חבל יוסף (חדרי דעה) לט

בשם הרא"ש וטור ובסק"ח הביא דברי הרשב"א לענין בשר הנמצא דברוב עוברי דרכים ישראל שרי אפילו ברוב טבחי גוים ע"ש. והרי שם ודאי לא שייך שיודע את המקום והו"ל למיחוש שם לבשר שנתעלם מן העין. וכמש"כ בעצמו בסק"ו וע"כ כסברת העט"ז כל שלא נודע לנו ריעותא לא חיישינן לעורבים כלל. וכן כ' בעצמו בסי' א' ג"כ דהולכין אחר מקום שנמצא אפילו רוב השוק והעיר להיפוך ע"ש. ולא חייש לנתעלם מן העין וע"כ דכל שאין ודאי ריעותא ל"ח כלל [ואפילו לפמש"כ בסמוך דדעת בעה"ת דבשר הנמצא הוה ריעותא זה דוקא בכה"ג דעכ"פ אבד מאחד אבל בל"ה ודאי דאף הוא לא יחלוק בזה] ונראה דאפילו נמצא בודאי שלא במקומו כל שיש לו לתלות דנעשה זה ע"י כוונת האדם ל"ח כדאמרינן בריש נדה. אדם דבכוונה אמרינן עורב דבלא כוונה לא אמרינן ע"ש. וא"כ יש להתיר בזה ג"כ אפילו ברוב ט"ג וצ"ע:

שם סק"י הביא דברי התו' דבמקום שאין מכריזין אסור בשר ביד עו"ג מתק"ח. וכ"כ בסי' א' דיש לחוש בזה מדינא מהחשש שחי' רוב הסימנים דקיי"ל דלא שייך בזה רו"מ א"ש מ"ה והיתר דבשר הנמצא אינו אלא כשנמצא במקום מוחזק להתירא דסמכינן בזה דכיון דרו"מ אם נתקלקלה היה אוסרה. אבל ביד עו"ג במקום שאין מכריזין אינה כלל בחזקת היתר ובודאי דשייך לחוש שמא לא נשחטה רוב הסימנים אבל באמת הוא פשוט דהא התקנה שלא ניקח ממנו הוא כדי להתיר למכור לו טריפה ע"ש. וא"כ א"ש דאי לאו התקנה והי' אסור למכור לו שמא ימכרנו לישראל. א"כ כיון דהיה אסור למכור לו. ממילא כיון דרט"י היה גם ביד העו"ג בחזקת היתר. ושפיר הי' שרי ליקח ממנו משום רו"מ כמו בכל מקום מוחזק היתר. אבל עכשיו לאחר התקנה ודאי דהשתא אסור מדינא. משום חששא דלא נשחט רוב סימנים ודוק. סימן סד ט"ז סק"ח דאינו סותם כיון דלר"א הוא חלב טמא מן התורה פי' ואינו דומה לאייתרא דסותם לב"ב דהתם אינו אלא חומרא. ולענ"ד אפשר דאפי' נימא דבני בבל אוסרים ג"כ מדינא כשי' יש פו' בזה מ"מ חשוב טפי הא דמתירים בני א"י ותנאי קמאי מהא דהתירו ר"י וכה"ג כ' הפו' בכ"ד:

סי"ב בהגה ואם לא חטטו אחריו לכו"ע מותר אם נתבשל. זה מפורש בדברי התו' דצ"ז והוכיחו כן מהא דשרי התם ר"י עובדא דבשלו כוליא בחלבה משום דמפסיק קרמא והא איהו אסר גם הלובן דליכא בזה קרמא להפסיק וע"כ דהלובן אינו אוסר בדיעבד ע"ש. וחידוש שלא הזכירום הב"י והאחרונים:

ס"כ ואם מלחם ולא הסיר הקרומים כו' יש להקל ע"י קליפה ע' ד"מ דעיקר טעמו דסמך על דברי הרמב"ם דהיקל לגמרי. וע' הה"מ דכ' בלשון הרמב"ם שכ' אפי' גה"נ דהיינו אע"ג דהוא דאו' וא"כ ודאי דמעיקרא לא קאי אקרומי טחול וכוליא דהוא דאו' וכן משמע בסי' ק"ה ע"ש. וא"כ אפשר דאין להקל בהן לדידן ע"י קליפה. ומ"מ בטחול כשהוא שלם יש קולא די"ל דיש בו ס' ע' ט"ז:

סימן סה ש"ד סק"ד. האריך ליישב סתירת הרא"ש גבי מזרקי הצוואר. דהא דכ' בפרק גה"נ דצריך חתיכה ומליחה היינו לכתחילה. אבל בדיעבד אין אוסרין ונראה שמסכים כן לדינא. ואין הבנה לדבריו דהא משמעות הסוגיא בפ' גה"נ שם בהדיא דהוא אפילו לענין דיעבד. וכן אגומרי אליבי' דמ"ד דצמית משמע שם דאסור בדיעבד. וכן הוא הסכמות כל הפו' גבי אומצא דאסמיק. אבל באמת כבר מפורש ברא"ש שם סי' ז' דמפרש סוגיא דמיזרקי דהיינו כשהוציאם כמו שהם שלימים מתוך הבשר ע"ש. ונראה ברור שהולך בשי' הר"ן דהני מזרקי הם הורידין דפ"ב כשלא שחטן. וכשאוכל כמו שהם בבשר צריך לחתוך הבשר שסביבותי' כמש"כ הרא"ש בפ"ב דמפליטין בבשר שסביבם. וסוגיא דגה"נ הוא כשמוציאם שלימים להתיר את עצמם בזה אמרו שם דצריכין הם עצמן חתיכה אבל כשאוכלם בתוך הבשר כבר פסקו דצריך לחתוך אבר אבר. ואז באמת אי"צ יותר כלל לשי' הרא"ש דשי' דל"מ גידין בצוואר. אבל כל הפו' כ' שיש גידין אחרי' בצוואר וזהו מזרקי דגה"נ שם ע"ש. ומה שדקדק הרא"ש מדלא חשיב חוטין אלא דידא ודלועא. כבר דחה שם רש"י דלא חשיב אלא חוטין דקין ומשו"ה לא חשיב מזרקי ע"ש. וא"כ אין להקל אפילו בדיעבד ס"ב בהגה ואם בשלם בלא חתיכה צריך ששים נגד כל החוטין משמע דלא אמרינן בהו איסור דבוק וכמו ורידין בסכ"ב וע' מש"כ שם:

ס"ד בהגה וכן נוהגין להסיר העינוניתא דורדא. ואין איסור בדבר. ולענ"ד אפשר בטעם המנהג דהנה מבואר לקמן סוס"י ע"ב דקנוקנות הריאה צריך לפותחם ועט"ז סוסל"ז דהענוניתא כולה סמפונות ואפשר דקשה לפתוח כולם. וכמש"כ הגאונים דיש אוסרים שומן הכנתא משום שהיא מלאה חוטין וא"א לחתכם אלא דשם הקילו דאפשר לנוטלן כולם אבל בהענוניתא אפשר דקשה ליטלם וא"כ אין להקל בזה:

שם וכן נהגו לחתוך בין פרסות רגלי הבהמה ולהסיר בשר לבן ודק משום מיאוס זה לא קאי אלא אבשר לבן אבל החיתוך מבואר בב"י סוהס"י שהוא משום חוטי דם ע"ש:

ס"ח שני גידין הם בירך כו' ע' ב"י בפירוש דברי התו' ובישוב פירש"י דשינה פירושו בדצ"ג דפנימי היינו שמובלעין בבשר משום דמה שמובלעין הוא פטור אפי' באותו גיד וא"כ ע"כ הא דחצי פנימי היינו לפטור לאפוקי חיצונותו לחיוב. ומש"כ שם לאפוקי חיצון דההוא אין חייבין ט"ס תיבת אין וצ"ל חייבין ודו"ק. והרש"א נתקשה שם בדברי התו' ולא ירד לכ"ז:

ועיין פלתי דה"ר מסמ"ג דנוהג בנקיבות וכבר נתפרסם דהתם קאי דאסור לנשים ולא אשל בהמה נקיבה וראיתי מש"כ דט"ס בפלתי וצ"ל סה"ג והיינו על דברי ה"ג בהלכות גה"נ שכ' דשקיל לדדכר ולדנוקבא. וגם זה שגיאה דפשוט דכוונתו של ה"ג היינו הגידין הנבלעין אחד בחבירו כזכר בנקיבה וכלשון הרשב"א הובא בשו"ע סי' נ"ו ס"ו גבי צוה"ג יש גידים שנבלעין באלו כזכרים בנקיבות כו' ופשוט. אמנם בסדר הניקור לבעה"ע בטור וחותך הזכרות והנקבות ומשליכו כו' ומן גה"נ ועב"י. ומשמע בהדיא דנוהג גם בנקיבות. אבל לענ"ד גם שם פירושו כמש"כ בדברי ה"ג וצ"ע. אבל יש ראי' מדברי רש"י רי"פ גה"נ גבי גה"נ של עולה דכ' דנראה דגרסינן של חטאת. וידוע דכל חטאת הוא נקיבה לבד שעיר נשיא. ובזה ודאי דלא הוה נקט לי' סתם בלשון חטאת אלא שעיר נשיא כמו בכל הש"ס וע"כ דס"ל דגה"נ נוהג בנקיבה ע"ש:

שם וצריך לחטט ע' רש"ל דצ"ו שהקשה דלפ"מ שהוכיחו התו' דמ"ד צריך לחטט לי"ל דלא אסור מן התורה אלא שעל הכף. א"כ למה פסקו הפו' כתרווי' ובחי' ב"י כ' ליישב דזהו מה שאמר בש"ס חזרו לומר אין נאמנין ומבואר שם דדין הנאמנות תלי בהא דצריך חטיטה וכבר הקשו התו' דא"כ סתרי סתמא דמתני' בהא ע"ש וכ' דזה באמת כוונת ר"י דאתי ליישב סתמא דמתני' והיינו דאמר דחזרו לומר אין נאמנים. פי' דהיינו דהוא חזרה דמעיקר הדין קיי"ל באמת כר"י אלא דאח"כ החמירו תו והוא גזירה אחרת. ואין כאן סתירה והכי קיי"ל לדידן לדינא ע"ש:

עי' פמ"ג או"ח סי' תמ"ז משבצות סק"א שכ' דאע"ג דאין בגידין בנו"ט מ"מ אוסר משום דם. וראיתי שהשיגו עליו דגבי אוכל גה"נ של נבילה חשיב חייב שתים ולא חשיב דם. ואיני רואה שום ראי' משם. דהא דם האיברים שלא פי' לא מחסר. וגם למה לא נימא דאיירי אפי' ע"י מליחה והפמ"ג כ' לאורחא דמלתא לדידן דמסתמא לא נמלח. אבל לענ"ד הוא פשוט לכאו' דלא גרע מב"מ דקיי"ל דאין מחזיקין בהם דם כ"ש הגיד וכן כ' הש"ך בסי' כ"ב דורידין עצמן אין בהם דם זולת הכניס בהן והיינו נמי מה"ט וכ"ש גה"נ כאן דאמרינן דאין בו אפילו שום פליטה מגופו כ"ש דאין בו דם וז"ב לענ"ד:

סי"ג בהגה ודוקא ביודעים שהשלים הניקור הא ל"ה אסור כו' ואם אפשר להראות למנקר וו' ולפי"ז נראה דהוה"ד מצא בשר בשוק אפילו רוב ישראל מ"מ על הניקור צריך להראות לבקי דכל שאפשר לברר מבררינן. וכמו בשחי' רוב סימנים בס"א ע"ש וכ"ש בבשר ביד עו"ג דלכתחילה צריך להראות לבקי. והא דאסרי בש"ס לשדורי' חתוכה לעו"ג אלא א"כ ניטל גידה כדין. צ"ל דחששו