חבל יוסף (חדרי דעה) מט

ה"ה מליח עכשיו לפנינו וכיון דהוא שמן אוסר אפילו לאחר שיעור מליחתו היינו אפילו בהפסד גדול דשרינן בכל איסורין לאחר שיעור מליחה כדלעיל סי' ס"ט ס"כ מ"מ אסר כאן מספק שמא, הי' תחילה מלוחין יחד. וכה"ג כ' הש"ך בכוונת הרב לעיל סי' ע' סקמ"ד ע"ש. ובספק שמנונית דהוה ס"ס נראה דמתירין אפילו באין הפסד כיון דיש לתלות הכא דכבר פסק כל לחלוחית שלהן כמש"כ בסמוך וזה נכון והפמ"ג מסק"ו נתקשה בזה ע"ש:

ס"ז קרבי דגים עש"ך. והנה שי' הטור פי' בד"מ דס"ל דסימנים בעוברים ובקרבים מהני להתיר את עצמן. אע"ג דלהתיר את גוף הדג ע"פ זה ל"מ כדאמרינן בירו' מ"מ מהני להתיר את עצמן דאמרינן דודאי מדג טהור הוא וכעין שכ' הרא"ש גבי רו"ש לעיל. ול"ד לביצים דל"מ אפילו להתיר את הביצים עצמם. די"ל דביצים הני טמאים דדמי לטהורים שכיחים אבל בדגים ל"ש הני בינינו וכמ"ש הרא"ש כ"ז ברו"ש כנ"ל. וכעין זה חילק הרב המגיד בין עוברי דגים לביצים להיפוך ע"ש. והנה נראה לי דהטור הוא מוכרח לזה לשי' דהנה כ' להתיר גם בשנימוחו באומר מדג פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור וכמו שהביא הרשב"א בשם יש מי שמתיר וטעמם נראה פשוט דכיון דאומר שהוא מהדג הטהור הזה שאנו מכירין אותו ה"ז ודאי דזה ל"ג כלל מאלו דגים ואלו קרביהם דמפורש בש"ס דמהני לכו"ע. ואפילו בנימוחו ע"ש. והנה הקשו התו' שם דלישני דסמנים לאו דאורייתא כדאמרינן גבי ביצים. וכ' משום דאכתי תיקשי דליהני באומר מדג פלוני טהור דזה ודאי מהני כדמהני גם בביצים וכ' עוד ואע"ג דהשתא נמי דמשני בנימוחו מ"מ הא מהני שם מיהו אני מלחתים וכ"ש אלו דגים כו' זה לא שכיח ע"ש. וא"כ לשי' הטור דגם מדג פלוני אם מכירין אותו הוה ממש כאלו דגים כו' ומהני ג"כ גם כשנימוחו. א"כ ע"כ ליכא למימר כתי' התו' דקושי' הש"ס דליהני מדג פלוני טהור דהא לא משני מידי דהא במכירין אותו מהני אפילו בשנימוחו ועוד דהא זה ע"כ ה"ה ודאי שכיח שיאמר מדג שמכירין אותו וכנ"ל. וע"כ דלדידי' צריך לפרש דקושי' הש"ס הוא בפשיטות דהמוכר סתם ג"כ ליהני ע"פ הסימנים וא"כ מוכח ע"כ דסימני עוברי דגים ודאי ס"ל להש"ס דלהתיר עצמם אפילו בסתמא יכול לסמוך ע"ז ודוק:

ש"ך סקכ"ה האריך לתמוה על הרב דהתיר אני מלחתים גם בעו"ג דאין עדות לעו"ג ול"י תימה זו כ"כ דהא הר"ן פירש במשנה דאלו אסורין ציר שאין בו דגה דהיינו כלכית שהוא דג טהור שממנו בא הציר דדרכן הי' לתת מאותו מין בחביות לסימן. וגם הי' דרכם שלא לערב וסמכו עליו דאם הי' משקר הי' נתפס כגנב ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ באני מלחתים נתפס ע"ז כגנב. ואף דלא כ' זה אלא בציר דהוה דרבנן מ"מ משמע בכ"ד וכן לקמן בסקי"ד ס"ה דסמכו באומן דלא מרע נפשי' וראייתם מהא דטלית מצוייצת מתגר עו"ג ע"ש ומשמע בהדיא דאפילו בדאוריי' סומכין ע"ז וע' לקמן סוסקי"ט מה שהאריכו בזה בט"ז וש"ך ומש"כ שם בס"ד. אמנם המג"א סימן כ' כתב לחלק בזה דדווקא היכי שהאונאה מצד עצמה. אבל מה שהוא בשביל האיסור ל"מ ע"ש וכדבריו נראה לדקדק משי' הפו' בסצ"ח גבי קפילא דבעי גם מלפ"ת ע"ש ומ"מ בהא דהכא י"ל דגם לדבריו מהני ע"ש ודוק:

עב"י מש"כ אהא דפסקו דלא כר"ז לענין דטמאים לי"ל עוברים ומסיק ואע"פ שהרשב"א נתן טעם דסמך אאוקימתא דרבינא דמשני בשנימוחו כו' ע"ש ולא שייך זה כאן כלל ולא כ' זה הרשב"א אלא לענין אי סימני דגים דאורייתא בזה דקדק מדברי רבינא אבל לענין הא דאם יש לו עוברין לא שייך כלל ודבריו תמוהין מאוד:

ס"ט דג טהור שנמצא במעי דג טמא כו' עט"ז סקי"ג דכ' דבפרש"י משמע דבנמצא ברחם אסור והש"ך סקכ"ט כ' בהדיא דאפילו בביהר"ח מותר ע"ש ובאמת ברש"י אין שום הכרח לזה ע"ש. אלא דמסברא נראה דכיון דטעמא דר"א שם משום דרוב דגים במינם משריצים וא"כ ודאי דהיכי דנמצא בביהר"ח ממש איכא רובא להיפוך דרוב נבלעין ודאי אינן בביהר"ח. ובודאי דהוא משרץ של הדג טמא וכיון דהני רובא סתרי אהדדי ודאי יש לאסור מספיקא והנה להיפוך בטמא שנמצא בביהר"ח דטהור י"ל דלפ"ז דהוה ספיקא משום דרוב בלועין אינו בביהר"ח. ויש לומר דהוא גופי' אשריץ א"כ י"ל דאפשר להתירו. ואע"ג דהוה ספיקא מ"מ הא גם אי בלוע הוא יש ספק להתיר דשמא כבר נתעכל. א"כ אפשר דיש להתירו משום דהוה ס"ס. אבל נראה דטהור כיון דהוא מטיל ביצים ואינו משריץ כלל ליכא גבי' כלל ספק דשמא השריץ וצ"ע:

ס"י דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור עש"ך דתמה על הטור דלא הביא מש"כ הרא"ש דביצא כבר לחוץ הוה ודאי עיכול אמנם באמת בתו' כ' זה בלשון דילמא וכן במנחות ס"ט כ' בחד שינויא דדגים אקושי. וא"כ אפשר דהוה כחיטים שם דאפילו יצא לחוץ משמע שם בש"ס דלא חשיבי כמעובלים ע"ש וצ"ע:

סימן פד ש"ך סק"א והוה"ד בשאר משקים. לכאורה הי' נראה דהיתר שאר משקים הוא ממילא ככל התולעים הגדילים בתלוש כמו דרני בשרא וכוורא דאפילו משקין המונחין בארץ לא חשיבי מחוברין דדווקא מים בארץ דחשיבי מחוברין לענין השקה ומקוה דאפילו שאובין בהמשכה הוא נכשר מדאוריי' להרבה פו' וכה"ג בכ"ד. משו"ה איצטריך ריבויא אחרינא במים. אבל שאר משקים אפילו מונחים בארץ לא הוה אלא כשאר פירות המונחין בארץ. אבל באמת צ"ל ע"כ דמשקין הוא בכלל מים דאי ל"ה תיקשי לשי' הפו' בסמוך דהני דאינן גידולי קרקע אפילו פירשו שרי והרי משמע בהדיא בתו' סו"פ שור שנגח דמשקין חשוב אינן גידולי קרקע טפי מבשר בע"ח וגבינה. וכיון דבשר וגבינה לא חשיב גידולי קרקע. ה"נ משקין והו"ל למשרי גם במשקין אפי' פי' והרי בהדיא תניא התם דגם במשקין מרבינן מהך קרא דפירש אסור וע"כ דמשקין שאני. ותדע דהא אפילו למים שבכלים דודאי חשיב תלוש מבואר שם דצריך ריבויא להיתרא וע"כ דהא דצריך ריבויא אינו כלל בשביל שהוא חשיב מחובר אלא דהו"א דבכל אשר במים לא התירה תורה אלא בסנפיר וקשקשת ובודאי דגם משקין הם בכלל זה וחד דינא למים ומשקין ודוק:

ס"ג בהגה מותר לערות המשקין מכלי אל כלי בד"מ כ' ראי' לזה מהא דלא לשפי' שיכרא בצבייתא כו'. וצ"ל דכוונתו כמש"כ הש"ך סק"ט דמשמעות הש"ס דלא איירי בגוונא דהתולעים מסתננים ע"ש. והנה הב"י חילק מהא דדקדק הרא"ש דלשאוב בכלי מהבור אסור. דהתם בתחילה הוה בבור והשתא בכלי. אבל מכלי לכלי שרי. ואינו מובן לענ"ד דאדרבה מבור לכלי אשתני למעליותא דהרי משמע בש"ס דכלי פשוט להתיר טפי מבור ע"ש. וע"כ כמש"כ הט"ז דהתם החשש שיפרוש לכלי קודם שיכניס המשקה [ופשוט דזה אינו דומה לדברי הרי"ו שהביא הש"ך סק"י דפי' מחומץ לתבשיל לא חשיב פי'] אבל במערה מכלי אין לחוש שיפול התולע תחילה דכל שהוא דרך עירוי לא חשיב פירש וביותר כ' התו' בסופכ"ה ובכ"ד דאפילו לענין ביטול לא אמרינן בזה קמא קמא בטיל ע"ש היטיב ודוק:

ש"ך סק"י בשם הרי"ו תולעים שבחומץ פי' לאויר אסור נראה דקמ"ל דאינו ספיקא כמו שאר פירש לאויר העולם דהוה בעיא דלא איפשטא דדווקא התם בתולעים שהם שרץ הארץ י"ל דלא חשיב פירש דידהו אלא ע"ג הארץ אבל תולעת שבחומץ וכן ביין הם בכלל שרץ העוף שהם מפריחין כמש"כ הב"י בשם הרשב"א וא"כ פריחתם באויר זהו פירשו דידהו ואסורים בודאי ונ"מ דהכא בדרכם לפרוח באויר [ובהני נראה דאפי' באויר הכלי אסור דדווקא בהני דשורצים על הארץ שייך לומר דכ"ז שהם בכלי אין איסור אבל הני האויר כבר הוא כאלו בארץ]. וא"כ בודאי יש לאסור אפי' בספק וכמו תולעים שבקמח וכה"ג. ומיהו אם לא הי' הפרישה אלא ספק הוה מותר מטעם ס"ס אבל כיון דהוא ודאי מספק א' ה"ה אסור ובזה א"ש התו' שנתקשה בה הגר"א דתנא התם יבחושין שבחומץ ויין אסורים. דהתם משום ספק פירשו דדרכם לפרוש שהם מפריחים וכשפרחו אסורים בודאי והא דהתירו הפו' ע"כ בכלי סתומה וסגורה. וכן מצאתי בפמ"ג ש' סק"י בשם כה"ג דבמפריחים אסור מספק. ע"ש:

ס"ד אבל אם פירשו אפילו לא הגיע לארץ אלא שמת כן הוא גי' רש"י פי' ומתה מהו אבל פירשה מתה לא מיבעיא להו כלל ונראה דרש"י לשי' דס"ל בהא דהתליע במחוברים דאסור דווקא כשריחשה וכמו שדקדקו התו' ממש"כ שכיון שמהלכת היא בתוך