חבל יוסף (חדרי דעה) מג

ש"ך סק"ד כ' שמדברי המחבר שכ' בסס"ט סי"ח גבי מלח בכשא"מ דמה שחוץ לציר אסור כ"ק משמע דדם מפעפע למעלה כ"ק והפמ"ג כ' דהתם משום מקום חתך דאסור בכל האיסורין וכן נראה לענ"ד בהדיא מהגהת הרב שם דכ' בהדיא דשאר חתיכות המונחות עלי' מותרות ומשמע דאין צריכות קליפה כלל וע"כ משום דאינו מפעפע כלל למעלה אפילו כ"ק ואין לומר דהתם בשביל דטרידי לפלוט לא בלעו דם דהא לשי' המחבר גם באותה חתיכה גופה מה שחוץ לציר הוא פולט לשי' וג"כ י"ל דלא בלע. וע"כ דלא מיתסר אלא בשביל מקום חתך ודו"ק ס"ו וי"מ ע"י שימלחנו אח"כ. והנה ערערו ע"ז דדם הבא ממ"א אפשר דל"מ מליחה. והנה לשי' הרא"ש והטו"מ לעיל סס"ז גבי אומצא דאסמיק דהיינו בשר שנתאדם בחומץ. ומבואר בהדיא בדברי הרא"ש דהדם נפלט ממנו וחוזר ונבלע בו ע"ש. א"כ יש ראי' ברורה דאפילו לדם הבא ממ"א מהני מליחה דהא התם שכבר נפלט ממנו הוה כדם ממ"א והא דהתם צריך חתיכה היינו בשביל הנתאדם ואיגלי מילתא דיש לו דם הרבה אבל בל"ה שפיר יוצא ע"י מליחה ואין להקשות לפי שי' המחבר לקמן סק"ה דכבוש בחומץ הוה כבוש א"כ הא שי' המחבר והרא"ש גבי מלח בכשא"מ דהנבלע ע"י כבישה אינו יוצא עוד מהחתיכה כלל. די"ל דכאן דהחומץ כבר עשה פעולת פליטה בדם תו אין עליו כח כבוש אלא להבליע בעלמא וכדאמרינן שם דחלא דחלטו בי' חדא זימנא תו לא מחלטינן בו עוד דאבד כחו ע"ש:

שם בהגה נוהגין לאסור בשר שכבר פלט כל דמו וצירו שנפל אצל בשר בתוך שיעור מליחתו עכ"ל. אבל לאחר שיעור מליחתו אינו אסור שום איסור דם בכלי מנוקב אפילו לבשר שכבר הודח כדלעיל גבי דגים כמש"כ שם הש"ך סקי"א ע"ש:

שם וי"א שכל מעל"ע פולט ציר והנה בהודח כבר דעת הש"ך בסוסקל"ז דאסור ואין לו תקנה לחזור ולמלוח דנסתמו ניקבי הפליטה. ולפי"ז אם הודח אפי' חזר ונמלח ואח"כ בשעת מליחתו נגע בבשר שבתוך שיעור מליחה אסור. והפמ"ג בסי' ע"ז כ' דיש לחקור בכה"ג די"ל כיון דפולט ג"כ תיכף מהני גם במליחה. וכ' ראי' לאיסור מהא דדגים ועופות דהדגים נאסרין אע"ג דהמלח עוד בתוך שיעור מליחה ע"ש. ולענ"ד אין ראי' משם. דהתם כבר גמר המלח פעולתו בהדגים וכבר אבד כחו אבל יש ללמוד לאיסור מדברי הרב בסס"ט ס"ד גבי מלח מצ"א דכ' הרב דלאחר יב"ש אין תקנה למליחה משום שיבלע צד שנמלח כבר. ול"מ שימלח גם משני צדדים. ש"מ דל"מ אפי' בכה"ג דפולט תיכף. והט"ז כ' דהרב חזר בו מסברא דנסתם וא"כ אפילו נגעה מודחת יש תקנה לחזור ולמולחה והנה ר"י אוסר בהדיא בנגעה מודחת אמנם האחרונים בארו בשי' דלא דדעתו דנסתמו שלא יפתח עוד אלא דבשעה שהיא מודחת היא סתומה ככל חתיכה תפילה ובתפילה דיש בה עוד דמה של עצמה מודה דכשימלחנה אח"כ איידי דיפלוט דם ש"ע יפלוט דם שבלעה אבל בנמלחה והודחה ס"ל דאין להקל כ"כ לומר ג"כ דכשימלחנה אגב דיפלוט ציר דידי' יפלוט דם שבלע ע"ש וא"כ בהודחה וחזרה ונמלחה ונגעה אז בחתיכה שהיא בתוך שיעור מליחתה י"ל [דמודה גם הר"י דל"ב דם] כיון דהשתא גופה היא מלוחה כבר ופולטת ציר לא בלעה ולדינא לענ"ד יש להקל כהט"ז דאף אגב דיפלוט ציר יפלוט דם נמי אמרינן כיון דהמחבר פסק לגמרי כהיש מתירים דאף בלי"ל שום פליטה כלל ג"כ מהני לה מליחה שנית וגם הרב היקל אפילו בדגים תפלים שנגעו בבשר תוך שיעור מליחתו דאיידי דיפלטו דם דידהו יפלטו מה שבלעו אף שדגים אין להם דם כ"כ ולא קרי להו אלא ציר. ש"מ דלא מחלקינן בזה ואין להחמיר בדם שמלחו דרבנן:

ועיין לעיל סס"ט שכ' דאם הודח בתוך יב"ש אע"ג דהשתא הוא כבר אחר יב"ש ג"כ אפשר להקל דבשעה שהיא מודחת בודאי לא יצא צירה ודוק. שם וכ"ש אם לא נמלח כלל דאפילו נפל לציר ממש כו' עש"ך סקכ"ט דהביא דהרב בת"ח אוסר בלא הודח מטעם מלח בלא הדחה וחלק עליו מדברי המרדכי ותמהני שלא הביא דהרב בעצמו בד"מ סוסי"ז כ' כן במסקנתו דהאו"ה כלל ה' כ' להתיר בשם המרדכי ע"ש גם מש"כ בטעם הדבר דאין כח בציר אלא להתבלע ולא. להבליע את הדם בעין שעליו לכאו' הוא תמוה דבשהה כדי להרתיח כיון שהוא חריף הי' לנו לאסור כשאר או"ה שנכבשו ואף שע"כ איירי הכא דיש לציר מקום לזוב דאי ל"ה הוה כנתבשל דמו בתוכו כמש"כ בסקל"ו. מ"מ נראה פשוט דלא שייך זה באיסור גמור שנכבש כה"ג דודאי אוסר וה"נ דם בעין. אבל נראה דכוונתו כמש"כ בסס"ט סק"ס דדם שעל פני החתיכה כשנתערב לא חשיב שוב דם בעין ע"ש. וזה כוונתו דאינו מבליע את הדם כשהוא בעין בעצמו. אלא מתבלע עמו והוה כנתערב. ולא חשיב דם בעין ושפיר יוצא ע"י מליחה ונכון. שם אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר י"א כו' כ"כ הרש"ל דמשמע כן מדברי הרא"ש והתו' ועש"ך סקל"ז דהרב בת"ח כ' דלא משמע כן בדברי הרא"ש [וכ' דמש"כ הרב בכאן להחמיר אינו אלא לחומרא בעלמא] ולולי שאיני כדאי הי' נראה לענ"ד דפשט דברי הרא"ש בפרק כל הבשר גבי דגים ועופות משמע דהיינו באין לציר מקום לזוב. וכ"נ בהדיא דברי התו' שם ובפג"ה דהכל באין לציר מקום לזוב דבזה ודאי אסור כמבואר בש"ך סקמ"א. אבל בל"ה לא חמיר מדין נגיעה בפליטת חתיכה דכ"ז שהיא טרודה לפלוט ציר ל"ב. וכן הוא בהדיא משמעות דבריהם דאפילו בציר הרבה המכונס בגומא שבחתיכה אינו אוסר ע"ש וע"כ דמש"כ לאסור היינו באין מקום לזוב וצ"ע:

ועיין ט"ז סקט"ז דמשמעות דבריו דלדברי התו' דמשום כבולעו כ"פ צריך מליחה שנית אפילו בנגעה בחתיכה תוך שיעור מליחה ולכאורה מפורש בדבריהם להיפוך דלא כ' אלא דצריך להשהותה כשיעור פליטה של העליונה ולא להצריך מליחה שנית. ובאמת גם זה קשה להבין דלמה צריך להשהות כיון דכבולעה כ"פ וצ"ל דס"ל דכיון דמתערב פליטת דם העליונה בתוך פליטת הציר של התחתונה אינו יוצא הדם עד שיפלוט התחתונה כל צירה אז תפלוט גם מה שבלעה מדם העליונה וא"כ צריך להשהותה עד כדי פליטת כל צירה כן הי' נראה בכוונתם. אבל בפשט לשונם לא משמע כן. וע' מש"כ בסע"ג ש"ך סקי"ב וצע"ג:

שם ומ"מ לצורך הפסד יש להקל בתוך יב"ש אבל לאחר יב"ש כיון דבל"ה אין מתירין אלא לצורך הפסד לא מקלינן תרי קולי וכיוצא בזה כ' הט"ז בסוסצ"א ע"ש. ונראה סעד לדבריו מפרק הזהב (דנ"ב) תרי זילי לא מזלזלינן במעשר ולהיפוך גבי כתובה בסו"פ הכותב לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה ובתו' סוף נדה. ס"ז דלא אשכחן דשרי הש"ס תרי קולי ע"ש:

שם בשר שנפל תוך ציר שע"ג קרקע עש"ך סקמ"ז דהיינו בתוך שיעור מליחה [ובהפ"מ כ"ז פליטת כל דמו וצירו פ"מ] אבל לאחר זמן זה נאסר אפי' בכ"מ ומשמע לענ"ד דהיינו בציר הנוטף מבשר שהוא בתוך שיעור מליחה דהוא ודאי ציר איסור. אבל בציר מחתיכה שהיא לאחר זמן מליחה. דבכלי מנוקב נקטינן להקל כשי' רש"י גם בספק לא החמירו כיון דרש"י שרי לגמרי אפילו בודאי אינו מנוקב וכן מוכח בש"ך וזה נכון. ובנפל בתוך אפר יש להקל לענ"ד דהא שרינן לעיל סס"ח רישא בכיבשא ומשמע דאפילו באין האפר רותח בעצמו שיהיה עליו דין אש וא"כ אי הוה כשא"מ ודאי הוה כצלה בכלי דאסור. וע"כ דאין על האפר דין כשא"מ וע' חולין נ"א קיטמא נהילא חיישינן לנפולה וצ"ע:

ש"ך סקמ"ט דהחמירו בספק אע"ג דהוה סד"ר גזירה משום דם בעין ממש ולכאו' בדם בעין לא שייך ספק זה כלל דאפילו בכ"מ אוסר כמו שכ' הרב בסמוך. ונראה לפרש דהגזירה הוא דילמא יהי' עיקר המליחה ע"ג הקרקע ונשאר דם של עצמה בתוכה וכשיפרוש אח"כ יהי' דם דאו' ודוק:

סק"נ דאינו בטל כח הציר אלא במים מרובים מהציר תמהני שלא הביא שכן הוא בהדיא בב"י סי' ס"ט גבי מעשה דרש"י בשם הג"א וש"ד ע"ש. והא דבסי' ס"ט מבואר דאפילו במים מועטים מהני נראה דהיינו בשעה מועטת דעדיין אינו נפלט ציר הרבה לא החמירו מספק ודוק:

סימן עא ש"ך סק"ח ולפי"ז אפילו שאר הבשר שעמו נמלח ונפלט כל דמו וצירו בענין דלא שייך כבולעו