענין חתיכת דג ניכרת עם אינן ניכרות ובספ"ו סקי"א לענין ביצה מתרנגולת שאירע לה ספק בשחיטה שהיקל לענין הביצה משום דהוא ספק דרבנן. אף דלענין התרנגולת ודאי מחמרינן דהא ספק נבילה דאורייתא. ואכמ"ל. עוד יש לדון בזה דהנה הרמב"ם בפי' המשניות בכריתות כ' נקודה נפלאה לחלק דאיסור בב"ח לא הוה מוסיף על איסור נבילה בשביל איסור הנאה ול"ד להקדש דאמרי' אקדשה מגו דאיתוסף אי' הנאה דהכא כיון דעל אכילה אינו חל ממילא אין כאן איסור הנאה ג"כ ע"ש. והרבה פי' נאמרו בדבריו וכולן אינן נכונים לענ"ד. והמחוור בעיני דהרמב"ם אינו חולק על דברי התו' סופג"ה דק"א ד"ה איסור כולל. דהנאה אינו כלל איסור מוסיף אלא איסור חמור דקיי"ל דחל בכולל ומשו"ה קרי לי' בש"ס גבי הקדש איסור מוסיף ע"ש. וגם הרמב"ם קורא זה איסור מוסיף כלשון הש"ס שם כדרכו ועיקר הדבר משום כולל דמגו דחל על הבשר אל על גה"נ ומשום א"ה הוה כולל חמור והנה הכא בבב"ח לכאו' הוה ג"כ כולל משום החלב דהי' היתר מתחילה ומשום איסור הנאה הוה חמור והוה ג"כ